|
|
| נשלח ב-11/11/2016 14:58 |
 |
| |
ב_עקנין
הדמיון אינו סותר לשכל, הדמיון הוא סוג של שכל - השכל הוא ה"חכמה", ואילו הדמיון הוא ה"בינה", הבנת דבר מתוך דבר, כלומר הסקת מסקנות על סמך התובנות של השכל. זה לא שכל בעצמו, אבל זה בהחלט פיקחות, שמוליכה אותך קדימה מעבר לגבול השכל. כמובן, ככל שהפוטנציאל לטוב יותר גדול - כך גם הפוטנציאל למה שאיננו טוב. ועל זה נאמר: "כתוב, והרוצה לטעות יטעה"
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2016 15:22 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: |  | ב_עקנין
הדמיון אינו סותר לשכל, הדמיון הוא סוג של שכל - השכל הוא ה"חכמה", ואילו הדמיון הוא ה"בינה", הבנת דבר מתוך דבר, כלומר הסקת מסקנות על סמך התובנות של השכל. זה לא שכל בעצמו, אבל זה בהחלט פיקחות, שמוליכה אותך קדימה מעבר לגבול השכל. כמובן, ככל שהפוטנציאל לטוב יותר גדול - כך גם הפוטנציאל למה שאיננו טוב. ועל זה נאמר: "כתוב, והרוצה לטעות יטעה" |
|
ממש לא מסכים
אין קשר בין שכל לבין דימיון. אלה הם 2 מתוך 5 פעולות הנפש שהרמב"ם מגדיר אותה כנפש אחת (אני יודע שגם בעניין זה דעת הקבלה והמקובלים חלוקות על הרמב"ם, ומכאן משתלשלים עניינים רבים שלא מעניין הדיון)
ויותר מכך, הדימיון יכול להיות למכשול לאדם, כאשר דימיונו שולט על שכלו, במקום ששכלו ישלוט על דימיונו
ועל זה נאמר:
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2016 15:44 |
|
| |
אתה מצטט "טוב" "תאוה" "נחמד" - מה הקשר בין שלושת אלו לבין דמיון?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2016 09:47 |
|
| |
| ב_עקנין כתב: | | שלישישי,
כשאתה אומר פעמיים ביום את הפסוק:
"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד "
אתה מבין את משמעות המילה אחד ?
|
|
אתה לא עונה על שאלות, אל תצפה לתשובות.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2016 10:00 |
|
| |
| אפריםבן כתב: | |
הפסוקים הללו לא שייכים לנושא האשכול כי במקרא המילה ידיעת ה' אין הכוונה לדעת מיהו ה' (שאלת פותח האשכול).
ידיעת ה' היא כמו וידע האדם את חווה אשתו כלומר התאחדות עמו על ידי קיום מצוותיו.
|
|
1. מילים זה לא בננות, לא צריך לעקם אותן.
2. הפירוש של "והאדם ידע את חוה אשתו" הוא: שהאדם ידע-הבין איך להוליד.
3. אם צריך עוד פסוקים עם השרש "ידע" רק תבקש.
4. אתה יכול להחזיר את הלייק הירוק.
כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע
וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהוָה
וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה
וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּױמָהּ
וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2016 10:17 |
|
| |
| ב_עקנין כתב: | |
ממש לא מסכים
אין קשר בין שכל לבין דימיון. אלה הם 2 מתוך 5 פעולות הנפש שהרמב"ם מגדיר אותה כנפש אחת (אני יודע שגם בעניין זה דעת הקבלה והמקובלים חלוקות על הרמב"ם, ומכאן משתלשלים עניינים רבים שלא מעניין הדיון)
ויותר מכך, הדימיון יכול להיות למכשול לאדם, כאשר דימיונו שולט על שכלו, במקום ששכלו ישלוט על דימיונו
|
|
אלברט איינשטיין:
''Imagination is more important than knowledge. For knowledge is limited to all we now know and understand, while imagination embraces the entire world, and all there ever will be to know and understand.''ובעברית: " הדמיון חשוב יותר מהידע. בגלל שהידע מוגבל לכל מה שאנחנו יודעים ומבינים עכשיו, בעוד שהדמיון חובק (מכיל) את כל העולם, ואת כל מה שאי-פעם נדע ונבין"
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2016 11:02 |
|
| |
אני מניח שאני לא בודד בכך שהרבה מהתפיסה האמונית-פילוסופית שלי עוצבה על ידי טקסטים ימי ביניימיים כמו מורה נבוכים, הכוזרי, ועוד ועוד. ברוח הזמן בו נכתבו ובעיקר ברוח כותביהם הרציונליסטים, פסגת האמונה והמטאפיזיקה והתיאולוגיה היא איזשהו רעיון של תבונה. זו המידה האנושית העליונה ובמידה מסויימת זו הנתפסת כמשותפת לא' ולאדם.
