ממה שהצלחתי להבין מכמה עשרות שורות, המחבר, מרצה לפילוסופיה, מבקש לתקוף את דמות הא-ל העולה מן החומש וכנראה בהמשך הוא יטען שהיות שהדגם המקראי של א-לוהות אינו מוסרי, המוסריות נמצאת במקום אחר.
איני רואה בכך תשובה נאותה לרט. תשובה לרט אני מוצא במה שכתבתי אני (פינת הטפיחה העצמית על השכם).
ולגבי מה שכתב מחבר המאמר, צחי זמיר, אני יכול לצטט משהו שכתב אחד מחברינו בשכבר הימים:
מעשה בסמינר של ערכים, שבו אחד המשתתפים עמד ומנה את רשימת החטאות של הא-לוהות היהודית. לאחר שדיבר ודיבר זמן רב, המרצה חייך ואמר לו: זה בסדר, באלוהים הזה גם אני לא מאמין...
אני יכול להמליץ על מבוא קליל וקריא מאד ליהדות ולאמונותיה של הרב יונתן זקס. למשל, "השותפות הגדולה". שם יוצא הרב זקס נגד הטוענים שדת מנוגדת לחשיבה ביקורתית ומוסרית, ומביא את הדוגמא המופתית בעיני: הטענה של אברהם אבינו למען אנשי סדום ונגד העונש המוטל עליהם.
סליחה שלא קראתי את המאמר שהפנית אליו. סבתא לא מרשה לי ללחוץ על לינקים שאני לא מכיר. אולי פעם אחרת. (כדאי להעתיק משם כמה שורות נבחרות, ואת שם המאמר ושם הכותב. זה גם טוב לימים עתידיים שבהם הלינק יכול להשתנות או להעלם).
אבל אם בביקורת על ד"ר רט עסקינן (=עוסקים אנו), אני מצטרף. דומה שהוא טועה באחת או יותר משתי טעויות.
א. השם "אתאיסט" מציין במילון המקצועי אדם שכופר במציאותו של א-ל.
ניתן להיות מוסרי, להאמין במוסר מחייב, גם בלי להיות דתי/מאמין באלוקים. כמדומה שיש דוגמאות כאלו בהיסטוריה של הפילוסופיה.
ב. מי שטוען שאמירות מוסריות הן חסרות משמעות (אם זו הקבוצה שרט מתייחס אליה) - זה לא קשור לוגית לאתאיזם. יש שם טכני למי שמתכחש למוסר, מה גם שיש כמה קבוצות כאלו.
ג. יש גם אנשים דתיים, יהודיים, משלנו, ששללו תוקף של מוסר מפני שמוסר לפי הבנות מסויימות הוא עצמאי, בלתי תלוי במציאות אלוקים, והם סברו שהדבר היחיד שמחייב הוא רצון ה'. לפיכך, לשיטתם דווקא מי שהינו מאמין עלול להיות מתנגד למוסר...
נראה שרט נכשל כאן בטעויות לוגיות, של אי הבדלה בין קבוצות שונות, בטעות אמפירית, כי הקבוצות שהוא מתאר במונחים מסויימים אינן קיימות, ואולי גם בכתיבה שנועדה לפגוע בשמו הטוב של האתאיסט, בהיותו אנטי מוסרי, בלי לבדוק את תוכן טענותיו.
אין לי מושג אם סבתא שלך תרשה לך ללחוץ על הלינק שמקשר לפייסבוק של רט אבל אם תחליט להמרות את פיה ולעיין שם תראה שכל הפוסטים שלו דומים לפוסט הזה מבחינת רמת הטיעונים וכשלי החשיבה כך שזהירות לא ממש תועיל לו.
נשלח ב-28/12/2016 12:11
מיימוני כתב:
אפרים
בכל זאת לחצתי על הלינק (אל תגלה לסבתא).
ניסיתי להעתיק קטע משם. אהה! הוא מודבק הפוך.
