|
|
| נשלח ב-20/11/2016 23:17 |
 |
| |
| ב_עקנין כתב: |  | אם ככה, למה לא לדבר בלשון בני אדם ולתת לאלוקים הרבה תארים? האם רק לכותבי התנ"ך היה מותר להמציא תארים? מאחרי חתימת התנ"ך מותר לדבר רק בפנטומימה?
ברצונו של אדם להגיד מה שירצה ולחשוב מה שירצה,
אבל כפי שהרמב"ם אומר בפרק ס' חלק א' במורה נבוכים :
איני אומר שהמחייב תארים לאל יתעלה אינו משיגו כראוי, או שהוא משתף או שהשׂגתו היא בשונה ממה שהוא, אלא אומר אני: הוא שלל את מציאות האלוה מתוך אמונתו מבלי להבחין בכך.
נכון שהרמב"ם לא השיג את הקבלה ולכן לא הבין את המושגים של עצם אור והארה , שהיום מובנים לכל מדען . ולכן זה לא ענין של אמונה אלא ענין של ידע שלא היה לרמב"ם
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2016 23:26 |
|
| |
אם אתה מביא פסוק תביא את כולו כדי שניתן יהיה להבין את משמעותו
כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל.
כוונת הפסוק להגיד שאין לאדם יתרון על הבהמה, מאחר ושניהם בני תמותה, וסופם לחזור אל האדמה
אבל בטח ובטח שאין כוונת הפסוק, כפי שאתה מנסה לרמז, שיש קשר בין שכל האדם לשכל הבהמה
"אז הרמב"ם הסכים להשאיר את התנ"ך והסידור במוזאון שנקרא "בית הכנסת", ואסר על הליכה בדרכי כותביהם."
'דרכי כותביהם' היא דרכו של הרמב"ם, הוא לא חידש עניין זה. דבר שאתה מסרב לקבל.
המשפט 'דיברה תורה בלשון בני אדם' אמרו חז"ל כמה וכמה פעמיים בגמרא
לא הרמב"ם
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2016 23:37 |
|
| |
| נמדשיר כתב: | | אם ככה, למה לא לדבר בלשון בני אדם ולתת לאלוקים הרבה תארים? האם רק לכותבי התנ"ך היה מותר להמציא תארים? מאחרי חתימת התנ"ך מותר לדבר רק בפנטומימה?ברצונו של אדם להגיד מה שירצה ולחשוב מה שירצה, אבל כפי שהרמב"ם אומר בפרק ס' חלק א' במורה נבוכים :איני אומר שהמחייב תארים לאל יתעלה אינו משיגו כראוי, או שהוא משתף או שהשׂגתו היא בשונה ממה שהוא, אלא אומר אני: הוא שלל את מציאות האלוה מתוך אמונתו מבלי להבחין בכך. נכון שהרמב"ם לא השיג את הקבלה ולכן לא הבין את המושגים של עצם אור והארה , שהיום מובנים לכל מדען . ולכן זה לא ענין של אמונה אלא ענין של ידע שלא היה לרמב"ם |
|
הרמב"ם הכיר את תורת הקבלה ,במתקונתה המוקדמת מספרים כמו ספר יצירה וספר שיעור קומה שהוא קרא 'למחוק אותו ולהכרית זכר עניינו' או ספר הבהיר וספרות ההיכלות , לפני הופעת ספר הזוהר שהוא ספר פסאודו אפיגרפי שנכתב במאה ה-12-13 ויוחס בצורה שקרית לתנא רשב"י , והתנגד לה !!
כל מי שמכיר את הגותו לא יכול להכחיש זאת
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2016 23:51 |
|
| |
לא אתייחס למה שאתה מאשים אותי במה שלא כתבתי, ולא למה שאתה מסנגר על הרמב"ם ללא הסבר לדברי הסניגוריא שלך, מכיוון שבאמת הדיון מוצה. ולא לשום דבר אחר.
אתייחס רק לפרשנות לפסוק "מותר האדם מן הבהמה": א. כתוב בפסוק גם "ורוח אחד לכל" - כלומר גם לאדם וגם לבהמה. ב. "ומותר האדם" - פשט המילים איננו מתייחס לכך שהם בני תמותה, כי זה פשיטא שאין בזה ייתרון לאדם על הבהמה, ולא צריך את שלמה המלך בשביל זה. ג. לא אמרתי שאין הבדל בין שכל האדם לשכל הבהמה - כמו שאמרת - כשאתה מצטט אותי, תצטט הכל, שתהיה ברורה הכוונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2016 23:51 |
|
| |
| ב_עקנין כתב: | | אם ככה, למה לא לדבר בלשון בני אדם ולתת לאלוקים הרבה תארים? האם רק לכותבי התנ"ך היה מותר להמציא תארים? מאחרי חתימת התנ"ך מותר לדבר רק בפנטומימה?ברצונו של אדם להגיד מה שירצה ולחשוב מה שירצה, אבל כפי שהרמב"ם אומר בפרק ס' חלק א' במורה נבוכים :איני אומר שהמחייב תארים לאל יתעלה אינו משיגו כראוי, או שהוא משתף או שהשׂגתו היא בשונה ממה שהוא, אלא אומר אני: הוא שלל את מציאות האלוה מתוך אמונתו מבלי להבחין בכך. נכון שהרמב"ם לא השיג את הקבלה ולכן לא הבין את המושגים של עצם אור והארה , שהיום מובנים לכל מדען . ולכן זה לא ענין של אמונה אלא ענין של ידע שלא היה לרמב"ם
הרמב"ם הכיר את תורת הקבלה ,במתקונתה המוקדמת מספרים כמו ספר יצירה וספר שיעור קומה שהוא קרא 'למחוק אותו ולהכרית זכר עניינו' או ספר הבהיר וספרות ההיכלות , לפני הופעת ספר הזוהר שהוא ספר פסאודו אפיגרפי שנכתב במאה ה-12-13 ויוחס בצורה שקרית לתנא רשב"י , והתנגד לה !!
כל מי שמכיר את הגותו לא יכול להכחיש זאת
כנראה שלא נגיע להסכמה גם לא על דברי הרמב"ם , ואני לא רוצה לבזות את הרמב"ם שסובר כמו שהינך חושב. היות והצורה שאתה מציג את הרמב"ם מעלה שאלות של אמונה לאין ספור שאין כאן המקום לםורטם!!!!
|
|
תוקן על ידי נמדשיר ב- 20/11/2016 23:54:08
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2016 12:56 |
|
| |
היות והצורה שאתה מציג את הרמב"ם מעלה שאלות של אמונה לאין ספור שאין כאן המקום לםורטם!!!!
