א. אני מדבר על השוואה לשאר הדתות הנהוגות היום ושהיו נהוגות פעם. רובן מבוססות על אמונות מסוג אחר על שיטות מחשבה אחרות, על תרבות אחרת והתנהגות אחרת, השתחוואה לפסלים וכו'. ב. אינני בקי גדול בנצרות ובאיסלאם, אבל ידוע הייחוס המקובל לאדום וישמעאל. יהיו אולי אנשים שלא יאהבו את השימוש בזה, אבל אני חושב שיש מה ללמוד מזה - כפי שיתברר למי שיקרא את דבריי עד הסוף. אם נמשיך ברוח זו, וע"פ הבנתי את עניין אדום וישמעאל - אדום - איש הגשם המנותק מרוחניות וישמעאל - איש הרוח (חסד) המנותק מגשם (שזה כמובן דבר שלילי על פי היהדות, כי על פי היהדות שניהם צריכים להיות מחוברים מה שהמהר"ל קורא "פשוט" ואכמ"ל) - הרי שלענייננו ובהתאם להבנתי - איש גשם אין הכוונה איש טמא - אדרבה הכוונה איש טהור בגמשיותו שנטמא ע"י שניתק עצמו מטהרת הרוח. ואיש רוח אין הכוונה איש טהור - אלא איש טמא שטיהר עצמו באופן מלאכותי בלבד ע"י התנתקות מלאכותית מהגשם. ההתנתקות הינה כמובן מלאכותית, מכיוון שהאדם בטבעו מחובר מגשם ורוח, ואיננו יכול באמת להתנתק מאחד מהם. לכן אני אומר: הנצרות לקחה את קדושת האיש הגשמי - והפכה אותו לאלוהים, ואולי לכן גם מוסד הנזירות שנועד להפוך איש למעין מלאך. מאידך, הנצרות טימאה את הרוחניות בע"ז ובאמונות טפשיות. לעומת זאת - האיסלאם - לקח את האמונה הרוחנית בטהרתה ללא כל עבודה זרה. עם זאת, הגשם נשאר טמא ע"י ניתוקו מהרוח. אבל מכיוון שא"א באמת לנתק, אז הם צריכים הלכה (הלכה מקדשת מבחינה טכנית, אבל חסר להם הצד - החשוב של הנצרות: הבנה שהאדם נברא בצלם אלוקים, וחשוב הוא כנציג האלוקים עלי אדמות, לא פחות ולא יותר. וזה נכון בפירוש על פי היהדות. ואסור לכפור בזה, מכיוון שכך נאמר ע"י אלוקים). אבל הנצרות לא צריכה הלכה, מכיוון שאדרבה - כל עניינה להציג את האדם הגשמי כמושלם, ללא צורך בכל פעולה מקדשת! (כמובן שגם זו טעות, כי האדם איננו אלוקים מושלם לגמרי, ולכן כן צריך הלכה מקדשת)
נשלח ב-28/7/2016 07:08
היהדות אינה הטובה שבדתות, אבל היא רשומה על כמה מהרעיונות החשובים ביותר בתולדות האנושות
היהדות אינה "האמת האלוהית היחידה" או "הדת הכי טובה", אבל קשה להגזים בחשיבותו של הרעיון שכל אדם לא רק מבטא את האלוהות בחייו, אלא גם עושה זאת באופן ייחודי. והרעיון הזה נהגה ביהדות ולא בדת אחרת
באווירה הציבורית הנוכחית בישראל כמעט מצווה מדאורייתא להוציא מעט מהאוויר שבבלון היהודי. אף על פי כן נדמה לי שחובה למחות על ניסיונו של יובל נח הררי ללמד אותנו צניעות על ידי צמצום חשיבותה ההיסטורית של היהדות. האמת בכל זאת חייבת להיאמר, והאמת היא שהמסורת היהודית השפיעה בצורה דרמטית על האנושות באלפי השנים האחרונות. לא מדובר רק במחזור בן שבעת הימים שאנחנו מכנים "שבוע", וגם לא בהפיכתו של המקרא לרב המכר הגדול אי־פעם. נאמר ששני אלה הם עניינים טכניים שאינם משמעותיים. מדובר בהנחת היסודות הרעיוניים לחלק גדול מתפיסת האדם והמציאות שלנו.
