טומאת בעל קרי

והזרתם את בני ישראל מטומאתם. נראה לי לשון זרות אישטרונייריא [בלע"ז]. ורש"י פירש לשון פרישות, כמו: "וינזרו מקדשי בני ישראל". מטומאתם. מכל טומאות האמורות למעלה, מבהמות טמאות ועופות טמאים ודגים טמאים ושקצים ורמשים ויולדת ונגעים ונידה ובעלי קריי’ וזב וזבה, כי כל זה דבר מיאוס וטומאה. ולא ימותו בטומאתם. שאשקץ אותם אם היו משוקצים כשאר אומות, ואני שוכן בתוכן כבין המלאכים, וראוין להיות נקיים וטהורים וקדושים ועם סגולה. ואם יכנסו לפני טמאים או יאכלו בקודשי שהם כאוכלים על שולחני ימותו בכרת, כי הבא למקדש טמא והאוכל קודש בטומאה בכרת, אבל אם ישמרו עצמם בטהרה אז טוב להם.

וכן כתב רמב"ם מו"נ ח"ג פמ"ז:

ואלו כולן ג"כ דברים מכוערים נמאסים, ר"ל זב וזבה ונדה ומצורע ומת ונבלה ושרץ ושכבת זרע.

נ.ב. אני מתנצל על ההודעות הכפולות. פשוט הסתבכתי עם מנוע הפורום.. לא ראיתי שהודעתי נשלחה כבר.

משרשי המצוה, לפי שהכהנים נבחרו לעבודת השם ברוך הוא, כמו שאמר הכתוב [שם, שם ו'] קדושים יהיו לא-להיהם, על כן הרחיקם מן המת. וכבר כתבתי למעלה שענין הטומאה דבר נמאס ונאלח, וגוף האדם המת פירשו חכמים שהוא אבי אבות הטומאה, כלומר שיש לו טומאה חזקה עד מאד, למעלה מכל טומאה.

ספר החינוך מצוה שסב:

משרשי המצוה, לפי שענין הטומאה ידוע לחכמים שיחליש כח הנפש השכלית ויערבב אותה ויפריד בינה ובין השכל עליוני השלם ותהי נפרדת עד אשר תטהר, וכמו שכתוב בענין הטומאה [ויקרא י"א, מ"ג] ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, ודרשו זכרונם לברכה [יומא ל"ט ע"א] ונטמתם בם, כלומר שמעינות השכל מטמטמים בטומאה. על כן במקום הקדוש והטהור אשר רוח א-להים שם אין ראוי להיות בו האיש המלוכלך בטומאה. והענין הזה יש לדמותו על דרך משל לפלטרין של מלך שמרחיקין ממנו כל איש צרוע ונמאס בגופו או אפילו במלבושיו, וכעין מה שכתוב [אסתר ד', ב'] כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק.