הרהורים בעקבות יוזבד

עוד קצת מה שיש לי לכתוב,
איסתרק - שהפך פתאום לפחדן נוראי ופרנואידי, חושד בכל אחד אפילו בפנרס (שמשו מוזר קרה לו בכלל בספר הזה) ובישי! 
מה גם - מישהי יכולה להסביר לי מה בדיוק הקטע של שני הבחורים החדשים בישיבה שבאים ומוסרים לישי באמצע הלילה מסרים, לא יכלו באמצע היום? מי היה חושד בהם בדיוק?..
קטע מעצבן נוסף זה איך שכל הרשעים מתים וכל הצדיקים נשארים בחיים בצורה מופלאה,
אשר עם אמא שלו ואח שלו נופלים בכרכרה, ידרת עף לו בהר ביחד עם ברכיהו, גאלן נרצח (והתיאור על הראש שלו הגיעה לבחילה) ואבא הגדול מת בצורה מגוחכת שגרמה לי לצחוק איך הוא מבסוט ורק רוצה להראות את הדבר הנדיר הזה של חץ בראש למהללאל...
המלחמות שם רובן נוטות לצד הנכון של המלחמה, האבקה השחורה לא עשתה מי יודע מה מופע אדיר, ויוסף דיאלידן חסר ביטחון באופן שלא מתאים לו - אבל אלה כבר לא אכפת לי:)
אני התגעגעתי לנסיכים, לליסיה ובנימין, לטור ולרנה, ולאונמר - שאפילו להתרגש איתה באירוסיה (אירוסיה!) לא יכולתי כי לא היה מצוין שהיא הופיעה שם בכלל...:/
טוב, סיימתי לדרוש להיום...

בכל ספר יש את דמות אחת מושלמת וחכמה, ששולטת ביצריה ולא עושה טעויות. באיסתרק זה היה רעואל, במהללאל זה היה איסתרק, וביוזבד נכנס מנרם לנעליים הללו. ולא סתם נכנס אלא עלה על כל קודמיו (אגב, אולי מוגזם קצת, עוד נדבר על זה).
וכיוון שנכנס מנרם, לא היה לו לאיסתרק עוד מקום בתוך הדמות, והלך לו לתור אחר דילמות חדשות. אך בקושי הוא נחלץ מלהיכנס לתהליך של חזרה לאיסתרק הישן. על כך לבד מגיעות לו תשואות. יחי המלך!!

חחחח אסתרק...
מישו הדליק פה שיר: אהלל אמלל אגדל אפלל או איך שלא שרים את השיר הזה,
ביחד עם מהללאל אבל זה מסתדר יופי,
לגבי מה שכתבת אסתרק, יוסף דיאלידן (דיאן דיאלידן, כמה שזה מצלצל טוב!) היה נראה כאילו קיבל מכה בפרצוף וזהו, מיואש ואין לו מה לעשות יותר,
אגב, מה הייתה המטרה העיקרית שלשמה הם רצו שיוזבד ימלוך? הם באמת רצו שיגמרו המלחמות? לא הבנתי את האינטרס של כולם שם, כאילו מה? אחרי שהוא ימלוך יהיה להם תפקיד משמעותי שם? זה יעזור ליוסף?...