הרעיון המונותיאיסטי, שמוצא את ביטויו המושלם לראשונה במאה השישית לפני הספירה בדבריו של ישעיהו על כך שהאל האחד "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע" (מ"ה, ז') אינו מסתפק בקביעה שיש אלוהים אחד בלבד, אלא גם מותח את היקום כולו לאורך ציר לוגי אחיד. כבר בתחילת המאה ה ייחס מקס ובר לרעיון המונותיאיסטי סגולות מארגנות ומסדרות. ואכן, קל להבין איך התפיסה שהיקום כולו, באופן אוניברסלי ותמידי, מתיישר על פי עיקרון יחיד, מסייעת להתפתחותה של חשיבה רציונלית.
הרעיון שאותו אל גם פועל בהיסטוריה, כלומר שלהיסטוריה יש משמעות, ולא מדובר רק ברצף אקראי של אירועים, הופך את מעשיו של האדם למשמעותיים לא רק לדורו, אלא לכל הדורות. לא במובן היווני שבו הגיבור עושה לעצמו שם, אלא במובן שבו ניתן לראות בנייה הדרגתית של נראטיב המתכוון לקראת מטרה גדולה. במילים אחרות, ניתן לראות קידמה. בנוסף, הרעיון שיש להיסטוריה תכלית מעצים את חשיבותה של האנושות כמי שפועלת ומייצרת את ההיסטוריה. הזמן אינו מעגלי, אלא לינארי, וכל תחנה בו היא חד־פעמית והרת־גורל.
ולא רק כל רגע הוא חד־פעמי, אלא גם כל אדם. אולי מטעה לומר שהאדם נחשב במסורת היהודית כ"צלם אלוהים", מפני שלא "האדם" כשם כללי לאנושות נחשב כך, אלא כל אדם ואדם, כל פרט ופרט. צלם אלוהים נמשל במדרש לדמות המלך שמוטבעת על מטבעותיו, אלא שצלם אלוהים ייחודי בכך שבני האדם, בשונה ממטבעות, שונים: "גדולתו של הקב"ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם".
קשה להגזים בחשיבותו של הרעיון שכל אדם לא רק מבטא את האלוהות בחייו, אלא גם עושה זאת באופן ייחודי. תפיסת הייחודיות האינדיבידואלית המודרנית שלנו, כמו גם התעקשותנו על "זכויות אדם" מולדות, חבות חוב גדול למילים הללו מן המשנה (סנהדרין, ד'). הוסיפו לזה את תפיסת ההיסטוריה כקידמה ואת הרעיון של העיקרון המארגן האחיד האוניברסלי ולא קשה להבין עד כמה התפיסה שלנו את הקיום האנושי נשענת על רעיונות שגובשו והונחלו למערב על ידי המסורת היהודית.
אינני בא לטעון שלולא היהדות לא היה אף אחד מהרעיונות האלה מתפתח בדברי ימי האנושות. הרעיון של עיקרון מארגן ומסדר יחיד, למשל, נמצא גם בכתבי אפלטון. אולם עובדה היא שתרבויות אחרות, במזרח הרחוק או בדרום אמריקה למשל, לא פיתחו מתוך עצמן את הרעיון שכל בני האדם לא רק שווים, אלא שלכל אחד ואחד מהם ערך מהותי ייחודי. ועובדה היא שרעיונות אלה התפתחו מתוך הנצרות ורק מתוכה, ושהיא בעצמה נשענה על היהדות.
הררי לא עיוור לכך, אלא שהוא טוען ש"תפקידה של היהדות בהיסטוריה של העולם דומה במקצת לתפקידה של אמא של אייזק ניוטון", וכפי שאין צורך לדבר עליה כדי להבין את ההיסטוריה של המדע, "אין צורך להקדיש תשומת לב רבה ליהדות כדי להבין את תולדות האנושות". אלא שהאנלוגיה של היהדות לאמו של ניוטון תהיה תקפה רק אם אמו של ניוטון היתה מניחה עבורו את הבסיסים הרעיוניים לגילוי נוסחת כוח הכבידה או עקרונות החשבון הדיפרנציאלי, כפי שהמסורת היהודית הניחה לנצרות את היסודות לרעיונות דלעיל. ואם אכן היתה חנה אייסקוף (זה היה שמה) עוזרת לאייזק הקטן כך, הרי שוודאי שהיא היתה מקבלת מקום של כבוד בכל תיעוד היסטורי של התפתחות המדע.