ממה שהצלחתי להבין מכמה עשרות שורות, המחבר, מרצה לפילוסופיה, מבקש לתקוף את דמות הא-ל העולה מן החומש וכנראה בהמשך הוא יטען שהיות שהדגם המקראי של א-לוהות אינו מוסרי, המוסריות נמצאת במקום אחר.
איני רואה בכך תשובה נאותה לרט. תשובה לרט אני מוצא במה שכתבתי אני (פינת הטפיחה העצמית על השכם).
ולגבי מה שכתב מחבר המאמר, צחי זמיר, אני יכול לצטט משהו שכתב אחד מחברינו בשכבר הימים:
מעשה בסמינר של ערכים, שבו אחד המשתתפים עמד ומנה את רשימת החטאות של הא-לוהות היהודית. לאחר שדיבר ודיבר זמן רב, המרצה חייך ואמר לו: זה בסדר, באלוהים הזה גם אני לא מאמין...
אני יכול להמליץ על מבוא קליל וקריא מאד ליהדות ולאמונותיה של הרב יונתן זקס. למשל, "השותפות הגדולה". שם יוצא הרב זקס נגד הטוענים שדת מנוגדת לחשיבה ביקורתית ומוסרית, ומביא את הדוגמא המופתית בעיני: הטענה של אברהם אבינו למען אנשי סדום ונגד העונש המוטל עליהם.
בהמשך המאמר של זמיר תוכל למצוא פחות או יותר גם את הטיעונים שאתה כתבת בתגובה הקודמת .חבל שאי אפשר לעשות העתק הדבק. אולי בהמשך אמצא את המאמר במקום אחר ויתאפשר לי לעשות זאת.
לגבי מה שכתב הרב יונתן זקס - ידוע הכלל שהיוצא מן הכלל מעיד על הכלל שהרי לפני הסנגוריה של אברהם היה מבול ששטף את כל העולם ואחרי כן הייתה עקדת יצחק ואחרי כן היה פנחס הקנאי שקיבל ברית שלום שנתן אור ירוק עד ימינו לרוצחים קנאים להרוג בשם ה' ויש את מצוות מחיית עמלק שהיא טוטלית יותר מכל השמדת עם שהיתה בהסטוריה ויש ויש עוד וקצר המצע מהשתרע.
נשלח ב-28/12/2016 13:03
"מעשה בסמינר של ערכים, שבו אחד המשתתפים עמד ומנה את רשימת החטאות של הא-לוהות היהודית. לאחר שדיבר ודיבר זמן רב, המרצה חייך ואמר לו: זה בסדר, באלוהים הזה גם אני לא מאמין..."
יש לי אופטימיזם רב בנוגע לבני אדם. אני מאמין שאם אפשר לקלקל אז אפשר גם לתקן. ומי שרוצה ללמוד ילמד.
זה נכון גם לגבי אנשים חכמים, שחוסמים את יכולתם להשתנות באמצעות חכמתם. אני מקוה שזה נכון גם לגבי עצמי...
לגבי המאמר, סליחה אבל לא מצאתי הצדקה להקדיש לו זמן. אם תעתיק משם זה יהיה יעיל מאד.
כתבת
גבי מה שכתב הרב יונתן זקס - ידוע הכלל שהיוצא מן הכלל מעיד על הכלל שהרי לפני הסנגוריה של אברהם היה מבול ששטף את כל העולם ואחרי כן הייתה עקדת יצחק ואחרי כן היה פנחס הקנאי שקיבל ברית שלום שנתן אור ירוק עד ימינו לרוצחים קנאים להרוג בשם ה' ויש את מצוות מחיית עמלק שהיא טוטלית יותר מכל השמדת עם שהיתה בהסטוריה ויש ויש עוד וקצר המצע מהשתרע.
יש להבדיל כמובן בין חשיבה ביקורתית מוסרית לבין תביעות שאינן מוסריות. אברהם התעלה לביקורת שנאמרת מתוך יראת שמים על עצם המשפט האלוקי, לפחות במקרה מסויים אחד. והוא לא היחיד. יש כאן גם שתי שאלות לפחות. האם הדין שה' מבטיח במקרה מסויים הוא תואם לעברות ולעבריינים, והאם עצם זה שיש דין ולא רחמים זה בסדר.
