קדיש
ברוך הבא אל הפורום!
העלית שאלה חשובה, ששייכת לתחום מרתק: הפסיכולוגיה.
הבאת שני מקורות, מן הגמרא ומן הרמב"ם. אך לפני שמקשים מהם זה על זה, הבה נשאל: מה בדיוק אומרים המקורות?
התלמוד אומר ואני מעתיק חלקית:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד א
כתיב אפינקסיה (כתוב בפנקסו של) דרבי יהושע בן לוי:
האי מאן דבחד בשבא - יהי גבר ולא חדא ביה.
מאי [ולא חדא ביה]? אילימא ולא חד לטיבו - והאמר רב אשי: אנא בחד בשבא הואי! אלא - לאו חדא לבישו, והאמר רב אשי: אנא ודימי בר קקוזתא הוויין בחד בשבא, אנא - מלך, והוא - הוה ריש גנבי! - אלא: אי כולי לטיבו, אי כולי לבישו. (מאי טעמא - דאיברו ביה אור וחושך.)
האי מאן דבתרי בשבא - יהי גבר רגזן. מאי טעמא - משום דאיפליגו ביה מיא.
האי מאן דבתלתא בשבא - יהי גבר עתיר, וזנאי יהא. מאי טעמא - משום דאיברו ביה עשבים.
האי מאן דבארבעה בשבא - יהי גבר חכים ונהיר, מאי טעמא - משום דאיתלו ביה מאורות.
האי מאן דבחמשה בשבא - יהי גבר גומל חסדים. מאי טעמא - משום דאיברו ביה דגים ועופות.
האי מאן דבמעלי שבתא - יהי גבר חזרן, אמר רב נחמן בר יצחק: חזרן במצות.
האי מאן דבשבתא יהי - בשבתא ימות, על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא. אמר רבא בר רב שילא: וקדישא רבא יתקרי.
אמר להו רבי חנינא: פוקו אמרו ליה לבר ליואי: לא מזל יום גורם, אלא מזל שעה גורם.
האי מאן דבחמה יהי גבר זיותן, יהי אכיל מדיליה ושתי מדיליה, ורזוהי גליין. אם גניב - לא מצלח.
האי מאן דבכוכב נוגה יהי גבר עתיר וזנאי יהי, מאי טעמא - משום דאיתיליד ביה נורא.
האי מאן דבכוכב יהי גבר נהיר וחכים, משום דספרא דחמה הוא.
...
האי מאן דבצדק יהי גבר צדקן, אמר רב נחמן בר יצחק: וצדקן במצות.
האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא.
אמר רב אשי: אי אומנא, אי גנבא, אי טבחא, אי מוהלא.
אמר רבה: אנא במאדים הואי! - אמר אביי מר נמי עניש וקטיל.
לצערי אין לי זמן לתרגם. אקצר. יש כאן שתי שיטות. ר' יהושע בן לוי דורש ממה שנברא בימים מסויימים שיש כאן השלכות לגבי הנולדים בימים אלו. מכל הרשימה הזו יש להעיר על שתי נקודות. רב אשי מערער על הפירוש, כלומר שלא חייבים לקבל את זה כאמת או כהלכה מסיני. (אמנם הדברים תורצו, אבל מותר להקשות ולדחות). שנית, יש שם קביעה שמי שנולד בשבת מגיע לו למות בשבת מפני שחיללו עליו שבת. זו תפיסה מוזרה מאד. וכי הוא אשם? ערכינו זועקים נגד זה ויש להרחיב. ובכל מקרה, האם ראינו או מצאנו סטטיסטיקות שבאמת נמצאה קורלציה (מתאם, או התאמה) כזו בין תאריכי לידה ותוצאות?
אכן יש שיטה חולקת ולפיה יש "מזל שעה" כלומר הכוכב שנראה ב"בית" שבשמים המקביל לשעת הלידה. לצערי איני יודע לבאר זאת ואולי יהיה מי שיוכל. רק אעיר שעקב תנועת כדור הארץ ומערכת השמש, הכוכבים שנראים שוב אינם אלו שהיו בימי חז"ל (ותודה לנדב שנרב בספרו המחכים).
