האם התורה מעוניינת באנשים מעניינים?

בעל

השאלה מעניינת מאד אבל דומה שהתואר "מעניין" מחטיא את המטרה. אבהיר: הרצון לבטא את עצמי, שהינו כל כך מודרני ונראה חריג בעולם העתיק, אינו אמור בהכרח להביא לידי "מעניינות". נכון הוא שהצעיר בן זמננו עשוי לרצות בכך לצד הצורך שלו להיות "אחד כמו כולם". אני מרשה לעצמי אינטרוספקציה מן העבר: האם אני לא הייתי כזה? האם הרבה ממה שאני עושה עד היום אינו נובע מן הרצון להראות מיוחד ושונה מאחרים? ומי לא?

אבל אלו הם שלושה שמות ושלושה היבטים שעשוי להיות להם משותף:

העצמיות במובן של הגשמת העצמי.
המיוחדות שיכולה להביא לרצון להיות חריג ושונה, להתבלט.
המעניינות, שזו מילה שטבעתי עכשו בעקבות האשכול הזה.

עתה ניתן לשאול אם התורה פונה לאינידיבידואל הרוצה להגשים את עצמו, האם היו כאלו בתקופת מתן תורה? האם יש ביטוי לאמירות שמתפרשות כך בתורה, שלפי אמונתנו (או אמונת חלקנו) היא ניתנה לכל הדורות?

האם התורה מכירה במיוחדת, תומכת במיוחדת? אין לי תשובה אבל ראו בסוף הדברים.

האם התורה תומכת ב"מעניינות"? במובן המסויים שהענקתי למונח זה דומה שהתשובה מתבקשת להיות שלילית.

*********

שאלה מעניינת! אבל יש עיקרון מעניין לא פחות בתנ"ך שאפשר לקרוא לו ההבדל בין תיאוריה (מצוות\הטפות) לפרקטיקה (סיפורים\מעשים). יותר מדי פעמים אתה מגלה שהתיאוריה דורשת X ובפועל קורה Y: אסור לעמוני ומואבי לבוא בקהל – וזה בדיוק מה שעושים דוד ושלמה; אסור להקריב מחוץ למקום אשר יבחר – וזה בדיוק מה שאליהו ואחרים עושים; אסור לכרות עצי מאכל – וזה בדיוק מה שמצווה אלישע לעשות; צריך לשבת בסוכה – ואף אחד לא יושב; צריך לעשות פסח – ואף אחד לא עושה; וכן הלאה...
אותו דבר כאן – צריך להיות אדם 'משעמם', כן, א-ב-ל... כל גיבורי (ואנטי-גיבורי) התנ"ך היו אנשים 'מעניינים', חלקם בצורה קיצונית. אז לא צריך להתרשם יותר מדי מהתיאוריה, בוודאי לא זו של ספר דברים שהיא 'הטפתית' \ פרוגרמטית במהותה.

אברם
יאים הדברים לאומריהם....

כאנשי הלכה נוכל לתרץ את כל מה שהעלית, עמוני ולא עמונית, לנביא יש את היכולת לעקור דברי תורה לפי שעה, ולא נעשה כסוכות הזה וכו'.
אבל הואיל ואיני קראי, אמקד יותר את שאלתי בגישה ההלכתית. וראו מש"כ ב http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=3108562&forum_id=1364
ואולי דברי כלולים בדברי נדב שנרב, במאמרו פרידריך ניטשה כברסלבר, ראו באתרו http://woland.ph.biu.ac.il/?page_id=146

