הרהורים מהקייץ

זמן קיץ שוב כבר כאן
חצות לבד בחדר,
בקייץ הזה תלבשי לבן
בוקע מהרדיו הישן
ואני עם נקסט ונסטלי ביד
מהסנטוחה של ברנר,
חושב הוזה חולם
איך את קדושין לסיים,
בפרק השדכן מקדש  הייתי
ועל האשה נקנית בישיבה עם שם בניתי,
ובכל הצעה עשרה יוחסין בדקתי
נפגשתי ולא מצאתי,
בת פלוני..בקרוב..הבשאערט..
ססמאות ירו ללא מחסור
מהם כבר מזמן
חבורה יכלתי למסור,
הרווקות והבדידות
הכמעט וורט שעמדתי לסגור,
הדודה הפולניה
שעם הבקרוב אצלך ממשיכה לחפור,
האחין שעקפו, חברים שהפכו לאבות
ידעתי כי הנני בידך
על משכבי בלילות,
בין עוד כיצד מרקדין בהיכלי מלכות
כי הצולנט בבר נגמר,
לעוד בשאערט שנעלמה אתמול
וחזרה מאורסת ביתד של מחר,
אל ליל שישי אחד נמלט
חצות מול כותל הדמעות,
על מדרגות האבן עם גיטרה ביד
מתפלל עוד ישמע בחוצות,
ובהשבעתי בקול גבוה
נותן לנשמתי להמריא ולנסוע
אל תפילת השחר העולה
שהנה עוד לי הוא יבנה
את החצי שחובר לה יחדיו..