ההארה והטעימה מהאלף השביעי

כול העניין של הדיבורים האלו בתורות החסידות על הארת האלף השביעי בתוך האלף השישי והטעימה שיש לנו החל מהזוהר הקבלה והחסידות מתורה דלעתיד היא אך ורק כדי לעורר תאוות הזיווג התקין בין יסוד האלף השישי למלכות האלף השביעי בסוד זיווג הזכר והנקבה יסוד הזיכרי ומלכות הניקבית של האשה המתגלית ברחם האשה. והמטרה של ההארה והטעימה היא לעורר תאוות הזיווג בזכר ובנקבה כדי שיתבצע הזיווג בחשק גדול ועל ידי זה יוליד תולדות מזורזות לעבודת השם ולא משועוממות ולאות, - ובתוך האלף השישי נגרם הדבר על ידי התבוננות והתלהבות וכיסופים של באי סוף האלף השישי הזה שאנחנו על סיפו של האלף השביעי והכיסופים לזכות לאותו חלק יקר בכפי שכתב בעל ההגהות על התניא, - מדור עיקר קיבול השכר, ובאלף השביעי אחרי כול ההכנות האלו לקראת הבחינת שבת שבו מכוח עיסוק בתורות הנפלאות שהכינו לנו שרי התורה האדירם שצמחו לנו בסיפי האלף השישי. ובחיבור שני העיניינים האלו בהשתכללות באחד שבו כול הזמן היה הווה ויהיה וכול דורות ישראל מתאחדים לכדי חטיבה אחת מכוח הקיפול של כול קו הזמן לנקודה אחת מכוח מאסת היקום כולו שמקפל את הזמן, - נוצר זיווג שמוליד תולדות מזורזות לעבודת השם, - השם יזכנו. והחיבור הזה הסופי הזה נעשה בין סוף פרק חיצון דיסוד של האלף השישי שהוא שעה ורביע לפני שקיעת החמה של היום השישי כלומר הזמן המוקדם ביותר שאפשר בו להתפלל ערבית של שבת קודש עוד בתוך האלף השישי ובחלוקה של האלף השישי ל12 שעות זו שנת התתצ"ו, ועד זמן אחרון לקרות קריאת שמע של ערבית כתיקונה משתחשך כמסכת ברכות ברבנו תם המאוחר היוצא 91 דקים משקיעת החמה של האלף השישי והוא בשנת ו' אלפים קכ"ו מוצאי יובל ה125 של האפס היהודי 49*125=6125, ובינהם 231 שנה כעניין 231 שנה שמירידת יוסף למצריים אחרי מעשה אשת פוטיפר בשנת 2217 ועד יציאת מצריים בשנת 2448, שכן 2448-2217=231, ומה שהיה הוא שיהיה.