שאלות שהועברו אלי,ו....קטונתי. אנא חכמי המקום אם תוכלו לסייע.תודה רבה בשם השואל.
1. האם השועים הגדולים התורמים לעולם התורה מקיימים אותה בעצמם? ואם לא, האם שכר תמיכת התורה מתקזז להם כנגד עבירות? האם מחלל שבת שמחזיק ישיבה יכול להיחשב ל"יהודי כשר"? מה לגבי מצוות קלות - לא קיים מצוות ישיבה בסוכה השנה? או חמורות: שפך דמים? האם יש חשבון עבירות קלות וחמורות לתומכי תמימים? השאלה היא מצד ההלכה - וגם מצד ה"פוק חזי" - איך שאנשים שונים בעם ישראל (נאמר אברכים לעומת שומרי מסורת) תופסים אנשים אלה וכיצד היו עונים על שאלות אלה?
2. אם מדינה תומכת במוסדות תורה - האם יש למשלמי המיסים חלק בשכר "תומכי התורה"? מהו שכר זה? ומה אם משלם המיסים הוא ממתנגדי התורה - ורואה בהעברה זו מחיר קואליציוני שהיה מעדיף לא לשלם, האם עדיין יש לו "חלק לעולם הבא" כמי שהשתתף בתמיכת התורה?
לא משנה מי שאל; משנה מה השאלה. אני מנסה להבין מה השאלה ההלכתית שלך כי גודל השכר הוא לא עניין הלכתי.
נשלח ב-1/4/2016 11:46
תט
מרירות אולי. כשאני נזכר כמה כסף בזבזתי על עוברי העבירה הללו. עוברי עבירה? כן!
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י
כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס /וגרם/ רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה, אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.
נשלח ב-3/4/2016 09:24
ירוחם מה אתה רוצה ממני? מעולם לא התעסקתי כאן במצב רוחם של הכותבים
נשלח ב-3/4/2016 11:31
זה מה שקורה כשרבים הנקראים בשם טעות. יוצא שגם אני טעיתי. כמובן שכונתי היתה לטעות סופר
נשלח ב-3/4/2016 14:20
ירוחם א. ידעתי גם ידעתי דברי הרמב"ם אלו וגם דבריו בפירוש המשנה פרק רביעי באבות. ואני גם נוהג לפיהם וברוך ה' אני מתפרנס ממעשי כפי כהדרכתו. עם זאת ידוע לך שגם הרמב"ם היה מודע לזה שאין זו דעת רוב החכמים כפי שכתב בפירוש המשנה שם. ב. מעניין שמרירותך מופנית רק לגרושים שניתנים למשפחות בני התורה ואילו עשרות המיליונים של הספורט האמנות והתרבות אנשים חטאים לא מוציאים אותך משיווי משקלך. ג. מידת הכעס מידה מגונה היא עד מאוד. אם תשלוט ברוחך ותכתוב בנימוס ובנימוק אפשר שדבריך יעשו יותר רושם מאשר אם תזעף שוב ושוב וכבר כתב על זה החכם במשליו. מכל מקום הדברים המעוררים את זעפך יש בהם כדי ללמד על עמדתך הנפשית כלפי שומרי התורה והמצוות כציבור וחבל.