לגבי העונשים שה' אחראי להם לפי הבנתנו ולפי עדות הפסוקים, ולגבי הדינים והמצוות שה' נתן לעם, החל בתביעה הרחוקה של מחית עמלק ועד לכיבוש הארץ תוך מוכנות להשמיד את העמים המתגוררים בה, לגביהם זו שאלה קשה ואין לי תשובה שמניחה את דעתי לגמרי. אפרט יותר: לגבי מחית עמלק, סבורני שה' נתן את הדין הזה לשעתו ובמקומו מתוך ציפיה שעם ישראל זקוק לשמוע את זה אבל במועד מאוחר יותר אז ממה נפשך. או שלא יהיה בו צורך או שיהיה בו צורך ואז עד כמה שזה נורא אין פתרון טוב יותר. וכמובן צריך להרחיב בכך ואם תרצה אעשה זאת. אבל אין לי תשובה לגבי האישור לכבוש ארץ ולקחת אותה מידי תושביה. נכון שהארץ ניתנה לנו ונכון שה' הוא אדון כל העולם וכל הארץ, כפי שכותב גם רש"י, אבל במחילה מכבוד רש"י ובתור עפר ואפר איני מבין. וכי העמים הללו שבאו לגור שם לתומם הם נטולי זכות לחיים ולקנין?
השאלה הזו לא עלתה בעולם העתיק. אבל היא בהחלט מובנת לנו, כי זכינו להתעלות הדורות.
הערת בקיצור. אבל איני יכול לענות באותו קיצור. אם שאלת, הנה תשובה.
האם דברי איכזבו אותך? במה? מה היו ציפיותיך?
המונח "ווארט" עושה רושם של בדיחה קטנה וחסרת ערך. וזה לא נכון. לא באופן שאני מבין את הסיפור ושאני משתמש בו.
זה שהדברים ממוחזרים, האם זה הופך אותם ללא רלוונטיים? זה סיפור יפה, לא רק בגלל שהוא נאמר במקום שנאמר ובידי מי שנאמר ולמי ששמע אותו, אלא בגלל העקרון. העקרון הוא: בחן את הנחות היסוד שלך! מהי דמות האלוקים שלך?
מכאן לנושא הבא. איני יודע במה המרצה כן האמין. ובכלל, תיאולוגית ופילוסופית, מה כן אפשר לומר על אלוקים? מלבד זה הוא נמצא? ותארי פעולה? (ראה את אשכולי "לך דומיה תהלה", שתוכל למצאו בחיפוש הכותרת). מה שחשוב הוא שאדם ישמור על גמישות וערנות. האם בשעה שיש לי טענות זה בגלל שיש סיבה טובה לערער, או בגלל שטעיתי בהנחות היסוד שלי? יכול להיות שאני לא הראשון שטועה בכך. יכול להיות שתרבות במשך דורות טעתה בכך. אז אין לי אלא לשמוח ולהודות לה' שנולדתי בדור שבו כבר יש הבנות מעולות יותר.
אני מעתיק כי זה לא יותר ארוך ממה שאני כותב. הדברים נכתבו בידי דובר רהוט של היהדות הפתוחה והמודרנית (במובן החיובי בדרך כלל) בזמן הזה, הרב חיים נבון. וראויים אליו. אילו היה חבר בפורום הזה, היה מגיע לו איקון ירוק. סמיילי.
מחיית עמלק- גורם לי לא לרצות להיות יהודי!!!-די דחוף!!!
תוכן השאלה: שלום וברכה!