יש בתפיסה זו סוג של נחמה שגם אם דעתי קצרה, הרי שעקרונית התבונה האנושית יכולה לגעת בכסא הכבוד. הוסף לזה את הפסוודו תבוניות של המידות שהתורה נדרשת בהן ומערך העקרונות העקביים יותר (ובעיקר פחות) של הוויכוח התלמודי והרי לכם דת התבונה. יש כאן תפיסה של גאוות יחידה אינטלקטואלית - אנו אנשי התבונה בני המעמד הגבוה. מולנו האספסוף של הרגשניים, מיסטיקנים, מנשקי מזוזות ומספרי מעשיות צדיקים.
הרציונליזם המיימונידי הוא אילוזיה אינטלקטואלית. דת לא יכולה ולא צריכה להשען על מושגים ארכאיים של רציונליות כשם שאהבה לא נשענת עליהם. האם זה אומר שלא נשאר לנו אלא לשיר ניגונים ולשתות לחיים? חס וחלילה. אך עדיף להבין שדת נשענת על יסודות מתנועעים של דמיון מאשר לדמה שיסודותיה (בדימוי של) קרקע יציבה של היגיון
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2016 11:27 |
|
| |
שלישי, נכון שמילים הן לא בננות אבל מה לעשות כשלמילה אחת יש מספר היבטים שבהקשרים שונים יש להם משמעות שונה.
בפסוק "והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה" ברור שפרוש המילה הוא אחר מאשר בפסוקים שהבאת. לזה אתה מסכים?עכשיו נשאלת השאלה האם :"תופשי התורה לא ידעוני" הכוונה היא שתופשי התורה לא ידעו מיהו ה'? הרי הם ידעו מי נתן את התורה. אלא שהם לא קיימו את מצוותיו. וכן שאר הפסוקים שהבאת בעמוד קודם.
גם המילה דמיון תלויה בהקשר שבו היא נאמרת כי יש דמיון כוזב ויש דמיון יוצר ואכמ"ל ולכן הציטוט שלך מאיינשטיין לא מוכיח דבר.
תוקן על ידי אפריםבן ב- 13/11/2016 11:35:00
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2016 14:12 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: | | | אתה מצטט "טוב" "תאוה" "נחמד" - מה הקשר בין שלושת אלו לבין דמיון? |
|
הקשר הוא שהם תוצרים של הדימיון,
והם אינם פעולות של השכל. האדם מדמה לעצמו מה טוב עבורו או מה נחמד ומה תאווה עבורו
אם תקח קבוצה של אנשים לא תגיע להסכמה פה אחד בקטגוריות האלה
כי מה שעבור האחד הוא טוב עבור האחר יהיה רע מאוד
ומה שעבור השלישי יהיה תאווה עבור הרביעי יהיה מגונה וכן הלאה וכן הלאה
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2016 14:23 |
|
| |
| שלישישי כתב: | | ממש לא מסכיםאין קשר בין שכל לבין דימיון. אלה הם 2 מתוך 5 פעולות הנפש שהרמב"ם מגדיר אותה כנפש אחת (אני יודע שגם בעניין זה דעת הקבלה והמקובלים חלוקות על הרמב"ם, ומכאן משתלשלים עניינים רבים שלא מעניין הדיון)ויותר מכך, הדימיון יכול להיות למכשול לאדם, כאשר דימיונו שולט על שכלו, במקום ששכלו ישלוט על דימיונואלברט איינשטיין:''Imagination is more important than knowledge. For knowledge is limited to all we now know and understand, while imagination embraces the entire world, and all there ever will be to know and understand.''ובעברית: " הדמיון חשוב יותר מהידע. בגלל שהידע מוגבל לכל מה שאנחנו יודעים ומבינים עכשיו, בעוד שהדמיון חובק (מכיל) את כל העולם, ואת כל מה שאי-פעם נדע ונבין" |
|
נו,
הבאת דוגמה יפה שגם אדם גדול וגאון בתחומו יכול להגיד דברי שטות בתחום אחר.
