כמה שאלות לקראת יום העצמאות

אליקים
אני מבין שכיוונת אליי. דומני שלא הבנת את שחר כתום. הוא לא שאל מדוע דווקא ביום הזה - את זה הוא מבין והוא החליט לא להתווכח עם זה. הוא טען שהאנשים שאומרים הלל ביום הזה מחפפים בהודאה השגרתית לה'.
בכל אופן, אם הבנתי מכון אתה תולה את שאלת ההודאה על המדינה בשאלה באיזו מידה העם שומר מצוות. כל כיוון הטיעון הזה משונה בעיניי - נניח שמחר כל העם יחליט לחזור בתשובה, האם יש לקבוע ביום הזה יום הודאה לה'? ברור לי שלא. קצת משונה להודות לו על זה שאנחנו עושים או לא עושים משהו. אני מודה לו על מה שהוא נתן לי - שהוציאנו ממצרים, קרע לנו את הים, נתן לנו את התורה, והכניסנו לארץ ישראל. יום שאדם התעורר לחזור בתשובה הוא באמת יום חשוב בחייו, והוא גם מבין שאם הוא לא היה נברא ולא היה במצב שבו ה' הציב אותו הוא לא היה חוזר בתשובה, והוא יכול להודות על זה, אבל ההודאה היא על מה שה' עושה ולא על מה שהאדם עושה. אם ה' תן לעמו מדינה, צריך להודות על זה גם אם העם היה מחליט להשתמש במדינה לעבודה זרה (כמובן שאם המדינה מתנכלת לעובדי ה' זה שונה, אבל הדברים שלך לא היו קשורים לטענה שכזו).

לא התכוונתי שצריך להודות על המדינה "בגלל" שהעם שומר מצוות. אלא שאם העם לא שומר מצוות - איך אותו עם יכול לטעון שצריך להודות לה'? אתה כיחיד יכול לטעון זאת - בהנחה שאתה מודה לה' תמיד. אבל מי שאינו מודה לה' תמיד - אלא רק כאן - אז אם הוא עושה את זה לעצמו זה בסדר ויפה מאוד, אבל אם הוא רוצה לכפות בשם הטענה הזאת גם על אחרים - זה לא הגיוני. קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

תשובות לשאלות שבתחלת האשכול:

א. חזקיה שנעשו לו נסים לא אמר שירות ותשבחות אם כי בדורו כולם מדן ועד באר שבע היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה וסבר שבדין נעשו להם נסים, או כי סבר שאיננו יכול לומר שירות ותשבחות כראוי בבחינת לך נאוה דומיה, אלא שלעולם נסים הינם חסדי ה', וראוי להודות לו עליהם בזמרה ושירה שהינם דברים שברגש ולא רק בשכל. על-כן נאמר: טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון.

ב. אכן תקופת בית שני היתה כבר תחילת הגלות או הכנה לגלות, כדברי המדרש שלא שרתה שכינה בבית שני שבנה כורש והיכן שרתה במקדש הראשון שבנה שלמה.

לענ"ד לא נכון להשוות את דור הקמת המדינה לדורו של חזקיה, אם-כי אולי אפשר קצת לדמות את חוסר ההשלמה בין השכל והלב שבדור חזקיה לפערים בין הלב של החלוצים לשכל של החרדים בדור הקמת המדינה, וכדאי לעיין במאמר הדור של הראי"ה קוק שהסביר היטב את מורכבות דורו.

