קנייני מכולת

אליקים

איקון ירוק על שאלה הראויה לעיון.

אני חוזר על דבריך עם תוספת וסידור משלי:

א. מעשה הקנין משמש אותנו כדי לציין את הרגע שבו חפץ משנה בעלות, הקונה זוכה בו מידי המוכר. הנפקא מינות הן שעכשו החפץ הוא של הקונה, ואין המוכר רשאי לבטל את המכירה, או למכרו לאחר. ואילו הקונה גם הוא אינו רשאי (אינו יכול) לבטל את המכירה, והוא מתחייב לתת את התמורה, בדרך כלל לשלם את המחיר.

ב. יש אופנים שונים לבצע בהם קנין. חלקם מופיעים בגמרא בתור דין תורה. חלקם היו מדין תורה ובוטלו לדעת חלק מן החכמים. חלקם הם כנראה מדרבנן.

ג. עוררת את השאלה האם הכללים והאיפיונים שנאמרו בצורות הקנין שייכים גם היום, ואם יש ליישמם באופן של העתקה או על ידי זיהוי הטעם ופרשנות.

ודומה שהדרך לעשות זאת היא להכין רשימה של דברים הנקנים ושל המעשים שאנו עושים מסביבם ושל המידה שבה המעשים שלנו יכולים לשמש לקנין - או שלא.

צריך גם לזכור שעל מנת שיהיה קנין צריך גם את המעשה המוגדר וגם כוונה. אם אני למשל נוטל בקבוק יין במכולת והולך איתו אל המוכר כדי לברר את המחיר שלו, אזי אין כאן קנין. אם אני לוקח אותו על מנת לזכות בו, ועל מנת לשלם אחר כך את המחיר, אזי לפי הכללים שבידנו קניתי אותו. אם הוא נופל ונשבר אזי בקבוקי שלי נשבר ואת הכסף אני חייב לבעל המכולת. אם מישהו אחר רוצה לקנות את הבקבוק הזה, עליו לקנותו ממני, כלומר הוא כבר לא למכירה.

ד. השאלות הופכות למעשיות מאד כאשר מדובר ברכישה של חפצים חד פעמיים או מבוקשים ביותר.

למשל: אתרוג או אחד מארבעת המינים לסוכות. או ספר יד שניה בחנות שאחד הקונים הרים ולקח. אם הוא הגביה אותו לפני, אז איני יכול לזכות בספר. אבל עדיין יש לבדוק אם הקונה הראשון התכוון לקניה או רק להסתכל בספר ולבדוק, או שמא לא גמר בדעתו והוא מחכה לשמוע מה המחיר או לדון על אופני התשלום וכיו"ב.

ה. כלל גדול קבעו חכמים שצורות קנין עשויות להשתנות לפי תנאי המקום והזמן. כלומר, ניתן לחדש צורות קנין והן חלות, מן התורה ומן הסברה. הדוגמא המפורסמת היא צורת קנין שנקראת "סיטומתא". לענייננו אין צריך לבאר מהי אלא רק לשים לב שיכולים להתוסף לאופני הקנין אופנים חדשים.

לפיכך, במכולת ובחנות לספרים משומשים או לארבעת המינים, המצבים השונים שצצים עם מורכבותם, יהיו תלויים בצדדים האלו שכתבתי כאן.

ולכן הקונה שרוצה להבטיח שזכה בחפץ, צריך לבדוק שבאמת מה שעל המדף עומד למכירה, להגביהו על מנת לזכות בו (בהנחה שהוא בר הגבהה - אם מדובר בחפץ מסוג אחר אז מסתבר שזה אחרת, פשיטא). ולהודיע זאת.

(יתכן שהיום השתנו דעותיהם של המוכרים והקונים והמוכר אינו מוכן להקנות את החפץ לקונה עד שיגיע לקופה וישלם בצורה כלשהי, כגון אשראי ולאו דווקא מזומן).

ו. המטבע שלנו אין בו "נסכא" כלומר חומר גלם ששוה מצד עצמו אלא רק "טבעא" כלומר החותמת של הממשלה (המקבילה של המלכות של פעם) שמעניקה לו מעמד של "הילך" חוקי כלומר מטבע.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");