בית פורומים עצור כאן חושבים

טומאת בעל קרי

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/10/2016 17:38 לינק ישיר 

כל המשמעות של הטומאה היא להתרחק מקדושה כשהאדם נגע בדברים מאוסים.

בכור שור ויקרא יא,ב:

זאת החיה אשר תאכלו. כלומר, זאת הבהמה, חיה לאכול, שונ"א בלע"[ז], אבל האחרות, אנפרימ"ש;חיה", כמו "וחיתה המכה", כאדם שאומר לעבדו: אתה רגיל אצלי, אל תמאס עצמך במאכלים מאוסים ומזוהמים. כי כל מקום שנאמר "טמא", מאוס ומזוהם הוא, כדכתיב: “בגללי צאת אדם… ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא", מאוס, ואדם מזוהם אינו ראוי לבוא לפני המקום. ועתה מפרש והולך מי מזוהם ומאוס ואינו ראוי להתקרב לפני המקום, אוכל בהמות טמאות ודגים טמאים ועופות טמאים ושקצים ורמשים. והנוגע בהם, והנושא נבלתם. וזבים, ומצורעים, נדות ויולדות, וטמא מתים, ובעלי קרי, והנוגע בהם. ובגד, ושתי וערב, ובתים מנוגעים, ושוכב עם הטמאות, כדמפרש בזה [ה]ספר;


בכור שור ויקרא טו,לא:

והזרתם את בני ישראל מטומאתם. נראה לי לשון זרות אישטרונייריא [בלע"ז]. ורש"י פירש לשון פרישות, כמו: "וינזרו מקדשי בני ישראל". מטומאתם. מכל טומאות האמורות למעלה, מבהמות טמאות ועופות טמאים ודגים טמאים ושקצים ורמשים ויולדת ונגעים ונידה ובעלי קריי’ וזב וזבה, כי כל זה דבר מיאוס וטומאה. ולא ימותו בטומאתם. שאשקץ אותם אם היו משוקצים כשאר אומות, ואני שוכן בתוכן כבין המלאכים, וראוין להיות נקיים וטהורים וקדושים ועם סגולה. ואם יכנסו לפני טמאים או יאכלו בקודשי שהם כאוכלים על שולחני ימותו בכרת, כי הבא למקדש טמא והאוכל קודש בטומאה בכרת, אבל אם ישמרו עצמם בטהרה אז טוב להם.


ושכבת זרע זה משהו מגעיל, ואף גוים מבינים את זה, ומבינים שזה לא כבוד להגיע למקום קדוש כשאדם בעל קרי. ע"ז מד::

דבר אחר: אם נותנים לך ממון הרבה, אי אתה נכנס לעבודת כוכבים שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה, זו עומדת על פי הביב וכל העם משתינין לפניה, לא נאמר אלא אלהיהם, את שנוהג בו משום אלוה - אסור, את שאינו נוהג בו משום אלוה - מותר.


וכתב רס"ג על תשמיש המיטה הנבחר באמונות ובדעות מ"י פ"ו (עמ' רצט במהדורת הרב קאפח):

והיכן הלכלוך והטנוף עד שמרגיש את עצמו ואפילו היה עמו מור כאלו בגדיו מתעבים אותו ואפילו יתנקה ככל יכלתו וכמו שאמר אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבור כפי אז בשחת תטבלני ותעבור שמלותי.

ואם תשאל למה הצואה לא מטצאה, הרי היא מאוסה עו יותר? תשובה: משום שקשה להיזהר מדבר הכרחי שקורה יום יום. ועיין אברבנאל ויקרא פט"ו:

ואמנם הפסולת ומותרות העכול ההוא. ידחם הטבע דרך המעים והמימיות דרך הכליות. ויצאו מלמט' בשתן וביציאה והם מותרות גסים שלא יאותו להזנת האברים וא"א שלא ידחם הטבע. ולכן המותרות האלה אינם נחשבים בתור' לטומא' ואינם מטמאים את אחרים לפי שלא יוכל האדם לחיות מבלעדי דחייתם והם נהוגים ונעשים בכל יום פעמים שלש עם גבר ולא חייבה התור' צרכיו אלא בנטילת ידים וברכת' ומפני זה היו הכהנים עושים צרכיהם בכל יום ולא היו רוחצים גופם וטמאים עד הערב בעבור'. והעכול השני הוא בכבד ששם יעכל את המזון השלוח אליו אל האצטומכ' ושם יתילד מן המובחר ממנו הדם ומן השאר יתילדו הליחות האחר' לבנה ואדומה ושחור'. והמותרות מזה העכול קצת' ידחה הטבע בזיעה ובהתעמלו' הגוף וקצת' ישלח אל המשפכו' המיוחדו' להם ופעמים שירבו וידח' הטבע בשלשול וברעיפ' הדם ויתר האופנים. והנה גם מותרות העכול השני הזה אינם מטמאות כשידחם הטבע. ולכך רעיפת הדם בנחירי' ויציאתו מדרך פה ובקיעת השריגים בהקזות ובכוסות המציצה או יציאתו בשלשול הכבדיי או בטחורים לא יטמא ולא מנה הכתוב את זה מכלל הטומאות לפי שהם דחיות טבעיות שידחה אותם הטבע שלא ברצון האדם והמה צריכות אליו לצורך חיותו והעמדתו