אלוקים, על פי מיטב הגיוננו, ירצה אנשים מעניינים. אחרת למה ברא כל אחד עם שכל משלו? ולמה נטע בלבנו את הרצון להיות מקורי וייחודי?
הדת המקורית (דאורייתא) לא מתייחסת לסוגיה זו. מבחינתה החלק החשוב הוא שלא נקלקל את המסגרת של היראה והאהבה, החוקים והמצוות. כל עוד ניוותר במסגרת, לא משנה מה נעשה.
הדת שהתפתחה במשך הדורות, עיבתה והדגישה את המסגרת. מדור לדור נוספו חלקים למסגרת, כך שמרחב התמרון והייחודיות הצטמצם והלך.
בימינו מרחב הבחירה די מוגבל. ראשית יש את הנקודה שאי אפשר לחרוג מהמסגרת הדתית. מלבד זאת יש תופעה אחרת, המסגרת החברתית, שמונעת ייחודיות.
אבל התופעה הזו, שמסגרת חברתית מונעת ייחודיות, לא קשורה לאלוקים, ליהדות או לדת בכלל. היא קיימת בכל זמן ובכל מקום. בשום חברה לא מעודדים ייחודיות.

תוקן על ידי איה_האמת ב- 26/10/2016 21:41:57

ההנחה שציות לחוק מעקרת את האישיות טעונה לפחות הסבר

ת"ט
נניח שלא, אבל רק ציות לחוק, כשהחוק הוא חזות הכל, לא מנתב את האישיות, לכיוון אחד ויחיד ?

והואיל ונראה לי שאתה אדם מעניין, האם זה חלק מהציות או לאו דווקא?

בעב
לא הבנתי מה הקשר בין ציות לאדם מעניין? יכולני להראות לך בבני ברק ובירושלים (ובעוד מקומות) כל מיני צייתנים מעניינים מאוד
ואני בכלל בורגני קטן ומשעמם

יש מכתב של הרב שך, בו הוא מסביר - שאמנם נכון שהדרך הנכונה ללמד ילדים היא להתחיל מהבסיס - תנ"ך ,משנה, ורק לאחר מכן להגיע לגמרא. אבל מכיוון שהעולם היום "מעניין" ומרתק, צריך לתת לילד משהו מתאים שיעורר אותו ללמוד, ולכן ראוי ללמדו גמרא מגיל צעיר, בכדי שיאהב את הלימוד ויתחבר אליו. בלשונו - זה יהיה לילד לתחליף ל"משחק" אחר.

כל מי שבאמת מצליח לקיים את הפסוק ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך וכו', הוא אדם מיוחד, והלא הרמח"ל ייסד על סמך הפסוק את הספר "מסלת ישרים", אלא מה? מאז ומעולם להיות ישר בד"כ נחשב כדבר לא מעניין. בכל זאת, התורה מתחילה בספר בראשית ומספרת את סיפורם של אנשים מיוחדים - אברהם יצחק ויעקב. אם אברהם ויצחק היו פורצי דרך, הרי שיעקב, שישראל נקראים על שמו, התהלך בעקבי אברהם ויצחק ושם ועבר, וכישראל, בדרך מתונה. דווקא יעקב הקטן הוא זה שתיקן את תפילת ערבית, תפילת רשות, המקום של האינדיבידואל.

באשר לחוק ולייחודיות, התפיסה המודרנית שמקוריות היא חדשנות וחדשנות באה לידי ביטוי בתיאוריה חדשה, כלומר בחוקים חדשים הסותרים את החוקים הישנים, כגון התיאוריות של גליליאו וניוטון הסותרות את המדע האריסטוטלי, או האמנות המודרנית שאין לה חוקים מוגדרים ומקובלים כמו לאמנות הקלאסית, היא היפך ממה שנחשב למקוריות קודם למודרנה. אדרבא המקוריות הקלאסית נבעה מנאמנות למסורת וחידושה באופן מתון והדרגתי. אחת על כמה וכמה באשר לתורה, פירש רש"י: בהתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו. העמל המתמיד בתורה בהכרח מביא לייחודיות, ותולדות ישראל ראיה לכך: משה, יהושע, זקנים, נביאים, אנשי כנסת הגדולה, תנאים, אמוראים, סבוראים, גאונים, ראשונים, אחרונים....
 

ירוחם,

נמרוד היה פורץ דרך בע"ז. אברהם היה פורץ דרך ביראת שמים. אין זה אומר שלנמרוד לא היו גם מעלות או שאברהם לא שגה בחלק ממעשיו. מבחינה אסתטית, אולי נמרוד מעניין יותר מאברהם. מבחינה מוסרית, אברהם מיוחד.