|
|
| נשלח ב-6/6/2016 15:35 |
 |
| |
בעל
היכן התקלה?
מגיע לפלוני הצדיק 117.5 ק"ג שכר 27.5 קבל בעוה"ז ו 90 בעוה"ב ? אם השווי בעוה"ז נמוך יותר חזקה על ה' שיידע לשקלל ולחשב רק, נניח 0.275 על עוה"ז ובבא את מלא ההפרש
(
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2016 15:36 |
|
| |
רק בעניין הארכת חיים - היא לא מקצרת את משך השהות בעוה"ב, ואתם מוזמנים להגיד למה. בין הפותרים נכונה יוגרלו פרסים יקרי ערך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2016 15:57 |
|
| |
בחור ישיבה מכר את העולם הבא שלו לחברו, כשנודע הדבר לראש הישיבה, סילק מהישיבה את המוכר, כי הוא מרמה את הבריות ומוכר דברים לא קיימים
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2016 06:23 |
|
| |
דיון מעניין עם הרב פייבלזון על "פגעי" הטכנולוגיה:
מתוך הפאנל, הרב פייבלזון מעלה את השאלה:
כמה זמן היה הגר"א מחזיק מעמד כיהודי עם אינטרנט פתוח?
וגם התייחסות לחוברות של ירון ידען וההשוואה ביניהן לבין חשיפה לאינטרנט
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2016 09:05 |
|
| |
פתי
כמה זמן יהודים בכל הדורות היו מחזיקים מעמד עם לימוד תנ"ך כפשוטו?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2016 09:16 |
|
| |
אולי צריך לומר "מזל טוב": יש תיאולוגיה חרדית!
כמדומה ששם התואר "חרדי" מזוהה בדרך כלל עם הימנעות מתיאולוגיה שיטתית ופילוסופית. ושאיפתו של האדם החרדי (גילוי נאות: לצערי, לצערנו אולי) היא להיות יהודי טוב בלי להבין יותר מדי בדברים שנועדו רק עבור גדולי הדור או אפילו לא עבורם. ואילו העיסוק בשאלות שנראות פילוסופיות זה בדרך כלל רק "עצת היצר הרע".
לפי כל זה, קשה לצפות שבעלון של שיחות חיזוק, מרב גדול ככל שיהיה, ניתן יהיה למצוא תיאולוגיה שיטתית.
ואכן, ממה שהספקתי לראות (מעט מאד) הטקסט משלב יחד כמה דברים:
א. קביעה שיש לדון בה ואדון בה לקמן לגבי הנאות עולם הזה מכאן והשלכותיהן מכאן.
ב. הצגת העמדה שבעצם הנאות עולם הזה אינן פסולות לכשעצמן אם יודעים איך להתייחס אליהן.
ג. קביעה מוסרית (ובעיני משובחת) כי כל הדיון התאולוגי כבכיכול אסור לו להשכיח מאיתנו שביחס לאחרים חובתנו להיטיב איתם בכל מה שאפשר.
אני מרשה לעצמי להעלות את ההשערה שבעל הדברים ניסה ליישב בין אמירות שהן לא בהכרח סותרות אבל לכל הפחות מעוררות קשיים שיטתיים.
והעצות המעשיות שלו הן טובות ונכונות.
אם יש מקום לערער ולהרהר הרי זה על תחילת דבריו:
(צריך להעתיק ידנית כי ההעתקה מביאה לתוצאות משונות, אני נאלץ לקצר את דבריו):
1. הנה ידוע כי הנאות העולם הזה אינן טובות לאדם
2. וכתוב באיגרת הגר"א שכל ההנאות יהפכו בקבר למרה
3. היינו משום שכל הנאות העולם הזה באות על חשבון עולם הבא, וכנגד כל מה שנהנים בעולם הזה מפסידים בעולם הבא הרבה מאד.
הדברים האלו מייצגים עמדה מקובלת במסורת היהודית ובמיוחד בדורות האחרונים. אמנם יש בהחלט להסתפק (לפחות לדעת כותב השורות כלומר אני) אם זה באמת כך. ואם המחבר באמת מתכוון שיפרשו את דבריו כפשוטם.
נחלק את הדיון לחלקים ולשם כך הוספתי מספרים ליד כל ציטוט (בסך הכל ציטטתי את הפסקה הפותחת בעלון)
1. הנה ידוע כי הנאות העולם הזה אינן טובות לאדם
צריך לברר מה הן הנאות העולם הזה והאם יש הנאות שאינן נחשבות לרעה, ומהו בכלל "טוב" ו"טוב לאדם".
