| נשלח ב-8/5/2016 09:35 |
 |
| |
מהו המקור שפיצוי על הוצאת דיבה צריך להיות בסכום ממוצע ?
https://goo.gl/uY1oGM <ההחלטה של הגר"י זילברשטיין היתה שסכום הפיצוי יהיה בגובה 10,000 ₪, ועוד 8,000 ₪ בגין
עוגמת הנפש שנגרמה.
את החלטתו הסביר הרב, שהפיצוי צריך להיות בסכום משוערך של חודש, וכיון שמדובר בעיר שתושביה אינם נחשבים כאנשים אמידים, הרי שמשכורתם מגיעה בערך ל-10,000 ₪. גם יתר הלמידי החכמים הסכימו שמדובר בסכומים הגיוניים> מהו המקור שפיצוי על הוצאת דיבה צריך להיות בסכום ממוצע של חודש של דרי השכונה, ולא לפי המבייש והמתבייש? <הוא הזיק לו מאוד בפרנסתו. עד שהשי"ת החליט לגבות את חובו, ואשתו של ראובן חלתה במחלה קשה. היא הבינה שהמחלה באה עליה כתוצאה ממעלליו של בעלה, ותבעה ממנו לפייס את בעל החנות, אחרת היא תתגרש ממנו> מה התחדש במצבה של האשה לאחר שעשו שלום ביניהם, האם היא הבריאה, או הפסיקה לאיים בגירושין? מדוע היא הבינה שהמחלה באה עליה כתוצאה ממעלליו של בעלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2016 20:17 |
|
| |
נישטאיך
הלינק שלך אינו מוביל אצלי לכתבה.
אשלים ממה שאני זוכר. יש איזו עיר או עיירה שבה ראובן נהג לספר בגנותו של שמעון, בעל חנות. לאחר מכן חלתה אשת ראובן. השנים, ראובן ואשתו, חיפשו איזו עבירה בידם ומצאו את הפגיעה בשמעון. ראובן ביקש מחילה ושמעון תבע פיצוי. הרב זילברשטיין קבע סכום של (עשרת אלפי שקלים). לאחר שראובן בא לתת את הכסף, שמעון אמר לו שאין צורך.
עד כמה שאני זוכר החישוב היה שזו הכנסה ממוצעת באותה עיירה. רק שאיני זוכר אם מדובר בהכנסה של בעל חנות (מכולת?) או של משתכר.
זה מפתיע לטובה שמשכורת ממוצעת בישראל נחשבת היום לעשרת אלפי שקלים.
שאלת כמה שאלות ואנסה לענות לפי הערכתי:
א. איך נקבע סכום הפיצוי והנזק? והאם התשלום היה דמי בושת או שחושב באופן אחר? הצעת להסתכל בדיני "המבייש והמתבייש".
אפשר שהרב זילברשטיין סבר שצריך למצוא איזה סכום שיהיה מתקבל על שני הצדדים. איני יודע מה הקריטריונים לכך. להוצאת שם רע יש השלכות כספיות אבל לא רק כספיות. אם דנים את המספר נגד חברו כמי שמזיק אותו בפועל, "בידים", אז צריך לחשב מה הנזק שגרם לו, ובכל מקרה האם לא מדובר בנזק עקיף של קיפוח פרנסתו? האם ההפסד היה רק של חודש אחד?
על סמך כל השאלות המתבקשות האלו נראה לי שהסכום נקבע לא לפי הנזק אלא לפי מה שאפשר היה להטיל על המזיק. אם המזיק משתכר סכום של עשרת אלפי שקלים, שיפסיד חודש אחד של פרנסה. האם יש לזה מקור? איזה מקור יכול להיות לזה?
ב. מה עלה בגורלה של האשה?
זה לא סופר. יתכן שהיא עדיין בטיפולים. מן הראוי לאחל לה רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל.
ג. לפי מה תלתה האשה את מחלתה בהשמצה שהשמיץ בעלה את בעל החנות?
