מעלות הליבה

ספקן


וקצת קשור לעיניין

באשר לשאלת לימודי ליבה, אני דווקא חושב שטיעונו של רא״ו סביר ומתקבל לגמרי, אם היו אכן סטטסטיקות של עזיבת הדת מתוך הלימוד באוניברסיטה פשוט שראוי להימנע מזה לגמרי גם אם זה לא איסור גמור.

הביקורת היחידה שיכולה להיות ע״ז, היא מהמודל של קהילת הרש״ר, שמוכיחה שיש דרך לשמר את הדת יחד עם הלימוד באוניברסיטה, זה מעלה את החשש שהמציאות שעליה בונה הרא״ו אינה אלא טצדקי להצדקת הדרך, המציאות הפשוטה היא שיש עזיבת הדת ולכן הדרך המסתגרת היא הנכונה, אבל העזיבה אינה אלא משום שלא פועלים לפתרונות.

ומ״מ ברור, שטיעונו של הרח״ו על הצד שהוא נכון, היה נכון בשעתו כאשר האוניברסיטאות היו מקדשי התרבות של ערכי המערב, ערכים של חשיבה ביקורתית של העז לחשוב בעצמך של קאנט, ערכים של חירות, של מוסר אנושי גבוה וכו׳, אבל היום שספסלי הלימודים של מדעי הרוח הולכים ומדלדלים, והמוטיבציה העיקרית ללימודים היא מקצוע וקריירה, עם משבר התרבות העמוק של המערב, חשש זה כמעט ואיננו קיים, ובמיוחד להצעת מיימוני ליסוד מוסדות לימוד כאלה על טהרת הקודש.

 החששות שהעלו בעל ותלמיד, נדמה שהם ניתנים לשליטה, אם תהיה התמקדות בלימוד מקצוע ולא במחקר, נוכל לגדל רופאים עם לימודי טכניקות הרפואה אבל לא חוקרים שיצטרכו להתחנך בחשיבה ביקורתית אובייקטיבית.
 

אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח. בפורום זה ובעוד מקומות נפגשתי עם אנשים שגדלו ומדו במקומות הכי סגורים, ולמרות זאת הם הגיעו כמעט לכל מידע בעולם.

הפתרון הסופי לכל הבעיות:

ספקו

ת.ט.

את התשובה נותן הרב דסלר (מ.מ. חג' 356):

"פרנקפורט - התרה את המדע והכניסה את הלמוד באוניברסיטה לכלל ה"לכתחילה" שבחינוך....אמנם הרויחו בזה אשר מספר המקולקלים אצלם היה קטן מאד....מכל מקום כמעט כולם נשארו מקיימי מצוות במסירות נפש, וכמה מהם זהירים מאד אפילו בדקדוקי מצוות"

תלמיד

אמנם לא ניתן להבטיח את הצלחתו של המודל הזה בכל מצב ובכל זמן, אבל זה מראה שנסיונות למצוא פתרונות אחרים, מאשר הצדקת השיטה ע״י סירוב לכל נסיון שכזה, יכול אכן להצליח.

וכבר כתבתי שמבחינה מסויימת הרבה יותר קל היום להצליח בזה מאשר בתקופת הרש״ר, אז לימודים ותרבות היו קשורים זה לזה, היום ניתן להפרידם ולהפוך את הלימודים כמו לימודי האומנות שבגמרא.

שרפ
לכאורה העיקר חסר, טענת הרב דסלר היא שמודל זה לא הצליח לגדל גדולים, וזה כבר דיון אחר. 