רציתי לשאול-מדוע אנחנו כיהודים צריכים למחות את זכר עמלק? עם שלם?! אני לא מבין! אז היו כמה שהיו רעים וניסו להרוג אותנו-איי-איי והיטלר לא ניסה? נחנו עדיין לא מנסים להרוג כל זכר ממנו (אם היו לו ילדים...) ואני לא מאמין שרק בגלל שאבותיהם היו רעים אז בניהם לאחר 2000 שנה רעים! וחוץ מזה הרי התורה עצמה אומרת "על שלשים ועל רבעים"-זהו! רק ארבעה דורות לא יותר! אני פשוט לא מבין! איך אפשר לרצוח עם שלם רק כי הם היו רעים... לדעתי כל דת שאומרת שמותר להרוג מישהו פשוט איננה דת טובה ללכת בה ולכן אני בזמן הזה חושב על לחזור בשאלה! אני לא יכול להרוג חרק אז אתם רןצים שאני יהרוג עם שלם? זה פשוט... לא מבין... נראה לי כאילו יהודים בזמן ההוא לא אהבו ממש את העמלקים ולכן רצו להרוג אותם בדיוק כמו כל עם אחר בעולם שרצה לרצוח עם אחר ואז היהודים הצדיקו את זה ואמרו שאלוהים אמר להם...
בבקשה תענו לי...
תוכן התשובה: שלום וטוב. אני מבין את מצוקתך המוסרית לנוכח הציווי על מחיית עמלק. ראשית, יש למתן את ניסוחיך. כתבת: "אתם רוצים שאני אהרוג עם שלם". איש אינו רוצה שתהרוג אף אחד. מצוות מחיית עמלק אינה נוהגת בזמננו, כיוון שעמלק כבר נתערבב בין העמים. אם כן, השאלה היא רק במישור העיוני התיאורטי, ולא במישור המעשי. אני סבור שאין בידנו תשובה לשאלה מדוע עלינו להרוג את עמלק. אפשר להקשות על כל ההסברים שנאמרים על עמלק כרוע מוחלט וכו´, ואתה העלית חלק מן הקושיות הראויות. עם זאת, כיהודים מאמינים אנחנו יודעים שהרבה פעמים איננו יכולים לרדת לסוף דעתו של הקב"ה. זו לדעתי הדרך הנכונה בהתמודדות עם מצוות מחיית עמלק: מצד אחד, כמו אברהם אבינו בשעת העקידה, אנו מקבלים ללא תנאי כל דבר שיורה לנו הקב"ה. מצד שני, אנו יודעים שהתורה דרכה חסד ורחמים, ולא נשנה דעתנו בגלל המצווה הבודדה הזו. אנו נשארים במתח בין שתי אמיתות - האמת הפרטית של מצוות מחיית עמלק והאמת הכללית של החסד שבתורה - ואיננו יודעים איך ליישב ביניהן. למעשה, כמובן, נקיים כל הוראה המופיעה בתורה כשזו מעשית - אך הקושי העיוני-העקרוני נותר בעינו. זה כמובן אינו פוגע באלוקיות של התורה, שהרי מטבעה של תורה אלוקית שהיא עלולה להתנשא מעל לידיעתם ולהבנתם של בני אנוש.
מיימוני הווארט על אלהים שאיני מאמין בו במחילה הוא לא חכם, אע"פ שרבים וטובים השתמשו בו. המרצה בערכים לא התכוון לאלהים האריסטוטלי - מיימוני שלך וזה כביעתא בכותחא, ואין צורך לפרט, אלא למשהו יותר נשגב כביכול או לא כביכול מזה של השואל, ולכן במקום חיוך מתנשא, היה עליו לומר במה הוא מאמין. יש הרבה מה לומר על אלהים מעבר שהוא נמצא, כי זה זה האלהים שמעניין את האדם הדתי, בפרט האדם הדתי מערכים. ולגבי הרב נבון, אך עד היכן נמתח את השמיכה של העקרון מול הפרטים, ומדוע שלא נתחפר מראש בתרוץ שתורה היא מעבר להבנת אנוש, אף על פי שאנו לומדים אותה בשכלנו והיא אמורה ללמד אותנו.