נראה לי שיש כאן לפחות שלושה הסברים אפשריים.
א. העולם הזה הוא רע (וצריך להסביר למה אבל יש עמדה כזו ומוצעים לה נימוקים שונים) ולכן יש להתרחק ממנו מה שיותר. האדם חי בזירה, שאולי היא בתוך תוכו, בה הוא נאלץ לבחור כל הזמן בין הרע של עצם החיים לבין הטוב של הידבקות במה שמעבר, כלומר התורה והרוחניות. לכן כל הנאה היא רעה כי היא מגיעה ממקור הרע (שאמנם קל לטעות ולחשוב שאינו רע באמת).
ב. העולם הזה אינו רע וגם הנאות אינן רעות. אבל הן עלולות להרגיל את האדם לעסוק בהן במקום בעיקר שהוא הכנה לעולם הבא. (וגם כאן יש עמדה לגבי מה חשוב יותר, העולם הזה או העולם הבא).
ג. הנאות העולם הזה אינן רעות אבל כיון שהעיקר הוא חיי הנצח בעולם הבא, וכיון שיש חשבון מדוקדק של גמול, הנאות העולם הזה באות על חשבון מה שיכול להישמר לעולם הבא. כפי שאדם שחוסך בבנק מרויח לעתיד ומה שהוא מושך כעת יבוא על חשבון מה שיעמוד לרשותו אחר כך.
אפשר לערער על כל שלוש ההנחות האלו. ואני אכן מערער עליהן. וזו הזמנה לדיון אם ירצו.
אציין רק לגמרא אחת שירוחם ודאי יגלה היא היכן כתובה במפורש, כי היא חביבה עליו לציטוט וכן עלי, והיא המובאת בתלמודנו כי העולם הזה ניתן לאדם כדי שיהנה ממנו ויברך עליו.
2. וכתוב באיגרת הגר"א שכל ההנאות יהפכו בקבר למרה
לצערי אין אגרת הגר"א מזומנת כאן להעתקה ולעיון. איני יודע אם הציטוט מדוייק ומה כוונתו. אפשר שהגר"א נשען כאן על תפיסה מסויימת מה קורה לאדם בקבר. כגון שהתולעים אוכלות אותו והוא סובל מזה. זו תפיסה שנשענת בתורה על אמירה בגמרא (קשה רמה למת כמחט בבשר החי, ברכות יח ב ותודה לפרוייקט השו"ת) שבעצמה טעונה בירור רב ומעוררת קשיים. ובכלל, האם האמירה הזו נכונה? אולי זו שאלה אפיקורסית?
ההבדל בין העמדה שאני מציג כאן לבין העמדה המוצגת בדברי המחבר המובא בעלון הוא ביחס לאיגרת הגר"א. בעיני המחבר הדברים נכונים בהכרח והם מקור מחייב. בעיני, למרות הערכתי העצומה לרבנו הגר"א, הדברים אינם מחייבים אותי להאמין שהם כך לפי פשוטם. אולי משום כך הדברים הכתובים שם מצוטטים שם בתור "תיאולוגיה חרדית", ואילו אני, אע"פ שחרדי אני, שמא דברי אינם בגדר "תיאולוגיה חרדית" במובן הרגיל?
3. היינו משום שכל הנאות העולם הזה באות על חשבון עולם הבא, וכנגד כל מה שנהנים בעולם הזה מפסידים בעולם הבא הרבה מאד.
ראו לעיל במה שכתבתי על פירושים שונים לאמירה זו, וכאן נראה שהכוונה היא לחשבון לפי לאדם מגיע שכר והוא יכול לקבלו או בעולם הזה או בעולם הבא, וכל הנאה בעולם הזה היא גורעת ממה שנשאר לו לעולם הבא.
והמחבר עצמו יודע שהדברים אינם פשטניים, שהרי, למשל, אם אדם מקבל הנאה אבל משתמש בה כדי לקדם את עצמו ברוחניות, זה רק יוסיף לו לעולם הבא (נניח שהוא אוכל עוגת שוקולד כדי לקבל מרץ ללמוד יותר גמרא יותר בעיון). ודומה שלכך הוא מכוון במה שהוא כותב שיש אופן (המתואר לדבריו במשנה) לפי אדם מנצל את העולם הזה כפירות ולחיזוק.