לא הבנתי למה כוונת ואתה מוזמן בכל זאת לפרט
רק כדי לסבר את האוזן ולהציג רק חלק מהדברים שהרמב"ם כותב נגד רעיונות קבליים - עיוניים ומעשיים
אתחיל מדברים שהרמב"ם כתב לשאלה שנשאל בעניין הספר 'שיעור קומה' (אחד מספרי הקבלה הראשונים)
בשו"ת הרמב"ם מהדורת פריימן סימן שע"ג
'איני רואה כי הוא מן החכמים ז"ל חלילה להם כי יצא דבר זה מתחת ידם רק הוא חבור אחד מן הדרשנים היונים בלי ספק סוף דבר מחיקת זה הספר וכריתת זכר עניינו מצוה רבה היא כמו שכתוב ושם אלהים אחרים לא תזכרו וגו' ובוודאי עצם שיש לו קומה היא אלהים אחרים. עכ"ל
2 ראיות נוספות, מתוך 'מורה נבוכים' על דעתו של הרמב"ם על שימושים קבליים מעשיים כמו צירופי שמות (שמות הקב"ה), קמיעות וכו'
פרק סא' חלק א'
אל תעלה על דעתך הזייתם של כותבי הקמיעות והשמות אשר הם בודים, שאתה שומע מפיהם או מוצא בספריהם האוויליים. שמות אלה אינם מצביעים על שום עניין כלל. הם קוראים אותם שמות וטוענים שהם צריכים קדושה וטהרה ושהם עושים נפלאות. כל הדברים האלה הם סיפורים שלא ראוי לו לאדם שלם לשמעם, כל שכן להאמין בהם.
פרק ס"ב חלק א'
והנה כאשר מצאו האנשים הרעים הבורים את הלשונות האלה נתאפשר להם לשקר ולומר שיצרפו איזה אותיות שירצו ויאמרו: זה שם הפועל ועושה כאשר כותבים אותו או אומרים אותו באופן כזה. אחרי-כן נכתבו הכזבים אשר בדה אותם הרשע הבור הראשון. וספרים אלה הגיעו לידי החסידים היראים הפתאים אשר אין בידם קנה-מידה להבחין בו בין האמת והשקר והם הסתירו אותם. אחרי-כן נמצאו בעזבונם, ולכן חשבו אותם לנכונים16. ובסיכום: פתי יאמין לכל דבר (משלי י"ד, 15).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2016 13:29 |
|
| |
| ב_עקנין כתב: | | היות והצורה שאתה מציג את הרמב"ם מעלה שאלות של אמונה לאין ספור שאין כאן המקום לםורטם!!!!
לא הבנתי למה כוונת ואתה מוזמן בכל זאת לפרט
רק כדי לסבר את האוזן ולהציג רק חלק מהדברים שהרמב"ם כותב נגד רעיונות קבליים - עיוניים ומעשיים
אתחיל מדברים שהרמב"ם כתב לשאלה שנשאל בעניין הספר 'שיעור קומה' (אחד מספרי הקבלה הראשונים)
בשו"ת הרמב"ם מהדורת פריימן סימן שע"ג
'איני רואה כי הוא מן החכמים ז"ל חלילה להם כי יצא דבר זה מתחת ידם רק הוא חבור אחד מן הדרשנים היונים בלי ספק סוף דבר מחיקת זה הספר וכריתת זכר עניינו מצוה רבה היא כמו שכתוב ושם אלהים אחרים לא תזכרו וגו' ובוודאי עצם שיש לו קומה היא אלהים אחרים. עכ"ל
אם תבחין הרמב"ם כותב עצם שיש לו קומה הרמב"ם לא הבין שלאור של העצם יש קומה , היות והרמב"ם לא הכיר את המושגים . ולמטה כתבתי באריכות איך הרמב"ם יסביר את מעשה המרכבה ביחזקאל. 2 ראיות נוספות, מתוך 'מורה נבוכים' על דעתו של הרמב"ם על שימושים קבליים מעשיים כמו צירופי שמות (שמות הקב"ה), קמיעות וכו'
פרק סא' חלק א'
אל תעלה על דעתך הזייתם של כותבי הקמיעות והשמות אשר הם בודים, שאתה שומע מפיהם או מוצא בספריהם האוויליים. שמות אלה אינם מצביעים על שום עניין כלל. הם קוראים אותם שמות וטוענים שהם צריכים קדושה וטהרה ושהם עושים נפלאות. כל הדברים האלה הם סיפורים שלא ראוי לו לאדם שלם לשמעם, כל שכן להאמין בהם.
פרק ס"ב חלק א'
והנה כאשר מצאו האנשים הרעים הבורים את הלשונות האלה נתאפשר להם לשקר ולומר שיצרפו איזה אותיות שירצו ויאמרו: זה שם הפועל ועושה כאשר כותבים אותו או אומרים אותו באופן כזה. אחרי-כן נכתבו הכזבים אשר בדה אותם הרשע הבור הראשון. וספרים אלה הגיעו לידי החסידים היראים הפתאים אשר אין בידם קנה-מידה להבחין בו בין האמת והשקר והם הסתירו אותם. אחרי-כן נמצאו בעזבונם, ולכן חשבו אותם לנכונים16. ובסיכום: פתי יאמין לכל דבר (משלי י"ד, 15).
|
|
הדברים הנ"ל מחזקים את מה שכתבתי שהרמב"ם לא השיג את שורש הקבלה ולכן יצא נגד הספרים הנ"ל . את ענין הקבלה אי אפשר ללמוד מתוך איזה ספר שמחבר חיבר , כי לא בטוח שהספרים הנ"ל חוברו על ידי חכמי האמת ככל שידוע הראשונים לא חיברו ספרים על הקבלה בצורה מסודרת וגלויה ולכן מי לא השיג זאת ,לעומת הרמב"ן שקיבל את הקבלה מאנשים שלמדו זאת עם אליהו הנביא וזה רק מחזק את מה שכתבתי שהרמב"ם לה השיג את הקבלה ולכן הרמב"ם לא מוסמך בנושאים אילו כלל , ולא לחינם הרמב"ן חלק על הרמב"ם .