נשלח ב-29/12/2016 12:58
מיימוני כתב:
אפרים
כתבת
גבי מה שכתב הרב יונתן זקס - ידוע הכלל שהיוצא מן הכלל מעיד על הכלל שהרי לפני הסנגוריה של אברהם היה מבול ששטף את כל העולם ואחרי כן הייתה עקדת יצחק ואחרי כן היה פנחס הקנאי שקיבל ברית שלום שנתן אור ירוק עד ימינו לרוצחים קנאים להרוג בשם ה' ויש את מצוות מחיית עמלק שהיא טוטלית יותר מכל השמדת עם שהיתה בהסטוריה ויש ויש עוד וקצר המצע מהשתרע.
יש להבדיל כמובן בין חשיבה ביקורתית מוסרית לבין תביעות שאינן מוסריות. אברהם התעלה לביקורת שנאמרת מתוך יראת שמים על עצם המשפט האלוקי, לפחות במקרה מסויים אחד. והוא לא היחיד. יש כאן גם שתי שאלות לפחות. האם הדין שה' מבטיח במקרה מסויים הוא תואם לעברות ולעבריינים, והאם עצם זה שיש דין ולא רחמים זה בסדר.
לגבי העונשים שה' אחראי להם לפי הבנתנו ולפי עדות הפסוקים, ולגבי הדינים והמצוות שה' נתן לעם, החל בתביעה הרחוקה של מחית עמלק ועד לכיבוש הארץ תוך מוכנות להשמיד את העמים המתגוררים בה, לגביהם זו שאלה קשה ואין לי תשובה שמניחה את דעתי לגמרי. אפרט יותר: לגבי מחית עמלק, סבורני שה' נתן את הדין הזה לשעתו ובמקומו מתוך ציפיה שעם ישראל זקוק לשמוע את זה אבל במועד מאוחר יותר אז ממה נפשך. או שלא יהיה בו צורך או שיהיה בו צורך ואז עד כמה שזה נורא אין פתרון טוב יותר. וכמובן צריך להרחיב בכך ואם תרצה אעשה זאת. אבל אין לי תשובה לגבי האישור לכבוש ארץ ולקחת אותה מידי תושביה. נכון שהארץ ניתנה לנו ונכון שה' הוא אדון כל העולם וכל הארץ, כפי שכותב גם רש"י, אבל במחילה מכבוד רש"י ובתור עפר ואפר איני מבין. וכי העמים הללו שבאו לגור שם לתומם הם נטולי זכות לחיים ולקנין?
השאלה הזו לא עלתה בעולם העתיק. אבל היא בהחלט מובנת לנו, כי זכינו להתעלות הדורות.
לגבי הציטוט שהבאת מהרב זקס -אם אדם רצח אנשים באופן מחריד והוא מובא למשפט זה יהיה מגוחך אם השופט יתרשם מסיפור אחד או שניים על מעשי חסד שהאיש עשה לפני הרצח המחריד או לפניו. כך (להבדיל) אתה מביא את דברי הרב זקס על הסנגוריה של אברהם ותשובת ה' על שאלות אברהם כאילו שהם משנים משהו לגבי התמונה הכללית של אלוהי המקרא.
לגבי מה שכתבת על עמלק -גם הנאצים יכלו לומר ממה נפשך או שיהיה בהשמדת היהודים צורך או שלא יהיה בו צורך והם החליטו שיש צורך ..
נשלח ב-29/12/2016 22:17
אפריםבן כתב:
אפרים
כתבת
גבי מה שכתב הרב יונתן זקס - ידוע הכלל שהיוצא מן הכלל מעיד על הכלל שהרי לפני הסנגוריה של אברהם היה מבול ששטף את כל העולם ואחרי כן הייתה עקדת יצחק ואחרי כן היה פנחס הקנאי שקיבל ברית שלום שנתן אור ירוק עד ימינו לרוצחים קנאים להרוג בשם ה' ויש את מצוות מחיית עמלק שהיא טוטלית יותר מכל השמדת עם שהיתה בהסטוריה ויש ויש עוד וקצר המצע מהשתרע.
