|
|
| נשלח ב-15/6/2018 12:46 |
 |
| |
ספרן
כרגיל, איקון ירוק מאד. התופעה של הזילברמניות מעניינת וחשובה. היא סוג של תחיה רוחנית.
יש לי כמה הרהורים אם זו באמת דרך האמת.
הנה דוגמא. לפי סיפור שהוא אולי רק משל. ויכוח על דרך החינוך.
גם אם שיטת החינוך שלו תיכשל והילדים לא יצליחו בעתיד, אזי -
אני אשלח ילדי לחדרים בשיטת זילברמן כי חז"ל הורו לנו שזה
הסוג הנכון של החדר, ולא יכול להיות שהם טעו.
וכמובן האמון שלו בגר"א וברמח"ל ובקבלה. כי הוכח שהיהדות אמת. אבל האם כל דבר נכנס תחת השם הזה?
אשר להלכה למעשה, הוא כותב
הדרך הנכונה של הפסיקה - היא זו המבוססת במידה מרובה יחסית על מקורות חז"ל ופרשנות
ראשונים. וכן באופן כללי נותנת משקל יתר למקורות על פני המנהג המקובל )וכן לראשונים על
פני האחרונים(, דהיינו זאת של הגר"א ותלמידיו )דוגמת משכנות יעקב ונחלת דוד. הם היו
תלמידי ר"ח מוולוזין, שהיה תלמיד הגר"א(.
אבל דומה שההאחזות שלהם בגמרא היא באות ולא בתוכן. מה שאמרו בדייקנות אבל לפעמים צריך לבדוק איך הדין חל במציאות של ימינו.
עם זאת, הביקורת שלהם נגד מנהגים, למשל, ברוכה.
מנהג שסותר את המקורות - הוא מנהג הדיוט, ויש לבטלו, גם אם הוא נפוץ.
רק שבפועל זה מלווה בעוד שיקולים, גם חברתיים.
והמאמר מסתיים:
כללו של דבר - עקרון של זילברמן לענ"ד הוא - לקיים רצון של הקב"ה בלי פשרות ובלי
התחכמויות, כפי שזה מסתמן במקורות,
ויש בזה שבח רב אבל גם, כפי שמשתמע לעיל, גם ביקורת. דברי חז"ל לעתים מחייבים לא התחכמות אבל בהחלט חכמה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2018 15:41 |
|
| |
הרב אליהו סולוביציק / המעין תמוז, תשע'ח.
לפני כחצי יובל זכיתי להצטרף לשיחה עם איש האמת רבי יצחק שלמה זילברמן זצ"ל בביתו אשר בשערי חסד בירושלים. רבי יצחק שלמה האריך בדיבורו על כך שחוכמת האמת מחויבת מתוך המקרא, ובמידה רבה אף מתוך התורה שבעל פה. משניות רבות וסוגיות תלמודיות לא יימצא להן פשר לדעתו, אלא אם נקבל שמוטבע
בהן רובד נוסף של תורת הסוד. ילדות הייתה במקשיבים, אשר הטיחו בפניו: "הלא תלמודנו אומנותנו, ואילו היה קיים רובד נוסף בשיח התלמודי הוא היה חייב לבוא לידי ביטוי במשא ומתן התלמודי בסוגיה, וכטענת הרמב"ן על מניין התרי"ג, והיות שהרובד הזה אינו מוזכר במו"מ התלמודי מוכח שרעיון הימצאותו ברקע הסוגיא התלמודית מופרך"! פתח רבי יצחק שלמה זצ"ל ואמר: "הבה נשווה את הסוד הנסתר להיגיון הגלוי. כמה פעמים נתקלתם בשיח בין חכמי הראשונים מפרשי התלמוד שהציר שלו הוא סברה והיגיון? המכירים אתם ויכוחים בראשונים שהמתדיינים בו הצטיידו בנשק השכל? אף על פי כן, ברור לנו שההיגיון הוא חלק בלתי נפרד מכל שיח של התלמוד ומפרשיו, כי הלא פשוט לכל שאין דימוי מילתא למילתא ללא הבנה בשורש ההלכה, הגיונה וסיבתה"! צאו וראו, אמר רבי יצחק שלמה, מה כותב בעניין זה הרמב"ן בהקדמתו למלחמות: "כי יודע כל לומד תלמודנו, שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות, ולא בַ ּרֹוב קושיות חלוטות, שאין בחוכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורת ונסיוני התכונה. 3 מחלוקת, בהרחיק אחת מן הדעות בסברות אבל נׂשים כל מאודנו, ודיינו מכל מכריעות, ונדחוק עליה השמועות, ונשים יתרון הכשר לבעל דינה מפשטי ההלכות והוגן הסוגיות עם הסכמת השכל הנכון. וזאת תכלית יכולתנו וכוונת כל חכם וירא האלוקים בחוכמת הגמרא". שימו לב לדבריו - נרחיק דעה הנוגדת את השכל, ונאמץ