גם כשלומדים עץ חיים אי אפשר להבין את הענין לאישורו , אבל היות ואנו מאמינים שהבורא הוא האחד יחיד ואין זולתו , ולכן הוא עושה ויעשה כל המעשים , ולכן הרי ברור שפעולותיו מתגלות לנו על ידי פעולות העולם וגם הרי ברור לנו עאל פי האמונה שתפילותינו משנות גזירות , והעולם הוא דינמי על פי מעשינו , והרי הבורא הוא לא בר שינוי מצד אחד , ומצד שני הרי הכל נעשה על ידי הבורא , ולכאורה יש סתירה גדולה איך הדברים משתלבים , וזה בדיוק מעשה מרכבה המובא בתלמוד שיש מלאכים ושרפים ומעשה מרכבה ביחזקאל שהרמב"ם לא יודע איך להסביר זאת , וחכמת האמת מסבירה הכל בצורה שמתאימה לאמונה היהודית .
הרי גם הרמב"ם מודה בענין של המלאכים ואיך המלאכים פועלים ? האם כרשות נפרדת או מכח הבורא או איך הדברים פועלים ? הרי כבר אמרה התורה אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו , ואם כן כיצד פועלים המלאכים , ויש עוד הרבה שאלות כנ"ל שהרמב"ם לא השיב עליהם , ולכן עם כל הכבוד להרמב"ם לחכמי האמת יש תשובות לכ הענין הנ"ל איך הם השיגו את התשובות לשאלות הנ"ל ,
לי ברור שלרמב"ם לא היו שאלות והחליט לא להבין אלא להאמין בענין ללא השגה , וברור שדרך קריאת ספרים אי אפשר להשיג , וגם לא בטוח שכל ספר שמדבר על שמות היה ספר של מחבר אמיתי, ולכן הרמב"ם יצא נגדו , הרמב"ם לא פגש חכם האמת שהשיג את הקבלה בצורה אמיתיית ולכן הרמב"ם לא היה יכול להתייחס לעניין , כל הספרים שהבאת אין שום מקור שזו הקבלה האמיתי שקיבלנו מפי אליהו .
על כן אני מסכם בלי השגת הקבלה ישנם שאלות שאין עליהם תשובות , הרמב"ם התייחס לספרים שלא ברור שכתבו אותם מקובלים מוסמכים , וברור שהרמב"ם לא השיג את הקבלה האמתית מרב שקיבל מאליהו , ולכן הרמב"ם בנקודה הזאת לא מוסמך .
ועל פי חכמת האמת אחדות אין שום סתירה בין "ולך דומיה תהילה " לבין כל התיאורים על השמות .
ואני שוב חוזר לבורא עולם כעצם אין שום השגה ואפילו לא תואר בורא עולם זה לא הגדרה אלא תיאור אל מי הכוונה , לעומת אלוקים שזו הגדרה , ומה שכתב הרמב"ם במורה נבוכים שכאילו לדבר על אלוקים זה לא נכון , הרי הרמב"ם כתב במקור בערבית , ויתכן שבמקור הכוונה היתה בורא עולם ולא אלוקים כמו שהרמב"ם כותב את הי"ג עיקרים בתיאור בורא עולם .
זו דעתי ואיך שהשגתי את חכמת האמת .
ואני לא רואה ענין להמשיך לדו האם חכמת האמת היא נכונה או לא וגם לא רציתי להכנס לענין , המשל מהמכונה היה נקודה אחד להמחיש שאנשים יכולים להתעסק מול משהו שהם לא משיגים איך הדבר פועל אבל הם מאמינים שיקבלו את מבוקשם אם יפעלו כמו שצריך , וזה לא דימיון אל זה פועל מתוך שכל .
וכנראה לא הבנת את עומק המשל.
תוקן על ידי נמדשיר ב- 21/11/2016 13:38:10
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2016 10:50 |
|
| |
אפרים,
נישאר חלוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2016 11:03 |
|
| |
ב_עקנין
זו הפעם השנייה שאתה לא עונה על שאלה. השאלה הייתה " אני מזמין אותך לציין חפץ אחד מעשה ידי-אדם שתחילתו לא הייתה בדמיון של בן אנוש. " אני אתייחס למספר דברים שכתבת. 1. אתה יכול למנוע מעצמך לדמיין ? ביחס למה שאתה קורא לו דמיון, אז כן. אני יכול.
2. אתה יכול למנוע מעצמך לחלום, שהרי כולו הוא דמיון? יש לך שליטה על תוכן החלום ? אם חלמת חלום רע, אתה יכול למנוע מעצמך לחלום אותו שוב בלילה למחרת או עוד שבוע או עוד שנה ?? כן. אם אני רוצה, אני יכול. למד בבקשה מה זה Lucid dream. אני אגדיר שוב מה זה "דמיון". דמיון: היכולת לראות / להרגיש / להריח / לשמוע ולחוות מציאות שאיננה קיימת. נחזור שוב לדוגמה של הבניין. בניין בן 27 קומות מצופה בשיש כתום. הבניין המדומיין לא קיים במציאות. אם בן-אנוש לא יראה את הבניין הזה בדמיון, המהנדס לא יכין תכניות. הטרקטור ומכונת הקידוח לא יגיעו לשטח. הנהג של משאית הבטון לא יצא מהמיטה בבוקר. הברזל לא יצא מהמחסן. הפועלים לא יגיעו לאתר הבניה. בקיצור, הבניין הזה לא יופיע במציאות לעולם. הדמיון הוא המלך וכל השאר, משרתיו. אתה מוזמן שוב לענות על השאלה הבאה: האם אתה חושב שיכול להיות במציאות גשר בצבע אדום, מעשה ידי-אדם, מעל המים, בין נהריה ללימסול, בלי שבן-אנוש יראה בדמיונו גשר כזה בתחילה?
