| נשלח ב-14/4/2016 17:11 |
 |
| |
דרך לימוד כתבי הרב קוק ע"י הרב טאו - תקדים?
מי שמכיר/לא מכיר
דרכו של הרב טאו בלימוד כתבי הראי"ה, היא דקדוק עד רמת הפסיק והנקודה ברמה חריפה, ומתוך כך הוא בונה את רעיונותיו ופרשנותו בראי"ה
דבר זה גם חוזר בלומדו את נפה"ח
אך לא ראיתי בכתבים אחרים מתקופת הנפה"ח ואילך
שאלה, האם לדעתכם זהוי דרך מתודולוגית לבירור רעיונותיו של הרב קוק שכתובים בדרך לא בהירה והדקדוק מסנן את הטקסט מטעויות או שמא כוונה אחרת לא?
האם ראיתם/מצינו דקדוק כ"כ חריף בלימוד אחרונים, שעל פניו מקובלים אנו שלא מתבטאים על המילימטר
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2016 18:08 |
|
| |
הרב דוד כהן הנזיר הגדיר את דברי הרא"יה קוק כדברים שנאמרו ברוח הקודש, ולפיכך הקדיש זמן רב ויגיעה עצומה לעריכת ספרי אורות הקודש, היה יושב שבעה נקיים על כל מאמר, וכשהיו לו ספקות שמא הדברים לא יהיו מובנים, היה מתייעץ עם גדולי תלמידי הרב ובמיוחד עם הרב יעקב משה חרל"פ. לדעת הראי"ה קוק, לימוד נקרא לימוד כהתהלכו במתינות ללבן את העניין בהגבלתו המקומית יפה. אם עורכי כתבי הרב, תלמידיו, דקדקו בדבריו, למה שלא ידקדקו בהם גם תלמידי התלמידים?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2016 20:19 |
|
| |
מורדי
אנא הדגם
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2016 23:09 |
|
| |
לא זוכר כל כך, עבר הרבה זמן מאז השתתפתי בשיעורים,
דוגמאות קלאסיות יכולות להיות, בדיקת "וו", מבארת מנגדת, מוסיפה
מיקום נקודה בכדי להגדיר איפה מסתיים משפט ומתחיל חדש
ביאור מילה, בכדי לבדוק למה מתייחסת במשפט הקודם, על מה מוסב
ממש ביקורת הטקסט 
מם 80 - היא גופא מה שאני שואל, תקדמים לטקסטים מאוחרים שנכתבו ברוה"ק?
או מה היא המשמעות של רוה"ק בהקשר דידן
על פניו נשמע תמוה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2016 00:09 |
|
| |
לענ"ד המשמעות של ייחוס רוה"ק לראי"ה קוק מלמדת על הכבוד שתלמידיו ייחסו לו ולתורתו. לדוגמא, הרב יעקב משה חרל"פ, מבכירי תלמידי הרב, לא כינה את עצמו תלמיד של הרב מכבוד תורתו של הרב. תלמידים אחרים של הרב היו מכנים אותו מר"ן או אדמו"ר. ת"ח גדולים היו אומרים שהוא קדוש וטהור. ממילא אם הראי"ה קוק היה אדם כזה גדול, אזי יש לדקדק בדברי תורתו, כפי שלמשל נהוג לדקדק בפירוש רש"י לתורה שלפי המסורת נאמר ברוח הקודש. על רש"י נאמר שישב על כל טיפת דיו שבעה נקיים, ולפיכך על כל טיפת דיו של רש"י צריכין לישב שבעה נקיים להבין עומק כוונתו, ומזה ניתן ללמוד שהרב דוד כהן הנזיר ייחס לכתבי הראי"ה קוק אותה קדושה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2016 10:00 |
|
| |
מורדי
קצת קשה להתייחס למה שהעלית ללא דוגמא.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2017 12:00 |
|
| |
הודגמה היא החוברת שהרב טאו הוציא נגד הטכנולוגיה.
היא מתאימה אולי לנקודה, אבל האם היא מתאימה לרוח?
אני מכיר אותה ממאמר הביקורת בהשילוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2017 13:55 |
|
| |
מורדי
מה שהדגמת הוא לא דקדוק ברמה גדולה, אלא ניסיון הבנה. כשיש ו' צריך להבין באיזה אופן המשפט החדש קשור לקודם. כשקוראים כתבה בעיתון זה מאוד ברור ולא צריך להתעסק בזה, אבל כשקוראים אץ הרב קוק זה די נצרך כי התחביר של הרב קוק נורא (בעצם אין לו בכלל תחביר; וכמובן שהדבר מתייחס לרעיונות שלו, מה שבדרך כלל לומדים, ולא למאמרים שהוא פרסם או תשובות הלכתיות) וגם התוכן לא הכי בהיר.
