בסוד נואפים מי יעמוד!

אם זה לא היה מעסיק אותך לא היית מגיב. וכך ראוי, להתעלם לגמרי. אתה מאכיל את הטרול בשביל להשביע את רעבונך להיות נציג החרדים בפורום. אבל אינך נציג החרדים בכך שאתה מתייחס לזוטא. 

לא היו נואפים בישראל טרם תורת הסוד? וכי לא בכו עם ישראל למשפחותם מיד אחר שניתנה תורה? וכי לא מופיעים בתנ"ך מעשים על ענקים ראשי העם שנאפו כזימרי?

בור ונבער!

מה עניין שמיטה אצל הר גריזים???

לא מדובר  על נואפים במובן של רשעים החוטאים לתאוות יצרם כאלה בוודאי היו לאורך ההיסטוריה. מדובר  על הנואפים שייסדו "תורה חדשה" וחייבו את חסידיהם לקיים את "המצווה השמיימית של גילוי עריות" כדי להתקבל לכת הטמאה שלהם. ומשום מה לא מצאנו תיעוד של מעשים טמאים כאלו בטרם הפציעה תורת הסוד לפני 700 שנה... 

צר לי לאכזב אותך אדון בבא זוטא.

התפיסה החד ממדית של המחקר ביחס למקורותיו של ספר הזוהר התקדמו מאוד בשנים האחרונות. אתה עדיין תקוע בתפיסות של גרשם שלום בנוגע לייחוסו של ספר הזוהר.

אתה מוזמן לעיין במחקריה של דר' רונית מרוז מאוניברסיטת תל אביב שעוסקת בפרויקט חשוב מאוד של מיפוי ספר הזוהר על פי השכבות הלשוניות שלו.

על פי מסקנותיה הספר הוא רב שכבתי ויש בו רבדים לשוניים החוזרים לתקופות אף לפני רשב"י. לדעתה הזוהר הוא כמו התלמוד בבלי אשר נוצר שכבות על גבי שכבות, או כלשונה "יצירת דורות". אין ספק שחלק מהשכבות הן מאוחרות ביותר ואף נוצרו על ידי החבורה הקבלית שהקיפה את ר' משה די ליאון כשם שבתלמוד הבבלי ישנן שכבות מאוחרות מאוד. אין בכך לפגוע בגרעין הבסיסי של הזוהר כיצירה יהודית אותנטית לכל דבר.

כמובן שאין באמור הבעת דעה ביחס לטענותיך על שימוש ציני של מקובלים ושרלטנים למיניהם בקבלה לצורכיהם הנלוזים.
מעבר לכך כמובן שהתפיסות הקבליות המושרשות עמוק בהוויית החברה החרדית הן הגורם המרכזי לתפיסה שהכל משמיים ולא צריך לעבוד או להילחם בצבא.

לטעמי, הזעם הקדוש שלך על הקבלה מתעלם מהעובדה שהתפיסות הפילוסופיות ביחס לאלוקות לא תפסו בציבור הרחב מכיוון שהן היו קרות ואנליטיות מידי.

החידוש הקבלי הגדול הוא שיש אלוקות רלוונטית חיה ותוססת שמעורבת במציאות והיא נגישה לבני האדם לעומת האלוקים הקר והמנוכר של הרמב"ם בשיטת אריסטו.

בכלל, בתפיסה הפוסט -מודרנית השלטת היום, אין דבר רלוונטי יותר, ודובר את השפה העכשווית מהתפיסה הדתית -קבלית

1. זה שהזהר נכתב בשכבות זה דבר ברור גם לטוענים שזה ספרו רשב"י (הזהר עוסק בדברים ובאנשים שחיו הרבה אחרי פטירתו של רשב"י, ומי שטוען לא כך הוא סתם כסיל שאינו בר דיון). ומכיון שכך מדובר בתערובת של אנשים מתקופות שונות וברמות שונות שוב אי אפשר לסמוך על שום דבר שכתוב בו עד שלא נדע בודאות את מקורו המוסמך, אי לכך לכאורה ספר הזהר מאבד את כוחו כמקור לדברי רשב"י.

2. השאלה היא מי בעל המחבר של *ספר הזוהר* ולא מי הנחיל את תורת הקבלה וזה הבדל עצום, יתכן מאוד שתורתו של רשב"י ומושגים חדשים שהוא חידש עברו מפה לאוזן מרב לתלמיד בדרך של קבלה אך לא נכתבו בספר, מאז הם עברו והתפתחו לכיוונים אחרים ונוספו עליהם תוספות ושינויים רבים, ואז במאה ה13 מישהו החליט לאסוף את כל דברי הקבלה ולאגד אותם כספר, ואם כן השאלה המעניינת היא כמה מתוך זה של רשב"י נטו וכמה ומה מזה נוסף אחריו כנ"ל, ובכל מקרה לספר אין את היוקרה והקדושה של *ספרו של רשב"י* כמו מדרש רבא וספרא דבי רב.

משעשע לראות כיצד נערים שלא הבינו קטע זוהר מעולם, ובוודאי לא פיסקה אחת מכתבי האר"י ז"ל, דנים פה בסמכותו של הזוהר שהזין במשך מאות שנים ענקי רוח, כהרמ"ק, האר"י, הרמח"ל, הגר"א, הבעש"ט וכו' וכו'.
זה מזכיר את אותו סטודנט שכאשר התיישבו ללמוד איתו קטע גמרא, לא הסכים לקרוא שורה אחת ברש"י או של תוספות בלי לדעת קודם כל מתי הם חיו ובאיזה ארץ ומאיזו תרבות הושפעו...
אפיקטוזין, אם היית מתרשם אי פעם מהזוהר בעצמו, בטוח שלא היית מוטרד מאותו "תערובת של אנשים" שכתבו אותו. לכתוב על הזוהר ש"אי אפשר לסמוך על שום דבר שכתוב בו עד שלא נדע בודאות את מקורו המוסמך" יכול רק מי שאין לו מושג ירוק מה כתוב בזוהר.

עזי פנים ונפש אשר כדרכי המסכילים מטילים את ארס אפיקורסותם ורעל כפירתם במסורת רבותינו זלה''ה אשר מפיהם אנו חיים, הלא המה מרן הבית יוסף והרמ''א, האריז''ל והרמ''ק, הגר''א והרמח''ל ובעל נפש החיים מוולוז'ין, הרדב''ז והשטמ''ק והאלשיך הק', ולמעלה בקודש גדולי הראשונים הריקאנטי וכו' בעל השערי אורה, ולמעלה בקודש עד הגאונים זלה''ה, כאשר הדבר נתקבל בכל תפוצות ישראל כקודש קדשים, וגדולי עולם עמלו על כל תג ותג ועל כל קוץ מדברי הזוה''ק המאירים והקדושים.

וכל המעלה פקפוק רח''ל כדרך המשכילים הארורים והדרדעים, הוא כופר בה' ובתורתו, ומלעיג על דברי חכמים בסברו שהוא חכם יותר מכל גדולי הראשונים והאחרונים והפוסקים, והוא בחזקת מין ואפיקורס, ויינו יין נסך, כפי שפסקו גדולי עולם כלפי הדרדעים.

אוי לנו שכך עלתה בימינו, שיבואו אנשים בעלי חזות חרדית ויטילו ארסם ורעלם 

הבעיה שערל-כער לא יודע דעת רבו בתחום זה, אילו היה יודע היה מוחה ברבו.