בחירה חופשית

האם הבחירה רק כשנני הצדדים שווים (איקבכר)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2066543&whichpage=6#R_3

קבלת ההחלטות (אבטליון)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=260190

_________________

בברכה

בס"ד

בחירה (אמיתית) היא רק כאשר שני הדברים שוים. בחירה אמיתית משמעותה שלא קיים שום מניע מחוץ לבוחר שהניע אותו לבחור. סיבת הבחירה בדבר מסוים באה מפנימיות האדם הבוחר,
ולא מגורם אחר חוצה לו. זאת המשמעות הפנימית של בחירה - שהאדם עצמו בוחר, וסיבת הבחירה איננה תלויה בדבר הנבחר משאר דברים.

אור עליון

איך אתה מתמודד ברעיונך עם דברי העליון?

מעשה לינקי

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=1605286&forum_id=1364

בס"ד

למודה ועוזב ירוחםשמ

רק חזקת את דבריי. לא הבנת כלל את כוונת העליון בפסוק - "הַעִידתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה ובחרת בהיים  לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶך"...

בתור אחד שיודע להבדיל בין שמים וארץ וחיים ומוות, האם עלה בדעתך לשאול מפני מה הציווי של ובחרת בחיים? האין זה נטוע וברור אצל כל בר-דעת שחיים עדיפים ממוות שלכן צריך על זה ציווי מיוחד מלמעלה??
אלא מאי, באמת כלפי האדם החיים והמוות נמצאים בצורה שווה. עכ"פ ברוחניות הענינים. היצר הטוב רוצה רק תורה וחיים ואילו היצר הרע רוצה רק ההיפך (בשביל היצר הרע תאוות עוה"ז הם "טוב"...). מכאן באה ההשוואה אצל איש הישראלי. וע"ז בא הכתוב ומצווה (גם נתינת כח) "ובחרת בחיים". עליך לבחור בבחירה פנימית בטוב ובחיים גם כאשר אין אתה מוצא את ההבדל והמעלה שב- "חיים" (מצד היצר המבלבל).

דבר דומה אנו מוצאים גם אצל יעקב ועשיו. הכתוב משווה בינהם - "הלא אח עשיו ליעקב"...
האין הבדל בין יעקב הצדיק יושב אוהלים לבין עשיו הרשע? ברור שיש הבדל, אך עדיין הם אחים שהכוונה באחים הוא על השוויון בינהם. כשזה קם זה נופל וכו'. ולכן ממשיך הכתוב - "ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי", כדי לומר לנו שהקשר של יעקב (עם ישראל) עם הקב"ה הוא קשר פנימי-עצמי, ולא תלוי כלל במעלתו של יעקב (הצדיק) וחסרונו של עשיו (הרשע).

ותנו לחכם ויחכם עוד

אור עליון- אני שמח שיש  המבין את דברי העליון, כי  עלי עדין לא זרח אור העליון שאוכל להבין דברי העליון. כפי שאתה מבין.

ירוחםשמ

תנו לחכם ויחכם עוד

לא רציונאלי, ולא במקרה:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1093379.html

"בני אדם יהיו מוכנים לנסוע 15 דקות כדי לחסוך 7 דולר על עט שעולה 25 דולר, אך לא ייסעו 15 דקות כדי לחסוך 7 דולר על חליפה שעולה 455 דולר. למה? אלו אותם 7 דולר בדיוק! כנראה שלמרות הכל, כסף זה לא הכל. "

האם מחבר הספר לא שמע על אחוזים?

בעוד שהעט הוזל ב25% החליפה הוזלה באחוזים ממש לא משמעותיים שהרי כדאיות ההנחה מבוססת על אחוזים ולא על מספר הדולרים.

גם פחיות המשקה שנלקחו על ידי הסטודנטים לא ברור לי באופן ודאי שנגנבו אלא אולי הסטודנטים חשבו שזו מתנה שמישהו השאיר להם במקרר.

באופן כללי הספר לא חידש לי דבר כי ידוע שרוב ההחלטות שלנו מבוססות על רגשות,מודעים או לא.

גם ההתאוששות הכלכלית הנוכחית לא נחזתה על ידי הפרשנים וכאשר שאלו עיתונאי-כלכלן על כך הוא ענה שהחישובים של הכלכלנים היו ראציונליים אבל הקהל לא מתנהג לפי רציו אלא לפי רגשות.

סתם שאלה בלוגיקה. אולי כבר שאלתי

כשאדם זקוק לניתוח- אפילו לא קריטי- הוא מתעניין על המנתח ועל נסיונו וכד'

לעומת זאת כשהוא עולה למטוס או מונית וכ'= הוא לא בודק את כשרותו של הנהג הטייס?