נחזור שוב על הדברים שכתבת על אלברט איינשטיין: " נו, הבאת דוגמה יפה שגם אדם גדול וגאון בתחומו יכול להגיד דברי שטות בתחום אחר. " אתה חושב שאלברט איינשטיין לא ידע להבחין בין "דמיון" לבין מה שאתה קורא לו: "כח שכלי" ? ובכן, לא. אלברט איינשטיין ידע שהחשיבה, "הכח השכלי שלך" מוגבל/ת להווה, למה שיש וידוע במציאות. לכן הוא אמר : " הדמיון חשוב יותר מהידע. בגלל שהידע מוגבל לכל מה שאנחנו יודעים ומבינים עכשיו, בעוד שהדמיון חובק (מכיל) את כל העולם, ואת כל מה שאי-פעם נדע ונבין " כוונת דבריו הייתה "שהכח השכלי" יודע ומכיר אך ורק את מה שקיים, את התיאוריות והידע הקיים. בעוד שבדמיון יש אינסוף של תיאוריות, מצבים, רעיונות, צירופים וכו', "שהכח השכלי" לא יכול ולא מסוגל להגיע אליהם לעולם. רק אחרי שיש תיאוריה, רעיון, (גשר אדום מעל המים בין נהריה ללימסול), שמגיע מהדמיון, "הכח השכלי" יכול להוציא לפועל את מה שהדמיון הביא. לכן, ללא כל אותם בורים נבערים שדמיינו "ספינת ברזל רצה באוויר", "הכח השכלי" לעולם לא היה מפתח את המטוס. אם היית מבין לעומק את הציטוט שהבאתי מויליאם בלייק, היית מבין מדוע הוא הצליח להגדיר את א' בשני משפטים. בעוד שהרמב"ם עם כל הפילוסופיה שכתב לא הצליח.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2016 13:41 |
|
| |
סיפור
בחצות הלילה נכנס יהודי לבית המדרש פותח את דלתות ארון הקודש. מכניס את ראשו ואומר.
רבש"ע -יעקב יצחק בן שמיל מדבר אליך. בן 80 שנה אנוכי היום.
כשמלאו לי 3 שנים. כיסה אבי את ראשי בכיפה, שעד היום לא הורדתי אותו
בגיל 4 התחלתי ללמוד חומש רש"י מתוך חומש. בגיל 5 התחלתי ללמוד משניות. בגיל 6 התחלתי ללמוד גמרא.
בגיל 10 כבר למדתי עם תוספות ומפרשים. כל אותו זמן התפללתי במנין שחרית מנחה ומעריב מגיל י'ג הנחתי תפילין כל יום,עברתי לפני התיבה וקראתי בתורה כבעל קורא.
מעולם לא אכלתי בלי ברכה או נטילת ידים, ברכה ראשונה ואחרונה,אכלתי רק בהכשר הרב לנדאו או בד"ץ.
והנה רבש"ע בן שמונים שנה אני היום. אין לי כלום בעולם לא אשה לא ילדים ונכדים לא מכונית ולא בית, כלום רבש"ע
והנה חברי יוסף צבי -קרפקפתא דלא מנח תפילין אוכל שרצים וטריפות בעל נידות לא שומר שבת ויו"ט לא הולך לבי"כ
יש לו בית גדול ומרווח 3 מכוניות אשה ילדים נכדים. עשיר גדול שנהנה מכל רגע בחייו!
למה למה למה רבש"ע איפה הצדק? למה?
יצאה בת קול ואמרה- הוא לא נידנד לי ובלבל את המח 3 פעמים ביום..
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2016 17:47 |
|
| |
| שלישישי כתב: | | השאלה הייתה " אני מזמין אותך לציין חפץ אחד מעשה ידי-אדם שתחילתו לא הייתה בדמיון של בן אנוש. "
אני לא אנתרופולוג או חוקר מדעי המוח בשביל לתת לך דוגמאות
וכיהודי טוב אני אחזיר בשאלה - אתה מכיר חפץ אחד שהוא לא תוצר של השכל ?
בסופו של דבר הויכוח בינינו הוא עניין של נק' מבט
מה שעבורך הוא העיקר (הדימיון) עבורי הוא מרכיב שולי,
מהסיבה הפשוטה שחזרתי עליה כבר כמה וכמה פעמיים ואתה מעדיף להתעלם ממנה
הדימיון משותף לכל בני האדם ואין הבדל בין בור נבער לבין גאון
שניהם קולטים באופן סביל רשמים שונים מהחושים השונים ומפרידים ומרכיבים אותם מחדש
גם בור וגם גאון יכולים לדמיין את אותם הדברים בדיוק - ציפור ברזל עפה באויר או גשר בין ישראל לקפריסין או בניין בן 27 קומות ולמה כל כך מעט ..אם אפשר לדמיין בניין מכדור הארץ עד הירח - רק צריך להכנס למעליות בתוכו וללחוץ קומה 20599 ותוך 10 דקות מגיעים לירח - איזה כיף
אפשרי לא ?? גם בור וגם גאון יכולים לדמיין זאת, לא ??
אבל מה שעושה את ההבדל בין בור לגאון זה השכל
וזה העיקר !!
רק גאונים בעזרת כוחם השכלי בלבד המציאו את המטוס
ורק גאונים ימציאו אולי עוד 200 שנה אם בכלל, בעזרת כוחם השכלי בלבד בניין עד הירח
לא המדמיינים
עבורי העיקר ויחודיותו של המין האנושי וסגולתו ותפארתו הוא השכל וכוחו להוציא מהתאוריה למציאות
וזה מה שנקרא - חלק אלוה ממעל
לא הדימיון
עבורי כוח שיש באדם שהוא משותף לכל בני האדם - כמו הדימיון ללא הבדל בורים או גאונים או בין מי שחי כיום או לפני 5000 שנה - לא יכול להיות בו יחודיות הוא לא יכול להיות 'הבכור' מבין כוחות נפשו של האדם. אי אפשר לשים אותו במקום הראשון או כמו שאתה כותב למטה "הדמיון הוא המלך וכל השאר, משרתיו."
