דעא"ש בתורה

עומדבפרץ - הרמב"ן חלק על הרמב"ם בנקודה שציטטתי, למי מהם היה מבט יותר נכון?

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 31/03/2016 08:56:31

אמת ונכון. כך באמת ציותה התורה להלכה. למעישה מעולם לא נהג עם ישראל כך, למעט קבוצות יחידים.
ד
7 העמים לא הוכחדו. עמלק לא הוכחד. עיר הנדחת לא היתה מעולם וכן לא בן סורר ומורה.

לפי הרמב"ן הדין שונה
רמב"ן דברים כ:י

זה שוב אותה השאלה על מוסריות התורה עם תוספת פריטה על נימי הרגשות של הזעזוע מדעא״ש (דבר שאינו כל כך ראוי לאדם חושב), כאשר שלשת הגישות ידועות, אלה שישתמשו בכל אפולוגטיקה אפשרית ע״מ לומר שהתורה היא באמת מוסרית בין אם ממש כמו המוסר המערבי שלנו או מערכת מוסרית אחרת, ומאידך אלה שסבורים שהתורה אינה מוסרית ויעזבוה למען המוסר המערבי, ואלה שיאמרו שאמנם היא איננה מוסרית אבל זה משום שיש ערכים נעלים מערכי המוסר שדוחים אותם וכו׳.

אבל ברשותכם אני רוצה דווקא להעלות כאן שאלה הפוכה ומזעזעת, האם הזעזוע שלנו ממעשי הזוועות של דעא״ש יש לו הצדקה פילוסופית או שהוא רגשי בלבד.

הרי מתוך עיסוק מעט בגישות על יסודות ערכי המוסר יוצא שיש הוגים רבים בעד הרלטיביזם של המוסר והאפשרות שהמוסר איננו אלא אמנה חברתית בלבד (או הכרעה רצונית), ושרגש הרחמים והזעזוע ממעשי זוועה שעליו בנה רוסו את כל ערכי המוסר אינם אלא רגש אגואיסטי של ראיית עצמי באותו המצב (הובס ?).

עד כמה שידוע אין אפשרות הכרעה בין הגישות, וא״כ סמכות השפיטה שלנו ביחס לערכים אלה ומבצעיהם אינה יכולה לחול אלא על בני אותה החברה שקבלה על עצמה את האמנה החברתית, אבל חברה כמו דעא״ש או גם הנאצים שמלכתחילה מסרבים באמנה שלנו ויש להם אמנה משל עצמם, מה הסמכות שלנו לדון אותם או להזדעזע חוץ מזעזוע רגשי פרמטיבי בלבד ?

במשפט נירנברג, טענו מנהיגי הנאצים, שהצדק שנעשה אינו אלא הצדק של המנצחים, משום שלא ניתן לשפוט חברה שכופרת בערכי הצדק של השופטים עצמם, אם לא מתוך התפיסה שערכי המוסר הם מוכחים רציונאלית וכפויים על כל בני האדם, אבל אם הם אינם מוכחים מנין הסמכות לשפוט, אשמח לשמוע תשןהב על השאלה הזו.


 
 

"מה קורה ברגע שהדבר הטוב והנכון לחברה מסוימת הוא לכבוש חברה אחרת, או לרצוח את כל השחורים או היהודים או האתאיסטים באותה החברה? שוויון זכויות, ככל ערך, הוא חסר ערך בגישה הרלטיבית המוסרית. בעיה זו לא מהווה סתירה לוגית או רעיונית למוסר יחסי, אלא רק דנה בהשלכותיה על החברה. אחת התשובות של הוגים מהזרם הרלטיביסטי לטיעון זה היא שהפילוסופיה לא נועדה לתקן את העולם אלא לתאר ולהבין אותו, ושלא ייתכן שנוותר על ראייה מדויקת של המציאות רק בגלל שהיא מצערת, מפחידה, או מסוכנת.‏"
ספקן,בנוסף לכך ניתן לומר שהגישה שהצגת מאפיינת את הפוסט מודרניזם שכידוע לא מקובל על רבים.

תודה על התשובות.

אפרים 
מי המחבר ?
הפוסטמודרניזם מחיל את הרלטיביזם גם על שאר חלקי הידע האנושי, מכל מקום איך ניתן לומר שהזעזוע שלנו או האפשרות לתלות נאצים כרעים תלוי בחילוקי הדעות הללו.

אליקים
יש חילוק בין ספקנות להכרעה כמו שיש חילוק בין אתאיזם לאגנוסטיציזם.
האדם יכול לגבש לעצמו דעה ולהיות משוכנע שקיימים ערכי מוסר אבסולוטיים, אבל לכפות את דעתו עד כדי גזירת דין מוות נדרשת הוכחה ברמת וודאות בלתי קיימת לדעתי, זאת החוסר אפשרות הכרעה שדברתי עליה.

תוקן על ידי oפקן ב- 31/03/2016 22:57:06

ספקן
סליחה על השאלה האישית, היית מתחתן עם פילוסופית שבאמת ובתמים הגיעה למסקנה מוכת שיש להשמיד את כל הנכים?
מה לעשות והחסרון המבורך ביותר שלנו הוא היותנו אנושיים

קרדיולוג

חלילה לי מלפגוע, אלא שעירוב רגשות כאשר עוסקים בחשיבה עלול להטות אותה למקומות לא נכונים, החשיבה צריכה להיות טהורה לגמרי, קח למשל את רגש הרחמים שבעוד שאצל רוסו הוא רגש נעלה והבסיס למוסר האנושי אצל ניטשה הוא ביטוי לחולשה ולמוסר העבדים, כשבאמצע הגישה שהוא סתם רגש אגואיסטי, רק התבונה יכולה לפרש את מהותו של הרגש.

שאלתך נכונה עבור אלה הסבורים שהזעזוע שלהם נובע מהמצפן המוסרי שבתוכם, ואכן האדם הדתי בעל המודעות נמצא בזמנינו בדיסוננס קוגנטיבי עמוק וחמור, איך תשכון השלום בנפש אדם שמזדעזע מראיית סרטון סקילת אשה נואפת כאשר בשבת הוא קורא בתורה מות יומתו שניהם וכו׳, או בחיים חסרי מודעות או עם אפולוגטיקה נכונה או לא.

תלמיד

אענה לך באמירתו המפורסמת של וולטיר ״אני אינני מאמין באלהים אבל לא אגלה זאת למשרתי כי אז הוא עלול לרצוח אותי״, ואכן רבים מהוגי הנאורות סברו שהחברה זקוקה לדת ע״מ להבטיח הנהגה מוסרית, זה היה השקר הקדוש שלהם, ואולי אחד השקרים הגדולים ביותר של ההיסטוריה האנושית, עבור הפילוסוף יתכן שהמוסר אינו אלא אמנה חברתית שהוא האינטרס של כל אחד, אבל עבור העם יתכן שלא די בזה כי הוא זקוק לקידוש המוסר והפיכתו לערך אבסולוטי והפחד מהעונש, שאלתי היתה כמובן על הבסיס הפילוסופי לזעזוע שלנו.

באשר לאותו חסרון מבורך ששמו אנושיות, זה נכון אבל יש צד שני למטבע עיין ניטשה.