אנחנו לא יודעים למה אין התגלויות בימינו

תחזל

"סדר" איננו אומר דווקא שדברים מאורגנים באופן "פשוט" או "נוח" או "גלוי לעין". "סדר", מבחינתי לפחות, פירושו שדברים פועלים יחד - מאורגנים כמערכת אחת. 
"התגלות", מבחינתי - פירושו - קשר כלשהוא בין האדם לאלוקים, כאשר שניהם מכירים זה בזה.
לפיכך, "התגלות מסודרת" (או "תיאולוגיה מסודרת"), תהיה חוויה (או חשיבה) כזו, המאפשרת לחווה (או לחושב) אותה לחיות איתה באופן "זורם" - שחייו שלו (של האדם) וְחַיֶּיהָ שלה (של ההתגלות) יתלכדו יחד ויפעלו בהרמוניה - שהוא לא יצטרך להקריב הקרבה לא סבירה עבורה - ושהיא לא תורגש כ"מוזרה", "בלתי מתאימה", או כל וריאציה אחרת של חשיבה שאיננה מתקבלת על דעת האדם הסביר בכל נושא הקשור לחיים הטבעיים - קרי: צרכי הגוף והנפש (למעט צורכי הנשמה).

מה שמוכיח שבעבר (גם בימי חז"ל וגם בימי הביניים) היה סדר - הוא עצם העובדה שאנשים קיבלו את הדת, ולא התלוננו עליה, לא כמו בימינו. זה לא אומר שהיא נכונה או חכמה, אבל זה אומר שהיא לא הפריעה לחיים, ושהחיים לא הפריעו לה. (אם החיים היו מפריעים לה - היא הייתה מפסיקה להופיע). מבחינתי זה גם אומר שיש בה חכמה מסויימת ואמת מסויימת, אבל זה כבר נושא לאשכול אחר.
לגבי הדוגמאות שכתבתי
1. גם אותם ששמו דגש על טקסי קרבנות - א. זו הייתה תקופה מאוד מסויימת, כפי שתיווכח אם תעיין בהיסטוריה בכלל ובתנ"ך בפרט. (גם לא כל תוכחה שנוגעת לעיסוק בקרבנות נכתבה נגד הדגש על קרבנות במקום חיי דת). ב. באותם תקופות הדת הייתה מרכז חשוב בחיים אצל כולם, ועצם העובדה שיש "מקום שכינה" כמו בית המקדש, שכל מטרתו לקשר בין האדם לאלוקים - כהסברי לעיל לגבי "התגלות מסודרת" - זה אומר שהיה קיים קשר כזה. ודווקא הקרבנות הם הדוגמא החזקה ביותר - "מאכילים" את הא-ל. זאת אומרת שבעיניהם הא-ל הוא א-ל "חי". לעומת זאת היום - מה שנתפס כמקשר בין האדם לאלוקים - הוא הלימוד הדרשני (איני מתכוון לדרשנות של מגידים, אלא דרשנות של פילא בקופא דמחטא על מנת להעמיד את דברי התורה וחז"ל על תילם) והלימוד הוא אמנם עיסוק אינטלקטואלי - ולכן אכן יש קשר אינטלקטואלי לאלוקים - אבל זה לא "חיים", ולכן אינו שייך לצד ה"התגלותי" במלואו. עשרת הדיברות אמנם השאירו רושם כזה על שומעם (למעט הצד הדרשני שבדבר), אבל - כך אני מאמין - היה שם דבר נוסף - "היום הזה ראינו כי ידבר אלוקים את האדם וחי". - האינטלקט הורגש כתוצר אלוקי טהור. - המיסטיקה שחיפשת. האם כשאתה פותח חומש בפרשת יתרו, אתה חווה התגלות? רק עם שלושת ימי הגבלה - "חיים".
כמובן, הבעיה של חוסר בתיאולוגיה חיה היא בעיה ותופעה אנושית, הראויה להופיע בכל דור. אבל בדורנו היא בולטת הרבה יותר. כנ"ל.
2. אם קראת את דבריי בהודעה הראשונה, וגם את דבריי בהודעה הזאת ולא הבנת - אמשח אם תקרא שוב את סעיף 2 בהודעה הראשונה, ונראה לי שתגלה ששאלתך נענתה. אם לא, אשמח לשמוע למה לא.
3. אני מבין שכך הם טוענים, השאלה מי אמר שהם צודקים? כלומר לא "מי אמר שאנו עומדים לפני חזרת הנבואה", אל "מי אמר שכתבי הרב קוק מובילים אותנו לזה?"
"בקיצור, לא הבנתי מה אתה רוצה ומה היה ואיננו עוד."
חס וחלילה לומר ש"איננו עוד" - אדרבה - במסתרים הוא בודאי נמצא, ועוד יבוא היום שבו "עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים".

