מהם "עקרונות" ו"אמת"

בוודאי שאדם יכול לפעול בניגוד למצפונו, אבל בימינו כשאומרים "שקר עצמי" מתכוונים לאשליה של ממש - שאדם משוכנע שהמציאות שונה ממה שהיא. וזה לא המקרה בפסוק "או עשיתי בנפשי שקר".

לגבי לב נשבר - לא הבנתי מה הראיה - איך היא מוכיחה שייתכן שקר עצמי? או שמא היא באה להוכיח משהו אחר?

אני מניח ש"לב נשבר" הוא הרגשה שלא נוח להרגישה בלב, כפי ש"כלי שבור" הוא כלי שלא נוח לשימוש.

א. כשאמרתי "לא נוח" זה לא למעט את הצער של שברון הלב, אלא לתאר איזה סוג הרגשה מדובר. מצידי יכול להיות מדובר במצב הנורא ביותר האפשרי.
ב. אם תדייק בפסוק, תמצא שרק על "דכאי רוח" כתוב לשון ישועה. על "נשברי לב" כתוב לשון קירבה.
ג. אגב, גם כלי שבור אפשר להשתמש בו - כך מצינו בחז"ל הרבה מאוד פעמים בהלכות טומאה וטהרה, שכלי שבור עדיין ראוי לשימוש, עד שייהרס לגמרי ואי אפשר או לא כדאי יהיה להשתמש בשבריו.
ד. ואיך אתה מפרש את הביטוי "נשברי לב"? 

קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע. במליצה המקראית זו לשון קצרה שכוונתה: קרוב ה' לנשברי לב ולדכאי רוח, ודכאי רוח ונשברי לב יושיע. וכן פירש רד"ק: קרוב לשמוע צעקתם ותפלתם, ואת דכאי רוח יושיע כפל ענין במ"ש.

.

תוקן על ידי מם80 ב- 13/11/2016 15:45:03

ינוח

ברוך השב!

המונח "אמת" הוא רב משמעי. בפילוסופיה (ובמדע) משפט הוא אמיתי אם הוא מתאר נכון את המציאות. זה מה שנקרא "קורספונדנציה" או "התאמה". התאמה בין התוכן למילים. המשפט "יורד גשם כעת" הוא נכון אם ורק אם יורד גשם.

האם אנו מכירים את האמת? חלקית. האם אנו מתעלמים ממה שאנו יודעים ברמה כלשהי? בוודאי.

לא חשבתי אף פעם איך להגדיר "עקרונות" אבל אם מדובר ב"עקרונות" במובן של כללים שאני רוצה לדבוק בהם ואני משתמש בהם אז בוודאי שיש לנו כאלו. כמדומה שעקרונות במובן של כללים מה לבחור במצבים שונים יש לכולנו כי איננו טורחים להתבונן בכל שאלה שלפנינו. אנו פשוט מניחים לאותו חלק שאחראי לכך אצלנו להשתמש בכללים הנתונים. רק כאשר מתעורר אצלנו חשש מן העתיד או תחושה של סתירה או רצונות מתנגשים, אז אנו עוצרים, מציגים שאלה, ומתלבטים.

יתכן שקודם כל יש לחלק בין עקרונות שהם מנחים להשגת תוצאות יעילות לבין עקרונות שהם תובעים ציות לכללי מוסר ואמונה.

ואנו, בני האדם, טועים לעתים לא רחוקות, בין בהכרת המציאות, בין בשיפוט אודותיה עד כמה היא תהיה לטעמנו, ועד כמה היה עלינו להתאמץ כדי להשיג תוצאות אחרות. יש פערים בין מה שחשבנו שהיה כדאי ביום אחד לבין איך שהדברים ייראו לנו לאחר זמן, ולפעמים אפילו לאחר כמה ימים או פחות. (הסוכריה מאד מושכת אבל לאחר שהאדם שעשה דייאטה אכל אותה הוא מצטער...).

לגבי התיאור של ההתלבטות האנושית וכיצד אדם מנסה להגיע למסקנות שלא יתחרט עליהן, אני ממליץ על מחקריו וספריו של פרופסור דן אריאלי.

יש לו ספר "שו"ת" בשם "שלך באירציונליות". בין השאר הוא דן בשאלה של גברת שהוזמנה להגיע לאירוע של חברתה. היא יכולה לטוס ולהגיע מראש ולנוח או לנסוע במכונית ולהתעייף. כרגע חשוב לה הכסף שהיא תחסוך אבל היא גם משערת או יודעת שכאשר תגיע עייפה מאד לאחר נסיעה ארוכה, היא תצטער שהתאמצה לחסוך כמה מאות דולרים. אז איך היא תכריע כעת כדי שלא תחוש שטעתה לאחר זמן?