תוקן על ידי מם80 ב- 13/05/2016 12:10:46

חזקיהו לא היה צריך לאמר שירה על התינוקות שידעו .אלא על הנצחון  על אשור במלחמה,מעניין כי בין כל התינוקות מדן ועד באר שבע. בנו היחיד של המלך לא מצא את מקומו. והפך למלך המושחת ביותר, אותו חזקיהו לא הצליח לחנך.
את ההלל על נצחון החושמאנים   אמרו ואומרים, לא כי המלכות החשמונאית היתה מושחתת.
אלא כדברי חכמנו שחזרה מלכות ישראל, -מושחתת אבל מלכות ישראל.
בזמן הגאולה הראשונה, היו גם דתן ואבירם ונשיאיי ישראל  המרגלים- ראשי הישיבות בזמנם- ך
לפי השפת אמת.
הגמרא בסנהדרין אומרת- אדם  הראשון כפויי טובה היום. גם החומים והשחורים הם כפויי טובה 

צר לי עליך אחי מ -כי אתה הולך בדרכם. ומוצא תרוצים ואמתאלות מופרכות מהשרוול שהן כלל לא לעניין.

ההלכה קובעת כי על נס ועל טובה מודים.

ירוחם,מה ההבדל בינך שרוצה לכפות על כולם להודות על הקמת המדינה כי הנך משוכנע שזה נס לבין נטורי קרתא שרוצים לכפות על כולם שלא להודות על הקמתה כי משוכנעים שזו איננה טובה? לא אני ולא אתה ולא נטורי קרתא פוסקים מה ההלכה, אלא הפוסקים. כיודע הפוסקים נחלקו ביניהם, וכל עוד אין סנהדרין, ממילא אף אחד לא יכול להכריע שהלכה כדעתו.

להפך, כל עוד אין סנהדרין כל אחד יכול להכריע שהלכה כדעתו (למען האמת, גם כשיש סנהדרין אפשר, אבל לא הלכה למעשה).

מ
איני רוצה לכפות על אף אחד,( נ.ק. אינם יותר יהודים מן המניין בעיני, אלו החוברים לשונאי ישראל הם שונאי ישראל. ודיני דברים אין לי איתם ואין לי עסק בם וידי מסולקת מהם.)
הברור הוא אם על האדם לברך על הנס ועל הטובה.  מי שרוצה שיברך. ומי שלא רוצה שלא יברך רוב תושבי המדינה מרוצים מהמצב ומהמדינה שחיי בה. רובם לא אומרים הלל וכלל לא מתפללים, וזה לא מענין אותי אם כן או לא.
כל הדיבורים הגבוהיים על סנהדרין וכו'  מעולם סנהדרין  לא קבעו את אורחות החיים לעם ישראל. ולא את מנהגיה ולא את תפילותיה ולא את הילכותיה,הרמב"ם לא היה סנהדרין ולא המחבר ולא בעל המפה ולא הגר"א ולא הבעש"ט וכו וכו. כל רב וערב רב היום קובע הלכות ונוהגים יותר מאשר כל הסנהדרין בכל שנות קיומה.

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 13/05/2016 13:24:04

ירוחם,

משה קיבל תורה מסיני ומסרה יהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
אורחות ישראל, ההלכות והתפילות מימי בית שני ואילך מבוססים על הנהגת אנשי כנסת הגדולה, עדה קדושה אשר מינו את הסנהדרין, שישבו בלשכת הגזית והורו הלכה לכלל ישראל.
קל מאד לקרוא לכל מי שלא חושב כמוני ערב רב. ללמוד תורה לאסוקיה שמעתתא אליבא דהלכתא דורש קצת יותר ענוה ויגיעה והאזנה. לדאבוננו אכן בדורות האחרונים התמעטו הרבנים שפסיקתם באמת ישרה. 

יש,

יכול להכריע שהלכה כדעתו לעצמו או לקהילתו, אולם לא לכלל ישראל. אותו היום בו נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל (שבת יז., ירושלמי שבת ט, א).

תוקן על ידי מם80 ב- 13/05/2016 13:45:11

אני יכול להכריע הלכה למי שאני רוצה. השאלה מי יקשיב לי. כמו שירוחם אמר מעולם לה היה מישהו שכולם הקשיבו לו.

