מעלות הליבה

אני לא בטוח שניתן כ"כ בקלות להפריד בין יידע טכני להשקפת עולם. מרמה מסויימת ואילך נתקלים בהנחות היסוד המדעיות, אבולוציה, דטרמיניזם ואפילו היסטוריות. כך שניתן להבין את הפחד.

בעל

אם זה נכון מה זה אומר לגבי לימודי מדע, לגבי האמת שכולנו חפצים בה?

שוב, זה מה שמניע את הקמת הפורום הזה. מה שיש בין תורה או תפיסת היהדות שלנו לבין המדע, הפילוסופיה.

והאמנם ההתנגשות הזו בלתי נמנעת? והאמנם ההתנגשות הזו חייבת להחשף? ובפני איזו שכבת גיל?

נתת כמה דוגמאות. אולי ננסה לבדוק אותן אחת לאחת. מה אם כן כלול בליבה ואיך זה חותר נגד מה שאנו מחנכים לו? ואצל מי נמצאת הטעות?

אני מנסה, במבט מלמעלה, לאפיין כמה סוגים.

א. לוח הכפל עד למתמטיקה של תיכון או אפילו מדעי הפיזיקה. היכן נקודות ההתנגשות?

אפשר לחשוב על שלוש:

המבנה של האסטרונומיה של היקום אינו תואם לזה המתואר בסיפור הבריאה. (או במקומות אחרים, כגון הטענה שיש מים מתחת לארץ).

נכון שיש כאן בעיה, אבל האם היא אינה קיימת גם אצל מי שאינו לומד פיזיקה? האם באמת אדם אינו נחשף למבנה מערכת השמש, אפילו לעובדה שהארץ היא כדור ולאו דווקא משטח? או שמא דווקא לימודי הפיזיקה דוחפים אותו להתבוננות ולמודעות להתנגשות הזו?

אמנם פתרון מניח את הדעת קיים גם כעת, והוא אפילו מקובל על רבים - יותר מאשר הפתרון שאני דוגל בו, נוסח שד"ל, קאסוטו ואחרים. אני מוכן להודות שהתיאור במעשה בראשית אינו אמור להיות פשט אלא נראטיב עבור בני ישראל בדורות קבלת התורה. אבל הפירוש הרגיל יותר הוא שיש כאן סודות ומשלים ולכן זה לא מפריע באמת.

הקוסמולוגיה המודרנית טוענת שהעולם עתיק מאד, בן מיליארדי שנים, או נצחי.

כאן הבעייתיות לדעתי פחותה. מכמה סיבות. ראשית, הקוסמולוגיה הזו היא תיאוריה שמן המעט הידוע לי בפיזיקה מעמדה קלוש יותר משל התיאוריות הפיזיקליות שעליהן בנויה הטכנולוגיה שלנו. כמובן יתכן שאני טועה. אבל התרשמותי היתה שהתיאוריות נוסח סטיבן האוקינג הן פיזיקה ספקולטיבית, במובן הפחות חיובי של המילה.

שנית, הסתירה בין בריאה בנקודת זמן מסויימת לבין יקום בן מיליארדים אינה סוד, ובין התשובות היותר מוצלחות שניתנו יש את זו הקובעת כי תיתכן בריאה של עולם שכביכול קיים מיליארדי שנים קודם לכן. שוב, זו לאו דווקא התשובה הנכונה לדעתי, אבל היא מניחה את הדעת. ומבחינה פילוסופית, היא קבילה (אם כי דחוקה ומעוררת קשיים אחרים).

שלישית, הדטרמיניזם שהוזכר כאן. אולם הדטרמיניזם הוצג כבעיה כבר בידי הרמב"ם, אם כי משיקולים אחרים, כך שהבעייתיות אינה חדשה ותשובות הוצעו. אולי הן לא מספיק  טובות (הראב"ד השיג על הרמב"ם שחשף את הבעיה אבל הרמב"ם סבר שזה בסדר לחשוף זאת) אבל הן מאפשרות לאדם אורתודוכסי לשרוד באמונתו.

וכמובן, הדטרמיניזם מת לכאורה עם עקרון אי הודאות של הייזנברג. (העקרון הקובע שבתחום של תת חלקיקים אין דטרמיניזם אלא תנועה לפי חוקים סטטיסטיים. אני מקוה שהניסוח שלי לא בלתי מדוייק...). בשעתו, פרופסור ברגמן טען שמתוך העקרון הזה אפשר להצדיק, פיזיקלית, את הנס.

ב. אנגלית. מאפשרת חשיפה לעולם החיצוני. עם קושיותיו וגירוייו.

זה אכן נסיון.

האם זה אומר שעלינו להתרגל  לחנך את מי שהולך בדרך הזו להתמודד ולא להסתגר? או שניתן ללמד אנגלית ולשמור על הסגירות החרדית?

ג. ביולוגיה. רפואה. דרווניזם.

קודם כל, עד כמה מקצועות אלו כלולים בליבה, או שהסכנה אורבת מאוחר יותר?

תשובות לשאלת הדרויניזם והאבולוציה עלו בפורום ולא אמחזרן. רק אעיר שלדעתי, וזו לא רק דעתי, הסדר המתגלה ביצורים החיים מזמין את הטיעון מן הסדר כהוכחה לקיום בורא.

ד. פסיכולוגיה.

ה. היסטוריה.

ו. ביקורת המקרא

מי אומר שחייבים ללמוד את שלושת התחומים האלו, ודווקא, נניח, את פרויד או את הקושיות על המסורת שלנו מן ההיסטוריה?