אני משער שלאחר שקרה להם מה שקרה, הם עשו חשבון נפש וחיפשו אלו עבירות יש בידם. והוצאת שם רע היא עבירה גדולה בפני עצמה שצריך לשוב ממנה. וצריך כמו בכל עבירה שבין אדם לחברו לפייס את המצטער. (ויש הבדל בין לפייס לבין לפצות).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2016 05:50 |
|
| |
מיימוני סליחה. קישור חדש לכתבה: http://www.bhol.co.il/ArticlePrint.aspx?id=101108 תיאורך כמעט מדוייק. איני רוצה לטעון שלא היה בעל מכולת, או שלא היה מי שהוציא דיבה על חבירו, או או, שכאשר נשים חלו או רצו להתגרש מבעליהן, הן האשימו את בעליהן, אני רק מתפלא ש"קול ברמה" לא פרסם שהאשה האשימה את הטלפון החכם שהיה ברשות בעלה, ובעלה טען שהיא נענשה על שחבשה פאה משיער הודי. מה שלא כתבתי: עכשיו כולם יודעים שהרב זילברשטיין פסק שיש לשלם משכורות חודשית של עשרת אלפי שקלים עבור הוצאת דיבה, ושקנס על הוצאת דיבה הוא כמשכורת הממוצעת באותו מקום, ושהשאלה היא שאלה מסובכת, עד כדי כך שהרב זילברשטיין נאלץ לזמן לאחר תפילת ותיקין כמה מחשובי תלמידי החכמים במנין, כדי להיוועץ בהם כיצד לפסוק. שהם פסקו שע"פ דין תורה אפשר לתבוע לדין מי שגרם לנזקים ע"י שהוציא דיבה, שעת מוציא דיבה לשלם משכורת חודשית ממוצעת באותו מקום. <הם עשו חשבון נפש וחיפשו אלו עבירות יש בידם> תמיהני: מדבריך ניתן להבין שמדובר בזוג צדיקים שאין בו חטא, ונשאלת השאלה, למה נענשה האשה, שאין בה כל חטא, בעוון בעלה שאין בו אלא חטא זה?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 09/05/2016 05:58:08
תוקן על ידי נישטאיך ב- 09/05/2016 06:12:35
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2016 08:17 |
|
| |
נישטאיך
תודה!
אני מעתיק:
| סיפור: דיבה, אשה חולה ו-18 אלף שקל קנס | | אדם הוציא דיבה על בעל עסק, ואשתו לקתה במחלה • האשה דרשה מהבעל לפצות את בעל העסק • מה פסק הגר"י זילברשטיין? | | משה ויסברג 00:06 03/05/2016 |
 כמה אמור לשלם מוציא שם רע? ואיך זה קשור לאיומי גירושין ומחלות? ובכן זה הסיפור המרתק את תלמידי הגאון רבי יצחק זילברשטיין. בערב שביעי של פסח הגיעה אל הגאון רבי יצחק זילברשטיין שאלה דחופה מרב המכהן באחת הקהילות החרדיות בארץ. עקב דחיפות השאלה כינס הרב זילברשטיין לאחר תפילת ותיקין כמה מחשובי תלמידי החכמים במנין, כדי להיוועץ בהם כיצד לפסוק. וכך מגולל גיליון 'קול ברמה' המביא מתורתו, את הסיפור: "אדם, שלצורך הענין נקרא לו ראובן, שהוציא שם רע על בעליה של חנות פלונית, שנקרא לו שמעון. השם-הרע כלל הפרחת שמועות ששמעון הוא נוכל, ועוד ועוד, ולכן אסור לקנות אצלו. הוא הזיק לו מאוד בפרנסתו. עד שהשי"ת החליט לגבות את חובו, ואשתו של ראובן חלתה במחלה קשה. היא הבינה שהמחלה באה עליה כתוצאה ממעלליו של בעלה, ותבעה ממנו