היהדות אינה "האמת האלוהית היחידה" או "הדת הכי טובה", או כל חנופה עצמית ילדותית שכזאת, אבל בחינה כנה של ההיסטוריה האנושית תגלה שהיא שיחקה תפקיד מכריע במהלך התפתחותה. הורגלנו לחשוב שהמודרנה היא שבירה ברצף, משהו חדש לחלוטין, עידן נוצץ ורענן שקפץ שלם ממצחו של קאנט. האמת, כמובן, שונה. כפי שהתעקש ניוטון לטעון, אנחנו כגמדים על כתפי ענקים. לא מפני שהקדמונים היו חכמים מאיתנו, אלא פשוט מפני שאנחנו ממוקמים על תל רב שכבות המורכב ממצבורי רעיונות ותפיסות ששוכנות ורוחשות בתשתיות תודעתנו. מעולם לא עזבנו את גבעת הזיכרונות הזאת, ואם נחפור בה עמוק מספיק נגלה יהלומים דחוסים של רעיונות יהודיים.
נשלח ב-28/7/2016 10:55
שלישישי כתב:
אליקים7241 כתב:
אם תשווה את הנצרות מול היהדות ומול שאר הדתות - תמצא שיש דמיון רב.
ליהדות יש שולחן-ערוך. מה יש לנצרות?
אליקים, אנסה להסביר. אין שום דמיון בין יהדות לנצרות.
אריאל שאל: " היהדות - הדת המשפיעה ביותר בעולם, או כת זעירה? " המאפיין העיקרי של הדת היהודית הוא מצוות מעשיות והספר שמאגד בתוכו את המצוות המעשיות הוא השולחן-ערוך. אם ליהדות הייתה השפעה בעולם היינו מוצאים שהעולם היה מקיים חלק נכבד מהמצוות שבשולחן-ערוך. וזה לא כך.
( באגרת אל העבריים פרקים 9, 8, 7, תוכל לראות מה דעת הנצרות על מצוות התורה. למשל: " בַּעֲבוּר אֲשֶׁר הַמִּצְוָה הַקֹּדֶמֶת הוּסָרָה בִּהְיוֹתָהּ חֲלוּשָׁה וְקִצְרַת־יָד מֵהוֹעִיל׃ " )
נשלח ב-28/7/2016 14:22
מם80 כתב:
אגב, הבחירה להשוות את היהדות לאמא של ניוטון - משעשעת למדי.
ניוטון היה יוניטרי שהאמין באחדות הא-ל וכפר בדוקטרינה הנוצרית של השילוש. הוא האמין בתורת משה מן השמים וקיבל יחד עם עוד מלומדים אנגלים בני דורו את דעת הרמב"ם שהציביליזציה האנושית צריכה להיות מבוססת על שבע מצוות בני נח. הוא סבר שאת הכתבים הנוצריים יש להבין על פי כתבי הקודש בעברית ולא להיפך. הוא אולי למד בקיימברידג' אצל החכם יצחק אבנדנה, ומכל מקום ספרייתו הכילה את ספרו האנגלי של אבנדנה על היהדות, ובעקבות אבנדנה התעניין בחקר מידות אורך ונפח ומשקלות יהודיות. ניוטון למד לשון עברית, ויש כתבים בעברית בכתב ידו, ולמרות שלא היה מומחה גדול בה, היה מגדולי ההבראיסטים שבאנגליה ומדי יום היה לומד תנ"ך. ספרייתו הכילה תרגומים לטינים של ספרים מהספרות הרבנית, כגון חלקים ממשנה תורה להרמב"ם, פירוש אברבנאל לספר ויקרא, ועוד. יש בכתביו העתקות נרחבות בכתב ידו של פסקאות מהתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי ומהרמב"ם, בלטינית, ובכתביו יש התייחסות למדרשים ולפירושי מפרשים, כגון רס"ג, ראב"ע, רש"י, רע"ב, ועוד, המלמדים שליהדות היה מקום משמעותי בגיבוש התיאולוגיה שלו ודרכו המדעית.
