|
|
| נשלח ב-30/8/2016 21:58 |
 |
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2016 22:08 |
|
| |
בקיצור לא פשוט לכתוב ספרים שבנויים כ"כ אחד על השני.....
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2016 14:29 |
|
| |
תהיתי לעצמי אם באמת רק לי זה הפריע. מאמצע החלק הראשון הי'ה לי מזה קשה לקרוא...
נפשי נקעה (באמת בלי הגזמה) מהתככנות ומהערמומיות וכל הדברים בסגנון הזה... זה לא שזה חדש שיש הרבה תככים בממלכה. אבל עכשיו זו הייתה מנה מרוכזת ומוגזמת לפי דעתי... ממש הי'ה לא נעים לקרוא כשכולם חושדים האחד על השני ולא סומכים על עצמם בקושי, או מידי סומכים על עצמם..
ועוד משו, ותצחק עלי כל מי שמכירה אותי אבל זה באמת הפריע לי. גם אתן שמתן לב שרמת האלימות בספר עלתה? מי שמכירה אותי יודעת שאני בדכ לא נרתעת מתיאורים של דם וכאלה ואפילו לפעמים זה נראה מוסיף לאמינות וחשוב. אבל פה בכמה וכמה סיטואציות ממש עלתה בי בחילה. למשל כשדיאלידאן נזכר איך הוא חנק את אליהו. זה תיאור מבחיל! (אם כי נציין לזכותה שהיא לא באמת יודעת איך נראה בנאדם שנחנק למוות:))
או הראש הערוף של גאלן, ועוד כולמיני דברים שהי'ה אפשר לוותר עליהם לגמרי ולהישאר עם הרגשה נעימה יותר, לפי דעתי....
ואגב מעללו, אחרי שקראתי אתזה הבנתי שאני לא צריכה לדאוג שוועדה רוחנית כולשהי לא תאשר לי את מה שאני כתבתי |מגחך לעצמו|
קיצער, מישהי מסכימה איתי או שבאמת קרה לי משהו בלי ששמתי לב?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2016 15:46 |
|
| |
מסכימה איתך ולפי מה שזכור לי כתבתי גם אני את דעתי בעניין בדיוק לגבי הקטע של החנק של אביי והראש של גאלן, יש מצב שלא כאן בפורום אני כבר לא זוכרת..
ונזכרתי בספר שלך תוך כדי שקראתי בסיטואציה אחת מאד מסוימת ודוחה שכתבת שם...
האלימות שלך כל כך עדינה, שאני לא מבינה למה רק עכשיו התיאורים שלה הזיזו לך...
|מפחד לפגוש אותך פעם הבאה|
תוקן על ידי מהלעלעל ב- 01/09/2016 15:55:30
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2016 22:11 |
|
| |
אני כבר לא יודעת מה לחשוב על עצמי.. האלימות בספר לא כ"כ הזיזה לי. קצת עצוב, קצת כאב, אבל ככה זה מלחמה. אבל אולי זה קשור לעובדה שאף פעם לא היה לי בעיה עם ספרי שואה, שהם מזעזעים פי כמה? נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2016 20:07 |
|
| |
הי מעללו, תגידי באישי לאיזו סיטואצי'ה התכוונת |סקרן|.
וזהו בדיוק רידה. שגם אני כמעט מעולם לא הזדעזעתי יותר מידי מספרי שואה וכאלה. אבל פה זה ממש דחה אותי.אולי כי בספרי שואה מסופר על דברים אמיתיים שקרו ושצריך וחובה לדעת ולזכור. ובספרים אחרים שקראתי |מהורהר| לוידעת למה זה לא זיעזע אותי ככה.
אולי כי היא לא תמיד הייתה ככה... כנראה בעיקר בגלל שההגזמה הזו הייתה מיותרת בעליל! קיצער, לוידעת...
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2016 19:57 |
|
| |
אני מצטערת להגיד אבל גם אני לא הזדעזעתי יותר מדי מהאלימות ביו השאר כי זה ממש לא היה המרכז בסיפור....
