החתול של שרדינגר? התבואה של רבי יצחק! (ב"מ מב.)

ושאלה לכל החכמים

נראה שחכמים האמינו בעין הרע. האם ניתן לומר שהם רק התפשרו עם האמונה המקובלת?

שבת לד. נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות. ועוד בב כמדומני שאלות נזיקין של עין הרע. האמינו כמו רבים מאד היום גדולים כקטנים

ירובעל
קבל אייקון ירוק

מיימוני
מה דעתך?

זה גם נושא לאשכול נפרד, אבל בכל זאת כמה מילים. שני מושגי סיבתיות בפנינו: האחד פיזיקלי – כלומר מעבר של אנרגיה מדבר לדבר (או אולי אלה המצויים בעולמות המדע יינסחו זאת טוב יותר). המושג השני לא מוכר במדע וניתן לכנותו סיבתיות רוחנית-פיזית – כלומר ההנעה הפיזית שמקורה במניע לא פיזי.

המאמינים בבורא (שאינו גוף) או המאמינים בנפרדות הנפש (שאינה חומרית) מאמינים בסיבתיות כזו. על פניו נראה שעין הרע שייכת לסוג זה של סיבתיות – כלומר הנעה פיזית שמקורה במשהו לא פיזי – ראייה. ואין להקשות שראייה היא פיזית כי היא פועלת דרך קליטה ולא דרך שידור. היות והאדם הדתי קרוב למושגים של סיבתיות לא פיזית או רוחנית פיזית – זה לא חייב להיראות לו מופרך שיש דבר כזה עין הרע. יש השגחה ויש גוף ונפש ויש עין הרע.

אינני רוצה להגן על המושג של עין הרע, רק לומר שהוא מאותה משפחה של מושגים שהאדם הדתי מצוי בהם. ההלכה מכירה בסיבתיות רוחנית פיזית מכמה סוגים

ירובעל
באילו עוד מקומות ההלכה מכירה בסיבה רוחנית פיזית?

אם אנחנו לא מקבלים סיבתיות כזו, כמו שלדוגמא אנחנו מניחים שכינה פרה ורבה, האם יש לזה נפק"מ הלכתית?

ראה מואדיב לגבי היזק ראיה. כמו כן כל מיני דברים שאסור לעשות מפני סכנה. שינוי שם כשיש אותו שם לכלה וחמותה.

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה (טוב זה לא הלכה...)

שאלה טובה מה עושה הכהן המכריז על צרעת (האם הוא רק משנה מעמד משפטי של הנגע או את הנגע עצמו)

עין הרע אכן מהווה דוגמא לגורם הלכתי.

דברים האסורים מפני סכנה גם בהם יש לדון, שהרי רבותינו האשכנזים לא חששו לגילוי, ומדוע שלא נלמד מהם.

שינוי שם הוא ע"פ צוואת ר' יהודה החסיד ואינו עניין הלכתי טהור, ושעמתי אפילו שבעדות המיזרחיסטים יש שאינם מקפידים על כך ל"ע.

לגבי צרעת צ"ע.

אם מדובר על ברכת האל איך יתכן שחכמים האמינו שיכולתו  של האל  מוגבלת רק לחומר שכמותו לא ידועה? (אותה שאלה לגבי הפיכת מין הילוד )

אפרים, כפי שאני הבנתי זאת התפיסה היא שיכולתו של הא' לא מוגבלת, אך בני אדם לא צריכים לבקש חריגה מדרך הטבע. בברכות העמידה יש בקשות שונות אבל הן "בתוך הטבע". מותר לבקש על העתיד אבל לא על העבר - כי אלה חוקי המשחק החלים על המתפלל ולא על הא'.

לגבי עין הרע, נראה לי שחכמים ראוה כמשהו טבעי לחלוטין כמוכח מדיני נזיקין הקשורים. ממילא ברגע שהגנת הראייה הוסרה מהגורן (על ידי המדידה) כבר לא ניתן לבקש חריגה מהטבע. הא' יכול לברך אם ירצה, אך האדם לא רשאי לצפות לזה.

שוב, אני לא מגן על התפיסה, אלא מנסה להבינה