אפיית חלה בצורת מפתח היא מנהג נוצרי עתיק.
בחג הפסחא הנוצרי, הנוצרים החוגגים את הרעיון של ישוע 'קם' מן המתים, היו אופים את סמל יש"ו - הצלב - כחלה, או על גבי החלה.
גם אפיית מפתח בתוך לחם היא מנהג נוצרי, אפשר למצוא במקורות נוצריים (המיטב של מיילס, 1968) שכאשר עיירה הייתה מותקפת, הגברים ביקשו "אנא הדריכו אותנו באמנות אפיית עוגות המכילות מפתחות".
בדיוק כמו המנהג היהודי כיום, המקושר לחג הפסח (אפיה של חלה בצורת מפתח בשבת שלאחר הפסח), כך גם בנצרות, מאפים הקשורים למפתחות נקראים בדרך כלל 'לחמי פסחא'. המפתח עצמו, מטבעו, היה סמל לנצרות.
כותבי המקורות למנהג כיום דומים לאדם המצייר עיגול סביב חץ הנעוץ בעץ, ולאחר מכן מכריז כי החץ הוא בול באמצע. למעשה, אם רוצים, אפשר לכתוב רמזים ופרשנויות לכל מנהג, גם ע"פ הפשט וגם ע"פ הסוד.
למעט המקור הנוצרי, אין למנהג זה שום מקור בחז"ל או בראשונים ואחרונים. מה שרגילים לצטט מספר "אוהב ישראל" של הצדיק מאפטא (והועתק לספר טעמי המנהגים), לא מדובר שם על חלה בצורת מפתח, אלא על ניקוב הבצק באמצעות מפתח. אלא שכאמור, כותבי המקורות למנהג כיום עושים הכל כדי למצוא מקור יהודי למנהג הזה שבמקורו הוא נוצרי...
לשון ה"אוהב ישראל":
"טעם למה שמנקדין את הלחם משנה במפתח... ולזה אנו מנקדים הלחמים הקדושים בשבת זו במפתחות".
מי שעדיין לא הבין, בספר אמרי פנחס מקוריץ (אות רי"ז) הסביר היטב את המנהג:
"בשם הרב ז"ל בשבת אחר הפסח עושין החלות כעין מצות, רמז למצות הנאכלות עם פסח שני, ומנקבים החלה במפתח ודרך רמז שהשערים פתוחים עד פסח שני".
מנהגם היה לעשות את החלות כעין מצות, וכשם שהמצות מנוקדות (-מנוקבות) כך גם ניקבו את החלות, ואת הניקוב היו עושים באמצעות מפתח (ולא בצורת מפתח).
דעת לנבון נקל, שאין לזה שום קשר למנהג כיום לאפות חלה בצורת מפתח, שמקורו הוא נוצרי.