אגב אף אחת לא כתבה את זה אז אני אכתוב, מיה כן רמזה שאיסתרק לא היה אמור להיות מלך....לפני שנתים הוציא יתד נאמן מוסף סיפורים לפסח בו כל סופרת כתבה המשך לספר מפורסם שלה...
מיה כתבה במוסף סיפור שהתרחש 20 שנה לפני פתיחת הספר איסתרק. בו רעואל נוסע לפגוש את האביר הפרוש ולהתיעץ איתו האם גם הוא יפרוש מהמלוכה (מקווה שאני זוכרת טוב)
אבל האביר אמר לו שזה לא חכמה לברוח מהתמודדות ושלא יפרוש
יש מישהי שגם זוכרת את זה????
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2016 21:33 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2016 11:23 |
|
| |
הספר הזה מצוין, יצירה גאונית ומושקעת.
חמותי ביקרה בארץ וקנתה לי את הספרים ובשבת מצאתי לי פנאי לקרוא.
האמנם לא קראתי בעיון אלא ברפרוף אבל היו שם כמה דברים שצדו את עיני.
קודם כל- טוב שקראתי לפני כן את אסתרק ומהללאל כי המלך אסתרק יצא פה לא הכי טוב בספר הזה. הוא מאד חשדן, פרנואיד, עוקצני וציני.
אם שמתן לב- יש שם מוטיב שעובר מפרק לפרק והוא: יחס לא טבעי בין האב לבן. דבר שאינו בגדר הנורמה הקיימת בדרך כלל. למשל:
יוסף דיאלידאן-נכון שהוא מטורף חסר לב אבל מכאן ועד לתכנן לרצוח את שלוואן [וגם פאר על הכוונת] הדרך מאד ארוכה. ולפני כן- מדוע הוא לא עושה איתו שיחת הבהרה? חקירה? משהו? על סמך חשדות לא רוצחים בן אדם ובטח לו את בנו האישי.
לאה אשתו של הנבל הנ''ל- אני מעדיפה לחשוב שהיא לא יודעת מכל מה שבעלה מתכנן. כי אם נגלה בספר הבא שהיא ידעה שבנה עומד להירצח על ידי בעלה והיא לא עשתה דבר מרוב פחד אז כל האימון שלי בספרים של מיה קצת ייפגם. יש בכל זאת גבול לכל תעלול.
אה, ואגב מזל טוב לזוג המתוק הזה להולדת בנם אדוניה. נחמד יום אחד לגלות שנולד לך ילד בן 37 ככה. לא?
בלי לקום בלילה בלי בעיות גיל ההתבגרות. ככה צנח להם מגודל לתוך הבית. ברכותי!!
מנשה קפחבר- סוף סוף קצת נחת. נשמתי לרווחה. אמנם תחלקו עלי בזאת שהבן אדם בגד במלכות ע''י שהעביר בסתר דברי מאכל לבנו אשר. אבל מה אתם רוצים? בן נשאר בן למרות כל החטאים שלו. ויפה שרואים בספר גם צד חיובי וקשר חם בין אב לבנו. ולמרות שעשה מעשה אסור בואו ונסלח לו כי בכל זאת מדובר בבנו.
בסטיאן מקאן- אני ממש מצטערת אבל הבן אדם הזה אכזב!!! אני ממש כועסת עליו. יש שם משפט קשה וצורם בספר. הוא קורא לבנו מהללאל לשיחת חינוך ושואל אותו קשות: איך אתה רוצה שאתנהג אליך כשר צבא או כאבא?! אם כל הכבוד אבל ככה -אבא-לא -אמור-לדבר-לבן -שלו!!! מהללאל עבר סבל ודחייה במהלך שנות חייו. הוא נעזב בגיל צעיר[ע''י אבא שלו שאמנם זה קרה כמובן ללא כוונה אבל בסטיאן היה אחראי עליו בתור אבא] גדל בצל אבא הגדול ללא שום גילויי חיבה. אסופי אומלל. בסטיאן- ככה לא פונים לבן! אם אתה רוצה להיות שר צבא שלו-אז בבקשה. אבל אם אתה מתכונן להמשיך ולהיות אבא שלו ולהשלים לו את הפער החסר אז דבר אליו כמו אבא לבן!