ינוח

אכן, האמת ניתנת להאמר כי קשה בימינו לחפש אחר האלוקים, בפרט עבור מי שמחפש דבר מעבר למצג דתי פשוט. עם זאת, אני יכול להעיד על עצמי, כי מיום עמדי על דעתי, לא נחתי ולא שקטתי, וברוב זמני הפנוי אני מנסה לברר לעצמי ועם אחרים איך להגדיר ולהבין רעיונות תיאולוגיים, כאשר אני מתמקד בעקרונות הבסיס התיאולוגיים. עד כמה שהשגתי מגעת, הצלחתי להגיע לתובנות משמעותיות, ואף לחדש שיטה בלימוד תנ"ך שמנסיוני כנראה יכולה להקרין גם על תושב"ע (יש לי דוגמא מעולה במשניות). כמה מהדברים אף הצגתי פה בפורום. אני חושב שעבור אדם אחד שעוסק בזה זה הרבה, ואני בהחלט גאה בזה. כמובן, אני מאמין שיש טעם שאנשים רבים יעסקו בדברים כאלו, וייצרו לימוד שיטתי בנושאים כאלו. כמובן, כל דבר כזה כשהוא עולה על מסלול עלול לאבד מטעמו המקורי, אבל זה לא תירוץ לא לעבוד. ו"אם תדרשוהו ימצא לכם".

אני רוצה להוסיף משהו:
בדבריי בפורום אני כותב גם פירושים לפסוקים וכדומה. בדרך כלל הפירושים בדרכים מקובלות, אבל לפעמים אני נדחק לתרץ, כמו שעשיתי גם בעניין סתירות הלכתיות בתורה. (יש שיאמרו שגם דחוק הוא דרך "מקובלת"... אבל אני לא מקבל זאת. אם כי כבר כתבתי על כך שלפעמים יש ייתרון בדחוק. עכ"פ) אני מודע לכך שאלו דחוקים, והסיבה היחידה שאני מרשה לעצמי לעשות זאת היא משום שהתחום של ההתנגדות לאפשרות של מציאת תשובה נראה לי פרוץ יותר מדיי. אני יודע שפה בפורום יש יותר נאמנים לאמת, אבל - מקושי למצוא הסברים - אני יודע - מקושי למצוא הסברים הם שותקים. האמת היא שאם מחפשים סתירות וקשיים אפשר למצוא לא פחות ואפילו יותר בתחומים אחרים (מישהו ניסה לעשות זאת כמו שניסו למצוא דילוגי אותיות בטקסטים מתחומים אחרים? אני בטוח שהתוצאות יהיו לא שונות בהרבה). כמובן זה חיסרון, ושוב - שלמות אין. אבל אילו יתחברו יחד אנשי אמת, גם אני במצב כזה הייתי מעדיף להמעיט בדברים כאלה - ולו משום כבודם של אותם אנשי אמת.... ובאמת, אע"פ שזה לא הסגנון המתאים לכולם כאן, אבל אני כותב מהסגנון שאני מכיר (ואדרבה, יתרום כל אחד מסגנונו הוא) - כאן ראוי מה שכתבו בעלי המוסר - שכל התחברות של חברים לטובה וליראה הרי היא משובחת ופועלת גדולות ונצורות. ועל כן כל פעולה שאפשר לעשות, ובפורום כאן הוא כמובן מקום מתאים לזה - על כן כל פעולה שאפשר לעשות כדי לרכז כוח של אמת וחכמה ובינה אמיתיים וללמד בישראל חוק ומשפט ודעת את ה' - הרי זה דבר מבורך, וכמ"ש "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו".

אליקים אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה. (כי זה לא נכון או כי זה לא חכם לחפש דברים שלא יכולים למצוא)
רבים ביקשו וחיפשו עד שנרגעו (רובם) או על ידי שמצאו מה שהרגיע את דעתם או על ידי סיבות שונות שגרמו להם לזנוח את הפילוסופיא (הארורה, גר"א) ולחזור למירוץ החיים בלי לעמוד ולעצור לחשוב ולהתבונן על תוכנם.