יש לי מאמר ארוך (16 עמ') על הנושא. (אמנם אני רוצה בזמן הקרוב לעשות לו עריכה נוספת, ואז אולי אפרסמו) אם מישהו מעוניין לקבלו בדוא"ל - נא לשלוח לי כתובת דוא"ל לתיבה אישית.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-10/10/2016 19:08 לינק ישיר 

אדם שיצאה ממנו שכבת זרע אינו מאוס. אדם המטפל בקבורת מתים אינו מאוס אשה שיש לה אורח נשים אינה מאוסה חלל פיגוע אינו מאוס חייל שנפל בקרב אינו מאוס ואדם שמת אנו מאוס. הם טמאים הלכתית אבל אינם מאוסים מאוס הוא מי שמכנה אותם כך..



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2016 21:25 לינק ישיר 

אעז מדוע הם מאוסים הלכתית?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/10/2016 21:27 לינק ישיר 

ייתכן שטומאת בעל קרי וכן טומאת נידה אינם מעניין "מאיסות" אלא מעניין "התרחקות בעלמא". כלומר, ששני אלו הדברים מלווים מעצם טבעם בהרבה מאוד אמוציות, ולפיכך מחייבים התבודדות מסויימת. זה לא שבהכרח מדובר בדבר רע, ש"מואסים". אבל פשוט אם לא תתבצע התבודדות מספיקה, הרי שהעולם הרגשי הציבורי היה נהפך לתוהו ובוהו. כדי למנוע בעיה זו, צוווינו על התבודדות במידה כלשהיא, של הגבר ושל האישה - כל אימת שהם במצב פיזי המלווה ברגשות כאמור. למעשה, בהקשר אחר ישנו פסוק מפורש "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש". לא מוזכרים בעלי קרי ונידות ("טמא לנפש" כנראה הכוונה לטמא מת, כלומר שנגע בנפש מתה). לכן בעלי קרי ונידות אינם משולחים, מלבד מאשר ממחנה צבאי, שם נדרשת רמת דריכות רגשית מתאימה. במקומות דיורים רגילים כל שהם מחוייבים הוא לא לגעת בקדשים ולא להיכנס למקדש עד שיטבלו - זה משום ששוב, כמו בעניין הצבאי - ענייני מקדש וקדשיו דורשים מצב רגשי מסויים, שבעלי קרי ונידות כנראה מתקשים להיכנס אליו.

במחשבה שנייה, ייתכן שגם שאר הטמאים - הרי אין באמת "מאיסה" לפני הקב"ה, והקב"ה שוכן בכל מקום ועם כל אחד ובכל מצב שהוא. אלא - שהאדם הטמא - צרוע או זב או טמא מת - הינו במצב רגשי שאיננו מתאים ואפילו עלול לפגוע, במרקם הרגשי העדין המצופה ונדרש מאיתנו. לכן אנו מצוווים, שוב - על דיני הרחקה מסויימים במצבים מסויימים. ואכן - במצב שכל הציבור טמא - אז הטומאה מותרת או נדחית.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2016 23:32 לינק ישיר 

על כל פנים לכאורה ש.ק.ץ. וט.מ.א. זה שורשים נרדפים? לא?

כל המעיין במקראות ייווכח במהרה שאין לשון הטומאה אלא שם נרדף לדבר נמאס ומתועב, שאנשים מתרחקים ממנו מחמת כך. ופעמים רבות במקרא השורשים ט.מ.א. וש.ק.ץ. מופיעים כצמד.

ועיין יחזקאל ד:יב-יג שקוראים טמא לדבר המלוכלך בצואה:

וְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכֲלֶנָּה וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם:

וַיֹּאמֶר ה' כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם:

וכן כתב רש"י סוטה ד::

כל האוכל בלי ניגוב ידים - דבר מאוס הוא וחשוב כטומאה שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא אלמא דבר מיאוס קרי טומאה.

אברבנאל ויקרא פי"א שאלה ז:

כי השקוץ והטומא' שניהם ענין אחד:

וכן כתב רמב"ם מו"נ ח"ג פמ"ז:

ואלו כולן ג"כ דברים מכוערים נמאסים, ר"ל זב וזבה ונדה ומצורע ומת ונבלה ושרץ ושכבת זרע.