"המלך" יכול להיות רק מה שמבדיל בין בני אדם. ואני לא מדבר על הבדלה מולדת אלא על הבדלה מרצון
שאחד מפעיל את כל כוח שכלו ומה שנקרא 'הורג את עצמו באוהלה של תורה'
והאחר משקיע את זמנו בדברי הבל ותענוגות ולא מפעיל בכלל את שכלו אלא בעיקר את דימיונו
|
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2016 18:19 |
|
| |
מדשיר,
ראשית לכל לגבי הקטעים שהבאתי מ'מורה נבוכים' על דברים ברורים שהרמב"ם אומר נגד עניין הקמיעות וצירופי השמות - הרמב"ם בדבריו מתנגש חזיתית עם המסורת הקבלית, ולא משאיר מקום לספק שלא רק שלא היה מקובל (כמו שהיו טענות שקריעות שכאלה ) אלא שידע את הקבלה והתנגד לה. וגם דבריו בשו"ת ברורים ונהירים
אבל מכיוון ודברים אלה לא מספקים, אביא ראיות נוספות להתנגדות הרמב"ם להבטים אחרים של תורת הקבלה
פרק מו' חלק א'האדם זקוק למעשׂי מלאכה להכין לו מזונותיו, מלבושו ומחסהו, מכיוון שזה מתחייב מטבעו, כלומר, הוא נזקק להכין לו את מה שמתאים לו. לעתים יש מלאכות גם לכמה מבעלי-החיים, מכיוון שהם זקוקים לאותה מלאכה. לא נראה לי שמישהו יטיל ספק בכך שהאל יתעלה אינו זקוק לדבר שיאריך את מציאותו או יתקן את מצבו. לכן אין לו איבר. רצוני לומר שאינו גוף, מעשׂיו הם בעצמוּתו ולא בכלי. הכוחות הם בלא ספק מכלל הכלים. מכאן שאין הוא בעל כוח, כוונתי שאין בו משהו זולת עצמוּתו שבו הוא פועל, יודע או רוצה. שכן התארים הם כוחות, אשר שינו לגביהם את המינוח ולא דבר אחר.בדברים אלה הרמב"ם בעצם דוחה את הדברים של חכמי הקבלה שאומרים שיש לאלוהים כל מיני כוחות שעל ידם הוא מנהיג את עולמו. אומר הרמב"ם, להגיד שיש לאל כוחות זה אומר שהוא זקוק לכלים. הקב"ה לא זקוק לכלים, הוא עצמו מפעיל את הכל, לכן אסור ליחס לו כל מיני גופים או כוחות נוספים על עצמותו.
פרק ס"א חלק א' בקטע להלן, הרמב"ם בתחילה מדבר על 'השם המפורש' של הקב"ה ואח"כ בפסקה השניה על השמות האחרים המיוחסים לקב"ה בכתבי הקודש.
ובסיכומו של דבר, גדולתו של שם זה והאיסור לבטא אותו באים מתוך שהוא מורה על עצמוּתו יתעלה באופן שאף אחד מן הברואים אינו משותף בהוראה זאת; כפי שאמרו עליו [חכמינו] ז"ל: שמי המיוחד לי.
ואִילו שאר השמות כולם מורים על תארים ולא על עצמוּת בלבד, אלא על עצמוּת בעלת תארים, מכיוון שהם נגזרים. לכן הם גורמים לנו דמיון-שווא של ריבוי; כוונתי שהם גורמים לנו דמיון-שווא שיש תארים, שיש עצמוּת ועניין נוסף על העצמוּת, שכן כך היא הוראת כל שם נגזר: הוא מורה על משמעות ועל נושׂא שלא פורש בשמו, אשר אליו קשורה אותה משמעות.
כלומר, כשאנחנו קוראים את כל התארים שיש בתנ"ך על הקב"ה נראה כביכול שיש עצמות ועניין נוסף על העצמות. לדעת הרמב"ם אין זה נכון - אין תוספת על העצמות האלוהית אלא יש רק את האלוה והעולם. כלומר המשמעות היא שלפי הרמב"ם, אין מדרגות אמצעיות אימננטיות (ספירות) בין האלוהות ובין העולם. אין מציאות חיצונית לאלוהות, של מערך רוחני - ספירות, בין הבורא ובין העולם.
והרמב"ם ממשיך בדבריו: מכיוון שהוכח בהוכחה מופתית שאין האל יתעלה נושׂא כלשהו אשר אליו קשורות משמעויות, ידוע שהשמות הנגזרים הם או משום ייחוס המעשׂה אליו או כדי ללמד על שלמותו. לכן היה סולד ר' חנינה מלאמור הגדול הגיבור והנורא לולא שני דברים שהזכיר שהצריכו זאת, מכיוון שאלה גורמות לנו לדמות-בדמיון-שווא תוארי עצמוּת, כלומר, שהן (מציינות) שלמויות הנמצאות בו.
שמותיו יתעלה שנגזרו מן המעשׂים גורמים לכמה אנשים דמיון-שווא שיש לו תארים מרובים כמספר המעשׂים שמהם נגזרו. לכן הבטיח שהאנשים יקבלו השׂגה אשר תסיר מהם שיבוש זה, ואמר: ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה י"ד, 9), כלומר, כשם שהוא אחד כן ייקרא אז בשם אחד בלבד, והוא השם המורה על העצמוּת בלבד מבלי שיהיה נגזר.
כלומר, מה שהרמב"ם אומר, שמכיוון שבני אדם טעו לחשוב שהתארים מורים על מציאות נוספת על הקב"ה, חיצונית לו (מה שנקרא ספירות ), לכן מבטיח לנו הנביא זכריה שיבוא יום והתפיסה הזו תתוקן ואנשים יבינו שאין במציאות האלוהית אלא האלוה לבדו ולא שום דבר נוסף על עצמותו. וזו כוונת הנביא בפסוק "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"
בסופו של דבר, כפי שכתבתי גם קודם, לדעתי הרמב"ם הכיר את תורת הקבלה, הכיר גם את המרכיבים התאורטיים שלה כמו אורות נבראים וספירות ובטח שגם את המרכיבים המעשיים כמו עניין הקמיעות וצירופי האותיות הכיר והתנגד להם
אתה כותב: "ברור שהרמב"ם לא השיג את הקבלה האמתית מרב שקיבל מאליהו , ולכן הרמב"ם בנקודה הזאת לא מוסמך ".
ברגע שלוקחים את הדיון לדברי אגדה, שאי אפשר לבסס אותם ובאותה מידה גם אפשר להגיד דברי אגדה אחרים, על מי למד עם אליהו הנביא ומי (לטענתך) לא למד - אז אי אפשר לקדם את הדיון ומאין לך שהרמב"ם לא למד עם אליהו הנביא או כל נביא אחר ?? למה דווקא מי שלומד את "תורת הקבלה" צריך נביא בעזרתו ומי שכתב את פירוש המשניות ואת היד החזקה שכל עולם התורה עומד עליה עד ימינו, ושרוב מכריע של 'השולחן ערוך' מבוסס על פסיקותיו, לא צריך איזה נביא בעזרתו ??
חסידי הקבלה לקחו לעצמם (לכאורה ) את הזכות ללמוד עם נביאים והשאירו את כל שאר גדולי התורה שלא חשבו כדעתם יתומים. האמנם ?