ויש לבאר כי אדם כזה (... ) לא יזיק לו העולם הזה, כי הוא בודאי ינצל את כל העולם הזה וישתמש בו לדברים טובים...
הדוגמא שלי של עוגת שוקולד היא מוקצנת אבל אני משער שהיא בהתאם לכוונתו.
יש להדגיש כי התקוה שהאדם הנוהג נכון "ינצל את כל העולם הזה" אינה אומרת שרק אם מנצלים הכל לעבודת ה' זה בסדר. ניתן לבצע זאת גם חלקית, אלא שצריך להשתדל מה שיותר. וכמובן צריך גם לא לרמות את עצמנו וגם זה במידה...
כפי שהעלון מוגדר כ"שיחות חיזוק" אז זה באמת כך. קצת תיאולוגיה בהתחלה, משופצת ומשמשת כבסיס כדי לעזור לקורא לארגן את תקוותיו ומחשבותיו וכדי להשתפר בעתיד. מה רע?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2016 10:30 |
|
| |
מיימוני
יפה כתבת
האם לא פגעתי כעת בעולם הבא שלך?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2016 10:58 |
|
| |
יש לנו כלל בריא ושמא בריא עדיף. העולם הזה זה בריא. הבא זה שמא.. האם כדאי לו לאדם להפסיד את כל ההנאות הגדולות שיש לו בעולם הזה? על שמא? אולי יש עולם הבא? האם יש בדל קטן ביותר של ראיה על קיומו של השמא הזה? תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד דף סו טור ב /הי"ב "ר יוסי בי ר' בון אף אסור לדור בעיר שאין בה גינוניתא של ירק ר' חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראת עינו ולא אכל רבי לעזר חשש להדא שמועתא ומצמית ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 07/06/2016 11:02:10
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2016 12:04 |
|
| |
סיפור המיוחס לחכם הסיני הקדום יאנג:
"פעם היה איכר זקן מסונג שמעולם לא לבש דבר מלבד בגדים גסים פשוטים, אפילו בחורף. באביב, בעובדו את האדמה, היה מתחמם לאור השמש."
"הוא לא ידע שיש בעולם דברים כגון ארמונות ודירות-חורף, רקמות-זהב ומשי, ופרוות שועל וסמור."
"יום אחד אמר לאשתו: אנשים לא יודעים כמה נעים להתחמם לאור השמש. אספר את זה לנסיך, ובטוחני שיתן לי מתנה נכבדה."
"אדם עשיר מהכפר אמר לו: פעם היה איש שאהב שעועיות גדולות, גבעולי קנבס, גרגר וירוקת. הוא סיפר עליהם לזקן-הכפר. זקן-הכפר טעם מהם, ולשונו נשרפה ובטנו כאבה."
"כולם צחקו, והתרגזו על האיש, שהרגיש מאד מבוייש."
"לאיש כזה אתה דומה"
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2016 12:15 |
|
| |
אמרי אינשי -מיליון סינים אינם טועים. כנראה הם לא טועים. אבל הסיפורים שלהם, לא מובנים, אולי תסביר לכפרי כמוני למה התכוון החכם יאנג.?
יש סיפורים גם של חכם צאנג ופינג, הם יותר מובנים לי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2016 22:29 |
|
| |
| אריאל73 כתב: |  |
רק בעניין הארכת חיים - היא לא מקצרת את משך השהות בעוה"ב, ואתם מוזמנים להגיד למה.
בין הפותרים נכונה יוגרלו פרסים יקרי ערך.
|
|
היות ואף אחד לא פתר את החידה אאלץ לגלות את הפתרון: העולם הבא אמור להיות נצחי. נצח לא יכול להיות יותר קצר. ולעצם השאלה שפתחה את האשכול, היא תורצה בתוך דברי ת"ט: אם יסורים של דקה כאן הם שווי ערך לשכר של דקה בעוה"ב, אין שום משמעות לשאלה אם אחווה אותם כאן או שם. משכך, נשאר רק המעשה של המייסר, שהוא שלילי בגלל שבפועל הוא גורם לייסורים (גם אם יאוזנו בהמשך) כל זה לצרכי שעשוע לוגי. התשובה האמיתית היא כנראה שהאינטואיציה שלנו לא תופסת את חיי העוה"ב כחיים באותו מובן של חיינו אנו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2016 06:02 |
|
| |
נו טוב, לפחות פרסי הערך נותרו ברשותך
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2016 08:24 |
|
| |
מ וכולם
אני משער שהסיפור נועד להמחיש, עבורנו, שאי אפשר כלל להעריך למה הכוונה ב"עולם הבא" אם המונח מציין את החיים שלאחר המוות, את עולם הנשמות.