אם תיקח את הדברים מן הברית החדשה אליהם אתה מציין, תנתק אותם מהקשרם הנוצרי, ותסתכל אליהם בהקשר הכתוב בברית החדשה בלבד - תמצא שאלו רעיונות נבואיים מקובלים, שכמוהם מצויים רבים בתנ"ך, גם אם בצורה אחרת. אינני טוען שהנצרות=יהדות. ברור שיש הבדל. אבל גם בין שני חברים טובים, או אחים, ואפילו תאומים, ואפילו תאומים "זהים", שלמסתכל מרחוק נראים מאוד דומים - המתקרב ומתרגל - פיזית ורגשית - יגלה הבדלים רבים. הוי אומר: הדמיון או חוסר הדמיון תלויים הרבה בנקודת המבט. נכון שהנצרות ביטלה את ההלכה - אבל זה בדיוק מה שכתבתי: הנצרות ביטלה את ההלכה, ואילו האיסלאם ביטל את חשיבותו של האדם כנציג האלוקים. (המוסלמים, אגב, משתמשים רק בביטוי "עבד אללה", שלפי היהדות כידוע לכל בר בי רב שונה מאוד בחילוק של "עבד לפני המלך" ו"שר לפני המלך". כמובן שגם היהדות מכירה בחשיבות של "עבד לפני המלך", אבל היא רואה את שני המעמדות כמחוברים - "בעבדי במשה" - בעבדי אע"פ שאינו משה במשה אע"פ שאינו עבדי) מה שקורה הוא שלמעשה היהדות מחברת את שני הצדדים - הגשמיות והרוחניות, ואילו הנצרות והאיסלאם - לקחו כל אחד חצי יהדות, והפכו את החצאים כ"א לדבר בפני עצמו. כמובן, הם שינו את צורת הביטוי של הדברים, כפי שהבהרתי לגבי חברים או אחים. כי כמו שאין לצפות מחברים או אחים שיהיו זהים "ממש", כך אין לצפות מעמים או דתות שיהיו זהים ממש, ואעפ"כ הם ייקראו דומים בעיני המתבונן מבחוץ, וזו הסתכלות "נכונה" מנקודת המבט של המתבונן מבחוץ. כשאנו באים לדון על דמוין בין דתות, אנו חייבים בהכרח לאמץ את הגישה של ההסתכלות מבחוץ, מכיוון שאם נשתכל מבפנים אף פעם לא נמצא דמיון.
נשלח ב-28/7/2016 18:38
אריאל73 כתב:
מם80 כתב:
אגב, הבחירה להשוות את היהדות לאמא של ניוטון - משעשעת למדי.
ניוטון היה יוניטרי שהאמין באחדות הא-ל וכפר בדוקטרינה הנוצרית של השילוש. הוא האמין בתורת משה מן השמים וקיבל יחד עם עוד מלומדים אנגלים בני דורו את דעת הרמב"ם שהציביליזציה האנושית צריכה להיות מבוססת על שבע מצוות בני נח. הוא סבר שאת הכתבים הנוצריים יש להבין על פי כתבי הקודש בעברית ולא להיפך. הוא אולי למד בקיימברידג' אצל החכם יצחק אבנדנה, ומכל מקום ספרייתו הכילה את ספרו האנגלי של אבנדנה על היהדות, ובעקבות אבנדנה התעניין בחקר מידות אורך ונפח ומשקלות יהודיות. ניוטון למד לשון עברית, ויש כתבים בעברית בכתב ידו, ולמרות שלא היה מומחה גדול בה, היה מגדולי ההבראיסטים שבאנגליה ומדי יום היה לומד תנ"ך. ספרייתו הכילה תרגומים לטינים של ספרים מהספרות הרבנית, כגון חלקים ממשנה תורה להרמב"ם, פירוש אברבנאל לספר ויקרא, ועוד. יש בכתביו העתקות נרחבות בכתב ידו של פסקאות מהתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי ומהרמב"ם, בלטינית, ובכתביו יש התייחסות למדרשים ולפירושי מפרשים, כגון רס"ג, ראב"ע, רש"י, רע"ב, ועוד, המלמדים שליהדות היה מקום משמעותי בגיבוש התיאולוגיה שלו ודרכו המדעית.