יוזבד- אני מודה באשמה שבקטעים שיוזבד מופיע פשוט דילגתי ועברתי הלאה. רק רפרפתי פה ושם כדי להיות מעודכנת. ובכל זאת צד את עיני המשפט העצוב שיוזבד שואל את עצמו: אם הייתה לאבא שלי בחירה לבחור לבן או אותי או את שאול במי היה בוחר? וכאן יוזבד המסכן עונה לעצמו את התשובה. גם כן נער מסכן שמרגיש שאבא שלו לא בדיוק מעריך אותו.
ידרת- ובכן הבחור הזה בכל פעם שמופיע בספר הוא מדבר\מתכנן\ מדמיין את הרגע שירצח במו ידיו את אחותו המעצבנת[כדבריו] הלה. אז ידרתוש יקירי, לכולנו יש לפחות אחות אחת מעצבנת. אבל מכאן ועד להעסיק את הראש איך חלילה לפגוע בה הדרך ממש ארוכה. טוב שהוא סיים את חייו איך שסיים.
חיפשתי כן נקודות שמחות בספר, שאנשים מרגישים טוב עם עצמם ו-מצאתי! כמעט בכל פרק שלישי יש את המשפט המקסים: טוב לחזור הביתה. שמתן לב?
ועוד משהו קטן אבל חביב, שלווואן ממציא סיפור כיסוי לאנשי הכפר כי ליאה אשתו חלתה בשחפת בתור ילדה קטנה. אמנם השחפת כבר הייתה בעולם לפני 3000 שנים אבל את השם שחפת נתנו לה רק בשנת 1839. זה מזכיר לי שפעם קראתי ספר על השואה מסופרת מוכרת ומוערכת ששם היא תיארה מישהו שהסתובבה בגטו עם שקית ניילון באותו הרגע סגרתי את הספר. טוב, פה הקטע הזה היה דווקא חביב. נו שוין.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2016 11:36 |
|
| |
| שריונה כתב: |  | ועוד משהו קטן אבל חביב, שלווואן ממציא סיפור כיסוי לאנשי הכפר כי ליאה אשתו חלתה בשחפת בתור ילדה קטנה. אמנם השחפת כבר הייתה בעולם לפני 3000 שנים אבל את השם שחפת נתנו לה רק בשנת 1839. זה מזכיר לי שפעם קראתי ספר על השואה מסופרת מוכרת ומוערכת ששם היא תיארה מישהו שהסתובבה בגטו עם שקית ניילון באותו הרגע סגרתי את הספר. טוב, פה הקטע הזה היה דווקא חביב. נו שוין.
|
|
הם ממילא דיברו כוזרית, הוא אמר מילה אחרת, זה מתורגם לעברית של זמננו...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2016 11:46 |
|
| |
זה העניין שגם בכוזרית לא היה לזה שם עד שגילו את החיידק הגורם למחלה.
לפני כן היו סימפטומים[שהם רבים] לסוג של המחלה ואנשים היו מתים כמו זבובים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2016 11:56 |
|
| |
וואו וואו שירה...
קודם כל ברוכה השבה!
התגובה שלך באמת מעניינת ודורשת תגובה גם כן... אז אני אנס להגיב:)
| שריונה כתב: | | הספר הזה מצוין, יצירה גאונית ומושקעת. בהחלט
חמותי ביקרה בארץ וקנתה לי את הספרים ובשבת מצאתי לי פנאי לקרוא.
האמנם לא קראתי בעיון אלא ברפרוף אבל היו שם כמה דברים שצדו את עיני. איך זה שלא קראת בעיון ואת זוכרת כל כך לפרטים?...
