|
|
| נשלח ב-25/8/2016 12:35 |
 |
| |
בעל
גרטה מן הסתם חולקת על דעתך
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2016 12:44 |
|
| |
אז הוא לא היה עקבי, ולשבחו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2016 12:52 |
|
| |
בפרשת ראה, כי מנסה ה' אתכם לדעת הישכם אוהבים.
כיצד היינו מגיבים לבעל שישלח אדם זר לפתות את אשתו, ויסביר את מעשיו בטיעון שהוא מנסה אותה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2016 14:25 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | י"ל היה נוהג לומר שמי שאומר שהוא אוהב דג מלוח אינו אוהב את הדג אלא את עצמו.לכן הוא הסיק שאהבהת ה' היא קיום המצוות.
אם אכן אמר זאת ליבוביץ' אז גם ליבוביץ יכול לדבר שטויות.
למילה אהבה יש מספר דרגות .אם אוהבים ספורט או דג מלוח או ספר זה סוג של אהבה.
ידוע ביטויו של הראשית חכמה:
"מי שלא חשק באשה הוא דומה לחמור ופחות ממנו, והטעם כי מן המורגש צריך שיבחין העבודה האלוקית".
"חז"ל גרסו כי הכרובים המעורים מסמלים את חיבת ישראל לאל המושוות לחיבת זכר לנקבה - "בשעה שהיו ישראל עולים לרגל - מגללים להם את הפרוכת ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה"
מהי אם כן אהבת אשה? אדם אוהב את אשתו, האם הוא אוהב אותה, אוהב את עצמו, או שהדיכוטומיה כלל אינה קיימת?
יש ואהבת לרעך ,יש אהבת אשה ויש (אם יש )אהבת ה'. האהבות האלה שונות זו מזו בביטוי שלהם במציאות. אבל כולן נובעות ממקום אחד. אהבה נמצאת בלב רק בתנאי שהאדם אוהב את עצמו כי אם אדם שונא את עצמו לא יכולה להיות אהבה בליבו.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2016 15:43 |
|
| |
צופר
עיון מדוקדק יעלה, שרק בפרשת שופטים בפרק י"ט מופיע נביא שמדבר משם ע"ז. הנביא שמופיע בפרשת ראה בפרק י"ג - אומר שצריך לעבוד ע"ז - אבל אומר את זה בשם ה' (כמו בדור אנוש). במשל שלך - זה לא כמו בעל שיגיד לגבר אחר לפתות את אשתו סתם, אלא כמו בעל שיגיד לו לומר לה שכך בעלה ביקש. אם היא באמת אוהבת את בעלה, היא תבין שבעלה לא "ביקש" את זה - וזה בסך הכל תחבולה. כך מתבקש מאישה בעלת רגש בריא, ואני חושב שאכן כך יגיבו רוב הנשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2016 15:44 |
|
| |
| אפריםבן כתב: | | אהבה נמצאת בלב רק בתנאי שהאדם אוהב את עצמו כי אם אדם שונא את עצמו לא יכולה להיות אהבה בליבו.
|
|
במחילה, אדם לא יכול לשנוא את עצמו גם אם מאוד ישתדל
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2016 15:46 |
|
| |
יעקב
אינני מסכים איתך. שנאה איננה עיקר הביטוי לאהבה, גם לא שנאת ההפך. שנאת ההיפך היא דבר מתבקש, אבל אם הוא המגדיר - הרי שאנו בבעיה גדולה. אם אין רע, אז יותר לא אוהבים את הטוב חלילה?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2016 16:15 |
|
| |
כי עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2016 17:11 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: | | אהבה נמצאת בלב רק בתנאי שהאדם אוהב את עצמו כי אם אדם שונא את עצמו לא יכולה להיות אהבה בליבו.
במחילה, אדם לא יכול לשנוא את עצמו גם אם מאוד ישתדל
|
|
במחילה, אתה טועה.
http://www.eip.co.il/?key=639
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2016 17:28 |
|
| |
| אפריםבן כתב: | | אהבה נמצאת בלב רק בתנאי שהאדם אוהב את עצמו כי אם אדם שונא את עצמו לא יכולה להיות אהבה בליבו.
במחילה, אדם לא יכול לשנוא את עצמו גם אם מאוד ישתדל
במחילה, אתה טועה.
http://www.eip.co.il/?key=639 |
|
במחילה, הוא טועה. (על מומחים דתיים מותר לחלוק, על מומחים פסיכולוגיים אסור?)הטענה "אדם שונא את עצמו" סובלת מחוסר הגיון בסיסי. בדיוק כמו הטענה "עגל הזהב מסוגל להוציא עם ממצרים". לשתי הטענות מסשתופים שני מאפיינים: א. הם לא הגיוניות. ב. כולם, כולל כולם - מאמינים בהם לאורך זמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2016 20:44 |
|
| |
ומעניינת ההגדרה של הרמב"ם בספר המצוות:
היא הציווי שנצטווינו על אהבתו יתעלה, והוא: שנתבונן ונסתכל במצוותיו וציווייו ופעולתיו, כדי שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג - וזוהי האהבה המצווה [עלינו].
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2016 21:37 |
|
| |
iלא ציטטת את ההמשך שמבהיר יותר
"לשון ספרי:
ו"לפי שנאמר 'ואהבת את ה' אלוקיך' (דברים ו, ה)
יודע אני כיצד אהב את המקום?
תלמוד לומר: 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על-לבבך' -
שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם".
הנה ביארנו לך, שבהשתכלות תבוא לידי השגה, וימצא לך תענוג ותבוא האהבה בהכרח."
הבעיה היא שהרמב"ם מסיק שהשתלשלות התחושות אצלו מתרחשת בהכרח אצל כולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2016 21:45 |
|
| |
"וכבר אמרו, שמצווה זו כוללת גם-כן, שנקרא את כל-בני האדם לעבודתו יתעלה ולאמונה בו, שכן אם אתה אוהב את מי שהוא, תהללנו ותשבחנו ותקרא בני-אדם לאהבתו - וזה על דרך המשל - כך אם תאהב את ה' באמת במה שהגיע לך מהשגת אמתותו, ברי שאתה בלי ספק תקרא את הפתאים והסכלים לידיעת האמת שאתה כבר יודע.
ולשון ספרי:
"ואהבת את ה'" - אהבהו על הבריות כאברהם אביך,
שנאמר "ואת-הנפש אשר-עשו בחרן" (בראשית יב, ה).
כלומר: כמו שהיה אברהם, לפי שהיה אוהב - כמו שהעיד הכתוב: "זרע אברהם אהבי" (ישעיה מא, ח) - קורא בעצם השגתו את-בני האדם לאמונה מרב אהבתו, כך תאהבהו עד שתקרא בני האדם אליו."
פה הרמב"ם מאמץ פירוש שכלל לא מתאים מבחינה דקדוקית. ואהבת הוא מפרש תאהיב .
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2016 17:54 |
|
| |
אפריםבן
כתבת 'בעיה היא שהרמב"ם מסיק שהשתלשלות התחושות אצלו מתרחשת בהכרח אצל כולם.'
אצל הרמבם אהבת ה' היא הכרה שכלית שהיא הכרת האמת ואין לה שום קשר לתחושה
וכפי שכתבו פה לפני, הדרך היחידה ואין אחרת, לאהבת ה' היא בקיום מצוותיו.
שבת שלום לכולם
תוקן על ידי ב_עקנין ב- 16/09/2016 17:54:57
|
|
|
|
|