אלברט איינשטיין וכל אדם אחר, מגיע להישגיים מדעיים ואחרים בזכות כוחו השכלי בלבד ולא מהדימיון
הדימיון אין בו שום דבר פרודוקטיבי
האדם מכיר את הצבע הירוק
והאדם מכיר את הפיל וצורתו
והאדם מכיר את כנפי הציפור
אז האדם יכול להעלות בדימיונו פיל ירוק עם כנפיים
הדימיון ניפעל באדם ואין לו שליטה עליו,
וגם אנשים בורים ונבערים במשך כל תולדות האנושות, לפני 200 או 500 או 5000 שנה יכלו למשל לדמיין ציפור ברזל עפה בשמיים
כי הם הכירו את הציפור והכירו את הברזל
אלא שרק לפני בערך 100 האחים רייט בזכות כוח השכל בלבד הצליחו להפוך את מה שהיה כל הזמן רק בתוך דימיונם של בני האדם למציאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2016 14:35 |
|
| |
| yerubaal כתב: | | | אני מניח שאני לא בודד בכך שהרבה מהתפיסה האמונית-פילוסופית שלי עוצבה על ידי טקסטים ימי ביניימיים כמו מורה נבוכים, הכוזרי, ועוד ועוד. ברוח הזמן בו נכתבו ובעיקר ברוח כותביהם הרציונליסטים, פסגת האמונה והמטאפיזיקה והתיאולוגיה היא איזשהו רעיון של תבונה. זו המידה האנושית העליונה ובמידה מסויימת זו הנתפסת כמשותפת לא' ולאדם. אכן חסידי הרמב"ם והרציונליזם הם המיעוט מבין המאמיניםיש בתפיסה זו סוג של נחמה שגם אם דעתי קצרה, הרי שעקרונית התבונה האנושית יכולה לגעת בכסא הכבוד. הוסף לזה את הפסוודו תבוניות של המידות שהתורה נדרשת בהן ומערך העקרונות העקביים יותר (ובעיקר פחות) של הוויכוח התלמודי והרי לכם דת התבונה. יש כאן תפיסה של גאוות יחידה אינטלקטואלית - אנו אנשי התבונה בני המעמד הגבוה. מולנו האספסוף של הרגשניים, מיסטיקנים, מנשקי מזוזות ומספרי מעשיות צדיקים. הרציונליזם המיימונידי הוא אילוזיה אינטלקטואלית. דת לא יכולה ולא צריכה להשען על מושגים ארכאיים של רציונליות כשם שאהבה לא נשענת עליהם. האם זה אומר שלא נשאר לנו אלא לשיר ניגונים ולשתות לחיים? חס וחלילה. אך עדיף להבין שדת נשענת על יסודות מתנועעים של דמיון מאשר לדמה שיסודותיה (בדימוי של) קרקע יציבה של היגיון |
|
נהפוכו - דווקא הרגשנות והדימיון (המנוגד לשכל) היא האלוזיהואם אתה אומר לעצמך, כפי שיכול להשתמע מדבריך, ההמון בטוח צודק (זו עכשיו אג'נדה חדשה שנקראת חוכמת ההמונים, והרציונליזם שהוא נחלתו לשל המיעוט - אז הוא אולי מוטעה), אז תרשה לי הזכיר לך שסביב עגל הזהב היו המוני בני ישראל, וכל בית ראשון המוני ישראל עבדו עבודה זרה כולל המלכים, אז כך שמה שההמון עושה ומאמין בו הוא לא ערובה לנכונות הדרך,והייתי אומר, אולי אפילו ההפך
תוקן על ידי ב_עקנין ב- 13/11/2016 14:36:55
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2016 14:36 |
|
| |
תוקן על ידי ב_עקנין ב- 13/11/2016 14:38:36
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2016 15:00 |
|
| |
| ב_עקנין כתב: | | ממש לא מסכיםאין קשר בין שכל לבין דימיון. אלה הם 2 מתוך 5 פעולות הנפש שהרמב"ם מגדיר אותה כנפש אחת (אני יודע שגם בעניין זה דעת הקבלה והמקובלים חלוקות על הרמב"ם, ומכאן משתלשלים עניינים רבים שלא מעניין הדיון)ויותר מכך, הדימיון יכול להיות למכשול לאדם, כאשר דימיונו שולט על שכלו, במקום ששכלו ישלוט על דימיונואלברט איינשטיין:
''Imagination is more important than knowledge. For knowledge is limited to all we now know and understand, while imagination embraces the entire world, and all there ever will be to know and understand.''
