ה - 1 באפריל בראי ההלכה מותר לשקר ?

מנהג דוחה דין.   מעשי אבותנו בידנו . מה עוד שמנהג זה מקורו בהיסטוריה של עם ישראל מלפני 2000 שנה.

מנהג גם אותיות גהנם לפעמים .

מנהג עוקר דין - הסבירו לי בשם רב הונגרי, שהדין הוא שצריך לפרוע חוב, והמנהג הוא שלא לפרוע, ומנהג עוקר דין.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 03/04/2016 08:29:44

מעמיק

לגבי האחד באפריל, כבר כתב בראשית ימי הפורום החבר המיוחד בוגיעלון כי התאריך הזה הוא יום השנה ליום שבו בישרה אמו של ישו לבעלה שהיא הרה מרוח הקודש, וכך נפתח אותו יום. (האם צריך לבאר את הקשר?).

איני סבור שזה נכון היסטורית, אבל זו הלצה נאה על חשבון דת שרדפה אותנו.

לגבי שקרי אחד באפריל, צריך לברר קודם כל לאלו שקרים אתה מתכוון. אני מניח שזה מה שמכנים היום "מתיחה" כלומר אמירה של אי אמת אבל לא בכוונה רעה לצער או להזיק אלא להצחיק.

אני אין דעתי נוחה מדברים אלו, אבל לא נשאלתי על הטעם האישי שלי אלא על הלכה ואם אפשר לומר כן, "דעת תורה".

ובכן, זו שאלה לא קלה. מפני שזה לא שקר במובן הרגיל ואפשר לטעון שהשקרים שנאסרו בתורה (ומעולם לא נאסרו שקרים באופן גורף, שהרי יש שקרים ראויים, כגון "כלה נאה וחסודה" או התחמקותו של אברהם אבינו מפרעה ואבימלך בטענה ששרה אחותו) הם רק השקרים המזיקים. לא צ'יזבטים ולא מתיחות. לגביהן אין לנו דבר ברור.

מסתבר לי שאם יש איסור במתיחות, הרי זה לא איסור ברור אלא יותר שמכירים בכך שזוהי דרך פסולה.

כמובן אם יש מתיחה מזיקה זה איסור ברור.

והנה דרוש: באחד מספרי מאיר ברעם הזכורים לטוב הוא מציע פרשנות משלו למעשה המסופר על ר' יהושע המתווכח עם חכמי אתונה. באחד הפרקים מן הסיפור הזה, מתבקש ר' יהושע לספר שקר. הוא מספר אודות פרדה שילדה.

הנה הקטע, שאינו ארוך.

אז בעצם מתיחות זה לא שקר ?

מעמיק

בשפה יותר טכנית:

המונח "שקר" יכול להתייחס לכמה סוגים של משפטים.

א. אמירה לא אמיתית.

דוגמא: הפרדה המליטה בן זכר.

ב. אמירה לא אמיתית שנועדה להטעות את השומע.

וכאן יש דרגות דרגות.

1. "שרה היא אחותי" שאמר אברהם לפרעה.

זה היה מותר מפני שאברהם נאלץ להטעות את פרעה כדי שלא יהרגוהו ויקחו את שרה.

2. אמירה שנועדה להטעות את השומע כדי להגן על רגשותיו.

ה' אומר לאברהם: למה צחקה שרה לאמור... ואני זקנתי.

שרה באמת אמרה: ואדוני (אברהם) זקן. אבל ה' משנה את הציטוט כדי לא לגרום צער לאברהם.

גם מכאן לומדים שיש אמירות שקריות שהן מותרות ומצוה.

3. אמירה שהכל יודעים שהיא לא ממש נכונה במובן הרגיל של המילים אבל עושה טוב לשומע.

"כלה נאה וחסודה".

כך שרים לפני החתן והכלה. הכל יודעים שלא כל כלה נאה וחסודה אבל מצפים שכך ישירו לה. או שמשתמשים במילים האלו באופן קצת חריג. לא כפי שהכלה בעיני הבריות, אלא כפי שהיא כמסתבר בעיני בעלה.