שרפ
השאלה היא על הצלחה לארך זמן. במבט חטוף איני רואה אחוז עקים דתיים גבוה יותר מאחוזם הכללי. הדבר טעון בדיקה אמיתית
ספקן - 
לכאורה גדולים יגדלו בכל דור כבעבר. אמנם בעבר לא היה לאליטה מקום להתגדר בו מלבד תורה והיום לא כך. הפתרון הוא גס. כסף. תן לאליטה מלגות  גבוהות מאוד.  ועדיין הבעיות הטכניות רבות מספור.
ושהמשכה במודל הנוכחי תיכשל - אני נאלץ להסכים איתך

תוקן על ידי תלמידטועה ב- 01/04/2016 14:55:51

מעניין שבסופו של דבר בוגרי שיטת פרנקפורט חשו בושה בחינוכם ונחיתות כלפי היהדות האותנטית ששומרה ביערות מזרח אירופה, מה שגרם לשקיעת השיטה הזו אחרי מלה''ע השניה.

לא יודע אם חשו בושה, אבל היו להם בעיות אחרות:
1. הטענה של מזרח אירופה שיש להם יותר גדולי תורה. הגדלות הזאת התבטאה בהעמקה ופחות הגיעה להוראה ולפסיקה. היו גם בחורים שנסעו ללמוד בישיבות בפולין. אנשים אלו קיבלו את השקפת העולם ה"ליטאית".
2. גם בגרמניה עצמה היה ויכוח על תורה עם דרך ארץ האם היא הנהגה לדורות או הוראת שעה. ח"כ יעקב רוזנהיים מאגו"י טען שזו היתה הוראת שעה.
3. העדר מוסדות לימוד מסודרים בארץ ישראל (לפחות לא בתפוצה מעבר למוסדות חוב בירושלים). זה חייב אותם להתקשר למוסדות חרדיים או למוסדות של המזרחי.
4. המלחמה חסרת הפשרה של הליטאים נגדם.

ממרחק זמן אני חושב שדווקא כיום הזרם הזה פורח, בצורה המכונה חרד"ל. אנשים מבינים שניתן לקחת את הטוב שבשתי העולמות.

<וכדאי לקרוא את המצ"ב איך חכמי ישראל כתבו על קופרניקוס>

אריאל
מנין הקביעה שהם חשו בושה בחינוכם? זה ממש לא נראה לי. אני מניח שהיו כאלה שחשו בושה. היו כאלה שלא. באופן טבעי אחרי מלחמת העולם השנייה הם הצטרפו לקהילות אחרות.

ויקיפדיה: נאו אורתודוקסיה 
כמובן שזה לא מבטא את דעת כולם, אבל זה בהחלט היה הלך רוח קיים. אני לא מסתמך רק על ויקיפדיה אלא על כתבי בוגרי השיטה הזו במאה ה20.

נו, חצי משפט בויקיפדיה. זה שהיו כאלה שעברו מהזרם הזה לזרם חרדי, לא אומר הרבה. השאלה היא אם "בסופו של דבר.. [זה] מה שגרם לשקיעת השיטה הזו אחרי מלחה"ע השנייה". דומני שגם ויקי לא סוברת כך. השיטה לא ממש שקעה אלא הושמדה בידי הנאצים. הפליטים מצאו לעצמם קהילה חדשה, חרדית, נאו אורתודוקסית אמריקאית או ציונית דתית. מעטים מהם הצליחו להתאחד כדי להקים מוסד שימשיך את הרעיון ובזה נולד חורב, אבל גם המיעוט הזה נבלע משני הזרמים הגדולים של החברה הדתית בישראל.

מתוך הכרות עם צאצאי הייקים, חלק מהם נטמעו מרצון מוחלט בצבור הליטאי, וחלק הצטרפו לצבור הדתי לאומי. ללא מחקר מעמיק נראה לי שאלו שהצטרפו לצבור הדת"ל יותר שמרו על זהותם, או לפחות לא התביישו בה, אם כי הנישואין הבין עדתיים עשו את שלהם.
קרובתי נישאה להולנדי והיא נהנית מהפריבילגיה של שעה בין בשר לחלב, אולם עקב הטמעות משפחת בעלה בצבור הדת"ל הם עברו אפילו לנוסח ספרד החסידי המקובל ברוב הצבור.