כלומר, יש כאן עקרון של לחסוך כסף בצורה רציונלית (עדיף לנסוע במכונית ולהתעייף מאשר לטוס בטיסה ישירה ולשלם יותר) מול העובדה שאדם עייף אומר בשלב כלשהו: כבר היה שוה לי להוציא כך וכך מאות דולרים יותר.

אם זה מעניין, אז ההמלצה שלו היא לתרגל חויה מעייפת ולא נעימה (יש לו דוגמא הומוריסטית) ומתוך החויה לשקול את השאלה של כסף מול עייפות. כי כאשר אדם אינו עייף הכסף חשוב יותר אבל זו החלטה שמתקבלת במצב שנראה לנו אופטימלי ולכן אדם עלול להתחרט מרה בעתיד.

וזו רק שאלה של כסף.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ינוח

אולי לא הבנתי את כוונתך. אולי חסר לי שלא עיינתי באשכול שממנו פיתחת את זה הקיים.

אני ראיתי רק ששאלת מפני מה אדם מרמה את עצמו. ועל זה באתי לומר שאנו לעתים קרובות מדי מאפשרים לעצמנו לא לדייק, וממילא זה כבר לא "אמת" במובן הלוגי החמור. לגבי עקרונות שמופיעים בשם האשכול, באתי לומר  שהבנתי שכוונתך לעקרונות מנחים. אלא שיש ביניהם עקרונות המסייעים לנו לבחור מה שנראה יעיל ותכליתי, ויש שתובעים ציות בגלל שהם מדברים בשם ערכים.

במה טעיתי כאן לדעתך?

לגבי שאלתך שלך, זה שלא אסגיר מרגל שלנו לאויב זה לא בגלל שאני לא איש אמת או שהאויב אינו איש אמת. הדיון מי איש אמת ובמה הוא נבחן נראה רחוק מהשאלה שלך. השאלה שלך מזמינה רק תשובה אחת. יש להגן על הסוד מיהו המרגל, הלא כן? האם יש לך דעה אחרת בנושא?

זאת מפני שאני סבור שאם יש ערך של אמירת אמת לאחרים, הוא נדחה מפני הצורך להגן על עצמנו, על ארצנו, על האיש שלנו המרגל.

נראה לי שיש כאן כמה ענינים. יש ערכים (לדעת את האמת, לומר את האמת לעצמי, לומר את האמת לאחרים), יש עקרונות שלעתים מבטאים ערכים ולעתים עצות כלליות איך להתנהג ואיך לא. התואר "איש האמת" צריך לברר מה הם התנאים שנרצה שיתקיימו כדי שנוכל להעניקו למאן דהוא.

לא נראה לי שיעקב המופיע לעינינו במקרא ראוי לשם הזה, גם אם כך נוהגים לכנותו. קודם כל, הוא שיקר לאביו. אולי זה היה למטרה טובה, ואולי זה היה מוצדק. אני סבור שלא. אני סבור שהמקרא עצמו מלמדנו שהוא עשה עוול. האם הוא השתפר מאז? אני בהחלט סבור שכן. אבל לא תמיד היתה לו ברירה לומר את האמת. כאשר עזב את חרן הוא ברח מלבן עם נשותיו, ילדיו ורכושו. ועל זה נאמר ש"גנב את לב לבן". זו לא היתה עבירה. הוא פחד ממנו, ובצדק. גם אצלו העקרון של שמירה על שלום משפחתו היה קודם לגילוי האמת אודות תוכניותיו ללבן.

לפי זה, האם יתכן שבעולם יהיה "איש אמת" שיוכל לומר תמיד את האמת?

יש מעשה בתלמוד על אותו אמורא שהגיע לעיר שבה אמרו כולם רק את האמת, ויום אחד שאלו היכן אשתו, והיא היתה במקום צנוע (נדמה לי מתרחצת ואולי זה עצמו לשון נקיה לשירותים?). הוא נאלץ לא לומר את האמת ואז באו כלפיו בטענות שהוא מזיק למקום.

איך יש להבין את הסיפור הזה? אולי הוא בא לומר שאי אפשר לומר תמיד את האמת?

יתכן ש"איש האמת" ייבחן על פי זה שהוא אינו משקר לעצמו. אבל זו עצמה דרישה קשה מאד. קשה לנו לעמוד מול אמת לא נעימה על עצמנו. לפי זה, איש אמת האומר את האמת על עצמו לעצמו צריך להיות אדם חזק מאד שאינו נשבר לנוכח כשלונותיו וחולשותיו. יש לו כשלונות, יש לו חולשות, אבל הוא מספיק חזק להודות בהם. לפחות לעצמו.

אם אתה חושב אחרת ממני, אשמח לקרוא.