לחץ חברתי

זה מתחיל ברגע שאני מקבלת הזמנה: "לחברתי היקרה.." ככה כתוב בצד הפנימי (ליד שמות הסבים והסבתות שעדיין חיים, ומתכבדים להזמיננו להשתתף בשמחת כלולות נכדיהם היקרים). יש שם הקדשה ארוכה ונוגעת ללב.
זה די מבאס לגלות רק עכשיו, שהייתי 'חברתה היקרה' של מישהי.. ולחשוב שכל הזמן הזה, בכלל לא ידעתי איך קוראים לה..
רגע, איך באמת קוראים לה
העיניים שלי רצות למרכז ההזמנה, לאזור ההוא ששם כתובים בגדול שמות בני הזוג  המאושרים (לפחות בינתיים). כתוב שם שם בן שלושה שמות. אני מנסה כל שם בנפרד, מתאימה אותו לשם המשפחה של הורי הכלה. אני בלשית. אין מה לומר.  אחרי שלושה ניסיונות בערך, אני מוצאת את האפשרות הכי הגיונית. אני משווה את ההשערה שלי עם שם העיר של הכלה. בינגו.
עכשיו אני סורקת במהירות את ההזמנה, בודקת יום. מתוך כפייתיות אני משווה תאריך עברי ולועזי, לבדוק האם הם חישבו את התאריך לפי 'היום מתחיל מהלילה' או שהם העדיפו לא להסתבך.. לפעמים מצורף פתק עם מספר פלאפון 'לתיאום הסעות'. אני שומרת אותו, מתוך מצפוניות.
בדרך כלל, בשלב זה, אני מכניסה את ההזמנה לתוך תיקיה המיועדת לכך, היא נשארת שם להתיישנות, ואני חוזרת לסדר היום הרגיל שלי.
טוב, אני קצת פחות רגועה עכשיו, קצת יותר לחוצה, אבל זה נורמאלי.
קוראים לזה 'לחץ חברתי'.

לא כל מי שיש לו קרחת הוא בהכרח חשוב..
שנא'..
טוב לא יודעת מה נאמר
אבל בטוח פעם מישהו אמר משהו
שעשוי להיות קשור לזה..

אנשים חשובים מחביאים את הפרצוף שלהם?