ג. רמאות לצורכי ממון

הנה כמה דוגמאות:

1. "יש לי גשר למכור לך".

לפי מה שמספרים, מי שמגיע לסן פרנציסקו ונראה תם באופן מיוחד, יכול לקבל הצעה לקנות את "גשר הזהב" במחיר ממש מוזל...

2. "כן, קנה את השדה הזה מראובן שמציע למכור לך", אומר שמעון ללוי.

לאחר שלוי יקנה את השדה, שמעון יתבע אותו בבית דין כדי שיעביר לו את השדה שהיה של אבותיו. כאשר לוי יתפלא מדוע הציע לו שמעון לקנות שדה ששייך לשמעון ואבותיו, יסביר לו שמעון: עם ראובן אי אפשר לעמוד לדין אבל איתך כן.

זו דוגמא מהגמרא. הגמרא מציינת שיש בני אדם שפועלים בצורה כזו. אין שם קביעה אם ההתנהגות הזו יאה או לא, אלא רק שאדם ערמומי עשוי לנהוג כמו שמעון.

לוי יאבד את השדה ויצטרך לרוץ אחרי ראובן כדי לקבל את כספו בחזרה. לפי זה נראה ששמעון, הרמאי, עובר על "לא תשים מכשול לפני עוור".

ד. מתיחה

זה סוג של שקר, שהרי אין משפט זה אמיתי. והוא נועד להטעות את השומע. אבל לא על מנת לנצל אותו ממונית אלא על מנת לשעשע את המותח, את הצופים, ואולי, יש לקוות, את מי שנמתח בעצמו לאחר שיגלה מה עוללו לו.

אפשר לראות ביוטיוב סרטונים על אנשים שהטעו אותם (לפעמים לא באמירה אלא במעשה) כגון שנראה שמישהו נופל מצוק, או שיש רוח רפאים במעלית, וכיוצא באלו.

השאלה של מעמיק2 היא על הסוג הרביעי. לגביו יש התייחסויות שונות בתרבויות שונות. יש תרבות שמקבלת את התופעה ומכשירה אותה, לפחות בנסיבות מסויימות. כך זה אצל מפיקי המתיחות וכנראה אצל אלו שצוחקים עליהן וצופים בהן.

בעיני נראה שזה אסור על פי ההלכה. באיזו רמה של איסור? מקביל לאיסור לשון הרע, רכילות וכיו"ב. אין אדם שאינו נכשל באבק לשון הרע, לפי דברי התלמוד. אין כמעט אדם שלא יצחק למראה מתיחה. אבל זה לא הופך זאת לדבר חיובי.

והנראה לעניות דעתי כתבתי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

.

ואיך אפשר בלי השקרים הקדושים?

מואדיב

איקון ירוק.

אם כבר שקרים קדושים, יש שקרים שלא במסגרת דת, אך הם עדיין שקרים למטרה טובה ונעלה.

למשל, הרופא שמסתיר את החשש מהחולה שיש לו מחלה ממארת. או שהוא, הרופא, כבר יודע שיש שם מחלה ממארת, אך מציג את הדברים באופן שהחולה יוכל לשאת, יוכל לבצע טיפולים שנותנים לו סיכוי.

יתכן שאפשר לכלול את השקרים האלו ברשימה הקצרה שערכתי, אבל מתאים יותר לתת להם מעמד בפני עצמם. יהיו אלו אם כן קטגוריות בפני עצמן, שקרים רפואיים ושקרים של הדת, שכולם למען האדם.

גם כאן מסתבר שיש מקום לחלק חילוקים נוספים. למשל, אם מחנכים את הילד ללמוד כדי לקבל ממתק, או פרס כספי, או כבוד. אלו אינם המניעים הנכונים, אבל אלו הם המניעים שיניעו אותו בגיל זה וברמת התפתחות זו. (ושמא זה נכלל בשקרים קדושים?)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");