דרשנים, היזהרו בדרשותיכם

מיימוני, מדוע חשבת שהפוסט הזה מצוין? איזה רעיון בתוכו שבה את לבך? 

תוקן על ידי אפריםבן ב- 07/11/2016 14:59:28

אפרים

לא כתבתי?

ראשית, מכך שהוא מציג מראה מול אלו שנחפזים אחרי ערכים כביכול. לדוגמא "פורנופוביה". והוא גם יודע לציין שגם בצד השני, היהודי-ערכי-דתי, יכולה להיות תעמולה ויכולים להיות שוטים נגרפים.

שנית, אולי מכיון שראט בעד קבלה ומסתורין, ואני בעד זהירות ונגד קבלה, אז אני חושד בעצמי שאהיה נגדו יותר מדי, ואז אני שמח שיש לי אפשרות לומר מילה טובה עליו ועל מה שהוא כותב?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הנושא של הדרשה הוא שטיפת מוח.

אילו משה ראט היה הוגן הוא היה אומר שבכל חברה יש שטיפת מוח וכולנו צריכים להיות ערים לזה. ואז הוא היה נותן דוגמאות בחברה החילונית והדתית.
אבל הוא לא עשה את זה.
הוא פרט את שטיפת המוח בחברה החילונית והביא דוגמאות מצחיקות שלא היו ולא נבראו כמו פורנופוביה. וכו' וכו' עוד ועוד דוגמאות מגחיכות.
ואחר כך הוא ציטט פסוק שבו הוא מבחין בין רשעים לצדיקים שהצדיקים שתולים על פלגי מים והרשעים כמוץ אשר תדפנו כל רוח מצויה.

כלומר פה הוא טוען שאין שטיפת מוח אצל הדתיים.-סתירה .שהרי בסוף הוא מודה שיש שטיפת מוח גם אצל הדתיים.

ולקראת הסוף,בשורה קצרה הוא אומר את ההפך . הוא מודה שיש גם בחברה הדתית שטיפת מוח אבל אף אחד לא מושלם.

כלומר שורה אחת הוא הקדיש לשטיפת המוח בחברה הדתית. הוא לא הגחיך את שטיפת המוח בחברה הדתית. הוא לא נתן דוגמאות לשטיפת מוח בחברה הדתית הוא רק טען בקיצור :בחברה הדתית אף אחד לא מושלם.


הצורה שבה הביא משה ראט את הדברים היא צורה אפיינית לשטיפת מוח. בשטיפת מוח לא ממש משקרים אלא אומרים חצאי אמת.,מביאים דברים שסותרים אחד את השני ,משתדלים לפרט כמה שיותר ולהגחיך את החברה האחרת ואילו בכל מה שקשור לחברה הקרובה לכותב  כותבים בשיא הקיצור ,בתוך סוגריים ,בלי דוגמאות ואומרים בסוף :נו,  "אף אחד לא מושלם."לא נורא זה הרי שלנו. (כמו אמא שמגינה על בנה לעומת הבן הגרוע של השכן)

העובדה שאתה אהבת את הדרשה מוכיחה כאלף עדים שלא שמת לב שכל הדרשה היא שטיפת מוח אחת גדולה גם לא שמת לב לשיטה שלו שמאפיינת את שטיפות המוח.

והנה יבול הדרשות של היום (ותודה לספרן על הליקוט)


 בצלאל כהן פ"ב

"הערצתו של ר' שלמה פישר לחזו"א היא עצומה וכמדומני שלא אגזים אם אומר שהוא מחשיב אותו כאחד הראשונים, לחברי שהוא בן משפחתו של החזו"א (נינו של הסטייפלר) הוא אמר שפשוט שהחזו"א היה גדול יותר מהגר"א. אצל ליטאי מן השורה אלו כמעט דברי כפירה. (פ"ב)בצלאל כהןהערצתו של ר' שלמה פישר לחזו"א היא עצומה וכמדומני שלא אגזים אם אומר שהוא מחשיב אותו כאחד הראשונים, לחברי שהוא בן משפחתו של החזו"א (נינו של הסטייפלר) הוא אמר שפשוט שהחזו"א היה גדול יותר מהגר"א. אצל ליטאי מן השורה אלו כמעט דברי כפירה. (פ"ב)



נו ברור .היה לו משקל מדויק עד אלפית הק"ג.






