| נשלח ב-5/6/2016 07:50 |
 |
| |
הלינק לעיל מפנה לעלון "דרכי החיזוק" של הרב אדלשטיין מישיבת פוניבז' (לפי רוב ההערכות - כנראה ה"גדול" הבא אחרי הרב שטיינמן).
מרתק לראות איך הוא מעלה שאלה חשובה: הרי יש משוואה ידועה, ככל שההנאה מהעולם הזה מרובה - כך פוחת השכר בעולם הבא, אם כן - אם אני אוהב מישהו - לכאורה צריך למעט בכבודו ולא לתת לו "עולם הזה" כדי להרבות שכרו לעולם הבא.
ממש נהנתי לראות את עצם העלאת השאלה, כמובן שהתאכזבתי מאיכות התשובה, כפי שהנכם יכולים להיווכח בעצמכם.
על כל פנים - פה ושם אפשר למצוא שיירים של תאולוגיה חרדית.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2016 08:54 |
|
| |
ואללה
לא חשבתי על שאלה כזו.
פתי
איך הבנת את התשובה של הרב?
אבל אולי כדאי להרחיב את היריעה, מדוע להאריך את החיים של אדם ולא לקצר לו את הדרך לעולם הבא? לעתים אני חושש שדתות אחרות לוקחות את העולם הבא ביתר רצינות מאתנו.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 05/06/2016 08:54:34
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2016 13:39 |
|
| |
יהודי אלמן השתתף בשעורי הדף היומי. ולמד במסכ' עירובין כי אדם הסובל מאשתו בעולם הזה, אש הגהנום לא שולטת בו בעולם הבא, ו
נמלך ופנה לשדכן וביקש שידוך, פמיניסטיחת למהדרין-
כשראיין את המשודכות אשה שהיתה מוכנה לבשל לנקות את הבית , הוא דחה על הסף. עד שהוא פגש "פולניה"- כששאל אותה- את מוכנה לבשל? היא ענתה- מה אני שפחה שלך,- את מוכנה לנקות את הבית? -מה אתה מתחתן עם משרתת? אם ארגיש לא טוב תטפלי בי? אני לא אחות. וכו'
שמח הבחור במקחו והתחתן איתה בשטומ"ץ. כמה שהיתה מצערת אותו . הוא גילה שמחה גדולה. פעם בשבת קיצית ארוכה. בשעת רעוה דרעוה. שאלה אותו אשתו- משה- תגיד את האמת, למה התחתנת איתי? הרי ידעת שאני כלבתא. ולא די בכך, כמה שאני מצערת אותך אתה יותר שמח?
כאמור היתה שעת רעוה, סיפר לה בעלה, מה שלמד בגמרא- כל מי שסובל מאשתו בעולם הזה, הנאה מרובה מחכה לו בעולם הבא!
באמת? שאלה. - כן כך הגמרא אומרת!
מוישה יקירי- אמרה האשה- אול אתה רוצה כוס תה עם עוגת תפוחים?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2016 13:50 |
|
| |
ירוחם
אייקון ירוק
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2016 16:48 |
|
| |
כנ"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2016 22:51 |
|
| |
בעל,
אין תשובה בעלון הנ"ל (וחבל...)
מה שר' גרשון עושה שם זה לא תשובה לשאלה אלא הגדרת המצב הרצוי וזהו.
אבל עצם העלאת השאלה לדעתי מבשר טובות (ואולי פתי אנוכי או אופטימי בלע"ז)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2016 08:40 |
|
| |
שאלה עתיקה. לכאורה התשובה היא – אתה תן לו כבוד או שירותים כפי שצווית (ולא יותר אא"כ יש עליך חובת הידור מצווה). זו חובתך. הוא – שיברח. עניינו. ויש להרחיבה – מדוע מתפללים רפאנו, ותן ברכה וכו' והרי ממעט חלקו בעוה"ב? וכי תאמר רפאנו כדי שנהיה בריאים לעבודתו – מה אכפת לך, ה' יבחר איך הוא רוצה שתעבדהו, חולה או בריא! ובכלל כל תפילה לשנוי המצב מיותרת, ה' יודע מה לעשות גם ללא בקשתי/עצתי. ואם אני מבקש "הטבה" זה על חשבוני בעוה"ב. י"ל יתרץ בפשיטות. בעל הגישה המסחרית לגבי תפילה, יצטרך לומר שתפילה היא בקשת הלוואה, תן לי משאבים ואפרע במצוות. ואם אכן מי שאכן אינו משתפר – הזיק לעצמו עם התפילה ותמצא עוד דוגמאות של תיאולוגיה חרדית במכתב מאליהו. גם שם לרוב השאלה טובה בהרבה מהתשובה
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2016 08:46 |
|
| |
ת"ט
גם אם זה לא תרי עברי דנהרא, זה בוודאי מסייע.
פתי
כך מתחילים, מגדירים את השאלה ומחר ...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2016 09:13 |
|
| |
בעבאז מה?
זו חובתי. כבוד ת"ח
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2016 09:19 |
|
| |
ת"ט
נניח שאני כעת כותב בכבוד אחד מהחברים. אפילו חניכי ישיבות המוסר עלולה להתגנב ללבם נגיעה קלה שבקלה של גאווה, שלבא לפומא לא גליא, שהיא כמעט פסיק רישיה.
איך ייתכן שזו תהא חובתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2016 09:54 |
|
| |
שאלה מקדימה
האם תיאולוגיה מחייבת רפלקסיה?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2016 12:35 |
|
| |
כבוד שאני חייב לתת לו - אתן. מעבר - יש לשקול אם זה חנופה או הידור מצוה (עד שליש!)
מה שאני צריך/יכול לעשות ע"פ ההלכה איני צריך להתחשב במתכבד
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2016 14:06 |
|
| |
והדרא קושיה להכלה עצמה, כלום הלכה אמורה להביא תקלה? הלא דרכיה דרכי נעם.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 06/06/2016 14:11:53
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2016 14:13 |
|
| |
תמיד כשהקושיא טובה יותר מהתירוץ צריך להתחיל מהתחלה. האם הנאות עולם הזה: ממון, כבוד, ריגושים - הם דברים טובים או לא.
אם הם דברים טובים - אז ברור שהם לא ממעטים את שכר העולם הבא, כי בזה הם הופכים להיות רעים.
כלומר, חוסר העקביות הוא בעצם הגדרת תענוגי עולם הזה
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2016 14:21 |
|
| |
פתי
האם הברכות בתורה הן קללות חלילה?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 06/06/2016 14:21:04
|
|
|
|
|