לפייס את בעל החנות, אחרת היא תתגרש ממנו. "גם ראובן עצמו הבין שהמכה שבאה עליו ועל משפחתו, ניחתה בגין מה שעשה לשמעון, והגיע להתפייס עם בעל החנות, שאמר שהוא אינו מוכן, ואינו מסוגל, למחול לראובן על כל מה שעשה לו במשך תקופה כל כך ארוכה". לפי ההמשך, האיש פנה לאביו של בעל החנות, וביקש שינסה להשפיע על בנו. אך שמעון חזר ואמר, שהפשעים שנעשו נגדו היו כה קשים, שהוא אינו מסוגל למחול. בסופו של דבר התרצה קמעה, ואמר שאם יפצה אותו בסכום נכבד על הנזק ועוגמת הנפש שעשה לו, הוא יהיה מוכן למחול. ובכן: השאלה שהגיעה אל הגר"י זילברשטיין הייתה מה הסכום המתאים לפיצוי במקרה זה? ההחלטה של הגר"י זילברשטיין היתה שסכום הפיצוי יהיה בגובה 10,000 ₪, ועוד 8,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה. את החלטתו הסביר הרב, שהפיצוי צריך להיות בסכום משוערך של חודש, וכיון שמדובר בעיר שתושביה אינם נחשבים כאנשים אמידים, הרי שמשכורתם מגיעה בערך ל-10,000 ₪. גם יתר הלמידי החכמים הסכימו שמדובר בסכומים הגיוניים. זו היתה אפוא התשובה ששיגר הגר"י זילברשטיין לרבה של הקהילה. ומה היה הסוף? - פסק-הדין הגיע אל בעל החנות, אבל כאשר ראובן הגיע אליו עם 18,000 השקלים, על מנת לשלם את הקנס, אמר שמעון שהוא מוחל על הכל, ואינו רוצה לקבל ולּו אגורה אחת. גם כאשר אמרו לו, שיש כאן עסק עם אשה חולה, המאיימת להתגרש מבעלה, השיב שמעון ואמר שכל כוונתו היתה לא לקבל את כסף הפיצויים, אלא שהדברים יובאו לדין תורה, ושראובן יידע שיש דין ויש דיין, 'אבל מעולם לא התכוונתי לגבות ממנו כסף', אמר. כל מי שניסה לשכנעו ליטול את הפיצויים, לא הצליח. השניים התפייסו ועשו שלום ביניהם
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2016 08:23 |
|
| |
דומה בעיני שאין טעם לערער על הרב זילברשטיין או להעלות שאלות על הסיפור. הסיפור מצונזר ומעובד.
שים לב שרק בסוף מתברר שהאשה "איימה להתגרש מבעלה". גם חולה וגם בעימות עם בעלה!
לגבי האדם שהוציאו לו שם רע, יתכן מאד שלא הכסף היה עיקר בעיניו, או שלאחר שהוצע לו כסף כבר מאס בו, כי באמת מה שהיה חשוב לו הוא שהמשמיץ יתחרט ויודה שהשמיץ אותו לחינם.
לגבי האופן שבו התחוור להם שזו העבירה המרכזית שבידם, זה מעניין. איני סבור לגביהם וגם לא לגביך שאתה מאמין שזו העבירה היחידה שהיתה להם.
זה נושא מעניין, עד כמה העבירות שיש לכל אחד מאיתנו הן קובעות וחשובות. איך מדרגים אותן.
מה שכן ייראה לי הוא שאותו זוג הם אנשים החיים מתוך מודעות ורצון לתשובה, וכאשר באה על אדם, רחמנא ליצלן (ה' ישמרנו) בעיה כה נוראה, הוא מחפש לעשות הכל כדי להציל את עצמו.
וכנראה ברשימת המעשים הלא יפים שהם יכלו למצוא, הסיפור הזה תפס מקום בולט.
כמו כן, מסתבר שהם ניסו לתקן עוד דברים שהיו אצלם. אבל רק הפרט הזה הגיע לפירסום.