דרשה שניה:

"בספר ״אשא דעי למרחוק״ של הרב ב״ז יעקבזון זצ״ל, שמספר על המסעות שלו, ופגישות שהיו לו עם גדולי ישראל, מספר דבר שכל אחד צריך לדעת, שזה יסוד גדול. שהיתה אסיפה של גדולי ישראל בראשות ה״חפץ חיים״ ורבנו חיים עוזר, והח״ח נשא את דבריו ואמר שאחרי מאה ועשרים שנה, כשבן אדם מגיע לשמים, ושמה מסווגים אותו לאיפה הוא שייך, אמר הח״ח ששם לא מכירים בכלל בכל החלוקות שאנחנו מכירים פה בארץ, פה יש חסידים יש ליטאים, יש כל מיני חצרות, כל מיני חוגים, זה הכל כאן בעלמא דשיקרא, אבל בעולם האמת אם, אדם יגיד אני הייתי שייך לחוג זה או לחוג זה, שם לא מכירים בזה בכלל. אלא שם יש חמשה סוגים, ואמר ה״חפץ חיים״ בזה הלשון: ס׳איז דא קאכעדיגע יידן, ס׳איז דא ווארמע יידן, ס׳איז דא לעבלכע יידן, ס׳איז דא קאלטע יידן, ס׳איז דא דערפראדענע יידן. יש יהודים רותחים, ויש יהודים חמים, ויש יהודים פושרים, ויש יהודים צוננים, ויש יהודים קפואים. לשום חוג ולשום עדה אין מונופול על שום דבר, בכל חוג אתה יכול למצוא את כל חמשת הסוגים האלו, והעבודה של יהודי להגיע להיות מהיהודים הרותחים, לא פושרים, שיעשו פשרות כאילו התורה זה נכס שלהם והם יכולים להתפשר ע״ז, אף אחד לא יכול להתפשר על התורה, ה״חפץ חיים״ אמר שפשרות בן אדם יכול לעשות רק בנכס שלו, אבל התורה היא לא נכס שלו שהוא יכול לעשות עליה פשרות. [הרב וולף זצ״ל הביא דוגמא לפשרנים, כמו שנפגשים בשידוך, ויש ויכוח אם לגור בירושלים או בב״ב, החליטו לעשות פשרה לגור ברמאלה..., זה נקרא פשרות]. ומשפט אחד של הח״ח יכול להאיר לבן אדם את כל החיים, מהיום לא צריך לחשוב אם אני מוצא חן בעיני זה או בעיני זה, אלא צריך לחשוב על כל מעשה ומעשה, אם זה משתייך לחום של אידישקייט או לפשרנות או ח״ו לקיפאון, וכל אחד צריך לענוד את זה עטרה לראשו, ולאור זה לכוון את כל המעשים שלו" ('פניני רבינו האבי עזרי' רמ"מ שולזינגר) " 



נו ברור. הח"ח היה שם למעלה וראה את חמשת המדורים או לחילופין חזה אותם בנבואה.

אפרים

עם הכרת הטוב לספרן על מציאת מקורות שנעלמים ממני ואולי מאחרים, שני המקורות שהביא הם הזדמנות לדיון.

לגבי הראשון - תמה אני כיצד אפשר להעריך את החזו"א יותר מן הגר"א. כישורי העל של הגר"א ניכרים לא רק מסיפורים אלא גם מעיון בשמועות שנותרו משמו ובכתבים המועטים הקיימים. כמובן צריך לעיין בהם וזה לא תמיד קל. זה בוודאי מחייב רקע קודם רב.

ניתן לציין את המאפיינים של לימוד, למדנות ויכולות של למדנים הבאות לידי ביטוי בדבריהם. מהמעט שמוכר לי מכתבי שניהם, איני רואה שום יתרון של החזו"א על פני הגר"א. יתכן שהחזו"א היה יותר מודע לקשיים שיש בדברי חז"ל אבל בוודאי שרשמית הסתייג מכל התייחסות כזו. בוודאי שהגר"א היה הרבה יותר ביקורתי כלפי מפרשים לאחר התלמוד ולא היסס לחלוק עליהם. ומפורסמת השמועה שמביא תלמיד ר"ח מוולוז'ין ב"חוט המשולש" כי אין לשאת פנים בהוראה, אפילו לבעלי השו"ע (המילים האחרונות צונזרו, ומסתבר שהדברים מובאים באשכול הצנזורה).

לגבי האמירה השניה, היא תמוהה וכמעט לא מובנת. מסתבר שצריך לפרש את המילים בתוך איזו מסגרת מושגית שכבר מוכרת למביא האימרה ולשומעים. בעיני הדברים עדיין מוזרים. התלהבות היא לא ערובה לצדקת הדרך. אם כבר היא סיכון של נפילה בטעות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני, אתה צודק בהערותיך אבל הנקודה שאני התייחסתי אליה היא אחרת.

אני הבאתי את המשותף לשני הציטוטים שספרן הביא והוא משותף לעוד הרבה ציטוטים שספרן לא הביא.

המשותף הוא היומרה של אנשים לדעת דברים שרק אל עליון  יודע. הם כביכול יודעים מי גדול ומי גדול יותר ,מה בדיוק חושב הקב"ה .את מי הקב"ה מעריך יותר ואת מי פחות ,מי הולך לגן עדן עליון ומי לגן עדן תחתון ומי ישיג 72 בתולות בגן עדן ומי לא.