גם קהלת ניסה לחפש טעם בחיים ואיוב ניסה למצוא צדק וכמוהו עוד כמו חבקוק ואסף - חלקם נכנעו באמונה שבסוף עוד יהיה טוב והצדק ייצא לאור.
היום אנחנו בבעייה יותר מהם כי הם - אפילו קהלת - יצאו מנקודת הנחה המאמתת קיום האל וקיום מסגרת של שכר ועונש עקרונית אבל היום הדיונים הם על שטח יותר גדול

ומי שלא יכול להמשיך את שיגרת החיים (תעסוקה, נסיון לחזר אחרי פרנסה ואם יש אז יותר ברווח... וכו') מפני שרעיוניו טורדים אותו ונפשו מרה לו (יכול להישאר ככה אבל אם רוצה "איכות חיים") יש פתרונות שונים לפעמם שינוי תעסוקה ולפעמים כדורים פסיכייאטרים (בלי להיפגע אחוז גדול וגדל והולך מהאוכלוסייה משתמש בכדורים שונים כדי להשפיע על מצב רוחם),



סיפור קצר

אתמול (ממש) הייתי בבית חולים פגשתי אדם מבוגר ממתין לאשתו שבטיפול נמרץ אמר לי "לי יש שאלות יותר גדולות" אמרתי דבר דבריך, אמר בעבר היה התאמה כשעשו טוב בעיני ה' היה טוב וכשהרעו עלו עליהם פלשתים עמון מדין וכו' כך בזמן השופטים וכו' קרה משהו לא יודע בדיוק מתי אולי בימי המלכים, הנביאים, לא רואים קשר בין המעשים לשכר ועונש ("אמרתם: כל עושה רע טוב בעיני ה' או איה אלהי המשפט"), תראה פלוני (קרוב משפחתי שבאתי לבקרו שם) צדיק גמור נפל בבית כנסת וכו'
[כבר חשבתי לענות לו שההתרשמות שלו היום ממה שהוא רואה ופעם ממה שהוא קרא ואין כאן השוואה טובה... אבל הוא המשיך ]
סבייי וכל משפחותיהם קיימו תרי"ג מצוות והלכו כולם בשואה עם ילדים קטנים וכו' [כבר התייאשתי מלענות, "וכי עונין את המעוקות ?"]
ואז הוסיף ואמר אולי אנחנו לא עושים טוב אולי אנחנו לא מבינים אולי מה שאנחנו חושבים שהוא טוב איננו כזה ולהיפך מי יודע מי עושה טוב אתם (החרדים) או אנחנו.

נפרדתי ממנו באיחולי בריאות והשתתפות בדיכאון ואיבוד החושים שלו

כושן

כתבתי ש"אדם שלם" פירושו בעל רגש ושכל מתוקנים. בלעם כמובן יוצא דופן. כל שאר הנביאים שהזכרת, היו אכן אנשים גדולים, אלא שחטאו. האם אינך מכיר אנשים בעלי "רגש ושכל מתוקנים" שגם חוטאים מדי פעם, ואפילו חטאים חמורים? האם, נניח, גם קצב, בהנחה שחטא, האם פירוש הדבר שהוא אינו בעל "רגש ושכל מתוקנים"?

אגב, בעבר הסברתי כאן מהי נבואה, ואחזור על ההסבר. האם אתה מסכים שההגיון אומר ש2+2=4? אני מקווה שאתה מסכים. האם ההגיון יכול לדבר? אם ההגיון אינו יכול לדבר, כיצד הוא "אומר" ש2+2=4? הוי אומר, המילה "אומר" בהקשר זה הינה "משל" "מליצה" "לסבר את האוזן" או כל ביטוי מסביר שתבחר, או מצידי הסבר מתוחכם בן 3 עמודים. קיצורו של דבר הוא שניתן להשתמש במילים לא מדעיות (כמו "אומר" כשפירושו כנ"ל) לתיאור ה"קשר" ביננו לבין מקורות תבונה, (כמו "ההגיון"). גם אם אומר ש"על פי המתמטיקה" 2+2=4, הכל כנ"ל. אע"פ ש"על פי" פירושו - לפי דברי פיו של-, ולמתמטיקה הרי איין פה. 