מ.
למרות דבריך - משה קיבל תורה מסיני. אבל כשהגיע לביקור בבית מדרשו של רבי עקיבא הוא נשלח לספסל האחרון כי הוא לא הבין כלום כלום. ואם רבי עקיבא יבקר היום ברחוב רבי עקיבא הוא יבין הרבה פחות.
הלימוד שלך מתאים ללימוד בפרקי אבות אבל לא למציאות היום יומית. כי אין כל דמיון ממה שמשה קיבל ומסר ובין מה שאנו מקיימים היום.

יש,

אתה צודק ועל-כן לדוגמא הרב שמואל סלנט מעולם לא פסק הלכה אלא אם ידע מראש שהציבור ישמע לו.
בכל זאת, עד לדורם של בית שמאי ובית הלל כמעט לא היו מחלוקות בהלכה, משמע שרוב הציבור בא"י, למעט הצדוקים והבייתוסים, קיבלו את הכרעות הסנהדרין.

ירוחם,

ככל שהכללים מתפתחים לפרטים ופרטי פרטים, יש מרחק ההולך וגדל בין הפרטים לכללים, במיוחד אם חלק מהכללים או טעמם נשתכחו במהלך הדורות. משה רבינו נתיישבה דעתו כשרבי עקיבא אמר הלכה למשה מסיני. התורה שלומדים כיום בבני ברק מבוססת על הגמרא, שמפרשת את המשנה, שהתחילו בעריכתה בבית המדרש של רבי עקיבא, ואמר ר"ז בשם רבי יוחנן: אם באת הלכה לידך ואין אתה יודע מה טיבה אל תפליגנה לדבר אחר שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני וכולהון משוקעות במשנה.

  

מ
אתה רציני. לא היו מחלוקות בהלכה? הגמרא בירושלמי מספרת כי תלמידי בית שמאי הרגו בתלמידי בית הלל שלא יהיה להם רוב.

ההלכה ואנחנו חיים במציאת יום יומית של פרטים גדולים וקטנים.  בעיקר קטנים.ולא באידיאות רעיוניות שאין להם כל אחיזה במציאות .חוץ מאמירות אידיאות גדולות. לעיון ןעידון המחשבה והספקות.

ירוחם,

כדאי לעיין בספר "אורות", "למהלךהאידאות בישראל" מאת הראי"ה קוק:

התשובה החרדית (מבלי להכניס את דעתי האישית) לשאלות שבראשית האשכול היא שבעצם הקמתה של מדינה חילונית יש מעשה של בעיטה נוראה ברבש''ע, כך שלומר על זה הלל זה פשע.
הכל שאלה של סדר ערכים, בעיני החרדים אין משמעות לרעיון הלאומי, כך שכל השדה ניתן לרעיון הדתי (במובן הצר של מצוות התורה)
לשאלה השניה אכתוב את דעתי האישית, והיא שהשאלה היא מהם הקריטוריונים שאנחנו מחפשים כדי לקבוע שאנחנו לא בגלות, או אפילו שאנחנו בגאולה.
עצמאות ודאי לא מהווה קריטוריון לחוסר גלות - ברוב ימי ב''ר וב''ש לא היינו עצמאיים. אוטונומיה, לעומת זאת, היתה ברשותנו, ברמות משתנות גם בתקופות גלות שונות.
ישיבת מיעוט גדול מהעם בארץ (ברוך ה') גם היא אינה קריטוריון כזה - כך היה לאורך מאות שנים אחרי החורבן, ולא כך בראשית שיבת ציון.
הקריטוריון היחיד, אם כן, לחוסר גלות, הוא קיום המקדש.(ואז זו אינה גלות ליושבים בארץ, ואם רוב העם כאן -לעם ישראל)

לגאולה יש כמה קריטוריונים מפורשים שלא התקיימו.(שלטון אידיאלי / מלך מבית דוד, אימפריה עולמית, בית המקדש, הכרת הגויים בדת האמת, תשובה) אם כי סביר שעצמאות היא באמת תנאי סף לגאולה.