קהלת בן המאה ה 21

ואני תמה על הפרמידה של מאסלו. האם לא לימדו אותנו, שאדם מוותר על אוכל וכסף עבור משפחה - "משפחה מעל הכל"? וכמו כן עבור חברים. האם אדם לא יוותר על אלו עבור ביטוי של העצמי שלו? 

מתוך "זכרונות" יהודה שטיינברג:

אבא ישב אצל החלון והביט פעם בפעם אל דיר העצים הריק.  וודאי, שדאגת עצים לחורף התחילה מנקרת במוחו.  אמא ישבה מנגד כפופה ומבטת אל התנור, שבחדר השני.  יודעת היא שכל מה שהיה שם כבר נאכל.  החלות תמו, לול העופות ריק, הקדרות הפוכות על פיהן.  לאורתא אין צריך לבשל כלום, הכול עודם שבעים מתענוג יום-טוב, אבל למחר...

אמא התאנחה, אבא פיהק ופתאום ראני וחס על איבוד זמני, וישב ללמוד עמי מגילת קוהלת.

"הבל הבלים אמר קוהלת, הכל הבל"...

מסכים הייתי לדעת החכם.  כלום לא הבל הבלים הוא, אם יער נחמד, יערו של ל"ג בעומר, כל-כך מתנוול?

הכל הבל.  ולפי דעתי הכל עוול.  כלום יש לך עוול יותר מזה?  שמים כאלו, סוכה זו, טיט, ביצה, חושך?

קוהלת וגדיל חפצים להשניא עלי את עולמי.

"וזרח השמש... ובא השמש... כל הנחלים הולכים אל הים..."

הוי!  גחלים הם חותים על לבבי.

כלום הבל הבלים היא זריחת השמש, וביאתה, ביאת השמש מתוך ים גדול של ארגמן?

ומה אם הם שבים ללכת?  ולוואי שישובו במהרה יחד עם הצפרים.

ויותר שלמדתי בקוהלת, יותר התגברו בי געגועים אל "הבל ההבלים," ובכוח הגעגועים הללו התנחמתי כל ימות החורף, וחכיתי עד אשר יחדש ה"הבל" את פני האדמה, ואקבל את פני הצפרים הטובות.

וגם עכשיו כששורה עלי לפעמים רוח עצבות רחמנא ליצלן, מה שקוראים "קצתי בחיים," ובלשונם פסימיזם.  אני מתחיל מעיין בספר הקוהלת, ומיד תשוב אלי השמחה.

מסכים אני גם עכשיו לדעת החכם, שהכל הבל, ושיש רעה חולה וכו'.  אבל מכיוון שאני שומע "וזרח השמש ובא השמש" וש"כל הנחלים ההולכים אל הים" ישובו אלינו – אני עומד ומתריס בעצמי:  אבל הן זה כל-כך יפה, כל-כך נחמד!

וחושב אני את הפסימיסט החכם הלז, שהיה בטבעו אופטימיסט גמור, שחכמתו התאמצה להשתיק בו את קול לבבו, ולא עלתה בידה.

"ובטלו הטוחנות... וחשכו הרואות... והדלתים בשוק סוגרו..."

זהו באמת ענין רע, אשר נתן אלהים לבני אדם לענות בו.

אבל כל זמן שה"טוחנות" הן שיניים וה"רואות" הן עיניים, הרואות זריחת השמש וביאתה וכל הדר הבריאה, הרי זה ענין יפה ומלבב, שנתן אלהים לבניו לענות בו.

כל אותן הראיות, שמביא פסימיסט זה, אינן אלא מתוך אופטימיות.

"הבל הבלים" פוסק קוהלת החכם.

ו"זרח השמש ובא השמש" מוחים רגשי לבבו.

וטוחנות... ורואות... ודלתים...

"כי לאדם שטוב לפניו נתן אלהים"...

"הבל ורעות רוח"

"שמח בחור בילדותך".

ביקשו חכמים לגנוז ספר קוהלת, מפני שדבריו סותרים זה את זה;  אלא שמצאו בו ברכה והניחוהו.

ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

ולפיכך נכנסת אל לבי מחאת-לב קוהלת יותר מחכמתו וגזרתו הקשה.

הבל הבלים...

וזרח השמש...

פירוש  יפה של שטיינברג שממחיש באופן נפלא את ההבדל בין נקודת המבט של צעיר שקורא את קהלת לבין נקודת מבט של זקן -קהלת עצמו
שכתב את הספר לעת זקנה..

ונס עשה לנו הקב"ה שהצעירים לא שומעים לחכמת הזקנים וממשיכים לשורר את שיר השירים.

אליקים. שלמה לא יכל לכתוב לעת זקנתו לא את קהלת ולא את שיר השירים בנ"ך כתוב כי בעשרים השנים האחרונות של חייו. -הוא חי55 שנה- הוא עשה את הרע בעיני ה' ועבד ע"ז ןכן וכו בדוק במקור וראה אם הוא באמת יכל לכתוב את 2 ספרי הקודש הללו. גם בקהלת וגם בשיר השירים יש מילים פרסיות כמו פרדס למשל..

אתה טוען בעצם, שבן אדם שעובד עבודה זרה לא סביר שיכתוב כתבי קודש? אין לי בעיה עם הטענה הזאת, רק שיש אנשים שלדעתם כל מיני דברים יכולים להתערבב (בצורה מסויימת, גם לדעתי)

מדוע שלמה לא יכל לדעת מילים פרסיות? האם בינינו היום לא מסתובבות מילים מכמה שפות, בפרט שמות?

אליקים אתה מעלה בדעתך כי אדם שהמקרא מעיד עליו כך:מלכים א פרק יא א) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת: (ב) מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה: (ג) וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ: (ד) וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו: (ה) וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים: (ו) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק כְּדָוִד אָבִיו: ס מסוגל לכתובקהלת פרק יב יג) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: (יד) כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע: אגב יכול להיות שהוא ידע פרסית אבל היהודים שבשבילם הוא כתב את הספר לא ידעו בזמנו

מי שהוא יכול ליעץ לי איך לכתוב התקנתי וינדוס 10 וזה מה שיצא

ירוחם

כתבת:
" וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים: (ו) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק כְּדָוִד אָבִיו: ס
מסוגל לכתובקהלת
פרק יב יג) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: (יד) כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע:
"
ואני שואל: האם יהודי שמאמין בקבלה,מסוגל לכתוב משפט כמו זה שהזכרת,כלומר:"סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם"?

ואידך זיל גמור, כי לבני הפורום הזה לא צריכים להסביר דברים כאלה.

"אגב יכול להיות שהוא ידע פרסית אבל היהודים שבשבילם הוא כתב את הספר לא ידעו בזמנו"
האם קשה עליו ללמד אותם מילה או שתיים שמצאו חן בעיניו? תעיין אצל דוברי עברית בימינו כמה מילים לועזיות מכניסים לכל שיחה וטקסט.