הרהורים בעקבות יוזבד

א. יוזבד

לא הדמות הראשית. בכלל בכלל לא הדמות הראשית. שלוואן באמת מתאים יותר, אלרון או יקוואל.
הבחור נחמד, מזכיר קצת את איסתרק בקטנותו, מחונן בכל המידות הטובות ופועל בהתאם לייעודו, אבל לא התחברתי אליו יותר מדי.

בספר איסתרק כעסתי על איסתרק, הבנתי את הקושי שלו, פחדתי מהרעיונות המעוותים שהשבי הכניס לו, קיוויתי שיתפכח, שיבחר בטוב. כל כך שמחתי בשינוי שהוא עשה, הערצתי את ההנהגה שלו לאחר מכן.

בספר מהללאל מיד התחברתי לבחור המיוחד הזה ששמו מהללאל, להתמודדות שלו מול מה שהוא עבר בחיים, כאבתי איתו את הכאבים שלו, בכיתי עם התסכולים, הזלתי דמעות התרגשות מול החזרה שלו הבייתה.

יוזבד? סביבו מתרקמת העלילה, אבל כמעט בלעדיו. אין לו קשיים מיוחדים, הוא מתמודד כמו שמצופה ממנו, אין לו נקודות אופי מיוחדות שגורמות להערצה של הקורא (רק תושבי האחוזה מעריצים אותו... אולי כי הם לא מכירים מקרוב את איסתרק ומהללאל).

בתור אחת שקראה את מלך על מקלו (קטע המילואים של מיה) וגם קטע אחד מיוזבד שנשלח אלי בטעות (איזה מיוחסת אני ;) ), וכמובן אחרי הפרקים הראשונים שבהם אלרנן דיליאבר מזהיר את איסתרק מפני תרחיש כזה, ציפיתי שלקראת סוף הספר הראשון יוזבד יקלע לדילמה הזו, ורוב הספר השני יעסוק בהתמודדות שלו מולה. אבל אפס. הוא נדרש להתמודד עם הרעיון למלוך רק במשך יום אחד בקושי.

טרגדיה. עוול. רצח בדם קר. טפשות שאין כמוה. טעות חייה של מיה. אולי פאנז'י התערב לה בכתיבה וגרם לה לעשות כזה משגה, למה אני לא מבינה איך בנאדם נורמלי עושה כזה דבר.

לא נדבר על זה שתוך יומיים שלושה בלבד, יקוואל מספיק להגיע לאיזור הגבול הצפוני של כוזר, קרוב לאחוזת בנטיליאן המרוחקת וליישובים המאויימים מהשודדים.

למה??? למה לדעתך אדם שעושה בחירות שמו של יקוואל יכול להגיע רק למקום כזה נורא???
למה הבאת אותו לשודדים בכלל??
ולמה, למה הרגת אותו בצורה כזו נוראה, כשעם כל הכוונות הטובות שלו, והיו לו כוונות טובות גם אם נהג בפזיזות מסויימת, הוא מת כמו כלב מצורע, כמו בוגד נאלח וכמו רוצח שפל, כשאולה יכול להעביר הלאה את הרגע האומלל ההוא בלי שהוא יודע את שאר הסיפור. אפילו למות כאלמוני לא נתת לו.

זה אפילו לא חינוכי מצידה. הדמות המורכבת היחידה שהיא נותנת לנו להכיר הוא יקוואל. כל השאר או טובים או רעים.
איסתרק, מהללאל, שלוואן, בסטיאן, דיליאבר, מיכאל, אולה וכו': טובים.
דיאלידאן, ברכיהו, אשר, האמא המטומטמת שלו, גאלן, אבא הגדול וכו': שאינם טובים.

יקוואל מתנדנד.
החיים שלו מורכבים, הרצונות שלו טובים אבל קשה לו להיות בתלם, לעשות את הבחירות הנדרשות ממנו ולמלא ציפיות של האנשים סביבו. אז הבחירות השגויות שלו בהכרח מונעות אותו מעתיד טוב?

למה לא יכולת ללמד אותנו בספר איך נוהגים עם כזה ילד, איך ממנפים אותו, איך גם לו יש סיכוי ותקווה, איך גם אחרי שנופלים יש אפשרות לקום.

