המסר של פרשת האזינו - לו חכמו ישכילו זאת - כי אני אני הוא
אני מקדים את הדברים להיום, מכיוון שההסבר נמצא כבר בפרשת וילך, ומשום שהדבר חשוב תמיד, וכמובן שלימוד הדבר ראוי לקראת שנה חדשה.
התורה מספרת (בפרשת וילך) שמשה סיים לכתוב את כל התורה, ונתן אותה לכהנים בני לוי, וציווה אותם לקוראה באופן קבוע במעמד 'הקהל'. אבל מייד מתעוררת בעיה - ה' מודיע למשה: "הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אלוהי נכר הארץ... והפר את בריתי... ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא..." -
אבל הקב"ה נותן גם פיתרון: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (שירת האזינו, ע"פ הפשט) "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל... והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תישכח מפי זרעו"(!) -
הסברתי כבר בדרך אגב את המהלך של הדברים ורצף המשכם - העם יעזוב את התורה. לכן צריך משהו שיקשור אותם אליה, משהו שלא יישכח מפי זרעו. ולשם כך הקב"ה מוסר למשה את פרשת האזינו. ויש לשאול מה החידוש הגדול של פרשת האזינו? הרי כל עניין השכר ועונש, ענייין הכרת הטוב לקב"ה, עניין הגאולה - הכל כבר הוזכר לעיל לאורך ספר דברים, יותר מפעם אחת. ועוד שאלה - מה פירוש "כי לא תישכח מפי זרעו"? היכן מצינו שכל עם ישראל יודע את שירת האזינו? על כן אוכי מפרש, שישנו מסר מסויים בפרשת האזינו שלא הוזכר קודם, ושהוא החידוש של השירה - והאותו מסר - הוא הדבר שלא יישכח מפי זרעו, וכפי שאסביר.
אם נתבונן בפרשת האזינו ונחלקה ע"מ להקל על לימודה (ואני מקצר משום שאין זה הנושא): פס' א-ג: הקדמה. פס' ד-ו: עם ישראל לא גומל לה' כגמולו. פס' ז-יד: מעשה מלך עליון. פס' טו-יט: מעשה מלך אביון. פס' כ-כה: העונש. פס' כו-לג: פן יאמרו הגויים "ידינו רמה". פס' לד-לט: הקדמה לדין הקב"ה. פס' מ- מג: דין הקב"ה.
כמו שניתן לראות ע"פ מה שכתבתי (מי שלא נראה לו יכול לשאול ואסביר) - החידוש של השירה הוא בכך שהקב"ה עושה דין - על מנת שיוכלו כולם להיווכח בכך שהוא ניהל את כל מהלך הגלות - ובלשון השירה "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוקים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל". כלומר זה הדבר שכן יישכח מפי זרעו. עם ישראל איבד את האמונה הזאת. אבל דבר אחד עם ישראל לא ישכח: שהקב"ה הבטיח זאת, וש"יש כאן case" להבטחת הקב"ה. האמת הזאת, שעם ישראל הוא עם מיוחד. שלא טעה טעות מסוג הטעויות המהותיות הטבעיות שיכלו לקחת בחשבון מלבד הלקיחה בחשבון של העניין האלוקי. האמת שכל הגלות הינה עניין בלתי טבעי, מכיוון שעם ישראל מעולם לא היה חלש או לא חכם באמת. הידיעה הזאת - נותרה באיתנותה בקרב כל ישראל - מאז ועד היום, בגירסא זו או אחרת. והיא זאת שנותנת בכוחנו לשוב ולרענן את עצמנו מעול הגלות הגשמית והרוחנית - ולחדש כנשר נעורים.
יהי רצון שנזכה בקרוב לראות ישעות גדולות ונחמות.
 |
|
|