נ.ב. אני מתנצל על ההודעות הכפולות. פשוט הסתבכתי עם מנוע הפורום.. לא ראיתי שהודעתי נשלחה כבר.







דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-10/10/2016 23:59 לינק ישיר 

א. האם לחם רטוב הוא "משוקץ"? לא נראה לי. כמדומני גם שיש תרגום של מסואב - מרוחק, מה שתומך בדבריי. לכן לא בטוח שיש בעיה להסביר ש"טומאה" פירושה ריחוק - לפעמים ריחוק של שיקוץ ולפעמים סתם ריחוק, אמנם לא ריחוק של "כבוד". אבל בלשון ימינו יש "לכבד פרטיות" ובעניין זה זה כן עשוי להתאים, והבעיה היא סמנטית גרידא (הרי, למרות השוני הברור, מכל מקום גם בעניינים כמו בית הכסא, מתאימה האמירה של "לכבד פרטיות".)

ב. אם תראה את דבריי לעיל באשכול זה, תראה שכתבתי שסביר מאוד שעניין הטומאה הוא משום הקושי להפריד בין החלק הטוב לחלק הרע בעניינים הנידונים. זה לא אומר שהכל רע, אלא שלפחות כמעט בלתי אפשרי להוציא את הרע ו/או להבחין בהשרבבותו, מה שמאלץ אותנו לנהוג טומאה בכל מקרה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/10/2016 12:07 לינק ישיר 

עיין איכה ד:טו:

סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ אָמְרוּ בַּגּוֹיִם לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּר:

ופה אכן כתוב שאחת מהמשמעויות של דבר טמא היא דבר שהאנשים נמנעים לגעת בו.


אבל למה לקחת ולהוציא את המקראות מפשוטם? צריך להבין את דרכי ההלכה, שנותנת גדרים מדוייקים לדברים מטושטשים כהרגשת הטומאה וכו'. ועיין במאמרי הנ"ל.


אבל במקרא המשמועת של טומאה כתובה כמעט במפורש. ועיין גם בספר החינוך, אף שכתב באותן קצת יותר ממשי על הטומאה.

ספר החינוך מצוה רסג:

משרשי המצוה, לפי שהכהנים נבחרו לעבודת השם ברוך הוא, כמו שאמר הכתוב [שם, שם ו'] קדושים יהיו לא-להיהם, על כן הרחיקם מן המת. וכבר כתבתי למעלה שענין הטומאה דבר נמאס ונאלח, וגוף האדם המת פירשו חכמים שהוא אבי אבות הטומאה, כלומר שיש לו טומאה חזקה עד מאד, למעלה מכל טומאה.

ספר החינוך מצוה שסב:

משרשי המצוה, לפי שענין הטומאה ידוע לחכמים שיחליש כח הנפש השכלית ויערבב אותה ויפריד בינה ובין השכל עליוני השלם ותהי נפרדת עד אשר תטהר, וכמו שכתוב בענין הטומאה [ויקרא י"א, מ"ג] ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, ודרשו זכרונם לברכה [יומא ל"ט ע"א] ונטמתם בם, כלומר שמעינות השכל מטמטמים בטומאה. על כן במקום הקדוש והטהור אשר רוח א-להים שם אין ראוי להיות בו האיש המלוכלך בטומאה. והענין הזה יש לדמותו על דרך משל לפלטרין של מלך שמרחיקין ממנו כל איש צרוע ונמאס בגופו או אפילו במלבושיו, וכעין מה שכתוב [אסתר ד', ב'] כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-11/10/2016 12:29 לינק ישיר 

ייתכן כך, וייתכן גם אחרת. בכל מקרה, אני רוצה להבהיר שכשמתרחקים ממשהו, זה תמיד מעורב מחשש מבעיה, אלא שלא תמיד הבעיה נובעת ישירות מהדבר ממנו מתרחקים, וזה מה שהתכוונתי להציג כמבדיל בין שני סוגי טומאה - כאפשרות. ושוב, יכול להיות שיש כאן עירוב של יותר מעניין אחד, שבסופו של דבר נבחרה לזה השם "טומאה" אע"פ שזה לא הכל.