דומני שהאיומים מצד שלושת הסעיפים האחרונים קיים למי שמגיע ללימודים אקדמיים, ושם יש כבר יותר כלים ויותר בגרות כדי להתמודד עם קשיים פילוסופיים ואחרים.

כל מה שכתבתי הוא כמובן בראשי פרקים ובשטחיות לפי מה שנראה ובהתאם לשאלה שהעלית. אז הבה נפתח את הדיון.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מימוני

מיימוני
ת"ט קדמני, ואם יסתייע מילתא אשוב ואשנה.

וכדאי לקרוא את המצ"ב איך חכמי ישראל כתבו על קופרניקוס:

מיימוני

האין בדבריך על ה״מוכנות לבדוק״ ו״האמונה שיש תשובות״ סתירה ברורה ?

ת"ט

א. על אוירה של בדיקה - זה בדיוק מה שאנו נוחלים ומנחילים בגמרא. שואלים: מנלן. מהיכן ידענו שזה כך. אמנם החלק של דחית הטעות לא קיים אצלנו. אם זה כתוב, אז יש הווה אמינא, צד שזה היה יכול להיות נכון, ולכן אין לדחותו. אבל גם זה מופיע כבר במקורות. ובתחום הראוי אפשר לטעון שכל הדעות אפשריות (ולכן צריך קריטריון נוסף כדי לכללן במה שמברכים עליו ברכת התורה, כגון שאלו הם דברי חכמים).

השאלה היא אם זה באמת מחלחל, ההכרה שיש טעויות במדע והמדע מתקדם. יש כאן שני דגמים. המדע מתקדם והטעויות נופלות, אנו מקוים. והדגם התורני, שבו אנו שומרים על המסורת. כל עוד אין אנו טוענים שהמסורת מכילה טעויות, לא פגענו בחינוך.

מה יקרה אם וכאשר יתברר שיש טעויות במסורת? זו השאלה. שאכן יש. וזה משבר. אבל זה לא חייב להתחיל בגיל שבו עדיין אין יכולות התמודדות.

ב. הכינוי "עולם זקן" מצא חן בעיני. התשובה ממש לא מצאה חן בעיני. אלא שכאן אני עסוק בלהראות איך אפשר לקיים מערכת חינוכית, תוך דחיה של קושיות פילוסופיות למועד שבו התלמיד כבר התבגר.

ג. לא הבנתי את הקשר לנידון שלנו או ששכחתי?



בעל

תודה על המאמר. אבל יכולתי למצוא זמן רק להסתכל בראשית הדברים. יש בציטוטים אלו דוגמא ומופת שאל לו לתלמיד חכם לתקוע עצמו לויכוח מדעי ולקבוע את עמדתו על פי המקובל. עם פסוקים אפשר להסתדר. אנו באמת מסתדרים. שקיעת השמש וזריחת השמש הן מטאפורות לנראה בעיני האדם.


ספקן

שאלת אם אין בין "מוכנות לבדוק" לבין "אמונה שיש תשובות" סתירה. סבורני שלא. מוכנות לבדוק דהיינו מוכנות לגלות תמיד שנקלעו טעויות למסורת. אבל נכונותי להקשיב ולבדוק אינה אומרת שאני מצהיר מראש שיש טעויות. אדרבה, אני סבור שמסורתי נכונה, אבל לא אתחמק מלבדוק אותה. מדוע זו סתירה?

אם כבר, היה מקום לשאול אם הרב זילברמן היה מצהיר שכל המסורת נכונה והקושיות מדומות ונובעות מחוסר הבנה. לא זה מה שהוא טען. עד כמה שידוע לי, היה מוכן להשליך החוצה מתוך המסורת טעויות שזיהה. אלא שדומה שהטעויות היו בתחומים מסויימים, כמו חסידות, אבל לא בתחומים אחרים, כמו באמונתו בקבלה. כמובן, לדעתו הקבלה לא הכילה טעויות. כך לפי מה ששמעתי וקראתי. לא זכיתי לקבל אישית...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הערת ביניים בלי לקבוע עמדה. הרב זילברמן קבל את הספר קול התור וראה בו חיבור אותנטי מבית מדרשו של הגר"א, למרות שקמו עוררים.

ה״מוכנות לבדוק״ צריכה להיות טהורה לגמרי מכל הנחות מוקדמות, לא הצהרה מראש שיש טעויות, ולא שמסורתי בהכרח נכונה, בלעדי זה אין כאן מוכנות לבדוק באמת, זה יוביל או להצדקת כל אפולוגטיקה אפשרית או לחיפוש אחרי טעויות על מנת להצדיק את ההנחה הראשונה.

באשר לאפשרות החילוק בין מוכנות לבדוק בתוך המסגרת לבדיקת היסודות של אותה המסגרת, מוכנות לבדוק אם מנהגים מסוימים נכונים או עוד אם המנהג מחייב, או כמו לבדוק אם חלק מהיהדות כמו תורת הקבלה היא אותנטית או נטע זר, אבל מאידך איסור בדיקת היסודות עצמם, כמו שנראה גם מחז״ל שמחד יש מנלן ומאי טעמא ומאידך איסור על קריאת ספרים חיצונים שמא צעירי הצאן ימשכו ליושר הפרשנות הצדוקית חלילה, או התפיסה מחד שאלו ואלו דברי אלהים חיים שיש בהם סובלנות או גם פלורליזם אבל מאידך מורידין ולא מעלין על מי שמעז לחלוק על העיקרים עצמם, זה תמוה מאוד, מדוע המוכנות לבדוק תיעצר כאן, ומה הסמכות של דת לאסור את בדיקת יסודותיה עצמה כאשר מקור סמכותה היא האמונה ביסדות אלה עצמם.