ואנשים נותנים להם על זה לייק בפייסבוק.

אפרים

אני קורא אחרת ממך את דברי בצלאל כהן. אם הבנתי אותך, אתה טוען שהרב פישר התיימר לידע מעולם עליון כדי לקבוע את הדירוג בין החזו"א לגר"א. אני משער שהוא אמר זאת על סמך לימודו בדברי שניהם, כי מצא שפירושיו של החזו"א העידו על יכולות יותר משל הגר"א. כך הבנתי את הסיפור. אז היכן יש כאן ידע על טבעי שהרב מתיימר לו? אדרבה, יש כאן נסיון להסיק מתוך החומר שלפנינו לגבי העבר כולל אנשים שלא הכרנו. והרי זה מעשה מחקר ולא מעשה של דיבור בשם מקור על טבעי.

לגבי המעשה על החפץ חיים, סבורני שהציטוט לוקה בחסר, ולא מחמת המצטט השני אלא מחמת המספר. הח"ח להשערתי בא להעביר מסר מסוים, והלביש אותו באמירה על טיבו של הדין בעולם הבא. את האמירה הזו הוא אומר לא מחמת יכולת להציץ ולראות מה קורה שם, אלא מתוך הסברה מה חשוב באמת. לכולנו יש סברות כאלו שמכוחן אנו שופטים. אנו יודעים להבדיל, במקרים ברורים מספיק, בין טוב לרע. דומה בעיני שהח"ח בא לומר ששיפוט לגבי האדם אינו אמור להביא בחשבון אם הוא ליטאי או חסיד, נניח, והוא מלביש את הקביעה החשובה הזו באופן שהציבור יתרשם ביותר, מה אומרים בעולם הבא.

עם זאת, האמירה הזו קשה להבנה. מסתבר שאין לקחת אותה כקריטריון אחד ויחיד להנהגת האדם. כפי שכתבתי, התלהבות היא דבר חשוב אבל התלהבות לבדה תביא לטעויות. האם הח"ח לא ידע זאת? הווה אומר: הוא ביקש לעורר את הציבור להוסיף את מידת ההתלהבות במצוות על כל הדברים האחרים שידוע לכל יהודי בזמנו (מהסוג של שומעי לקחו לפחות) שצריך יהודי לעשות ולא לעשות. כל המידע הנוסף הזה אינו מופיע בסיפור המצוטט, מפני שהכותב מבין זאת מעצמו.

אני מסכים איתך שיש סיפורים ודרשות רבים שמעוררים את התחושה הביקורתית שלך. אבל דומה ששני אלו אינם ביניהם.

אפרים

מתוך דברינו עולה שאלה חשובה. אם אנו מדרגים בני אדם, או תלמידי חכמים, האם יתכן לדרג בלי להיות "מעל" למדורגים?

נראה לי שתשובה מחייבת לדון בפעולה זו שאנו קוראים לה "דירוג". ולאסוף דוגמאות שלה. ולאסוף דוגמאות שלה במיוחד בתחום הלימוד התורני.

כיון שאין בידי להאריך עד כדי כך (אם בכלל יהיה מי שיתעניין בכך), אסתפק בהצעה מצומצמת. לבחון את צורת הלימוד של החזו"א ושל הגר"א, רצוי באותה סוגיה עצמה, ולהשוות בין מה שכתוב כאן וכאן. האם השוואה כזו אינה מן האפשר? האם היא מחייבת שהמשווה יהיה "גדול" יותר מן הנבחנים? סבורני שלא. כל מפגש אינטלקטואלי, מהסוג שמתבצע בפורום הזה כל הזמן, מתרחש באיזורים של שיח שבהם יש חפיפה בין ההבנות שלנו. אין צורך לדרג את המשתתפים כאן. די לנו בכך שאנו מסוגלים לנהל שיחה, מסוגלים לזהות הנחות יסוד ולהשוותן זו עם זו.

כמובן, אדם עשוי להיות איש המעלה בתחומים שונים. אבל אם מקפידים להתמקד בתחום אחד ויחיד, באירוע אינטלקטואלי אחד ויחיד, אפשר להשוות בין הצלחתו של פלוני לשל חברו. אפשר להצביע על האופן שבו האחד מנתח נושא לבין האופן שחברו עושה זאת.

די לי להאריך בתיאור הנחות היסוד לדיון הראוי. מוטב לבצע אותו עצמו. ואם כבר אז באשכול שנקרא לו "דוגמא לימודית משווה בין הגר"א לבין החזו"א".

מי שמכיר מוזמן לפתוח. אילו היה זמני בידי אזי הייתי מנסה לעשות זאת בעצמי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אפרים כתב