גם על ההשערה הזו מקשה רבה, אם גם אביי מוצא לה פתרון דחוק.
וכאן יש לשים לב לשני דברים.
א. מה הקשר בין התאריך לבין הגורל? האם יש כאן השפעה פסיכולוגית? לפעמים משמע שזו הסיבה, ולפעמים לא. הרי אין אדם מת בשבת בגלל שנולד עם אופי מסויים. אך "צדקן" או אפילו "זנאי" יכול להיות ענין של אופי. הרי גם אנו מכירים שיש רתחנים ויש תאוותנים.
ב. יש כאן עצה נפלאה בגמרא. רב אשי מציע למי שממילא בעל תכונה לא טובה, במקום להאבק בה ולנסות לשנותה, לתת לה פורקן במקום חיובי. כגון הנוטה לשפיכות דם (או שכך נגזר עליו לפי הבנה אחת בסוגיה, שמנוגדת למה שאנו יודעים כעיקר בתורה) - ימצא ביטוי חיובי, במצוות, כגון שוחט ומוהל ועוד.
הרמב"ם לעומת זה כלל בספר היד החזקה שלו את האתיקה האריסטוטלית (מיסוד הפילוסוף אריסטו) לפיה אפשר לסווג את סוגי האופי האנושי לפי מידות, ויש בהן צדדים טובים ורעים. והטוב הוא תמיד (או כמעט פרט לשני יוצאי דופן) המידה האמצעית. לא פזרן ולא קמצן אלא נדיב. לא כעסן ולא שפל רוח אלא ותרן. וכיו"ב.
מה יעשה מי שיש לו נטיה (היום היינו אומרים: מולדת, או גנטית) לצד זה או אחר? ובכן, יש כוח לחינוך. לא רק שילמד עצמו את התיאוריה של מה שראוי ולא ראוי (כך מסתבר אך אין הרמב"ם כותב זאת) אלא ירגיל את עצמו. זה לא בדיוק כמו שיטת ההתניות בפסיכולוגיה אבל יש כאן בהחלט הערכה יתרה של ההרגל. ההרגל יוצר אצלנו תגובה ראשונית, ואם נרגיל את עצמנו לצורת תגובות יעילה ובריאה, זה יעזור. והסברה נותנת שזה כך.
האם יש מחלוקת בין הרמב"ם לגמרא בעצה המעשית? ובכן, נראה שיש לטעון שיש הבדלים רבים בין הסוגיה לבין הרמב"ם. בשאלת הבחירה החופשית מול הגזירה הקדומה למשל (הרמב"ם באגרתו חלק על הסוגיה). אבל כאשר מדובר בעצה מעשית, דומה שיש כאן שתי עצות מועילות.
ניתן לטעון שהרמב"ם חולק על הגמרא. לפי הגמרא מי שנוטה להיות שופך דם, מוטב שיהיה למשל שוחט. אבל יתכן לפי הרמב"ם שמעשי השחיטה רק יחזקו את נטיתו. ולפי התלמוד, שמא אין זה מועיל לתרגל גישה הפוכה, כי זה לא מספיק. אבל יתכן לומר ששתי העצות קיימות יחד, ואדם יעשה בחכמה להשתמש בשתיהן לפי מה שמועיל יותר.
ובכלל, לפי הסוגיה נראה שהיא מבוססת על הנחות שגויות כפי שכבר כתב הרמב"ם וכפי שרמזתי לעיל. אין גזירה קדומה. נכון הוא שיש לנו מה שאפשר לכנות "נטיות לתגובה מסוג מסויים" וזה באמת ראוי לתקן אם צריך.
גם העצה של הרמב"ם לתירגול נראית טובה. אם כי דומה שפסיכולוג בן ימינו היה יכול להוסיף עצות נוספות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