לדעת המשורר האגלי וויליאם בלייק, התיאולוגיה של ניוטון משקפת שיעבוד של רוח האדם למכניקה רציונלית וכופרת בבריאה הא-להית.
נשלח ב-1/8/2016 17:49
תגובתו של הרב מיכי:
יובל נוח הררי לא מאכזב. כל כך הרבה שטויות, דמגוגיה, הנחות המבוקש והנחות לא מבוססות, במאמר אחד. זה קשקוש שהוא אפילו יותר מרוכז מאשר בספריו. הוא כנראה מחפש סנסציות, ולשם כך הוא משתמש במשחקי מילים חסרי משמעות שאנשים לא מיומנים לפעמים הולכים שבי אחריהם. טיעונים פוסטמודרניים שמרוקנים כל מושג מתוכן על ידי הליכה לקצוות, ובעצם לא שמים לב שבכך גם הם עצמם מתרוקנים מתוכן.
ראשית, אפנה אותך לכמה מאמרי ביקורת על ספריו של הררי שלינקים אליהם מופיעים כאןבאתר (שניים של פרסיקו בדבריי, ועוד אחד של נדב שנרב בתגובה למטה).
המאמר הזה לוקה לכל אורכו בכשל רווח בחקר ההיסטוריה של הרעיונות. בעצם כולו אינו אלא כשל אחד מתמשך. קשה מאד להגדיר ולכן גם להצביע על קשר בין רעיונות ועל יחסי השפעה ביניהם. על כל מקרה של השפעה אני יכול להצביע כמו יחס בין אמא של ניוטון לבין המכניקה שלו, או בין היהדות לפיסיקה של איינשטיין. לשיטתו אין לשום דבר השפעה על כלום, כי מושג ההשפעה ריק מתוכן ולא מוגדר. הרי לשיטתו גם הנצרות והאסלם שהפיצו את התנ"ך לא השפיעו יותר מאשר מי שהדפיס וכרך אותו או המציא את הדפוס. הם רק הביאו את התנ"ך לכל מיני מקומות, אבל ההם החליטו לאמץ אותו. אז למה יש כאן השפעה? זה כמו אמא של ניוטון, לא? כך גם לגבי המדפיס או ממציא הדיו. אם אלו שכתבו והגו את התנ"ך (=כולם יהודים, למיטב ידיעתי) לא נחשבים כמשפיעים על מי שמיישמים אותו והתרבות שאימצה אותו כטקסט מכונן - אז איני יודע השפעה מהי.
תוכל לראות את צדו השני של הכשל הזה בדוגמה הבאה. אחרי שהוצאתי את ספרי הראשון, שתי עגלות, קיבלתי לא מעט תגובות בנוסח: טוב, הכל כבר נמצא אצל הרב קוק, ר' צדוק, ר' נחמן, מהר"ל, רמח"ל וכו'. כל טענה כזאת יש בה משהו, ובכל זאת מדובר בצדו השני של אותו כשל. יש השפעות שונות על דבריי כמובן (כמו על כל אחד), אבל רעיון שייך למי שהמשיג וניסח אותו. גם אם תמצא אותו אחר כך מובלע בספר או מאמר אחר, הולדת הרעיון בהיסטוריה של הרעיונות היא אצל הממשיג והמנסח ששם אותו בארגז הכלים הכלל אנושי. הכשל הזה הוא צדו השני של הכשל של הררי, שכן גם כאן יסוד הכשל הוא חוסר היכולת להצביע על יחסי השפעה בין רעיונות.
אם מרוקנים את מושגי ההשפעה מכל תוכן בטיעון פוסטמודרני נוסח זה של הררי (הליכה לקצה) לא נותרת לו משמעות בכלל. לשיטתו אי אפשר לדבר על השפעות בלי קשר דווקא ליהדות אלא בכלל. כשל זה אופייני מאד לריקות הפוסטמודרנית, והוא מבטא את חוסר המודעות האופייני של דובריו לכך שהם כורתים את הענף שעליו הם עצמם יושבים.