דעה שההיגיון מסכים איתה. כלומר אמת הוא שאין שכלנו והגיון לבנו זכים ונקיים שישמשו לנו לאבני בניין במגדל ההלכה, ואף לא נכריע על פיהם באופן מוחלט בין אמת ושקר, בכל זאת השכל יהיה נר לרגלנו לשם סינון האפשרויות שאינם עוברות את סף ההיגיון. כן הדבר אמר רבי יצחק שלמה, ביחס לזיקה בין המשא והמתן התלמודי לחוכמת הסוד. "התנאים, קובעי ההלכות בתורה שבעל פה, עמדה לנגד עיניהם פנימיות התורה, ועל פיה קבעו תקנותיהם, גזירותיהם ואמרותיהם. בדורות המאוחרים אפשר שכבר לא קבעו דברים על פיה, אך מפני שידעו את סודה ידעו לבחון עם ההלכה מתאימה לה, באותה מידה שההיגיון שימש לרמב"ן בפירושי הסוגיות". עד כאן דברי רבי יצחק שלמה, ודברי פי חכם חן. 3 הרב המומחה רבי יצחק ישעיהו ווייס מציע להגיה: )ודיינו מכל( ]ודעתנו בכל[. כך גם מצטט לפי תומו הגר"ע יוסף בהקדמה לשו"ת יביע אומר. וברחבי הרשת מצאתי כך: "ליישב את הנוסח המודפס הציע ר' מיכאל דושינסקי מגולת פראג להוסיף פסִ יק לפני "ודיינו" ולפרש ש"נשים כל מאֹדֵ נו" משמעו: נשתדל מאוד, ו"ודיינו" איננו שם עצם בתפקיד של מושא נוסף של הנשוא "נשים", כי אם נשוא אחר של האבר הבא במשפט: ודי לנו אם נרחיק וכולי".
נער הייתי בשומעי חלוקה זו של הרב זילברמן בין קובע הלכות, תקנות וגזרות, שעליו להיות בריא בהגיונו ואיתן בתבונתו, לבין המפרש אותן, שדי לו בכך שפירושו אינו סותר את התבונה ואינו נוגד את ההיגיון. שנים של עיסוק בהבנת הנקרא של דברי חכמינו עברו עליי עד שהצלחתי לעמוד על דבריו של רבי יצחק שלמה זצ"ל ולראות את מלוא הדרם בזיו פשטותם. ויודה כל חכם וירא אלוקים, שניכר מתוך התלמוד שבאופן כללי האמוראים לא נכנסו לנעליהם של חכמי המשנה, ולא ראו את עצמם אחראים על תוכנן של ההלכות. כאשר אמורא הגיע למסקנה על פירוש של משנה, אף אם מתוך ראיות נסיבתיות בלבד, ככל שהדבר היה אפשרי בעיניו מבחינת ההיגיון )ועל פי חכמת האמת לדברי הרב זילברמן(, יכול היה להניח שההלכה מחויבת הגיונית, ולא ראה את זה מתפקידו לוודא שאכן כך, כי האחריות על מחויבותה של ההלכה בשורשיה מוטלת על בעל המימרא עצמה. כלפי מה הדברים אמורים? פעמים שלבקשת הפשט מצטרפת בקשת יופי הסברא והגיון ההלכה. מדברי רבי יצחק שלמה למדתי להפריד בין הדבקים, ושאין לתת לרצון ליהנות מיופי ההלכה, הגיונה ותבונתה להשפיע על הבנת הנקרא. החתירה להבנת הנקרא צריכה להיות ללא דעות קדומות, ומנוטרלת משאלת השכל וההיגיון, כל עוד הדברים אינם סותרים את הסברא וההיגיון. יש לזכור שלא תמיד אנו שווים עם הקדמונים בתחושת ההיגיון והשכל הישר, וגם שהקדמונים עצמם לא השתמשו תמיד בסברא ובהיגיון להכרעת פירושיהם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2018 07:16 |
|
| |
לגבי תורת הסוד,
ראשית, יש להבחין בין הקבלה שהרמב"ן מדבר בה לבין הקבלה הלוריאנית והזוהר, האר"י באמת כותב חידושים שנראים זרים לרוח הגמרא.