כללית, הכלל הוא שרק הקב"ה יודע. כתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג הלכה ד: ושיקול זה אינו לפי מניין הזכייות והעוונות, אלא לפי גודלן: יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, שנאמר "יען נמצא בו דבר טוב" (מלכים א יד,יג); ויש עוון שהוא כנגד כמה זכייות, שנאמר "וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה" (קוהלת ט,יח). ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכייות כנגד העוונות. אבל יש בחז"ל קצת דוגמאות: בתלמוד הבבלי בסנהדרין דף קב עמוד ב: אחאב וותרן בממונו היה ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה לפי זה, גם חילוני שחלק מכספו הגיע ללומדי תורה יתכפרו לו חלק מעוונותיו. אבל יש הגבלה. ברמב"ם בהלכות רוצח פרק ד
שאף על פי שיש עוונות חמורין משפיכות דמים, אין בהן השחתת יישובו של עולם כשפיכות דמים. אפילו עבודה זרה, ואין צריך לומר עריות או חילול שבתאינן כשפיכות דמים: שאלו העוונות הן מעבירות שבין אדם להקדוש ברוך הוא, אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חברו. וכל מי שיש בידו עוון זה, הרי הוא רשע גמור; ואין כל המצוות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עוון זה, ולא יצילו אותו מן הדיןשנאמר "אדם, עשוק בדם נפש . . ." (משלי כח,יז).
יג צא ולמד מאחאב עובד עבודה זרה, שהרי נאמר בו "רק, לא היה כאחאב" (מלכים א כא,כה); וכשנסדרו עוונותיו וזכייותיו לפני אלוהי הרוחות, לא נמצא לו עוון שחייבו כליה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות: שנאמר "ותצא הרוח, ותעמוד לפני ה'" (ראה מלכים א כב,כא; דברי הימים ב יח,כ), זו רוח נבות; ונאמר לה "תפתה וגם תוכל" (מלכים א כב,כב; דברי הימים ב יח,כא). והרי הוא הרשע לא הרג בידו, אלא סיבב; קל וחומר להורג בידו.
נשלח ב-3/4/2016 15:10
נראה מלשון הרמב"ם, שתמיכה בלומדי תורה וכדומה עוזרת רק לכפר על עברות שבין אדם למקום ולא על עברות שבין אדם לחברו. וכמובן הרב מימוני יבוא עוד מעט ויסביר איך צריך להבין את מאמרי חז"ל הנ"ל.
נשלח ב-3/4/2016 17:53
התבהרות כתב:
שאלות שהועברו אלי,ו....קטונתי. אנא חכמי המקום אם תוכלו לסייע.תודה רבה בשם השואל.
1. האם השועים הגדולים התורמים לעולם התורה מקיימים אותה בעצמם? ? ואם לא, האם שכר תמיכת התורה מתקזז להם כנגד עבירות? האם קיום מצוה מוחק עונש של עבירה? השכר מונח במקומו והעונש מונח במקומו
האם מחלל שבת שמחזיק ישיבה יכול להיחשב ל"יהודי כשר"? מה לגבי מצוות קלות - לא קיים מצוות ישיבה בסוכה השנה? או חמורות: שפך דמים? האם יש חשבון עבירות קלות וחמורות לתומכי תמימים? השאלה היא מצד ההלכה - וגם מצד ה"פוק חזי" - איך שאנשים שונים בעם ישראל (נאמר אברכים לעומת שומרי מסורת) תופסים אנשים אלה וכיצד היו עונים על שאלות אלה? כנ''ל, הוא יהודי שחוטא וגם מקיים מצוות
2. אם מדינה תומכת במוסדות תורה - האם יש למשלמי המיסים חלק בשכר "תומכי התורה"?
לפי פסיקת הגרי''ש אלישיב בעניין אחר, מדינה היא שותפות של הציבור שאוספת כסף מכולם ומחלקת אותו לפי צרכיהם, אם כן, לכאורה לא פלוני נתן מכספו לתורה אלא אלו שלומדים תורה לוקחים את כספם שלהם בחזרה (וגם אם השקיעו פחות משקיבלו - כך עובדת קופה משותפת) אם כן אין למשלמים חלק בהנ''ל, ודאי אם אינם מעוניינים בכך
מהו שכר זה? ומה אם משלם המיסים הוא ממתנגדי התורה - ורואה בהעברה זו מחיר קואליציוני שהיה מעדיף לא לשלם, האם עדיין יש לו "חלק לעולם הבא" כמי שהשתתף בתמיכת התורה?