למי אתה מתפלל?

יש
גם לשיטתך, מה המשמעות שהוא מאזין לתפילה?

בעל
זה לא קשור למשיגי הגוף. אולי הוא לא יכול 'להאזין' בלי אוזן או אבר שמיעה אחר (אני לא בטוח בזה כלל), אבל הכוונה היא שאכפת לו מהתפילה שלי. שיהיה לו אכפת מהתפילה שלי ייתכן עם גוף ובלי גוף באותה מידה.

יש

בעיניי השאל היא מאוד פשוטה - אם נניח שהאל הוא מפלצת ספגטי מעופפת - מאחר וזהו דבר מאוד מוזר קשה להאמין שהוא קיים ועוד לבטוח בו ולהתפלל אליו. לעומת זאת, אם תסביר לי את סודות הספגטי והתעופה, הרי שזה ישמע אחרת. כנ"ל גם כאן - אם הא-ל הוא רוחני קצת קשה להתייחס אליו ברצינות - מה זה רוחני? אנו יודעים שיש דברים שלא קיימים, ואפשר - ואנו גם יודעים שיש עושים זאת - לטעון שהם כן קיימים, אלא שהם "רוחניים". במה האמונה באל שלנו שונה? אם הוא סתם ישות רוחנית שאין לאף אחד מושג בה - יתכבד המאמין וישב בביתו, ולא יפיץ ברבים מה שהוא עצמו אין לו מושג בו, מלבד טענה "באוויר" - תרתי משמע - שהדבר הזה קיים. איך אמרו פה - האם היית מוכן להוציא עשר אגורות על טיעון של קיומה של ישות כזאת? אני יודע שהדברים שכתבתי עלולים לפגום בפשטות האמונה של כמה אנשים, אבל העולם הרוחני היום נהיה כ"כ לא ברור, וכ"כ חסר דברים יציבים ואמיתיים להסתמך עליהם - שלדעתי בין כה וכה התקווה היחידה היא שאנשים יתעוררו מעצמם לחפש את האמת - ולכן אני מעורר על כך בכל דרך אפשרית - גם ע"י היפוך הדבר. כי אם לא, אז גם האמונה הכביכול אמיתית - אך חסרת ביסוס אמיתי - גם היא שלא במקומה ועלולה להזיק. סהדי במרומים שאמונתי חזקה, וכל מי שקורא את דבריי יודע זאת - אבל אם אין ברירה אני אומר את מה שנראה לי שצריך לומר - ומי שענה לאליהו בהר הכרמל הוא יעננו.

אליקים
גם מי שחושב שהאל הוא גוף לא בהכרח יודע להגיד עליו יותר. גם אם הוא רוחני, אני יכול להאמין שהוא ברא את העולם, שהוא ציוה כך וכך, שהוא טוב וכו'. כלומר, אין קשר בין השאלה אם הוא גוף או לא לבין השאלה מה אני יודע עליו. הטענה שלך שאין סיבה להאמין בישות שאני לא יודע עליה כמעט כלום, נכונה בין אם היא גשמית ובין אם היא רוחנית.

יש 
 
אני מניח שגם את שלישי - יותר מאשר מטריד אותו לדעת אם יש גוף או אין גוף, מטריד אותו איך מדברים איתו ואיך הוא עונה. השאלה אם יש לו גוף היא רק שער לדיון מעמיק. שאלת השער הזאת, גם לדעתי - מהווה מבחן - עד כמה אתה רציני באמונותיך ומבין אותם. אם סתם תדקלם "בסדר, לאלוקים יש גוף", שלישי עדיין לא יהיה מרוצה. הוא פשוט חותר אחר נקודת כניסה לדיון, מול חומה של אמונות "ככה זה וזהו", חומה שלמרבה הצער נראית בלתי עבירה (הב' בחיריק). 

בכניסתו לביה"כ משאיר הפילוסוף את תבונתו קשורה בחוץ

כלומר, הוא מתייחס לתבונה כאל בעל חיים?

אפשר לכתוב מודעה בפתח בית הכנסת: אין כניסה לתבונה, הבעיה שאם "לא עם בינות הוא" - "על כן לא ירחמנו עושהו" ואיך יבקש רחמים? התפילה לידיעתי מתחילה בבינה

אני מתככון לברכה רביעית שהיא על בינה

שלישישי,
אתה כותב :

השאלה הייתה לאלו שמקבלים את דעת הרמב"ם "לא ישיגוהו משיגי הגוף".
כשאלה שהצגת כמה וכמה פעמים הדיון הזה, החל מראשיתו

מי שלא מכיר את הדת היהודית, יכול לחשוב שהרמב"ם היה איזו דמות איזוטרית בעולמה של היהדות
הרמב"ם תמצת במשפט אחד קצר את מה שהתקבל בעולמה של היהדות מאז ומעולם
וזה ממהותו של היהדות - שהאל הוא בלתי ניתן להשגה 
אם משה רבנו לא הצליח להשיג את האל - אז אנחנו נשיג אותו ?

האנשים היחידים שמצליחים להשיג את האל שהם מאמינים בו
אלה עובדי האלילים
וההיסטוריה האנושית מלאה בהם - עד ימינו אלה