יש להבדיל כמובן בין חשיבה ביקורתית מוסרית לבין תביעות שאינן מוסריות. אברהם התעלה לביקורת שנאמרת מתוך יראת שמים על עצם המשפט האלוקי, לפחות במקרה מסויים אחד. והוא לא היחיד. יש כאן גם שתי שאלות לפחות. האם הדין שה' מבטיח במקרה מסויים הוא תואם לעברות ולעבריינים, והאם עצם זה שיש דין ולא רחמים זה בסדר.
לגבי העונשים שה' אחראי להם לפי הבנתנו ולפי עדות הפסוקים, ולגבי הדינים והמצוות שה' נתן לעם, החל בתביעה הרחוקה של מחית עמלק ועד לכיבוש הארץ תוך מוכנות להשמיד את העמים המתגוררים בה, לגביהם זו שאלה קשה ואין לי תשובה שמניחה את דעתי לגמרי. אפרט יותר: לגבי מחית עמלק, סבורני שה' נתן את הדין הזה לשעתו ובמקומו מתוך ציפיה שעם ישראל זקוק לשמוע את זה אבל במועד מאוחר יותר אז ממה נפשך. או שלא יהיה בו צורך או שיהיה בו צורך ואז עד כמה שזה נורא אין פתרון טוב יותר. וכמובן צריך להרחיב בכך ואם תרצה אעשה זאת. אבל אין לי תשובה לגבי האישור לכבוש ארץ ולקחת אותה מידי תושביה. נכון שהארץ ניתנה לנו ונכון שה' הוא אדון כל העולם וכל הארץ, כפי שכותב גם רש"י, אבל במחילה מכבוד רש"י ובתור עפר ואפר איני מבין. וכי העמים הללו שבאו לגור שם לתומם הם נטולי זכות לחיים ולקנין?
השאלה הזו לא עלתה בעולם העתיק. אבל היא בהחלט מובנת לנו, כי זכינו להתעלות הדורות.
לגבי הציטוט שהבאת מהרב זקס -אם אדם רצח אנשים באופן מחריד והוא מובא למשפט זה יהיה מגוחך אם השופט יתרשם מסיפור אחד או שניים על מעשי חסד שהאיש עשה לפני הרצח המחריד או לפניו. כך (להבדיל) אתה מביא את דברי הרב זקס על הסנגוריה של אברהם ותשובת ה' על שאלות אברהם כאילו שהם משנים משהו לגבי התמונה הכללית של אלוהי המקרא.
לגבי מה שכתבת על עמלק -גם הנאצים יכלו לומר ממה נפשך או שיהיה בהשמדת היהודים צורך או שלא יהיה בו צורך והם החליטו שיש צורך ..
ועכשיו שמתי לב שהמשכת וכתבת:
"אז ממה נפשך. או שלא יהיה בו צורך או שיהיה בו צורך ואז עד כמה שזה נורא אין פתרון טוב יותר."
המילה פתרון מזכירה לך משהו?
נשלח ב-30/12/2016 14:47
אפרים וכולם התחלתי לקרוא את המאמר שהפנית אליו (באתר "חופש"). ואני יכול לומר, שאם לשפוט לפי מה שקראתי בינתיים, דוקא אני מאוד שמח על העלאת הדברים, שקודם כל הם נכתבים בהגיון פשוט, ולא בהתחכמות, ומאידך הם מביאים הזדמנות להבהרת העמדות. יש לי בהחלט מה לכתוב, ואכן אעשה זאת בקרוב. תודה על הסבלנות
נשלח ב-4/1/2017 20:19
לאפרים תגובה למאמר מהלינק
התשובה מתחלקת לשלושה מישורים - הדתית, הפילוסופית, והפרקטית.
