טלאי אדום

יש לי הרגשה שאתה מערב פה אמוציות מהאסוסיאציה שמתעוררת בך על הטלאי הצהוב מהשואה.
אבל אכן כן, אם זה יותר נח אז בוודאי שעדיף לענוד טלאי כלשהוא מאשר לצעוק ולהריע.
ובאמת מבואר בספרות הפוסקים שאשה נדה היו לה בגדים מיוחדים לימי נידותה. 

תציע לאשתך, אבל ברשות הרבים שכולם ידעו, לא רק אתם.

ירוחם
זה לא מדוייק,  היא אסורה לבעלה, וטמאה לכל העולם. יש בזה 2 חלקים.

האם היית רוצה לחדש את המנהג הזה? הרי כשבית המקדש קיים הוא הופך להיות חובה.

אם הייתי רוצה?  מן הסתם לא. אני גם רוצה בבוקר לאכול בייקון. 

אבל מעבר למה שאני רוצה ומה שאלוקיי רוצה, אני חושב שתחושת אי הנעימות שמרגיש מי שמדמיין סיטואציה כזו זה בגלל שהוא מדמה את זה למציאות של היום, במציאות אחרת בה כולם מפרסמים לכולם, לא תהיה בושה.  זה לא דבר מהותי, זה דבר הסכמי.

דרך משל, מי שמרצה עונש בבית כלא, לא מתבייש משכניו לחדר, הם באתו סירה איתו. אפי' שפה יש באמת במה להתבייש, ואילו במחזור אין בעצם ממה להתבייש, זהו טבע האישה, וזהו טבע העולם. להיפך, אישה שאין לה מחזור, (ולא בגלל הריון) היא זו שצריכה להתבייש, שהרי גופה לא תקין. ואולי גם היא אין לה במה להתבייש, כי ככה היא נולדה.

בעצם היחיד שצריך להתבייש זה אותו אחד שלא שולט בייצרו. לכאורה.

כן.  זו טומאה לכל דבר.

כיום נשאר רק האיסור, אבל היא טמאה. לחלוטין.
הנה הרמב"ם: (פרק א' הלכה א' מהלכות מטמאי משכב ומושב)  הזב והזבה והנדה והיולדת כל אחד מארבעתן אב מאבות הטומאות, מטמאין כלים במגע, ומטמא אדם במגע ובמשא, ומטמא משכב ומושב ומרכב מתחתיו ועושה אותן אב טומאה, ומטמא מדף על גבו.