ואשר לסוגיה -
מן הראוי היה להביא יותר מן הסוגיה ומן הרמב"ם ומן הקושיה שיש עליו ואולי לציין דרכי פתרון, אם יש.
אנסה להשלים את החסר.
מדיני התורה שהמזיק את חברו כגון שפצעו חייב לשלם לו רפואתו ושבתו. רפואתו - מובן. שבתו - מה שיושב בביתו ואינו יכול לפרנס את עצמו (ודומה לזה בחוקי העולם העתיק). הגרי"ד סולוביצ'יק (רשימות שיעורים) מגדיר את שניהם כממון ולא כקנס אבל מוסיף שיתכן שזה לפי מאן דאמר שחייב על הגרמי (רמה פחותה יותר של חיוב מאשר מעשה בידים).
במשנה ובמדרש ההלכה דנו עד היכן החיוב לרפא ולשלם שבת. ובגמרא פיתחו את הדיון ואף הביאו ברייתות. מן הדיון עולה שיש סוגים שונים של נזקים רפואיים ורמות שונות של חיוב הנופלות על המזיק.
המכה - רפואה ושבת.
צמחים מחמת המכה - מחלוקת אבל הרמב"ם פוסק שחייב גם בריפוי וגם בשבת.
נסתרה וחיתה ונסתרה - חייב לשלם כנ"ל.
צמחים מחמת חבישה הדוקה או הדוקה מדי - מחלוקת תנאים לפי פירוש אחד של אמוראים.
צמחים מחמת שהזניח המטופל את הוראות הרופא ועבר עליהן, במזיד או בשוגג (ראשונים) - לפי פשטות הגמרא, פטור.
צמחים שלא מחמת המכה - פטור לפי הגמרא ואף לפי הסברא. כפי שאמרו בגמרא:
יכול אפילו שלא מחמת המכה [יתחייב] - תלמוד לומר "רק" [רק שבתו יתן ורפא ירפא].
שלא מחמת המכה בעי קרא? [ כלומר: צריך פסוק כדי לפטור מקרה כזה? ברור שפטור].
ואם כן, היאך פוסק הרמב"ם,
רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ב הלכה יט
עלו צמחים שלא מחמת המכה חייב לרפאותו ואינו נותן לו דמי שבתו,
כבר הרב המגיד תופס על הרמב"ם מכוח הגמרא ומכוח הסברא. ורבנו המאירי מסכים עמו:
כבר בארנו במשנה שצמחים שעלו מחמת המכה חייב לרפאתו מעתה אף הוא חייב בדמי שבתו הא שלא מחמת המכה אינו חייב לרפאתו ולא ליתן לו דמי שבתו ומגדולי המחברים כתבו שחייב לרפאתו ולא הבנתי דבריהם
(בית הבחירה בבא קמא דף פד עמוד ב)
עלי להודות שפירושו של המגדל עז כאן לא נתחוור לי כלל ואיני יודע איך לקרוא את דבריו, ואין לי זמן להשקיע בהם.
אבל לגבי הקושיה על הרמב"ם, ניתן לחפש פירושים.
א. אפשר לומר שזו טעות סופר בדברי הרמב"ם, וכך מציע לומר המגיד משנה (אבל יעויין בכסף משנה שמראה שאין זה סביר אלא שזו הגרסה הנכונה).
ב. אפשר לנסות לחפש הסבר כלשהו בדברים.
והדבר הראשון שיש לעשות הוא להבין מה הם אותם "צמחים". המפרשים כולם שמצאתי פירשו: אבעבועות. אבל אבעבועות אלו איני יודע מה הן. האם אלו בליטות נפוחות בצבע שונה המופיעות בעור? כל מה שנראה לומר הוא שזה מה שנקרא היום "זיהום" כלומר תופעה חולנית שמופיעה לאחר המכה.
לפי זה ניתן להציע את ההסבר הבא בדברים. מטבעה של מכה שהיא גורמת לנזק מיידי ניכר הזקוק לרפואה, אבל יש גם נזקים שבאים אחריה. כגון דלקת המתפתחת באותו מקום. וכאשר מופיעה מחלה נוספת בסמיכות מקום לנזק הראשוני, יכול הצופה מן הצד לשאול אם המחלה החדשה על סימניה נובעת מן המכה או שהיא הופיעה בשל סיבות שונות, ואם כן מה לנו לחייב את המזיק.