אם יש משהו ללמוד מן הספור הזה, הרי זה עד כמה צריך להיזהר לא לפגוע באחרים. כל הדברים האחרים בסיפור הרי הם מעובדים מתוך מסכת רחבה יותר. זה קורה כמובן בכל סיפור שאנו מספרים, גם אם יש לו בסיס אמיתי. אנו בוחרים מה לספר ובמה להתמקד. אלא שבסיפורים מהסוג של העיתון השכונתי דנן זה בולט במיוחד. לזכות המפרסמים יש לומר שהם מתאמצים להוסיף יראת שמים והפרשנות שלהם מבוססת על מקורותינו, כלומר שיש דין ויש דיין ויש לשבח את מי שמוסיף מצוות וכיו"ב.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2016 10:27 |
|
| |
מיימוני
כבר בתחילת הסיפור כתב שהיא איימה להתגרש. מאיסת הז'אנר קלקלה את השורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2016 18:53 |
|
| |
יש
תודה! אכן קראתי בדילוגים לאחר שקראתי את הסיפור בפירסומו הקודם. אלא שתוהה אני עד כמה ניתן לדייק מסיפורים שכאלו מהסיבות שכתבתי. לא רק בגלל שזה "סיפור צדיקים" אלא בגלל שהפירסומים המסויימים האלו עוברים צינזור אחר צינזור ושינוי אחר שינוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2016 10:54 |
|
| |
מיימוני <דומה בעיני שאין טעם לערער על הרב זילברשטיין או להעלות שאלות על הסיפור. הסיפור מצונזר ומעובד> אין אצלי כל ספק שהסיפור כפי שסופר ע"י "קול ברמה", מעולם לא היה, ופסק הדין של הרב זילברשטיין לא היה כפי שסופר. בסיפור ובפסק ישנם יותר חורים מאשר בגבינה שוויצרית. בכתבה נאמר שהחלטת הגר"י זילברשטיין היתה שסכום הפיצוי יהיה בגובה 10,000 ₪, ועוד 8,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה, כשאת החלטתו הסביר הרב זילברשטיין, שהפיצוי צריך להיות בסכום משכורת של חודש, וכיון שמדובר בעיר שתושביה אינם נחשבים כאנשים אמידים, הרי שמשכורתם מגיעה בערך ל-10,000 ₪, ולא ברור אצלי איך הם ידעו מיד אחרי מנין ותיקין, שמשכורתם החודשית הממוצעת של בני אותה העיר מגיעה בערך ל-10,000, או מהו הקשר בין המשכורת הממוצעת של בני אותה העיר לפיצויים (עבור מה?), או כיצד הגיעו למסקנה שנגרמה לו עוגמת נפש בערך של 8000 ₪, ונראה לי שהמספרים הומצאו כדי להשלים את הסכום ל-18,000₪, בגימטריא ח"י אלפים. שלא כבחוק החילוני בישראל, שבו אדם זכאי לפיצויים על נזקים שנגרמו כתוצאה מהוצאת דיבה, או לתשלום פיצוים של .00050 שקלים חדשים ממוציא דיבה, ללא צורך להוכיח נזקים: ב"חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965", (תיקון מס' 6) תשנ"ט- 1998, נאמר: 7א. (א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה, הוא כפסק דין של אותו בית משפט, שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו. הרי שמבחינת ההלכה ה"טהורה", הוצאת דיבה היא עבירה שבין אדם למקום, ולא ניתן לחייב בתשלום אף מי שגרם לנזקים ממוניים או אחרים, ע"י שהוציא דיבה, בעבר הטילו קנסות הוטלו רק על מוציאי דיבה סדרתיים לאחר שהותרו שלא להוציא דיבה, גם הטילו חרם על מי שהוציא לשון הרע על פסול משפחה, המהר"ל מפראג הטיל חרם על מי שמוציא שם נאדלי"ר על משפחה (ראה: http://www.mynet.co.il/articles/1,7340,L-3708780,00.html) לכן לא נראה לי שהרב זילברשטיין פסק שעל מי שהוציא דיבה על אחר וגרם לנזקים (לא מוגדרים) ושלא הותרה לפני כן, ואינו מוציא דיבה סדרתי לשלם פיצויים (ולא קנס) בסכום המקביל למשכורת חודשית ממוצעת וחצי ממנה.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 10/05/2016 10:54:59
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2016 11:16 |
|
| |
הוצאת דיבה היא עברה שבין אדם למקום. היא באופן מובהק עברה שבין אדם לחברו, אבל היא לא עילה לתביעת נזק.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2016 10:23 |
|
| |
יש
תודה.
איך ידעת מה היתה כוונתי?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 11/05/2016 10:35:21
|
|
|
|
|