יכולת להפוך אותו לגיבור כוזר כשהוא, מתוך השודדים, מציל את העולם.

טוב, האמת שאני מבינה למה היא לא בחרה בדרך הזו ספציפית. כי אם זה היה ככה, יקוואל היה מרגיש שהוא עשה נכון בבחירות השגויות שלו, שבזכות הבריחה שלו והחבירה לשודדים הוא הביא רווח והצלה לכוזר, ואת זה היא רצתה למנוע.

אבל להרוג אותו? לא לתת לו שום תקווה ויכולת לתקן?? אכזרי, טרגי, טעות.

האמת היא, שלא כל כך הבנתי מה כל הכעס עליו. וגם לא הבנתי איך העבד הנורדי (ויקינגי) הגר והליצן שלו, הפך להיות נאמן לאלוקים יותר ממנו, אבל את זה נעזוב.

המדליונים אצלו, הנוסחה לא. דוד סאנפאל המנוח ידע היטב מה שהוא עושה והשמיט מהמחברת שניתנה כמשכון לאחיה של תרצה, אחיה (אני נהנית ממשחק המילים :) ) את הדפים הקשורים לסוד האבקה.

שלוואן מנסה כל הזמן לפענח את הנוסחה ולא מצליח. כשהיא תהיה אצלו הוא ייתן אותה לדיאלידאן? לא התרשמתי שככה, משום מה. הוא לא מאמין באבא שלו, הוא לא ייתן לו כזה כח הרס.
לעומת זאת, לתת את המדליונים כמתת נאמנות לאיסתרק, נשמע לי הגיוני ומתבקש. כך גם הנוסחה תהיה בידיים הנכונות, וגם שלוואן יתקבל בכוזר האמיתית. הוא הרי ממילא לא מצליח לפענח את הנוסחה. עבור מה להמיס אותם, להשמיד ולהרוס בלי תכלית? לא הבנתי את השאיפה הגדולה לכיוון הזה, את ההשפלות שהוא סופג בגלל זה מהעבד שלו, את ייסורי הנפש הנוראיים כאילו הוא עשה משהו רע.

שלוואן משחק דמות כמעט ראשית בספר, אהבתי לקרוא עליו. המהלומות ההדדיות שלו עם אלרון כייפיות ממש, וליאה המתוקה ודיאן הקטנה גרמו לי להנאה. אלעזר, אגב, הרבה פחות שווה ממנו, לידיעת הקוראת ליאה.

אהבתי את המשחק בסוף הספר בין ברכיהו, ידרת, דיוואל בן ליראם וכל מי שחושב שהוא מבין ויודע מה שלוואן עושה באיזור הזה של הגבול. זה היה חכם ויפה מצידה של קינן שלנו.

לא התקבל על דעתי בכלל שהוא מאמין כל כך מהר לסיפור ההוא על יוזבד, ושתמים וישר דרך, הוגה בתורה כמנרם דודו והרבה פחות דיפלומט מיוזבד, ידחוף אותו כל כך לכיוון הלא מתקבל על הדעת של מרידה במלכות ומלוכה.

אולי הזקן ההוא בחתונה טפטף לו את הסיפור על יוזבד הראשון, אבל מכאן עד תמיכה מוחלטת במזימה שהוא אפילו לא היה שותף לה, הדרך רחוקה והאופי של שאול- עוד יותר.

בחור חמוד. כפי שכתבתי, כייף לקרוא על המהלומות ההדדיות בינו לבין שלוואן. בחור כארזים.
היה מרתק ממש לקלוט את משמעותו של עבד בהלכה, זה היה ממש מדהים לקרוא על זה ולקלוט מה הדינים דורשים וכמה הם מורכבים.
הידע הרחב של מיה לא מכזיב.

מסכימה חלקית. לא חושבת שהיה טעות להרוג אותו (על אף שזה היה לי מאוד עצוב כמובן) אבל כן חושבת שזה היה טעות להשאיר את סיבת המוות תלויה ככה. מקווה שהיא תמצא דרך לתקן את זה בפדהאל (שיימצא מישהו שיוכל להעיד שיקוואל אכן חזר בתשובה, או לפחות עשה מעשה כלשהו שיכול לכפר על מעשיו)

ואני חושבת שהגזמת. זה לא כ ז ה טראגי ולא כ ז ה טעות נוראה לדעתי