אמנם - מתי אפשר לדעת שהסיבה לתופעה החדשה היא שונה ומתי היא נובעת מחמת הנזק הקודם? ושנית, כאשר יש שרשרת סיבות שמביאה להופעת מחלה חדשה, האם זה באחריותו של המזיק? אולי זו רק גרמא שהוא פטור עליה גם אם גרם לה באופן סיבתי הכרחי?
אפשר אם כן שהרמב"ם, בתור רופא ובתור מי שלא חשש לחלוק על חז"ל מכוח ידיעותיו החיצוניות, סבר שכל מחלה המופיעה לאחר המכה יש לתלות אותה במכה והיא חלק מתהליך שבאחריותו של המזיק. אלא שכיון שאין זה נזק ישיר, שמא אין לחייב כאן על שבת אלא רק על ריפוי (וכן דרשו בגמרא שהחיוב לרפא רחב מן החיוב לממן שבת מכך שמבדילים בין הלשון "שבתו יתן" לבין "רפא ירפא" שיש כאן כפילות).
ושמא אפשר לדייק זאת גם בלשון הרמב"ם (חובל ומזיק ב יט)
עלו צמחים שלא מחמת המכה חייב לרפאותו ואינו נותן לו דמי שבתו, עבר על דברי רופא והכביד החולי אינו חייב לרפאותו. עובר על דברי הרופא גרוע מ"שלא מחמת המכה" שהרי קלקל, אבל הדרגה האמצעית, "שלא מחמת המכה" נזקפת לחובתו של המזיק כיון שגוף פגוע מועד לחלות יותר ולכן כל מה שזקוק לרפואה הרי זה מוטל על המזיק לרפא. ומעניין הלשון שנמצא אצל המאירי בפירושו למשנה, בו הוא מסכם את הדינים העולים: עלו בו צמחים שלא במקום החבלה עצמה אלא סביבותיו אם מחמת המכה חייב ואם שלא מחמת המכה פטור
האם אין עלינו להבין שאם הצמחים במקום החבלה עצמה אזי תמיד חייב המזיק לרפא?
לפי דברי יוצא שהמונח "מחמת המכה" וחילופו "שלא מחמת המכה" אין הם מחלקים בין סיבת המכה לסיבה חיצונית (כדברי המאירי שם על חיתה ונסתרה, כלומר הבריאה וחזרה, "לסבה אחרת חזרה המכה לשם אינו חייב לרפאתו". לעולם גם "מחמת המכה" וגם "שלא מחמת המכה" לפי הרמב"ם דנים במקרים שבהם יש תופעות לוואי שמגיעות לאחר המכה.
לפי פירושים אלו יש לחזור אל הגמרא. האם הרמב"ם חלק על הדיונים בגמרא מכל וכל וסבר שאין צורך לפרשם מפני שהם מבוססים, אולי, על טעות בידיעות הטבע, או שהרמב"ם יכול היה להניח, למשל, שהמונח "שלא מחמת המכה" הוא רב משמעי? האם המגדל עז ניגש עם גישה כזו לפרש את דברי הגמרא ולחפש מהלך בה שיתאים לדברי הרמב"ם?
מכל מה שכתבנו אפשר להסיק את המסקנות הבאות שנוגעות הלכה למעשה לזמן הזה:
המזיק את חברו וגרם לו מכה משלם לו רפואתו ושבתו.
התפתח זיהום או כל בעיה אחרת מחמת המכה הראשונה, חייב לשלם ולרפא.
התפתח זיהום במקום המכה עצמו חייב לרפא ולשלם שבת.
התפתחו זיהום או דלקת או כל בעיה אחרת בעקבות המכה, כל עוד לא הוברר שיש לכך סיבה אחרת לגמרי, חייב המכה לרפא אבל אינו חייב בשבת.
כל עוד לא ידוע בבירור שהבעיה המחודשת אינה תלויה במכה, יש לומר שחייב עליה אף על פי שאפשר לקרוא לכך "שלא מחמת המכה" כי אין זה מחמת המכה במישרין אבל בעקיפין כן.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