זה כבר נושא לאשכול אחר, מפני שהדיון שאני פותח בו כאן אינו חרדי. אינו חרדי מפני שהוא חורג מכללי הדיון המקובלים במגזר שלנו, שאותם מייצגים הקטעים שהועתקו מדברי הרב אדלשטיין. אין אצלנו די הצורך שימוש במידע מדעי, בכלי ניתוח אנליטיים (שאינם באים מחידוד על ידי לימוד התלמוד, למרות שאלו הם כלים רבי עוצמה). ובוודאי שאין אצלנו, החרדים, היום, מקום לערער או אפילו להרהר על האפשרות שדברים שנאמרו בעבר בידי חכמים עלולים להיות השערה ולא ודאות, משל או מטאפורה ולא פשט.
מ ואחרים טוענים, בצדק, שאיננו יכולים אפילו לדמיין מה קורה לאדם לאחר המוות. לא מבחינת אורך הזמן, שהרי מדובר בנצח, ולא מבחינת התוכן, שהרי האדם נשאר בלי גוף. מה עוד מסולק מאיתנו? מה כן נשאר מאיתנו?
יש כמה תיאוריות אפשריות שדווקא עלו אצל הוגים יהודים וכאן כוונתי גם לאלו שמאמינים בקבלה.
האם האדם בעולם הבא מחזיק בזכרונות מחייו כאן? איך הוא רואה אותם? מסתבר שהעבירות והחטאים מהוים גורם של צער רב, חרטה שכבר אינה מועילה כדי לתקן בעולם הזה. הגהנום הוא הצער והחרטה על מה שעשינו רע ועל מה שהחמצנו ולא עשינו. במיוחד אם אנו עשויים לדעת שם מה שאיננו רואים כאן, את ההשלכות המרחיקות לכת של כל פעולה גדולה וקטנה שלנו.
האם נשארים לנו הרגלים ושאיפות של העולם הזה? האם אנו מרגישים חוסר של האפשרות להנות מאוכל, למשל, או כל תענוג גופני? הדעה הזו מצויה בספרי אחרונים והיא ראויה למחשבה.
מה שכן נשאר לנו, לפי המקובל בין אלו שכתבו בתחום (הגר"א למשל אבל בוודאי לא רק הוא) הוא ההנאה מלימוד תורה. הרי העולם הבא הוא לימוד בישיבה של מעלה. כך בוודאי למדנו בישיבות, הלא כן. מעולם לא הטלתי בכך ספק, אבל האם אין כאן מקום לשאלה, מדוע העיסוק האינטלקטואלי והכלים הדרושים לו שורדים יותר מאשר היכולות האחרות שלנו כמו זכרון ורצונות והרגלים. אולי באמת יש מידרג אונטולוגי ביניהם, ואולי זו תולדה של הפילוסופיה האריסטוטלית, שמעריכה את הישות שנקראת "שכל" יותר מכל? ואולי בגלל שלימוד תורה הפך למצוה החשובה ביותר? אולי מעולם הוא היה המצוה החשובה ביותר? (יש עוררין. לפי הרמב"ם חיי העולם הבא אינם לימוד תורה אלא התבוננות פילוסופית באלוקים).
בכתבי חסידות ניתן למצוא את הדעה שהדמיון שורד לעולם הבא, וכי שכרו של אדם ירא שמים שאינו מסוגל ליכולת אינטלקטואלית הוא לחיות תענוגות דמיוניים. (יש איזה סיפור על בעל עגלה שהיה ראוי לטוב ולכן קיבל לנהוג לעד בעגלתו). מפני מה העיסוק בשאלות של נזיקין ונידה בעולם הבא נחשב יותר מאשר התענוג של דהירה במרכבה? התשובה ברורה, או שלא? איך מסבירים אותה ואיך מצדיקים אותה?
איני בא לשלול את המסורת אבל אני כן סבור שצודקים הטוענים שיש לנו קושי להעריך נכון מה קורה שם, בעולם הבא. עם זאת, כל האמירות שהבאתי וקצת אירגנתי וניתחתי מעידות שהיו והיו נסיונות לעשות סדר ברעיונות האלו גם לפני האשכול הזה שלנו.
|
|
|
|
|
|
