תקוע בגלל מאה שקלים - בחינה ביקורתית זהירה

מיימוני

נכון הדבר שגזל מקטרג בראש - אבל בכל זאת נשאלת השאלה - האם זה גזל? מדובר כאן בהלוואה, שלפי הסיפור נעשתה פעמים רבות שלא ע"מ להחזיר. וייתכן שגם הפעם שבה נתבקש להחזיר לא הייתה למלווה קפידא כ"כ גדולה (הרי הוא בכלל שכח שביקש להחזיר). האם בשמים "לא יודעים" להתחשב במצבים כאלה? האם בשביל זה לא נותנים לו "לעבור שבעה רקיעים"? האם לפי רמת קפדנות זו, סביר שישנם עוד נשמות רבות שפשוט לא התגלו לרב הדאיה, אבל יושבות לידינו בארץ וממתינות מכיוון שאין להם אפשרות לעלות אל השמים? והאם סביר שכך הוא דין הקב"ה, שכמעט אף אחד לא יהיה זכאי לעלות, ואף אנחנו החיים לא נדע מכך ולא נוכל לתקן עבורם?בעיניי זה מסר באמת לא מתאים.

<הרב גרוסמן המשיך וסיפר: "הוא יצא מבית הכנסת אתמול והוא שומע אדם עומד וצועק מה אני יכול לעשות שאני לא יכול להשיג את הרב גרוסמן. אז הוא שאל אותו מה אתה רוצה מהרב גרוסמן. אז הוא אומר לו תשמע אני לומד בישיבת המקובלים והרב עדיה קרא לי היום ואמר לי תחפש את הרב גרוסמן ותגיד לו שבאה אלי נשמה היום ואמר ששמו יוסף גרוסמן שהוא אח של הרב גרוסמן והוא לא יכול לעבור את השבעה רקיעים בגלל שהוא חייב 100 שקל לרב דוד אוחיון ממגדל העמק">

למה היה על הנפטר לבוא להרב עדיה בחלום, ולא ישירות לאחיו?

אליקים

אני סבור גם כן שיש כאן נראטיב העומד ביסוד הסיפור שסופר. הנראטיב הזה מכיל רכיבים שונים, ואפשר וראוי להפריד ביניהם.

1. יש בו את ההנחה החשובה והאמיתית לדעתי שאדם נבחן בעולם הבא על מעשיו ומחדליו וכמסתבר גם על דיבוריו  ואולי גם על מחשבותיו בעולם הזה.

2. יש בו את ההנחה שחוב צריך לשלם.

3. יש בו את ההנחה שהשכר ניתן מתוך התחשבות בעבירות שלא נעשתה עליהן תשובה. ושגזל הוא דבר חמור מאד.

4. יש בו הנחה לגבי האפשרות של קשר מן העולם ההוא לשלנו.

5. יש בו את ההנחה לגבי המבנה של העולם ההוא (שבעה רקיעים).

6. יש בו הנחות נוספות: חוב שלא נפרע מעכב גם אם המלוה שכח אותו ונראה כאילו ויתר עליו. שאדם ב"ישיבה של מקובלים" הוא התחנה המקשרת בין העולם ההוא לשלנו, שהוא לפה לנשמות זקוקות לעזרה. ושהשבת חוב בידי אחרים לאחר מות הלווה יכולה לסלק מעליו את המעמד של חוטא ונכשל באותה עבירה.

מיספרתי את ההנחות לפי סדר מסויים, אלו הקבילות בעיני ושיש להן מקור במסורת שלנו העתיקה ואלו שמופיעות לאחר מכן.

לגבי הנחה 3, יש להשוות את המסופר לאותה ברייתא במסכת ראש השנה (כמדומה) ובה מוצגת דעת חז"ל לגבי הדין בעולם הבא, ככל הנראה לאחר המוות. האם האדם נידון לפי רוב מעשיו או שצריך לשלם על עבירות לחוד ורק אז מקבלים שכר על המצוות.

לגבי הנחה 4, יש סיפורים בתלמוד על נשמות שאפשר לשמוע אותן משוחחות, ואולי גם על נשמה שחוזרת למסור איזה מסר לגבי מה שקורה "שם". ומעתה הדברים תלויים בשאלה עד כמה יש לקבל את האמירות במסורת התלמודית כפשוטן. ולמעשה, וכאן אנו מגיעים להנחה 5, עד כמה יש לקבל את האמירות בסיפור החדש משם הרב גרוסמן כפשוטן? האם כאשר המקובל מספר על נשמה שזקוקה לחצות "שבעה רקיעים" זה באמת מקום מעין גיאוגרפי או רק תירגום ללשון האנושית של העולם הזה של תופעה מסוג אחר? הבה נהיה מתוחכמים, גם אם חלק מן המייצגים של מאמיני הסיפורים האלו מעדיפים פרשנות תמימה ופשטנית.

כל ההערות האלו שלי הן כאשר בוחנים את הסיפור הנ"ל כנראטיב המעניק הנחות יסוד ומחזק את אלו שקיימות בתרבות הספציפית שבה הוא מסופר. גישתי שלי היא שיש לבחון נראטיבים ולברור מתוכם את מה שראוי ומה שתקף, וכמובן להיות מודעים לאופן שבו אנו בודקים ושופטים למה להאמין ולמה לא. כי זה האדם.

אני חש צורך להוסיף כמה מילים. אני סבור שהתורה מלמדת אותנו, וכן אמרו הנביאים שלנו, שגזל זו עבירה חמורה. למרות שאין ממש בתורה אמירות שיש חיים לאחר המוות ודין לאחר המוות, דברים אלו מופיעים כאמונה (במובן של "האמנה", BELIEF) בדברי חז"ל. אלו שתי אמונות חשובות מאד וחשיבותן לא פחתה במשך הדורות.

האמונות האלו תורמות לעיצוב חיינו - והן אמיתיות לדעתי - לא רק בגלל שהן עומדות ביסוד הסיפור המוזר הזה. מי שסיפר אותו ומי שמאמין בו מפנים את האמונות האלו והן חיות וקיימות עבורו וזה טוב מאד. אבל זה לא אומר ששאר הסיפור סביר או מועיל. אולי להפך. ויש בהחלט מקום לחשש שהשומע ימצא את עצמו במעמדו של הנבוך של הרמב"ם. הוא ירצה לשפוך את כל התכולה החוצה ולא יבדיל בין תכולה לתכולה, בין הנחות יסוד כאלו לאחרות. לכן היה כל כך חשוב לדון בסיפור הזה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

נישטאיך

איקון ירוק

זו בדיוק השאלה שלי לעיל.

אמנם יש לציין שבסיפורים דומים, המופיעים במאות השנים האחרונות, יש בדרך כלל מתווך, שתיווכו אמנותו. ומתווכים כאלו מופיעים גם, להבדיל, בדתות אחרות. כגון השמאן בתרבויות שבהן יש בעל תפקיד כזה. (איקון עומד על הראש - כלומר במבט של חוקר, אנתרופולוג, ניתן להעלות השערות לגבי התפקיד הזה בנראטיב ובתרבות. לא מחמיא במיוחד)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ואם מלנקקים, אז הנה הסיפור הראשון שהשתמשתי בו להדגמת הגישה הביקורתית הראויה.

הדג המדבר - ניתוח אירוע.