א. הבהרה מצד הדת: 1. לגבי הטענה כאילו הא-ל אינו מזהיר, ולא מנסה להגיע להידברות: התנ"ך מציג, למשל ביחזקאל ט"ז, מצב בו בא-ל עושה עבור האדם הכל, מהתחלה ועד הסוף, ועוד מעבר לסוף, והאדם גומל לו בהתנכרות. זה אינו מצב שכאילו היה צורך להידבר, זה מצב של בגידה, כאשר אמור להיות ברור לאדם כיצד עלינו להתנהג. בנוסף,נאמר בתנ"ך שהא-ל שלח את עבדיו הנביאים "השכם ושלוח ולא שמעתם" ועוד נאמד "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו" ורק לאחר כמה וכמה דורות כאלו, רק אז נגזרה גזירה של חורבן, וגם היא - מבואר בכתובים - אינה סוף דבר. כמובן, אין מה לדבר בכלל על המקרים המוזכרים בתחילת ספר בראשית - שמוזכרים בקיצור וכמעט אין לדעת כיצד אירעו ההתרחשוית, ומה היה הסיפור במלואו. 2. גם קושיות כמו על גירוש האדם מגן-עדן - בעיניי זה פשוט לא רלוונטי - זה כמו לבקר פסק דין של שופט מבלי להכיר את המציאות בה פעל.
ב. במישור הפילוסופי - מוסר - ודת - שניהם תחומים שתלויים בסובייקט הנושא אותם. ובדיוק כמו שיש המשתמשים בדת כקרדום לחפור בה, בדיוק באותו האופן ישנם כאלו המשתמשים במוסר כעלה תאנה להסתיר את רעתם. משמעות הדבר היא, שבדיוק כמו ש"זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות" כך בדיוק במוסר - אם פועלים במוסריות במקום המתאים - הוא מתעלה והעולם כולו מתעלה עימו - ואם לאו - הוא יפול והעולם כולו יפול איתו. על שניהם נאמר - אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר - למה תשומם.
ג. ומכאן למישור הפרקטי - המוסר והדת גם אינם שני קצוות. ובכל מקרה, לדתיים יש גם מוסר. הדת - היא יותר *מסורת* מאשר *אמונה* - רוב האנשים החיים היום, לא יטענו להוכיח את האלוקות - מלבד כדי להצדיק את המסורת המקובלת עליהם. אפשר לבדוק למה היא מקובלת עליהם - אבל זה בפירוש לא בגלל איזו התגלות. לכן עלינו להבין שהאמונה שלהם לא נובעת מאלוקות - וזו הבעיה גם מבחינתי - כי זה גורם להם לתפוס את הדת בצורה לא נורמלית ולא אמיתית. אילו היו לפחות מבינים מה חשבו האנשים בעבר כשדיברו על אלוקים - הרי שהייתה להם תפיסה אנושית סבירה בעניין - אבל הם חושבים שאין טעם לנסות ולהבין את הקדמונים - בין אם בגלל שהם רואים אותם כפרימיטיבים ובין אם בגלל שהם רואים אותם כנעלים במיוחד, ובין אם בגלל שתי הסיבות יחד, או אולי: כל אחת מהכיוון שלה.
ד. ונחזור למישור הפילוסופי: בעיניי, גם הפרופסור הנכבד שכתב את המאמר ומבקר את אברהם - אני לא בטוח בכלל שהוא הבין את שיקולי אברהם לאשורם. למעשה אני די בטוח שהוא לא. ואני לא אומר זאת כמי שחושב שכן הבין או כמי שיודע שלאברהם הייתה תובנה מיוחדת בעניין, כי גם אני לא הבנתי ואין לי מושג למה הוא עשה את זה, ואיך הוא לקח על עצמו כזה דבר. אבל אני אומר זאת כמי שהבינו מדעו, שאנשים לא עושים דברים סתם, במיוחד לא דברים כאלה - וגם אברהם בהכרח הייתה לו מחשבה לאור כל המוני האנשים שהאמינו באמונות דומות במשך אלפי שנים - למעשה - כל העולם כולו - לכן סביר שגם מחשבתו הייתה סבירה - הגיונית - גם אם אנו לא מבינים אותה.