לפעמים במקרה השני הסכנה לחיים הרבה יותר גדולה, מאשר בראשון.

דברים שעלו כסיכום [ומבחינתי גם עדכון התבהרות תקופתי] לנאמר למעלה.

הויכוח הוא אם כל בחירה זקוקה לזיהוי דבר נבחר או שמא היא תלויה במנגנון "פנימי" העושה דבר לנבחר בלי סיבה חיצונית, דהיינו שהבחירה ה"חפשית" הינה הכרעה בין שני צדדים ללא זיהוי לטובת אחד מהצדדים ועצם המנגנון הוא הסיבה לבחירה.

יהוסף כבר הוכיח שגם לבחירה החפשית ביותר יש מעורר חיצוני דהיינו הצורך לבחור באחד הצדדים מאשר לא לבחור כלל. פירוש; שהרי טבע האדם להישאר אינרטי ולא לבחור ללא סיבה, א"כ גם אם ישנו למנגנון הפנימי האמור, המכריע "לבחור" במובן של ליצור צד מובחר ולא במובן של היענות לזיהוי מובחרות לשום צד, הרי הוא נפעל מזיהוי עדיפות לבחור באיזה שהוא צד מאשר כלל לא.

למנגנון זה [לצד שאכן קיים וכך סביר יותר מאשר להניח נס של הופעה חיצונית המתחדש בכל מצב שקול]  ניתן לקרוא "כח" הבחירה.

נשאלת השאלה מי/מה יוצרו של כח זה? אם נניח שזה האדם, תישאל הלאה השאלה מי/מה יוצר את הכח הנותן כח ליצור יצירה זו וכן הלאה עד אין סוף. אע"כ שכח זה [שלא ידועה לו סיבה] טבוע בהוויה וממילא אין לאדם להתהלל בהצלחתחו או להתסכל בכשלונו. ממילא שגם השכר להצלחתו והעונש לכשלונו אינם כתגובה שהיה יכול להיות אחרת ואחריותו על שהיה כן ולא אחרת, אלא כתגובה לשלום החברתי הדורש הטלת אחריות.

לפ"ז ניפוח האגו [שנוצר עם "אני" מנותק במפגש העוינות הראשון] אין בו אלא הדבקת הצלחות והסרת דבק הכשלונות למען התקרב למצבים נחמדים יותר ללא מתן יתרון עצמי למצליח יותר נאשר לנכשל, שהרי לו היה היטלר בנסיבות משה היה משה וכן להפך כי אין סיבה להניח שהיו שונים מפני שגם הבחירות "החפשיות" מהווה הנה. [גם אם נספקל -מלשון ספקולציה- שמצד התמונה הגדולה והשלימה -עוה"ב- יש להצלחות לדבוק בסוג/גזע מסוים לעומת אחר/ים, עדיין "כל זה אכניס" שגם זה מכלל מנגנון הבחירה].

"בהקשר של העונש. השאלה מקבלת תוקף, בעיני, רק כאשר אנו מבודדים את העושה מהנעשה. באופן שיש, (לאחר הבידוד) למצוא קשר בניהם - שכר ועונש כפי שהם מתפרשים במובנם הפשוט, מגיעים כתגמול לאותו "הקשור" במעשה. אם העבירה היא העונש, הרי שאין "קשר" בין העושה לנעשה, אלא דבר אחד הם... "}

כך כתבה הצלחת.

מאחר שלא הבנתי מילה(כלומר הבנתי כל מילה אבל רק בפני עצמה)אודה למפרשים.

בס"ד

ווטו1

"יהוסף כבר הוכיח שגם לבחירה החפשית ביותר יש מעורר חיצוני דהיינו הצורך לבחור באחד הצדדים מאשר לא לבחור כלל. פירוש; שהרי טבע האדם להישאר אינרטי ולא לבחור ללא סיבה, א"כ גם אם ישנו למנגנון הפנימי האמור, המכריע "לבחור" במובן של ליצור צד מובחר ולא במובן של היענות לזיהוי מובחרות לשום צד, הרי הוא נפעל מזיהוי עדיפות לבחור באיזה שהוא צד מאשר כלל לא"...

מי אמר לך שטבע האדם לבחור רק כשיש סיבה? כשיש סיבה לבחירה אז אין זו בחירה חפשית וכשאין סיבה היא חפשית. כשם שיש לאדם יכולת בחירה (לא במובן של היענות לזיהוי מובחרות לשום צד אלא "ליצור צד מובחר", כלשונך ) כך יש לו יכולת לא לבחור. ושתיהם באות מפנימיותו של האדם, ולא מצד מעורר חיצוני.

_________________