תוקן על ידי ב_עקנין ב- 27/11/2016 18:30:18
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2016 03:34 |
|
| |
| ב_עקנין כתב: | | מדשיר,
ראשית לכל לגבי הקטעים שהבאתי מ'מורה נבוכים' על דברים ברורים שהרמב"ם אומר נגד עניין הקמיעות וצירופי השמות - הרמב"ם בדבריו מתנגש חזיתית עם המסורת הקבלית, ולא משאיר מקום לספק שלא רק שלא היה מקובל (כמו שהיו טענות שקריעות שכאלה ) אלא שידע את הקבלה והתנגד לה. וגם דבריו בשו"ת ברורים ונהירים
אבל מכיוון ודברים אלה לא מספקים, אביא ראיות נוספות להתנגדות הרמב"ם להבטים אחרים של תורת הקבלה
פרק מו' חלק א'האדם זקוק למעשׂי מלאכה להכין לו מזונותיו, מלבושו ומחסהו, מכיוון שזה מתחייב מטבעו, כלומר, הוא נזקק להכין לו את מה שמתאים לו. לעתים יש מלאכות גם לכמה מבעלי-החיים, מכיוון שהם זקוקים לאותה מלאכה. לא נראה לי שמישהו יטיל ספק בכך שהאל יתעלה אינו זקוק לדבר שיאריך את מציאותו או יתקן את מצבו. לכן אין לו איבר. רצוני לומר שאינו גוף, מעשׂיו הם בעצמוּתו ולא בכלי. הכוחות הם בלא ספק מכלל הכלים. מכאן שאין הוא בעל כוח, כוונתי שאין בו משהו זולת עצמוּתו שבו הוא פועל, יודע או רוצה. שכן התארים הם כוחות, אשר שינו לגביהם את המינוח ולא דבר אחר.בדברים אלה הרמב"ם בעצם דוחה את הדברים של חכמי הקבלה שאומרים שיש לאלוהים כל מיני כוחות שעל ידם הוא מנהיג את עולמו. אומר הרמב"ם, להגיד שיש לאל כוחות זה אומר שהוא זקוק לכלים. הקב"ה לא זקוק לכלים, הוא עצמו מפעיל את הכל, לכן אסור ליחס לו כל מיני גופים או כוחות נוספים על עצמותו.
פרק ס"א חלק א' בקטע להלן, הרמב"ם בתחילה מדבר על 'השם המפורש' של הקב"ה ואח"כ בפסקה השניה על השמות האחרים המיוחסים לקב"ה בכתבי הקודש.
ובסיכומו של דבר, גדולתו של שם זה והאיסור לבטא אותו באים מתוך שהוא מורה על עצמוּתו יתעלה באופן שאף אחד מן הברואים אינו משותף בהוראה זאת; כפי שאמרו עליו [חכמינו] ז"ל: שמי המיוחד לי.
ואִילו שאר השמות כולם מורים על תארים ולא על עצמוּת בלבד, אלא על עצמוּת בעלת תארים, מכיוון שהם נגזרים. לכן הם גורמים לנו דמיון-שווא של ריבוי; כוונתי שהם גורמים לנו דמיון-שווא שיש תארים, שיש עצמוּת ועניין נוסף על העצמוּת, שכן כך היא הוראת כל שם נגזר: הוא מורה על משמעות ועל נושׂא שלא פורש בשמו, אשר אליו קשורה אותה משמעות.
כלומר, כשאנחנו קוראים את כל התארים שיש בתנ"ך על הקב"ה נראה כביכול שיש עצמות ועניין נוסף על העצמות. לדעת הרמב"ם אין זה נכון - אין תוספת על העצמות האלוהית אלא יש רק את האלוה והעולם. כלומר המשמעות היא שלפי הרמב"ם, אין מדרגות אמצעיות אימננטיות (ספירות) בין האלוהות ובין העולם. אין מציאות חיצונית לאלוהות, של מערך רוחני - ספירות, בין הבורא ובין העולם.
והרמב"ם ממשיך בדבריו: מכיוון שהוכח בהוכחה מופתית שאין האל יתעלה נושׂא כלשהו אשר אליו קשורות משמעויות, ידוע שהשמות הנגזרים הם או משום ייחוס המעשׂה אליו או כדי ללמד על שלמותו. לכן היה סולד ר' חנינה מלאמור הגדול הגיבור והנורא לולא שני דברים שהזכיר שהצריכו זאת, מכיוון שאלה גורמות לנו לדמות-בדמיון-שווא תוארי עצמוּת, כלומר, שהן (מציינות) שלמויות הנמצאות בו.
שמותיו יתעלה שנגזרו מן המעשׂים גורמים לכמה אנשים דמיון-שווא שיש לו תארים מרובים כמספר המעשׂים שמהם נגזרו. לכן הבטיח שהאנשים יקבלו השׂגה אשר תסיר מהם שיבוש זה, ואמר: ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה י"ד, 9), כלומר, כשם שהוא אחד כן ייקרא אז בשם אחד בלבד, והוא השם המורה על העצמוּת בלבד מבלי שיהיה נגזר.
כלומר, מה שהרמב"ם אומר, שמכיוון שבני אדם טעו לחשוב שהתארים מורים על מציאות נוספת על הקב"ה, חיצונית לו (מה שנקרא ספירות ), לכן מבטיח לנו הנביא זכריה שיבוא יום והתפיסה הזו תתוקן ואנשים יבינו שאין במציאות האלוהית אלא האלוה לבדו ולא שום דבר נוסף על עצמותו. וזו כוונת הנביא בפסוק "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"
בסופו של דבר, כפי שכתבתי גם קודם, לדעתי הרמב"ם הכיר את תורת הקבלה, הכיר גם את המרכיבים התאורטיים שלה כמו אורות נבראים וספירות ובטח שגם את המרכיבים המעשיים כמו עניין הקמיעות וצירופי האותיות הכיר והתנגד להם
אתה כותב: "ברור שהרמב"ם לא השיג את הקבלה האמתית מרב שקיבל מאליהו , ולכן הרמב"ם בנקודה הזאת לא מוסמך ".
ברגע שלוקחים את הדיון לדברי אגדה, שאי אפשר לבסס אותם ובאותה מידה גם אפשר להגיד דברי אגדה אחרים, על מי למד עם אליהו הנביא ומי (לטענתך) לא למד - אז אי אפשר לקדם את הדיון ומאין לך שהרמב"ם לא למד עם אליהו הנביא או כל נביא אחר ?? למה דווקא מי שלומד את "תורת הקבלה" צריך נביא בעזרתו ומי שכתב את פירוש המשניות ואת היד החזקה שכל עולם התורה עומד עליה עד ימינו, ושרוב מכריע של 'השולחן ערוך' מבוסס על פסיקותיו, לא צריך איזה נביא בעזרתו ??
