קהלת בן המאה ה 21

אחד המוטיבים בפרק הוא מה הזכרון שיישאר מהאדם אחרי המוות, בפרק א פסוק יא: אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה: בפרק ב פסוק טז: כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח. אם קהלת מאמין בהשארות הנפש, אזי העדר הזכרון אינו אמור להטריד אותו. אין זכרון תחת השמש, אבל קיימת המשכיות מעל לשמש. אולם בקהלת איננו מוצאים התיחסות לעולם שמעבר.

בפרק ב פסוק כד:

פרק ג פסוק יד

יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו:

נראה שהסיפא של הפסוק נובעת מהרישא (אבן עזרא, ובעקבותיו בדעת מקרא). האלהים רצה שייראו מלפניו, לכן הוא הגביל את היכולת של האדם, שאין להוסיף או לגרוע ממעשה האלוהים. האם אכן המסקנה נובעת ממגבלות היכולת של האדם? ההוגה יטען שאמנם האדם מוגבל אך מדוע נובעת מכאן מסקנה של יראת אלוהים? האם חוקי שימור החומר והאנרגיה אומרים משהו מעבר להיותם חוקי שימור?

צל המוות מרחף מעל הספר. הפילוסופיה והדתות ניסו להציע את פתרונותיהם למוות. קהלת אינו מציע פתרון והוא מתאר גם את תופעת הזקנה:

"בימי קהלת המקראי, האמונה בעולם שאחר המוות היוותה תמריץ לשיבה בתשובה"

מנלן?

בקשו חכמים לגנוז את דברי בעלבעמיו לפי שדבריו סותרים זה את זה. צריך לדרוש שהדברים הקודמים הם על פי הרמב"ן

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 19/10/2016 22:53:20

שאלה לעיון-וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו איך זה מסתדר עם הכל מהשמיים חוץ מיראת שמיים את האמונה בעולם הבא נדמה לי כי הכניסו ליהדות לאחר שישו הביא את הרעיון הזה. אשמח להוכח שטעיתי?:

בעקבות דבריך פתחתי את ספר קהלת וקראתיו שוב ללא פרשנות חז"ל, ואיני יודע היכן הסתתר מעיני הספר הנפלא הזה על משמעות החיים עד היום.

במענה לשאלותיך, על פניו נראה שקהלת מחפש משמעות.
בתחילה הוא מתלונן על חוסר המשמעות שביצירה (הכל מעגלי).
ואז הוא מתלונן על השאלות והמחשבות עצמן: יוסיף דעת יוסיף מכאוב.
הוא פונה לבירור יסודי, ובינתיים מחליט להנות מהחיים עד שישלים את הבירור.
לאחר שמיצה את הנאות החיים, הוא מגיע למסקנה ש"לא היה שווה את זה".
הוא מתלבט אם יש יתרון בכלל בחכמה - ומגיע למסקנה שלא. כי כמקרה הכסיל גם אני יקרני.
וכן הלאה וכן הלאה.  אין לי זמן לפרש כרגע את כל הספר.
המסקנה שלו כנראה היא: תעשה טוב לאחרים ותהנה מהחיים, ואל תמרוד באלוקים.
מי צריך יותר?

בעל

איקון ירוק מאד.

אני מגיב על דבריך המרתקים, וכותב על כל פסקה בפני עצמה (אם יש לי מה).

1

כתבת שמה שמעיק על קהלת הוא חוסר ההתקדמות. אני סבור שלא כמוך. האם בימי מחבר הספר היה רעיון של התקדמות, התפתחות? יש מקצוע שחוקר את ההיסטוריה של רעיונות, והרעיון של התפתחות/התקדמות כאידיאל מוכר מתקופות מאוחרות יותר (נניח: ימי הבינים). זה לא אומר שהוא לא היה קיים, אבל איני מוצא אותו בטקסט שאתה מנתח. לא מילולית וללא ראיה או צורך טקסטואלי גם לא רעיונית.

כפי שאני קורא את הספר, הבעיה של קהלת היא העדר השתמרות הפעולה האנושית, או ההגות. השמים והארץ עומדים לנצח. האדם חולף. החברה, כמסתבר, לא תשתנה ולא אמורה להשתנות. ונראה שעד כמה שהיסטוריון בן התקופה היה יכול לשער לעצמו, אין בסיס להנחה שהחברה תשתנה. התופעה של שינוי, חברתי, טכנולוגי, רעיוני, לא היתה מוכרת.

כל מה שאדם עשוי לנסות לחדש, כגון דיון פילוסופי, כבר היה קיים ואין אדם מחדש על חוזר על מה שכבר נאמר לפניו וייאמר אחריו.

יש כאן גם שלילה של הערך המיוחד הקיים בחייו של בר החלוף. ההנחה של הטקסט מנוגדת לתפיסה האקזיסטנציאליסטית, שרואה במציאות האנושית משהו ייחודי ובעל ערך. מה שזמני וחולף מעצם היותו זמני וחולף לא יוכל להיות בעל ערך.

האם זו גישה "יהודית"? לפי קריאתי (שיש לי בה חברים) הספר אינו משקף בהכרח את דעת המחבר ובוודאי לא רק דעה אחת. הוא מגוון של קולות המציעים מבטים שונים, ולכן נקרא שמו "קהלת"=מקהלה.

הפסקה השניה עוסקת בחיים שלאחר המוות או, בניסוח רחב יותר, מה קורה לאחר המוות. והאם יש זכרון לאדם בעולם הזה, ומכאן אתה בא לדון מה בין התחום של מה שיש כאן ועכשו (בעולם הזה בר החלוף) לבין מה שידוע למתים, אם ידוע, ואם יש להם מציאות נמשכת.

קודם כל, אני מסכים עם מסקנתך. לאמור:

בעל

כתבת ואני מצטט רישא וסיפא

שאלת

תודה לבעל על האשכול ולכל המגיבים על הדברים הראויים לעיון נוסף. כשירחיב הזמן בל"נ.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

דוקא קהלת הוא הספר המודרני של התנ''ך, עם כל החיפוש האקזיסטנציאליסטי הקודר שלו. ולכן הוא מהלך קסמים על הקוראים המודרניים.