מעבר לזה, הוא חוזר כאן על אי הבנה יסודית במושגים של מוסר. הוא כמטריאליסט מזהה מוסר עם התנהגות מתחשבת ואלטרואיסטית, ומצביע על כך שהיא קיימת גם אצל בעלי חיים. כפי שהסברתי במחברת הרביעית שלי, זהו חוסר הבנה פילוסופי מאד יסודי (שאופייני מאד להררי). מוסר הוא התנהגות שנגזרת ממחוייבות לצו קטגורי. שום קוף לא מחוייב לצו כזה. טלה שמתנהג מאד יפה לחבריו אינו מוסרי כמו שמחשב שלא פוגע במחשבים אחרים אינו מוסרי, ואבן שלא מרסקת את הכסא שהיא מונחת עליו אינה מוסרית. ודומני שהרעיון המוסרי הזה הוא תוצר יהודי די מובהק (גם אם לא לגמרי בלעדי. קאנט היה זה שהמשיג אותו סופית, אם כי הוא באמת נמצא באופן די ברור גם לפניו. ראה בהערתי הראשונה). חבל שהררי עצמו לא למד את הלקח היהודי הזה.
כך גם למחשב אין אינטליגנציה, כמו שלמים שזורמים לפי משוואות מאד מסובכות או לעוף שמנווט בצורה מאד מורכבת אין אינטליגנציה. הסיבה לכך היא שאינטליגנציה זוקקת רפלכסיה. רק יישות שחושבת ושוקלת בדעתה ומקבלת החלטות באופן לא דטרמיניסטי ניחנה באינטליגנציה. הררי עצמן שמאמין שבני אדם אינם כאלה (הוא מטריאליסט ודטרמיניסט), אז אולי לא ניתן לדרוש ממנו דרישות בלוגיקה ובהבנה פילוסופית. הוא כותב את מה שהוא מותנה לכתוב. אבל למה אני צריך להתייחס לדברים אלה?
אין צורך לציין שאי אפשר לדבר על רעיונות משמעותיים, טובים או רעים (כמו שלילת הגזענות) בתמונת העולם המטריאליסטית של הררי. לשיטתו הרעיונות אינם נכונים או לא נכונים. הם טבועים בנו וככאלה הם לא בני שיפוט. יש מי שבנוי באופן גזעני אז הוא גזען, ואחרים בנויים אחרת.
משפט סתירתי כמו זה, כבר ממש גובל בגיחוך: אין כל ספק שהעם היהודי הוא עם מיוחד עם היסטוריה מרתקת (אם כי צריך להודות שהקביעה הזאת נכונה למרבית העמים);
כלומר אנחנו "עם מיוחד" באותו אופן שכל עם אחר הוא מיוחד. במובן הזה המונח "מיוחד" כמובן מתרוקן מתוכן מהותי. כל אדם או אבן הם מיוחדים כי אוסף התכונות של כל אחד כזה לעולם לא נמצא באף פרט אחר. אז מה?
אמנם לוגיקה נלמדת בעיקר בגבעת רם (במתמטיקה), אבל דומני שהוא יוכל להשתלם בה גם בהר הצופים (במחלקה לפילוסופיה). האיש חסר מושגי יסוד וחשיבתו לוקה באופן עמוק בכשלים.
תגובה נבונה ובמקום של הרב מיכי. לזכותו של הררי יש לומר שלפחות שמע על הלל, רבי עקיבא, קונפוציוס, לאו-צו, בודהא ומאהאוירה, אם-כי בטעות ייחס לקונפוציוס דברים שלא לימד הוא אלא מתנגדו הגדול מו-צו.
זה נושא שראוי לאשכול בפני עצמו. על השאלה שבכותרת אשכול זה אפשר פשוט לענות "היהדות היא הכת הזעירה המשפיעה ביותר בעולם" ולסיים עם זה.