חסידי הקבלה לקחו לעצמם (לכאורה ) את הזכות ללמוד עם נביאים והשאירו את כל שאר גדולי התורה שלא חשבו כדעתם יתומים. האמנם ?
תוקן על ידי ב_עקנין ב- 27/11/2016 18:30:18 |
|
האר"י כותב שהרמב"ם לא האיר לו חכמת הקבלה , כי היה מהצד השמאלי . ועל כן גם משמים לא שלחו לו רב שילמד אותו כי לא היה בכוחו להשיג את אור הקבלה מחמת טבעו , ולכן דוקא בהלכה הרמב"ם היה חזק .
אני לא אכנס לעומק להסביר מה המשמעות של ימין ושמאל בענין הזה .
ודוקא מהציטוטים שהבאת אני רואה זאת בחוש שהרמב"ם לא השיג את אור הקבלה , כי הרי הרמב"ם מודה בתארים
מכיוון שהוכח בהוכחה מופתית שאין האל יתעלה נושׂא כלשהו אשר אליו קשורות משמעויות, ידוע שהשמות הנגזרים הם או משום ייחוס המעשׂה אליו או כדי ללמד על שלמותו
הרי שהרמב"ם לא השיג את הנקודה של איך יחוס המעשה קשור לעצם לכן ממשיך
מכיוון שאלה גורמות לנו לדמות-בדמיון-שווא תוארי עצמוּת, כלומר, שהן (מציינות) שלמויות הנמצאות בו.
אבל מי שמאיר לו חכמת הקבלה ולא שקרא ספרים אלא מאיר לו אור הקבלה , הדבר לא בא לו בדמיון אלא בהבנה שלימה .
ואם הרמב"ם היה מכיר את אילו שקיבלו זאת מפי אליהו הוא לא היה חולק עליהם אלא אחד מהשנים או שהיה מתאמץ להשיג או שהיה מאמין לדבריהם בלי להשיג.
זו דעתי על פי המקובל מהאר"י , ואפשר לחלוק ואפשר להסכים .
תוקן על ידי נמדשיר ב- 28/11/2016 04:27:11
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2016 07:34 |
|
| |
| ב_עקנין כתב: | | מדשיר,
ראשית לכל לגבי הקטעים שהבאתי מ'מורה נבוכים' על דברים ברורים שהרמב"ם אומר נגד עניין הקמיעות וצירופי השמות - הרמב"ם בדבריו מתנגש חזיתית עם המסורת הקבלית, ולא משאיר מקום לספק שלא רק שלא היה מקובל (כמו שהיו טענות שקריעות שכאלה ) אלא שידע את הקבלה והתנגד לה. וגם דבריו בשו"ת ברורים ונהירים
אבל מכיוון ודברים אלה לא מספקים, אביא ראיות נוספות להתנגדות הרמב"ם להבטים אחרים של תורת הקבלה
פרק מו' חלק א'האדם זקוק למעשׂי מלאכה להכין לו מזונותיו, מלבושו ומחסהו, מכיוון שזה מתחייב מטבעו, כלומר, הוא נזקק להכין לו את מה שמתאים לו. לעתים יש מלאכות גם לכמה מבעלי-החיים, מכיוון שהם זקוקים לאותה מלאכה. לא נראה לי שמישהו יטיל ספק בכך שהאל יתעלה אינו זקוק לדבר שיאריך את מציאותו או יתקן את מצבו. לכן אין לו איבר. רצוני לומר שאינו גוף, מעשׂיו הם בעצמוּתו ולא בכלי. הכוחות הם בלא ספק מכלל הכלים. מכאן שאין הוא בעל כוח, כוונתי שאין בו משהו זולת עצמוּתו שבו הוא פועל, יודע או רוצה. שכן התארים הם כוחות, אשר שינו לגביהם את המינוח ולא דבר אחר.בדברים אלה הרמב"ם בעצם דוחה את הדברים של חכמי הקבלה שאומרים שיש לאלוהים כל מיני כוחות שעל ידם הוא מנהיג את עולמו. אומר הרמב"ם, להגיד שיש לאל כוחות זה אומר שהוא זקוק לכלים. הקב"ה לא זקוק לכלים, הוא עצמו מפעיל את הכל, לכן אסור ליחס לו כל מיני גופים או כוחות נוספים על עצמותו.
מדבריך ניכר שאינך מבין את הקבלה הקבל לא מייחסת כוחות לעצמות אלא מסבירה איך עצמותו פועלת בעולם .
פרק ס"א חלק א' בקטע להלן, הרמב"ם בתחילה מדבר על 'השם המפורש' של הקב"ה ואח"כ בפסקה השניה על השמות האחרים המיוחסים לקב"ה בכתבי הקודש.
ובסיכומו של דבר, גדולתו של שם זה והאיסור לבטא אותו באים מתוך שהוא מורה על עצמוּתו יתעלה באופן שאף אחד מן הברואים אינו משותף בהוראה זאת; כפי שאמרו עליו [חכמינו] ז"ל: שמי המיוחד לי.
ואִילו שאר השמות כולם מורים על תארים ולא על עצמוּת בלבד, אלא על עצמוּת בעלת תארים, מכיוון שהם נגזרים. לכן הם גורמים לנו דמיון-שווא של ריבוי; כוונתי שהם גורמים לנו דמיון-שווא שיש תארים, שיש עצמוּת ועניין נוסף על העצמוּת, שכן כך היא הוראת כל שם נגזר: הוא מורה על משמעות ועל נושׂא שלא פורש בשמו, אשר אליו קשורה אותה משמעות.
שוב אני חוזר זה כך נראה למי שאינו משיג את שרשי הקבלה . למי שמשיג שרשי הקבלה מבין שאין ענין נוסף על העצמות אלא הקבלה מתארת איך העצמות פועלת
כלומר, כשאנחנו קוראים את כל התארים שיש בתנ"ך על הקב"ה נראה כביכול שיש עצמות ועניין נוסף על העצמות. לדעת הרמב"ם אין זה נכון - אין תוספת על העצמות האלוהית אלא יש רק את האלוה והעולם. כלומר המשמעות היא שלפי הרמב"ם, אין מדרגות אמצעיות אימננטיות (ספירות) בין האלוהות ובין העולם. (הספירות הם לא מדרגות אמצעיות בין העצמות לאלוהות) אין מציאות חיצונית לאלוהות, של מערך רוחני - ספירות, בין הבורא ובין העולם.