ובעברית: " הדמיון חשוב יותר מהידע. בגלל שהידע מוגבל לכל מה שאנחנו יודעים ומבינים עכשיו, בעוד שהדמיון חובק (מכיל) את כל העולם, ואת כל מה שאי-פעם נדע ונבין"
נו,
הבאת דוגמה יפה שגם אדם גדול וגאון בתחומו יכול להגיד דברי שטות בתחום אחר.
אלברט איינשטיין וכל אדם אחר, מגיע להישגיים מדעיים ואחרים בזכות כוחו השכלי בלבד ולא מהדימיון
הדימיון אין בו שום דבר פרודוקטיבי
האדם מכיר את הצבע הירוק
והאדם מכיר את הפיל וצורתו
והאדם מכיר את כנפי הציפור
אז האדם יכול להעלות בדימיונו פיל ירוק עם כנפיים
הדימיון ניפעל באדם ואין לו שליטה עליו,
וגם אנשים בורים ונבערים במשך כל תולדות האנושות, לפני 200 או 500 או 5000 שנה יכלו למשל לדמיין ציפור ברזל עפה בשמיים
כי הם הכירו את הציפור והכירו את הברזל
אלא שרק לפני בערך 100 האחים רייט בזכות כוח השכל בלבד הצליחו להפוך את מה שהיה כל הזמן רק בתוך דימיונם של בני האדם למציאות. |
|
בקשר למה שכתבת על ההמון :
"הנוסח העברי מופיע במכתב של רבי מאיר עראמה, בן המאה ה-15. בנוסח מעט שונה: "קול הרבים כקול שדי", מופיעה האמרה בספר "נחלת אבות", פירושו של רבי יצחק אברבנאל למסכת אבות, כחלק מפירושו[1] לאמרתו של רבי חנינא בן דוסא, "כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו – אין רוח המקום נוחה הימנו" (מסכת אבות ג' ט'). אמרה זו היא למעשה מקור קדום של התפיסה "קול המון כקול שדי". וכביאורו של המהר"ל:
רוחו של מקום ורצונו הוא דבק ברוח הבריות, וזה מפני כי הכללים יש להם דביקות גמור בו יתברך, עד שרוח המקום דבק ברוח הבריות...והעד על זה מה שאמר (יחזקאל ל"ו) 'ואת רוחי אתן בקרבכם' ומזה תראה כי נאצל מן רוח המקום רוח האדם, כמו שהוא אצל הנביאים...
– ספר דרך חיים - פרק ג' משנה י'
ובקשר לדמיון:
כמובן שאיינשטיין צדק.
אתה מכיר רק דמיון כוזב שמתאים לילדים וקורה גם אצל מבוגרים.(כמו שתארת )
אבל יש דמיון יוצר שאתה אולי לא מכיר שאליו התכוון איינשטיין שבלעדיו אין יצירה לא בתחום האמנות ולא בתחום המדע.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2016 17:55 |
|
| |
"הנוסח העברי מופיע במכתב של רבי מאיר עראמה, בן המאה ה-15. בנוסח מעט שונה: "קול הרבים כקול שדי", מופיעה האמרה בספר "נחלת אבות", פירושו של רבי יצחק אברבנאל למסכת אבות, כחלק מפירושו[1] לאמרתו של רבי חנינא בן דוסא, "כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו – אין רוח המקום נוחה הימנו" (מסכת אבות ג' ט'). אמרה זו היא למעשה מקור קדום של התפיסה "קול המון כקול שדי". וכביאורו של המהר"ל: רוחו של מקום ורצונו הוא דבק ברוח הבריות, וזה מפני כי הכללים יש להם דביקות גמור בו יתברך, עד שרוח המקום דבק ברוח הבריות...והעד על זה מה שאמר (יחזקאל ל"ו) 'ואת רוחי אתן בקרבכם' ומזה תראה כי נאצל מן רוח המקום רוח האדם, כמו שהוא אצל הנביאים... – ספר דרך חיים - פרק ג' משנה י'
מה עניין שמיטה להר סיני ? מה הקשר בין המחלוקות בענייני אמונה לציטוטים שהבאת ?