לא שמעתי שהרב טאו חידש איזה חידוש גדול בלימוד שלו את הרב קוק. להפך, השמועה אומרת שהשיעור לא מרחיק הרבה מעבר לקריאת הטקסט...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2017 14:36 |
|
| |
לראי"ה קוק היה סגנון תחבירי ברור. בד"כ כל פסקא אצלו מבוססת על כמה משפטים ארוכים ומורכבים, המחולקים למשפטים קצרים עפ"י הגיון דקדוקי, אליהם מצורפים לפעמים קצת משפטים פשוטים וקצרים - בד"כ ציטוטים. קושי הבנת כתביו נובע מהאורך והמורכבות והסרבול של המשפטים, משימוש במושגים ובמלים שאינם נהירים אלא אם הוגים הרבה בכתביו, ומערבוב בין לשון פרוזה הגותית מופשטת ללשון שירה מלאה בדימויים. זה סגנון רומנטי-מודרני שהיה מצוי למדי באירופה בתקופתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2017 19:24 |
|
| |
מ
אתה טועה לחלוטין. לרב קוק היה בדיוק אותו תחביר כמו לכולם וכך זה בדברים שהוא כתב במתינות. במחברותיו הוא כתב את מחשבותיו במהירות ושם אפשר למצוא משפטים ללא נשוא, כלומר בלי כל תחביר. אם מנתחים אותם לאט אפשר גם לראות איך זה קרה. למשל משפט יכול להתחיל בנושא דקדוקי, למשל 'התשובה', ואז לתת לה המון המון לוואים, ובהמשך גם פסוקיות לוואי, ואז פסוקית לוואי מסוימת יכולה לבוא במקום הנשוא. הקורא בהתחלה לא יכול להבין מה כתוב, אבל לאט לאט הוא מבין שמרוב הפלגה בלוואים ניתק חוט התחביר וגם הנשוא הפך בטעות ללוואי.
אם תלמד כמה פסקאות בעיון ותקרא כל משפט באיטיות ובניתוח תוכל להיווכח בזה במהרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2017 21:47 |
|
| |
יש,
אתה יכול להביא דוגמא לדבריך ולהסביר אותה?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2017 22:36 |
|
| |
מודה שעברתי עכשיו על כמה פסקאות בשמונה קבצים ולא מצאתי הרבה, מה שאומר שהתופעה (שאני מכיר מלימוד יותר מכמה פסקאות כדי למצוא דוגמה) פחות מצוי משחשבתי. מצאתי דוגמה אחת לבעיה בתחביר "והחשק המתפתח מביא לידי אהבה דוחקת את הבליטה" (ג,קעא). אפשר לראות כאן איך הלוואי 'דוחקת' הופך פתאום לנשוא של פסוקית לוואי.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2017 23:29 |
|
| |
המשפט נמצא בספר "אורות" שהראי"ה קוק הוציא לאור בשנת תר"פ (אורות התחיה, פרק כג):
"והחשק המתפתח מביא לידי אהבה מפעלת את הבליטה של הפרטים ופרטי הפרטים"
זו לשון קצרה. המלה מפעלת משמשת כשם-פועל (מה שנקרא באנגלית - gerund. כלומר activating), צורה דקדוקית שאיננה שכיחה בלשון העברית החדשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2017 17:38 |
|
| |
זו לא צורה שאינה שכיחה אלא טעות דקדוקית בעברית, זה לא גרונדיב, וגרונדיב הוא לא שם פועל. דווקא השימוש בבינוני כגרונדיב נמצא בעברית החדשה, ודומני שלא קיים כלל לפני כן.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2017 20:45 |
|
| |
קיים כבר בתנ"ך. עייו ספר "בית האוצר" לשד"ל ובספר דקדוק הלשון העברית מאת אברהם כהנא. בלשון העברית כל בינוני, כולל בהטיות, יכול לשמש כגרונדיב.
תוקן על ידי מם80 ב- 20/05/2017 21:33:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2017 22:12 |
|
| |
אתה יכול לתת דוגמאות? (אני לא הולך לחפש ספרים נדירים בשביל זה כרגע)
|
|
|
|
|