והרמב"ם ממשיך בדבריו: מכיוון שהוכח בהוכחה מופתית שאין האל יתעלה נושׂא כלשהו אשר אליו קשורות משמעויות, ידוע שהשמות הנגזרים הם או משום ייחוס המעשׂה אליו או כדי ללמד על שלמותו. לכן היה סולד ר' חנינה מלאמור הגדול הגיבור והנורא לולא שני דברים שהזכיר שהצריכו זאת, מכיוון שאלה גורמות לנו לדמות-בדמיון-שווא תוארי עצמוּת, כלומר, שהן (מציינות) שלמויות הנמצאות בו.
שמותיו יתעלה שנגזרו מן המעשׂים גורמים לכמה אנשים דמיון-שווא שיש לו תארים מרובים כמספר המעשׂים שמהם נגזרו. לכן הבטיח שהאנשים יקבלו השׂגה אשר תסיר מהם שיבוש זה, ואמר: ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה י"ד, 9), כלומר, כשם שהוא אחד כן ייקרא אז בשם אחד בלבד, והוא השם המורה על העצמוּת בלבד מבלי שיהיה נגזר.
כלומר, מה שהרמב"ם אומר, שמכיוון שבני אדם טעו לחשוב שהתארים מורים על מציאות נוספת על הקב"ה, חיצונית לו (מה שנקרא ספירות ), לכן מבטיח לנו הנביא זכריה שיבוא יום והתפיסה הזו תתוקן ואנשים יבינו שאין במציאות האלוהית אלא האלוה לבדו ולא שום דבר נוסף על עצמותו.
שוב הרמב"ם כותב על אנשים שטעו לחשוב שהתארים מורים על מציאות נפרדת , אבל זה לא נכון לדברי הקבלה שהקבלה לא מנסה לומר שהתיאור הוא מציאות נפרדת , רק ברור שבכתובים זה נראה כל אבל לא בהשגה האמיתית וההבנה של הקבלה ,
וזו כוונת הנביא בפסוק "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"
בסופו של דבר, כפי שכתבתי גם קודם, לדעתי הרמב"ם הכיר את תורת הקבלה, הכיר גם את המרכיבים התאורטיים שלה כמו אורות נבראים וספירות ובטח שגם את המרכיבים המעשיים כמו עניין הקמיעות וצירופי האותיות הכיר והתנגד להם אני שוב חוזר הרמב"ם לא השיג את הקבלה ולא את ענין הספירות של הקבלה , ונראה לי שאתה גם לא משיג לכן נראה לך שהרמב"ם התכוון על הקבלה , אני לא חושב להסביר בפורום הזה את ענין הקבלה ומה הם הספירות כי ענין עמוק הוא שאי אפשר להסביר זאת בכתה אלא בעל פה.
אתה כותב: "ברור שהרמב"ם לא השיג את הקבלה האמתית מרב שקיבל מאליהו , ולכן הרמב"ם בנקודה הזאת לא מוסמך ".
ברגע שלוקחים את הדיון לדברי אגדה, שאי אפשר לבסס אותם ובאותה מידה גם אפשר להגיד דברי אגדה אחרים, על מי למד עם אליהו הנביא ומי (לטענתך) לא למד - אז אי אפשר לקדם את הדיון ומאין לך שהרמב"ם לא למד עם אליהו הנביא או כל נביא אחר ?? למה דווקא מי שלומד את "תורת הקבלה" צריך נביא בעזרתו ומי שכתב את פירוש המשניות ואת היד החזקה שכל עולם התורה עומד עליה עד ימינו, ושרוב מכריע של 'השולחן ערוך' מבוסס על פסיקותיו, לא צריך איזה נביא בעזרתו ??
חסידי הקבלה לקחו לעצמם (לכאורה ) את הזכות ללמוד עם נביאים והשאירו את כל שאר גדולי התורה שלא חשבו כדעתם יתומים. האמנם ?
המסקנה אתה לא מבין את הקבלה ומפרש שהרמב"ם השיג את הקבלה וחלק עליה .
תוקן על ידי ב_עקנין ב- 27/11/2016 18:30:18 |
|
זה נכתב לאחר ההודעה הקודמת ולכן יתכן וזה מבטל את ההודעה הקודמת אני משאיר זאת לבחירתך .
תוקן על ידי נמדשיר ב- 28/11/2016 08:16:55
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2016 18:06 |
|
| |
תודה על תשובתך,
נשאר חלוקים בעניין זה
אגב, בעניין אחר
האם נכון הדבר שע"פ תורת הקבלה המתפלל צריך לכוון את תפילתו לזעיר אנפין או לזו"ן (זעיר אנפין ונוקבא) שהוא הפרצוף האחרון ?
כמו שכתוב :
מתוך מלחמות ה' סע' כו' )
מכל מאמרי הזהר ומפרשיו הנזכרים לעיל נתבאר שהם קורין לכל אחד מן הפרצופים שבאצילות הוי'ה ואדנות ואלהים והקב"ה. ובחרו לעבוד לפרצוף האחרון שהוא זעיר אנפין. ואמרו שהאין סוף עם כל הפרצופים הנאצלים ממנו לא שייכא בהו שום עבודה ולא קריאה, ושהמתפלל אליהם אינו נענה לרוב רוממותם, וכ"ש פרצופים שבעולמות שהם למעלה מעולם האצילות דלא שייכא בהו שום עבודה לרוב העלמם ורק בזעיר אנפין לבדו שייך עבודה ותפלה, וקריאה אליו בעת צרה, כי הוא כמו דהאמצעי המקשר כל הכחות שלמעלה ושלמטה, שכן גידלוהו אבא ואימא והשליטוהו על כל הברואים, וציוו לעבדו ולברכו, והוא לדעתם ה' אלהינו. והוא מבואר בזהר פרשת בלק דף קצ"א ע"ב
או נמשל מתוך הספר עץ חיים שער הכללים פרק יא'
מ"ש משה לישראל בכניסתן לא"י ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. כי ה' אלהיכם הוא זו"ן וישראל הנכנסין לא"י היו מבחי' זו אשר הם דבוקים אב"א וזהו ואתם הדבקים בה'
|
|
|
|
|