אותו דבר כאשר אומרים ש"הקב"ה אומר" המילה "אומר" באה לתאר את ה"קשר" ביננו לבין מקור התבונה במקרה זה - הקב"ה. כאשר אדם אומר "ה' אמר לי", פירוש הדבר שהוא טוען טענה פילוסופית: לדעתו, ע"פ מקור התבונה "השם", ובהתאם לכללי הרעיונות ה"אלוקיים" (השווה: המתמטיים, ההסבר לעיל) - ע"פ זה לדעתו יוצא ש.... מסקנה זו שיוצאת לדעתו ע"פ דברי "השם" היא נבואה. זה גם מה שמסביר לדעתי את ההבדל בין נבואה לרוח הקודש - בנבואה ברור לך שמקור הדברים הוא "שם הוי"ה" או "שם אדנו"ת" (ובדר"כ רק מלאך שלהם), אבל ברוה"ק אינך יודע אם מקור הדברים הוא בשם מסויים, אבל ברור לך שהוא קשור בקשר הדוק אל אותם מקורות בהם השתמשו אנשי הפקולטה לנבואה (השווה: הפקולטה למתמטיקה, וכנ"ל). 

מה שמטעה בימינו לחשוב על ההבדל בין ההגתלויות בימינו להתגלויות של פעם הוא, שהיום - כשרוצים להעביר מסר בצורה חזקה ומרשימה - עושים סרט ומקרינים אותו. עושים את זה גם במקומות מכובדים ובהקשרים מכובדים מאוד, וסרט יכול להיות גם בהחלט מדעי (ע"ע פלנטריום, למשל, שמוכר לכולם). בעבר לא היה את הכלי הזה הנקרא "סרט". לכן עשו "דמיון מודרך". התגלות "אור-קולית" היא דמיון מודרך שתכליתו להביא את האדם לתובנות חשובות על פי מקורות התבונה "שם הוי"ה" ו"אדנו"ת" ו"אלוקים" וכו'. במקרים מסויימים, כמו במעמד הר סיני, זה נעשה בציבור גדול, שכולו שותף לסדנא. אין כאן שום עבודה בעיניים. יש כאן חשיבה בהתאם לכלי החשיבה של אותם זמנים, במסגרת תפאורת רקע אור-קולית. 

אגב, אני מאמין גם בניסים. כך שלדעתי ייתכן בהחלט שגם היו נניח, ברקים במעמד הר סיני. אבל שוב, חשוב לציין: א. זו רק תפאורת רקע. ב. הניסים עצמם הם רק תפאורת רקע לרעיון ההתגלות שעניינו תובנה ע"פ מקורות תבונה כמו "שם הוי"ה", "שם אדנו"ת", או "אלוקים".

בו"ל

א. תודה על הייעוץ הרפואי.
ב. היום הדיונים על שטח יותר גדול - וגם היכולת האינטלקטואלית יותר גדולה. וגם אפשר להתפרנס היום באמצעות יכולת אינטלקטואלית.
ג. איוב קיבל תשובות, אלא שצריך להבין אותם. ה' לא אמר לאיוב למה יש רע. אבל הוא הסביר לו, שמכל מיני סיבות הוא לא יכול להבין הכל, ומ"מ אל לו להתלונן. אף איוב עונה בתשובה (ובעז"ה אסביר יותר) - "אשאלך ואודיעני". הוי אומר: כעת אני מבין, שאם יש לי שאלות - עליי להפנותם אליך. (אגב, זה לא אומר: "להפנותם לרבנים". גם אליהו היה רב ולא היו לו תשובות מעבר לנ"ל). הוי אומר: התשובות הנכונות שניתנו לאיוב - הרי הם לא שהוא חטא, לא שאין רע, וגם לא הסבר לרע. התשובות הנכונות שניתנו לאיוב - כלומר התשובות שניתנו לאיוב אותם התנ"ך מציג כנכונות - התשובות האלה הרי הם שאל לא להאשים את הקב"ה. זכותך לבכות ולהצטער כמה שאתה רוצה וגם - וזה אפילו רצוי - להתפלל ולבקש שהרע ייפסק, ואם זה לא עוזר, להמשיך לבקש את זה. רק לא להאשים את הקב"ה. מותר לחשוב שהקב"ה עושה את זה - זה הרי נכון - אבל לא לחשוב שהקב"ה עושה את זה בטעות, או ח"ו ברוע. שוב, זה נכון שהקב"ה יוצר את המצב הרע, וגם את המצב של הטעות. אבל זה לא בחוסר צדק, וזה מה שהוסבר לאיוב. וזה מה שהתנ"ך טוען באופן כללי. אין כאן כל חידוש גדול. וזה, כמו שאמרת - מה שאומר קהלת: אין כאן כל חידוש גדול. אבל החידוש הוא בכל דור ודור להתאים את הדברים לדור, ולהוסיף כהנה וכהנה כפי יכולתנו.