קודם כל- טוב שקראתי לפני כן את אסתרק ומהללאל כי המלך אסתרק יצא פה לא הכי טוב בספר הזה. הוא מאד חשדן, פרנואיד, עוקצני וציני. נכון מאדדד!
אם שמתן לב- יש שם מוטיב שעובר מפרק לפרק והוא: יחס לא טבעי בין האב לבן. דבר שאינו בגדר הנורמה הקיימת בדרך כלל. למשל: זה מעניין, לא שמתי לב שזה ממש מוטיב... כשאת מציגה את זה ככה זה באמת מוזר..:/
יוסף דיאלידאן-נכון שהוא מטורף חסר לב אבל מכאן ועד לתכנן לרצוח את שלוואן [וגם פאר על הכוונת] הדרך מאד ארוכה. ולפני כן- מדוע הוא לא עושה איתו שיחת הבהרה? חקירה? משהו? על סמך חשדות לא רוצחים בן אדם ובטח לו את בנו האישי.
לאה אשתו של הנבל הנ''ל- אני מעדיפה לחשוב שהיא לא יודעת מכל מה שבעלה מתכנן. כי אם נגלה בספר הבא שהיא ידעה שבנה עומד להירצח על ידי בעלה והיא לא עשתה דבר מרוב פחד אז כל האימון שלי בספרים של מיה קצת ייפגם. יש בכל זאת גבול לכל תעלול.
אה, ואגב מזל טוב לזוג המתוק הזה להולדת בנם אדוניה. נחמד יום אחד לגלות שנולד לך ילד בן 37 ככה. לא? התפלספנו על זה באשכול 'משפחת דיאלידן'...
בלי לקום בלילה בלי בעיות גיל ההתבגרות. ככה צנח להם מגודל לתוך הבית. ברכותי!!
מנשה קפחבר- סוף סוף קצת נחת. נשמתי לרווחה. אמנם תחלקו עלי בזאת שהבן אדם בגד במלכות ע''י שהעביר בסתר דברי מאכל לבנו אשר. אבל מה אתם רוצים? בן נשאר בן למרות כל החטאים שלו. ויפה שרואים בספר גם צד חיובי וקשר חם בין אב לבנו. ולמרות שעשה מעשה אסור בואו ונסלח לו כי בכל זאת מדובר בבנו.
בסטיאן מקאן- אני ממש מצטערת אבל הבן אדם הזה אכזב!!! אני ממש כועסת עליו. יש שם משפט קשה וצורם בספר. הוא קורא לבנו מהללאל לשיחת חינוך ושואל אותו קשות: איך אתה רוצה שאתנהג אליך כשר צבא או כאבא?! אם כל הכבוד אבל ככה -אבא-לא -אמור-לדבר-לבן -שלו!!! מהללאל עבר סבל ודחייה במהלך שנות חייו. הוא נעזב בגיל צעיר[ע''י אבא שלו שאמנם זה קרה כמובן ללא כוונה אבל בסטיאן היה אחראי עליו בתור אבא] גדל בצל אבא הגדול ללא שום גילויי חיבה. אסופי אומלל. בסטיאן- ככה לא פונים לבן! אם אתה רוצה להיות שר צבא שלו-אז בבקשה. אבל אם אתה מתכונן להמשיך ולהיות אבא שלו ולהשלים לו את הפער החסר אז דבר אליו כמו אבא לבן! אותי אכזב יותר בכללי היחס שמיה נתנה פה למהללאל, בכללי, כל מה שנוגע אליו, הוא כל כך השתנה, וכל כך חושדים בו, שממש לא אהבתי את זה. כאן ספציפי כתבת על הקטע של בסטיאן רק...
יוזבד- אני מודה באשמה שבקטעים שיוזבד מופיע פשוט דילגתי ועברתי הלאה. רק רפרפתי פה ושם כדי להיות מעודכנת. ובכל זאת צד את עיני המשפט העצוב שיוזבד שואל את עצמו: אם הייתה לאבא שלי בחירה לבחור לבן או אותי או את שאול במי היה בוחר? וכאן יוזבד המסכן עונה לעצמו את התשובה. גם כן נער מסכן שמרגיש שאבא שלו לא בדיוק מעריך אותו.