בכל אופן, יש המון דברי חז"ל וגמרות תמוהים, אבל קושיות אינן הוכחות, אזוטריקה וכישוף ושדים תמיד היו בתוך מחשבת חז"ל, אבל השאלה היא אם הם ניתנו למשה מסיני,
בניגוד להר' סאלאויצ'יק - לא השתכנעתי מטענתו של הרב זילברמן
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2018 11:10 |
|
| |
גם אני לא השתכנעתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2018 11:16 |
|
| |
ספרן
תודה ואיקון ירוק. הסיפור מרתק וחשוב.
אם אסכם, הרב זילברמן טען שכפי שיש סברות מאחורי כל סוגיה בתלמוד, כך יש סברות הלקוחות מעולם הקבלה והסוד. וכאשר התנאים פסקו שאלות, הם עשו זאת לא מתוך סברות מהסוג של הרמב"ם, כלומר תיקון החברה והפרט, אלא מתוך התבוננות בשאלה איך ההכרעה שלהם תשרת, וזה אני מוסיף כהמחשה, את תיקון העולמות האלוהיים של הקבלה, הזוהר והאר"י, כי גם הם ידעו מה שידעו בעלי הזוהר וההולכים אחריהם.
ההסבר הזה הוא מעניין וחכם. ההסבר הזה מזהה תהליך נכון שעומד ביסוד הסוגיות המסורות לנו במסורת, כלומר שהסוגיה אף פעם אינה מציגה את כל מה שצריך לדעת. זוהי מסורת מתומצתת שקשה לפענח. והראיה היא שגם האמוראים התקשו לזהות בוודאות סברות, ואפילו את מצב הענינים של נושאים שעלו במחלוקת, ונחלקו בהסברים שונים ומתנגדים גדולי האמוראים.
מה שהרב זילברמן מוסיף הוא שביסוד המחלוקות האלו יש גם מחלוקות בפירוש טיבו של עולם הסוד האלוהי, מערכות הספירות והאופן שבו יש לשרתן בצורה המיטבית או הנכונה. לזה אין זכר כלל. אנו מוצאים שהאמוראים מתקשים להכריע בין אפשרויות מתחרות למקור תנאי כלשהו, או אפילו מקור אמוראי מדור קודם, ומציעים מה שמציעים. אבל לא מצאנו מעולם שאחד האמוראים יאמר: הכא במאי עסקינן, בשעה שאין האור המקיף שווה לפנימי, ולכן אסור לישון בסוכה אלא כאשר המקיף שווה לפנימי (כך הצדיק האדמור האחרון מחבד, עד כמה שהבנתי ואני זוכר, את האיסור שלו לישון בסוכה בחג הסוכות).
יש בדברים אלו לא רק התייחסות לקבלה ונסיון להסביר מדוע היא אינה נזכרת במפורש בתלמודנו. יש בה גם רפלקציה - התבוננות והמשגה - של תהליכי הלימוד של התנאים והאמוראים והראשונים. וזו תרומה נכבדה בפני עצמה, שנבדלת מן החלק העוסק בשאלה אם אמונות הקבלה היו או לא היו קיימות. כותב שורות אלו, הידוע בהתנגדותו לקבלה מכל הסיבות שבעולם, הפיק תועלת מרובה מן האבחנות לגבי האופן שבו יש נושאים שרק עומדים ברקע הסוגיות ואינם מוזכרים על ידי המפרשים אבל אי אפשר להתעלם מהן, גם אם הרב זילברמן עושה שימוש ברעיון הזה באופן אפולוגטי (מתנצל ובמקרה דידן מתחמק ושקרי לדעתי).
פתיאמי
איקון ירוק על כל משפט בפני עצמו.
בעל
כרגיל, אתה מקצר במקום שצריך להאריך...
|
|
|
|
|
|