אם אתה סבור שזה סתם משוקץ ומאוס - ראוי להסביר למה. ישנם דברים כמו צרוע וזב וטמא לנפש, וכן המטיל מים והמסך את רגליו, שבמקדש טעונים טהרה וקידוש, אבל כל הדוגמאות האלו הם דברים שמאוסים ממהותם ומאוסים מתכליתם, כי כולם גורמים נזק או לפחות הרגשה לא נעימה לרוב בני האדם, וכולם מלווים בהרגשה של רצון אינסטינקטיבי להתרחק מהם. מה שאין כן בנושא בעלי קרי, ואפילו נידות, שהמאיסה שבהם אינה כה ברורה, ולמעשה  - גם - לפני חטא עץ הדעת לא שמענו כלל שיש ביצר עניין לא רצוי. (מה היה בדיוק המצב ביחס ליצר לפני חטא עץ הדעת זו שאלה בפני עצמה, אבל כנראה לא מדובר בדבר מאוס)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/10/2016 15:07 לינק ישיר 

ומה עם נזלת מהאף או הקאה או דם שיוצא מפצע זה לא מאוס? כל הנסיונות פה להסביר מהי טומאה לא משכנעים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/10/2016 20:10 לינק ישיר 

והם גם לא משכנעים לאידך גיסא.  היום בקריאת התורה שמתי לב שעברות נחשבות גם הן כמטמאות, וקשה לומר שהכוונה רק לקביעה הלכתית.

וכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם: 
ובפרשת עריות, עריות מטמאים את הארץ.
ככלל נראה שהקו הכללי של ספר ויקרא הוא שאיסור וטומאה הם די דומים. בפרשת שמיני נאמר בחדא מחתא, מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/10/2016 20:31 לינק ישיר 

דווקא בפרשת שמיני יש הבחנה ברורה בין טומאה לאכילה. העופות והדגים ורוב השרצים האסורים באכילה ואינם טמאים. יש הבדלה ברורה בין מה שאסור משום טומאה ומה שאסור משום שקץ. לעומת זאת, נבלת בהמה טהורה טמאה אף שלא נאמר שם שהיא אסורה באכילה. גם מבנה הפרשה מבדיל בין טומאה לאכילה והרב סמט הרחיב בזה באחד מעיוניו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/10/2016 21:13 לינק ישיר 

לחטאים אכן יש טומאה, ולפעמים אפילו במובן ההלכתי הצר. ע"ע חטאות הנשרפות ושעיר המשתלח. ואולי גם פרה אדומה.
וכל קורבן חטאת הוא קרבן היטהרות מן טומאת החטא.

איסור אכילת הבהמות הטמאות ודיני הטומאה אכן מאד קרובים זה לזה. ואפשר אפילו להגיד שהם פנים שונים של אותו דבר. ועיינו בבכור שור שהבאתי למעלה.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-14/10/2016 00:30 לינק ישיר 

אפרים

טענת שתי טענות
א. ישנם דוגמאות לדברים מאוסים שלכאורה לא חלים עליהם דיני טומאה.
ב. טיעונים אלו ואחרים שהובאו להסביר את דיני הטומאה - בעיניך אינם משכנעים.

טענה ב' היא טענה שאינה דיונית, ועל כן אין לי דבר מיוחד לומר עליה.

לגבי טענה א' - נזלת אמנם מצריכה זהירות ונטילה אם נגעה בידיים. דם מפצע כמדומה שגם כן צריך נקיון, גם אם אין על זה גדר "טומאה", וייתכן גם שמי שנפצע באופן חמור, ומגופו יצא דם רב, נניח - לצורך השיעור ההלכתי - כדי רביעית - ייתכן שיהיו בזה אי-אילו דיני טומאה, ולו טומאת ידיים. להקאה איני יודע אם יש התייחסות בהלכה לעניין טומאה, אבל ודאי שמדובר בדבר כל כך מאוס, וגם כן המקיא קץ בדרך כלל באכילה וגם בפעילות, עד שאין צורך להזהיר ולצוות על טומאה.

הטומאות המפורשות לעומת זאת - הם כולם דברים שידועים כמאוסים, וגם בעלי קרי - רוב בני האדם יחושו מיאוס ביחס ליציאת קרי מגופו של אדם, אם לא שיצא מגופו בדרך טהרה גמורה, דהיינו בדרך של מתוך אהבת וחיבת איש ואשתו. וכאמור גם במצב טהרה כנראה יש ליזהר, כפי שניתן ללמוד כבר מסיפור חטא עץ הדעת. לגבי נידה זה הרבה יותר פשוט, כי גם אם בימינו אנשים לא חשים מיאוס, עדיין מקובל לראות בזה עניין שמלווה בהרגשה שונה שמתבטאת בין השאר בריחוק מאנשים באופן טבעי. על כל דבר אפשר להתווכח, אבל ברגע שיש הרבה סברות שמחזקות דעה מסויימת, ראוי להתייחס אליה יותר, מאחר וכנראה מדובר בדבר רציני. זה לא אומר שלא צריך לשאול ולהקשות ולבדוק, אבל זה כן אומר שיש כאן דעה חשובה, בדיוק כמו שדעתו של פרופסור בענייני מומחיותו היא חשובה, בפרט כאשר הוא נותן נימוקים, גם אם יש לנו נימוקים חזקים מאוד נגד דעתו.


תוקן על ידי אליקים7241 ב- 14/10/2016 00:34:08




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > טומאת בעל קרי
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 סך הכל 2 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.