נשלח ב-6/8/2016 22:20
לייק
נשלח ב-7/8/2016 12:31
יש כאן את אותן בעיות שמציינים בכל הביקורות: מי שמתיימר לכתוב היסטוריה של האנושות על כרחך שיש לו ידיעות שטחיות בכל דבר, והוא אינו מודע לשטחיות. היסטורית, גם ישו היה יהודי שונא גוים קלאסי, שהורה לתלמידיו לא להפיץ בין הגוים את תורותיו, וכשבאה אליו גויה שבנה חולה סירב בתחילה לרפא אותו. אלא שאחד מתלמידיו יזמי הדת, פאולוס, החליט להפיץ בין גוים אחרי שלא זכה להצלחה גדולה בין יהודים. ודבר זה כלול בכל ספרי הלימוד בהיסטוריה לתלמידי בתי ספר בארצנו.לפיכך קשה לדבר על הנצרות כדת כלל אנושית. שנית, גם הנצרות וגם האיסלם הן המשך של היהדות הפרושית ולא של היהדות המקראית ישירות, אלא שבזמן ישו גם ליהדות הפרושית לא היו ספרים ערוכים, ומוחמד לא העתיק טקסטים כצורתם משום מקור אחר, גם מהתנ"ך. (דווקא יש אצלו משפט שלם מצוטט מן המשנה: כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא). נדמה לנו בגלל שלנצרות אין הלכה שהיא חזרה למקרא, אבל למעשה ישו הגזים עם רעיונות פרושיים, כמו פיקוח נפש דוחה שבת, עד שהתפתחה ממנו דת שביטלה את כל המצוות מטעמים אנושיים (ושוב פיתחה מערכות אחרות).וגם את זה מלמדים בספרי היסטוריה בבתי ספר אפילו בישראל הפרובינצייאלית בתנ"ך עבודת האלקים היא בקרבנות, ותפילה היא בשוליים. התפילה עברה למרכז רק ביהדות הפרושית.
דבריו על הפנייה לכלל האנושות הם משונים: הרי דווקא כאן היהדות סובלנית יותר. הנוצרים והמוסלמים אומרים שמי שאינו מאמין דווקא בדתם הולך לגיהנום, והם כפו את דתם על מיליונים. התיאולוגיה הפרושית מכירה בערכם של מעשים טובים של גויים עובדי עבודה זרה, ואינה טוענת שכל האנושות חייבת לנהוג לפיה. ודוקא את השיטה הזאת שגורמת לפחות אלימות הוא חושב להוכחה לפחות אנושיות... מלבד זאת, כיון שמראש, כבר בזמן ישעיה הנביא, היהדות לא טענה שהיא עתידה להפיץ את הדת אלא להפיץ את אחדות האלקים, אם האידיאולוגיה נפוצה בלי הדת - היהדות הצליחה במטרתה.
נשלח ב-8/8/2016 00:18
תפילות תיקנום אברהם יצחק ויעקב. אנשי כנסת גדולה תיקנו את תפילת עמידה כנגד תמידין.
בבית ראשון דוד הביע במזמוריו את עדיפות התפילה שמקורה בענוה על פני עבודת הקרבנות ללא תיקון מידות, כגון זבח ומנחה לא חפצת, עולה וחטאה לא שאלת (תהלים מ, ז); כי לא תחפוץ זבח ואתנה, עולה לא תרצה, זבחי א-להים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה א-להים לא תבזה (תהלים נא, יח-יט); אהללה שם א-להים בשיר ואגדלנו בתודה, ותיטב לה' משור פר (תהלים סט לא-לב). וכן הורה שלמה: זבח רשעים תועבת ה', ותפילת ישרים רצונו (משלי טו, ח). כבר קודם לכן ספר שמואל מתחיל בתפילת חנה לעומת השחיתות של בני עלי במשכן שילה. בהמשך הנביאים אמרו דברים חריפים יותר. שמואל: הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים (שמואל א, טו, כב); ישעיהו: למה לי רוב זבחיכם וכו' למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה (ישעיהו א, יא-יז); ירמיהו: עולותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי (ירמיהו ו, כ); הושע (ו, ו): כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת א-להים מעולות; עמוס (ה, כב): כי אם-תעלו-לי עולות ומנחותיכם לא ארצה; מיכה (ו, ו-ח): הירצה ה' באלפי אילים וכו' הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם א-להיך.
בבית שני לעבודה בבית המקדש היה מקום מרכזי יותר מאשר בבית ראשון, כדברי שמעון הצדיק: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, אלא שהעבודה בבית המקדש היתה מתוקנת כראוי רק עד ימיו של שמעון הצדיק (עיין מסכת יומא לט.), ולא בכדי בן-סירא חיבר את מזמור לשבחו, עליו מבוססים פיוטי "סדר העבודה" לדורותיהם.
