דרך לימוד כתבי הרב קוק ע"י הרב טאו - תקדים?

הרב דוד כהן הנזיר הגדיר את דברי הרא"יה קוק כדברים שנאמרו ברוח הקודש, ולפיכך הקדיש זמן רב ויגיעה עצומה לעריכת ספרי אורות הקודש, היה יושב שבעה נקיים על כל מאמר, וכשהיו לו ספקות שמא הדברים לא יהיו מובנים, היה מתייעץ עם גדולי תלמידי הרב ובמיוחד עם הרב יעקב משה חרל"פ. לדעת הראי"ה קוק, לימוד נקרא לימוד כהתהלכו במתינות ללבן את העניין בהגבלתו המקומית יפה. אם עורכי כתבי הרב, תלמידיו, דקדקו בדבריו, למה שלא ידקדקו בהם גם תלמידי התלמידים?

מורדי
אנא הדגם

לא זוכר כל כך, עבר הרבה זמן מאז השתתפתי בשיעורים,

דוגמאות קלאסיות יכולות להיות, בדיקת "וו", מבארת מנגדת, מוסיפה
מיקום נקודה בכדי להגדיר איפה מסתיים משפט ומתחיל חדש
ביאור מילה, בכדי לבדוק למה מתייחסת במשפט הקודם, על מה מוסב
ממש ביקורת הטקסט

מם 80 - היא גופא מה שאני שואל, תקדמים לטקסטים מאוחרים שנכתבו ברוה"ק?
או מה היא המשמעות של רוה"ק בהקשר דידן

על פניו נשמע תמוה

לענ"ד המשמעות של ייחוס רוה"ק לראי"ה קוק מלמדת על הכבוד שתלמידיו ייחסו לו ולתורתו. לדוגמא, הרב יעקב משה חרל"פ, מבכירי תלמידי הרב, לא כינה את עצמו תלמיד של הרב מכבוד תורתו של הרב. תלמידים אחרים של הרב היו מכנים אותו מר"ן או אדמו"ר. ת"ח גדולים היו אומרים שהוא קדוש וטהור. ממילא אם הראי"ה קוק היה אדם כזה גדול, אזי יש לדקדק בדברי תורתו, כפי שלמשל  נהוג לדקדק בפירוש רש"י לתורה שלפי המסורת נאמר ברוח הקודש. על רש"י נאמר שישב על כל טיפת דיו שבעה נקיים, ולפיכך על כל טיפת דיו של רש"י צריכין לישב שבעה נקיים להבין עומק כוונתו,  ומזה ניתן ללמוד שהרב דוד כהן הנזיר ייחס לכתבי הראי"ה קוק אותה קדושה.

 

מורדי
קצת קשה להתייחס למה שהעלית ללא דוגמא.

הודגמה היא החוברת שהרב טאו הוציא נגד הטכנולוגיה.

היא מתאימה אולי לנקודה, אבל האם היא מתאימה לרוח?

אני מכיר אותה ממאמר הביקורת בהשילוח.

מורדי
מה שהדגמת הוא לא דקדוק ברמה גדולה, אלא ניסיון הבנה. כשיש ו' צריך להבין באיזה אופן המשפט החדש קשור לקודם. כשקוראים כתבה בעיתון זה מאוד ברור ולא צריך להתעסק בזה, אבל כשקוראים אץ הרב קוק זה די נצרך כי התחביר של הרב קוק נורא (בעצם אין לו בכלל תחביר; וכמובן שהדבר מתייחס לרעיונות שלו, מה שבדרך כלל לומדים, ולא למאמרים שהוא פרסם או תשובות הלכתיות) וגם התוכן לא הכי בהיר.
לא שמעתי שהרב טאו חידש איזה חידוש גדול בלימוד שלו את הרב קוק. להפך, השמועה אומרת שהשיעור לא מרחיק הרבה מעבר לקריאת הטקסט...

לראי"ה קוק היה סגנון תחבירי ברור. בד"כ כל פסקא אצלו מבוססת על כמה משפטים ארוכים ומורכבים, המחולקים למשפטים קצרים עפ"י הגיון דקדוקי, אליהם מצורפים לפעמים קצת משפטים פשוטים  וקצרים - בד"כ ציטוטים. קושי הבנת כתביו נובע מהאורך והמורכבות והסרבול של המשפטים, משימוש במושגים ובמלים שאינם נהירים אלא אם הוגים הרבה בכתביו, ומערבוב בין לשון פרוזה הגותית מופשטת ללשון שירה מלאה בדימויים. זה סגנון רומנטי-מודרני שהיה מצוי למדי באירופה בתקופתו.

מ
אתה טועה לחלוטין. לרב קוק היה בדיוק אותו תחביר כמו לכולם וכך זה בדברים שהוא כתב במתינות. במחברותיו הוא כתב את מחשבותיו במהירות ושם אפשר למצוא משפטים ללא נשוא, כלומר בלי כל תחביר. אם מנתחים אותם לאט אפשר גם לראות איך זה קרה. למשל משפט יכול להתחיל בנושא דקדוקי, למשל 'התשובה', ואז לתת לה המון המון לוואים, ובהמשך גם פסוקיות לוואי, ואז פסוקית לוואי מסוימת יכולה לבוא במקום הנשוא. הקורא בהתחלה לא יכול להבין מה כתוב, אבל לאט לאט הוא מבין שמרוב הפלגה בלוואים ניתק חוט התחביר וגם הנשוא הפך בטעות ללוואי.
אם תלמד כמה פסקאות בעיון ותקרא כל משפט באיטיות ובניתוח תוכל להיווכח בזה במהרה.