ה. אבל הרבה לפני כן: למרבה הצער - הצבת הבחירה בין "דת" ל"מוסר" בתור "ה"שאלה הנידונה - עליה כבר עניתי בסעיף ג' - מ"מ היא לכאורה טוענת שהאדם הוא מבחר הישויות הקיימות בעולם - באשר הוא הבעלים על המוסר האנושי. ולדעת הסובר כן - בהכרח שאין ישויות מעל האדם. ואני שואל: זאת מניין לו? מה יגיד חתול לחברו הסובר שאין ישויות הנעלות מהחתולים, ואינו מכיר בשכלם ובמוסריותם של בני האדם? (אפשר לדון בזה יותר באריכות, בדיון בפנ"ע)
ו. ושוב לפרקטיקה - מעל הכל: אני אישית עושה הבחנה בין "הדת" ל"הדתיים". הדת היא מאלוקים. הדתיים הם בני אדם. באופן טבעי, ברגע ששני הדברים נפגשים - נוצר סלט שכל אחד בוחר לעצמו מה יהיה אצלו המינון של כל אחד מהמרכיבים - באופן כללי, וגם בכל שאלה שנוגעת לפרטים. אני למשל, שמח מאוד על הפניית תשומת הלב לשאלה על אברהם. אני אינני מבקר אותו על כך, אבל אני בהחלט מקדיש תשומת לב לעובדה זו, והוגה בדבר. אבל - האם כל סטודנט לפילוסופיה מפעיל את כל כלי הביקורת המוכרים, או למצער את כל אלה שהוא מכיר, ולמצער את כל אלה שהוא מסוגל להעלות בדעתו בהקשר הנתון - האם הוא מפעיל את כולם ביחס לכל טקסט המובא בפניו, ומפעיל אותם במלוא משקלם? אם הוא היה עושה זאת, אכן הייתי מבין שטוענים שיש לו יתרון על פני אדם דתי שלא עושה זאת. אבל האמת שגם אדם דתי איננו מפעיל את כל כלי קידוש הטקסט על הטקסטים המובאים לפניו. כך הניגוד הרבה פחות גדול ממה שנדמה. מה שנקרא "תרגיעו". בסופו של דבר, כולנו חיים קצת לפי "דת השכונה" או "כפירת השכונה", ומשתדלים גם לבחון את מעשינו, וגם לצורך בחינה זו - אנו נעזרים בדרך כלל ב"כלי הבדיקה והבחינה השכונתיים" או לכל היותר "כלי הבדיקה והבחינה במועדון של החברה הגבוהה ביותר בעינינו". על זה נאמר "הלוא אב אחד לכולנו הלא א-ל אחד בראנו".
אני אישית, הייתי רוצה לראות שיח מאוגד של מאמינים ואתיאיסטים, כאשר שניהם מנסים יחד לבחון את המשותף לצורת המחשבה של שניהם. לאו דווקא להתערות אלו באלו, אבל כן להיות קשר אינטלקטואלי אמיתי ביניהם, נסיון להבין האחד את האחר, ולחיות האחד עם האחר, מבלי להיגרר אחר דעות קדומות או לא מבוססות האחד אודות האחר. ואם כך יהיה, אזי אני בטוח לגמרי, שהאחר יהיה הרבה פחות "אחר" והרבה יותר "חבר לדיון". אני מודע לכך שגם לא כל הדתיים וגם לא כל החילונים יקבלו בשמחה את הרעיון, אבל אני כותב אותו מכיוון שמי שהגיע לפה בוודאי מתעניין בדבר, וסוף סוף אולי דבריי ישפיעו מעט, ויועילו להטיית הכף לזכות, ותהיה זו תרומתי לשלום.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 04/01/2017 20:20:32
נשלח ב-5/1/2017 12:01
הריני להכריז על פרס של 1,000 ש"ח למי שיניח את דעתי בישוב הדת היהודית המקובלת עם המוסר המקובל
נשלח ב-5/1/2017 12:11
תלמיד, מדוע לדעתך הדת היהודית "המקובלת" איננה מיושבת למוסר "המקובל"?