משמע מדבריך, שבשביל למנוע מחלוקת צריך תמיד ליישר קו עם דעת ההמון
האמנם ?
מאז ומתמיד הגישה הרציונאליסטית היתה חלוקה על הגישות המיסטיות/קבליות או כל שם אחר שתקרא להם. ומחלוקות בנושאים שונים היו מאז ומתמיד בעולמה של היהדות
בית שמאי ובית הלל מכיר ?
ליטאים וחסידים ושבתאים מכיר ?
ומה תפקידו של הפורום הזה ?
שמישהו יעלה דיון וכולם יתנו לו אורות ירוקים ותשבוחות, גם אלה שחושבים אחרת, רק כדי שדעתם תיהיה נוחה על הבריות והמון הכותבים באתר ??
ולעניין הדימיון
דמיון זה דמיון זה דמיון
והתארים שנתת לו - כוזב לעומת יוצר, הם בדיוק מסוג התארים שהתייחסתי אליהם בהודעה קודמת
טוב, נחמד, תאווה
כולם הם תארים סובייקטיבים שהם תוצרים של הדימיון האנושי
מה שעבור אחד הוא כוזב עבור האחר הוא יוצר
מה שעבור אחד הוא רע עבור השני הוא טוב
מה שעבור אחר הוא תאווה עבור השני הוא מגונה מאוד
אנחנו כל הזמן נשארים בתוך 'מגרש המשחקים' של הדימיון
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2016 11:24 |
|
| |
| אפריםבן כתב: | | שלישי, נכון שמילים הן לא בננות אבל מה לעשות כשלמילה אחת יש מספר היבטים שבהקשרים שונים יש להם משמעות שונה.
בפסוק "והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה" ברור שפרוש המילה הוא אחר מאשר בפסוקים שהבאת. לזה אתה מסכים?עכשיו נשאלת השאלה האם :"תופשי התורה לא ידעוני" הכוונה היא שתופשי התורה לא ידעו מיהו ה'? הרי הם ידעו מי נתן את התורה. אלא שהם לא קיימו את מצוותיו. וכן שאר הפסוקים שהבאת בעמוד קודם.
גם המילה דמיון תלויה בהקשר שבו היא נאמרת כי יש דמיון כוזב ויש דמיון יוצר ואכמ"ל ולכן הציטוט שלך מאיינשטיין לא מוכיח דבר.
תוקן על ידי אפריםבן ב- 13/11/2016 11:35:00
|
|
1. אכן למילים יש לפעמים יותר ממשמעות אחת. אבל אינני חושב שזה נכון לעניין הזה. בפסוק "והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה" לדעתי, הפירוש הנכון לפסוק הזה הוא: שאף אחד לא יודע אם היא בתולה או לא. כי מי יכול לדעת? יתכן אפילו שהנערה לא יודעת.
2. בוא ונראה אם תופשי התורה שמקיימים מצוות אכן יודעים את א'.
להלן קטע מישעיהו א'.
א חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָםבִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה. ב שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. ג יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. ד הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֹןזֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵלנָזֹרוּ אָחוֹר. ה עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד, תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי, וְכָל-לֵבָב דַּוָּי. ו מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-רֹאשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לֹא-זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. ז אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ, וּשְׁמָמָה, כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. ח וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה. ט לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת, הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָטכִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. {פ} י שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה. יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. יב כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי--מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. יג לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְאקְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶםשָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא. טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּםגַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ: יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ. טז רַחֲצוּ, הִזַּכּוּהָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. {ס} יח לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה; אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. יט אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּםטוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ. כ וְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶםחֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר.
אנחנו רואים כאן שעם ישראל כולל ראשי העם יודעי התורה, מקיימים מצוות. מביאים קורבנות, עולים לרגל, שבת, מועדים, תפילה.
ונשאלת השאלה: אם הם מקיימים מצוות מדוע נאמר בתחילת הפרק "ישראל לא ידע"? והמסקנה היא, שלדעת את א' זה לא לקיים מצוות, אלה דבר אחר לגמרי. 3. הציטוט מאיינשטיין בא כדי להראות שיש מי שחושב שהדמיון איננו מכשול לאדם וששכל ללא דמיון חסר ערך.
|
|
|
|
|
