מהם "עקרונות" ו"אמת"

ינוח

קשה לי להבין על אלו תופעות אתה מדבר. זה עולם פנימי שאינו נגיש לאחרים. אמנם אנו מקוים שאנו מסוגלים להבין זה את זה, אבל כאן, בתיאור של חויות פנימיות, אנו נזקקים למטאפורות. בשיחה בין אדם לחברו על משהו בעולם הפיזיקלי, אם יש חשש לטעות, אפשר להצביע ולשאול: מה אתה רואה, לדווח: זה מה שאני רואה. אבל כאשר מדובר בחיי הנפש, אם אין תיאור ארוך ולא רק של התחושה אלא של הנסיבות, האם נוכל לברר שאנו מדברים על אותו דבר?

בכל זאת, אני רוצה להתייחס למשהו שכתבת. כתבת על תופעה שאני סבור שאני מכיר: והיא הרצון להיות אמיתי עם עצמי ועם החוץ. כלומר, לא לשקר לא לעצמי ולא לזולתי. הבעיה היא כמובן שזה לא אפשרי. וגם לא הגון. האם אומר לאחרים שהם עושים טעויות, שהבגד שבחרו הוא מכוער, שאני חלוק עליהם בהכרעות שונות בחייהם? למה לגרום להם עוגמת נפש ותחושה של מחלוקת אם לא ירצו לשמוע ממני או אין בידם לתקן?

וגם לגבי עצמי אני נאלץ להשלים עם זה שהיו ויש לי תקוות רבות מעצמי אבל איני עומד בהן. הדוגמא הפשוטה המוכרת לכולן היא לכוון בכל תפילת "18" (או אפילו בחלקה, או אפילו בברכה אחת) במובן של לא לחשוב באמצע על משהו אחר...

אפשר שאדם צריך לקבל את החלקים האפורים בעצמו. זה לא אומר לוותר אבל להבין שהתקוה להיות מושלם ולו בדברים מסויימים שאני מגדיר לעצמי זוהי תקות שוא, והעבודה שלי בעולם הזה עם עצמי היא ללמוד לחיות עם זה, לשמוח בחלקי ולהמשיך להשקיע קדימה.

האם דברים אלו מתחברים למה שכתבת?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ינוח היקר

אתה מייחס לי עקרונות נעלים, אבל זה יותר מתוך נדיבות נפשך מאשר ממה שכתבתי.

כמו כן, אני חושש מכללים ועקרונות בהקשר כזה. זאת בגלל שיש לי חשד ששום כלל פשטני אינו יכול למצות את הראוי עבור האדם, לא בין אדם לחברו ולא בין אדם לעצמו.

ועם כל זאת, קשה מאד שלא להסכים למה שכתבת.

ודאי שחשוב שאדם יהיה אמתי עם עצמו ולא ישקר לעצמו - אבל האם זה אפשרי? (וצריך להרחיב).

ודאי שיש מקרים שצריך לשקר לאחרים. אבל לאו דווקא מפני שאני איני חפץ לשקר לעצמי אלא מפני שהאלטרנטיבה גרועה יותר. היה זה כבר סוקרטס ששאל מה לעשות כאשר אדם השאיל לי סכין וכעת מבקשו בחזרה כדי לרצוח. האם אין עלי לשקר לו שהסכין אינה ברשותי מאשר להחזיר לו ושידקור?

כתבת

באם נחליף את התיאור אמת בתיאור יושר אזי אז אולי יבוארו הדברים. יושר פירושו היצמדות לכללים, אין במילה "יושר" שאיפה להגדיר את המציאות כאדם העומד מבחוץ ומנסה לנחש נכונה מה מבפנים, אלא אך ורק רצון להימנע מכל סתירה כל שהיא.
   
שני המילים האמורים לעיל מתחלפים זה בזה, האמת ישר והישר אומר את האמת.

ההבדל הדק ביניהם הוא נקודת ההתחלה. האם יש האופן בו אני בודק אמיתות דבר הוא כמלמד אשר בידו התשובות לשאלות שהוא שאל וכל שאלה נבדקת לפי התשובות שבידו שזה ה"אמת". הרי לכסיל יחשב אדם המחליט רמת אמיתות תשובה בדבר שאינו יודע. 

ע"כ מוכרח הדבר שידיעת אמת מתחלת בידיעת אמת שאפשר להשוות בין הבעיה העומדת מולנו וה"אמת" הידועה לנו.

נניח שאין לנו אמת בכיס שמאפשרת בדיקת כל דבר לאור האמת מוכרחים אנו למצוא משהו אחר שכבר ברשותנו, חפץ בכיס שיאפשר לנו לבדוק ולסמן מהו אמת ומהו שקר.

דבר זה הוא הישרות. אין אדם שאינו יכול להיות ישר באם רק ירצה. אפילו אם ידע שאין הוא ישר לגמרי בידו עלכ"פ הישרות אשר בידו תודיע לו שמוטל עליו ליישר את עצמו .

האדם מוצא בנפשו ישרות ובתורה אמת. אדם ללא ישרות אפילו האמת מונחת בפניו לא יוכל להשיגה, אדם ישר ללא אמת יתקרב לאמת וללא ספק מבחירי האדם.  היהודי הישר הלומד, אשרי עין ראתה זאת.

"האנשים שיסכימו על יושר לב כעיקרון ראשון, יוכלו להוכיח איש את רעהו"

יישר כוחך על המשפט הזה. אין טוב וישר מנחיתה מוצלחת ממרום המחשבה לעומק המעשה. 

   גם בשאר דבריך נראה לשאין מקום לחלוק, וישרים ונכוחים הדברים. מבהירות המחשבה הניכרת בדבריך דומני שכתבת את דבריך כחילוק פנימי בתוך עולם היושר .
בין היושר שדואג לסדר את המחשבות של היום שלא יסתרו את המחשבות  של אתמול והיושר שמונע מסתירה בין מחשבה אישית (זיכרון, רגש, ) ומחשבה ציבורית (חמשת החושים).
ומכל מקום עדיין שניהם מוגדרים כיושר כי אין לאדם אלא מחשבותיו הוא.

נ.ב. באופן שווה, כשהגדרתי את התורה כאמת, זה  אך ורק בתוך מודל אישי שבו התורה היא הדבר היחיד שקרוי אמת משלל השמות ותארים שהדבקתי לאוצר ידיעותיי. ומכ"מ לכל אדם שאינו אני, אין הבדל בין התורה להארי פוטר ברמת ה"אמת" של זה.