ידרת- ובכן הבחור הזה בכל פעם שמופיע בספר הוא מדבר\מתכנן\ מדמיין את הרגע שירצח במו ידיו את אחותו המעצבנת[כדבריו] הלה. אז ידרתוש יקירי, לכולנו יש לפחות אחות אחת מעצבנת. אבל מכאן ועד להעסיק את הראש איך חלילה לפגוע בה הדרך ממש ארוכה. טוב שהוא סיים את חייו איך שסיים. קחי בחשבון שהוא לא רצה לרצוח אותה רק כי היא מ ע צ ב נ ת, הוא כועס עליה, ויש לו דם קאוורי, והוא דורש נקמה יותר מסתם 'עצבנה אותי'.. הרי אבא שלו אחר כך הרג את עצמו בגלל הסיפור.. ומסתמא היו שם עוד כמה תופעות לוואי מזה, כגון - הכבוד של המשפחה שלו שנפגע, וכשזה נוגע לכבוד - לפעמים אפילו לא קאוורים מתחממים, אז אני מאמינה שהוא התרתח מאד..
חיפשתי כן נקודות שמחות בספר, שאנשים מרגישים טוב עם עצמם ו-מצאתי! כמעט בכל פרק שלישי יש את המשפט המקסים: טוב לחזור הביתה. שמתן לב?
ועוד משהו קטן אבל חביב, שלווואן ממציא סיפור כיסוי לאנשי הכפר כי ליאה אשתו חלתה בשחפת בתור ילדה קטנה. אמנם השחפת כבר הייתה בעולם לפני 3000 שנים אבל את השם שחפת נתנו לה רק בשנת 1839. זה מזכיר לי שפעם קראתי ספר על השואה מסופרת מוכרת ומוערכת ששם היא תיארה מישהו שהסתובבה בגטו עם שקית ניילון באותו הרגע סגרתי את הספר. טוב, פה הקטע הזה היה דווקא חביב. נו שוין.
גם כן דוקטור שכמותך, את צודקת בזה, ואני יכולה להוסיף עוד כל מיני דוגמאות שהיא באמת הכניסה מילים קצת יותר עכשוויות, אפילו לא בציטוטים של דיבור, אלא סתם בשפה הכללית של הספר.. זה באמת הציק..
אגב, את יודעת למה קוראים לניילון ככה?...
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2016 11:57 |
|
| |
דמות נוספת ששנויה במחלוקת- שלוואן!
כולם מצדיעים לו על הבחירה הנכונה שלו לעבור לכוזר האחת של המלך אסתרק.
רגע, שכחתן שהוא היה חייב פשוט לעשות זאת? לא הייתה לו שום בחירה!
או להישאר בבית ולמות או לברוח לכוזר השני ולחיות.
אז מגיע לו מחיאות כפיים?
ובקשר לזה שהוא הציל את חבר שלו מהכלא באמת הייתה כאן מסירות נפש גדולה. אבל מדובר בבן אדם ולא בכלב. זה מינימום של אנושיות להציל אדם ממוות על לא עוול בכפו.
אם לא היה מציל אותו- היינו אומרים איזה בן אדם שפל.
זה שהציל אותו עדיין לא מעלה אותו לדרגת מלאך אבל מנקודת הנחה שהוא מגיע ממקום מוסרי כל כ שפל בכל זאת מגיע לו צל''ש.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2016 11:59 |
|
| |
שלוואן לדעתי - פחדן קצת לא קטן.
לפי איך שאני קלטתי אותו, הוא עושה דברים יותר בגלל הפחד החיצוני שמניע אותו, או המצפון שלו = אלרון מאשר מבחירה אישית..
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2016 11:59 |
|
| |
מהלעלעל, נכנסתי לגוגל וגיליתי למה קוראים לניילון ככה.
|
|
|
|
|
