לבקשתו של בע"ב אני מעלה על הכתב לקחים משיטת הנהגה של היטלר. בסוכות האחרון יצא לי לקרוא את ספרו של איאן קרשו על האיש הזה. ולקחים שונים "קופצים" בעל כרחך. ברור שאין להשוות את האידיאולוגיה שלו וההתנהגות שלו, מפלצת אנושית, לאידיאולוגיה חרדית או להנהגה חרדית. כל מחשבה עליהן בכפיפה אחת מעידה על עיוורון נפשי. אבל בלקחים – מותר וצריך להרהר.
כמובן שמי שחושב שהמנהיג חרדי הוא "ידא אריכתא" של הקב"ה – אין לו ללמוד שום לקח, אבל יש גם כאלו החושבים שזה לא ממש כך.
א.
היטלר היה אדם שהיה מנותק במידה מסויימת מהעולם. בילדותו היה אמנם ילד ותלמיד סביר, אבל בבחרותו, מגיל כ 17-18 התגלה ככשלון במונחי תפקוד חברתי.
בגיל 17-18 הוא הצהיר לחבירו הטוב כי לא יתפרנס מעבודה אלא רק כאמן. שני ניסיונותיו להתקבל לאקדמיה לאמניות לא צלחו והוא שקע בחיי עוני מהדרגה הכמעט תחתונה, במעון לגברים. לאחר זמן מה הצליח לטוות קשרים מינימליים וצייר גלויות שנמכרו דרך אדם אחד. מצבו החמרי השתפר מעט וכעת הוא דר במעון לגברים שאינו ממומן מכספי צדקה, אבל עדיין צורת מגורים של רובד נמוך כלכלית. חייו התנהלו בצורה כושלת יחסית, כאשר הפעילות העיקרית שהצטיין בה היתה ההשתתפות הערה בויכוחים הפוליטיים שנערכו במעון הגברים.
מלחמת העולם הראשונה והגיוס הכניסו אותו למסגרת תכופה, מרובעת, ששם מצא יחסית את ביטויו ותפקד כהלכה ולכאורה בשביעות רצון. למסגרת מרובעת ומוכוונת מאוד – הוא התאים.
בקיצור – האיש היה איש ששנא מעשה ולא היה איש מעשה. לכל היותר נסיונו הכשירו לפעול ככפיף, כשומע ומציית לדעת מנהיגיו.
ב.
להיטלר לא היתה השכלה ממשית (מחוץ ללימוד הרגיל בבי"ס עד גיל תיכון) ומסודרת אך הוא קרא המון. קשה לדעת בדיוק מה קרא אך ברור שקרא המון ולדבריו תחומי התעניינותו כללו גם ממיטב הספרות והפילוספיה שבזמנו. לא ברור עד כמה ניתן לסמוך על בכל אופן במקרה הטוב השכלתו התבססה על לימוד עצמי. מלבד זאת היכרותו את העולם באה רק ממגע אישי ישיר עם תלאותיו ולא היה לו רקע כללי ואופקים רחבים. הוא לא עבר הכשרה הביאה אותו במגע עם העולם הרחב או בלימוד יסוגי אודותיו. בוודאי שלא היה לו שום נסיון בהפעלת מערכות גדולות או איזשהו לימוד אודות מערכות כאלו.
ג.
האיש היה אידיאולוג אמיתי. מכור עד לשד עצמותיו למסקנות האידיאולוגיה הלאומנית שהאמין בה. אידיאולוגיה זו ליוותה אותו עד יומו האחרון וסביר שזו הסיבה העיקרית למפלתו.
ד.
האיש לא היה איש מינהל, ובכלל לא היה לו שום נסיון מנהיגותי/ארגוני.(וזה נבדל מנקודה ב' המדברת על אופקיו בהכרת העולם). תורת האירגון שלו היתה חובבנית להחריד. סמכויות הואצלו לכל מי שרכש את אמונו האישי והיה קרוב לאוזנו. מכיון שכך התגלעו חילוקי דעות משמעותיים בין כפיפיו שגרמו למשיכת השמיכה לכל מיני כוונים נוגדים. ההשפעה על יעילות המינהל – ברורה.
ה.
בנוסף – הוא דאג כי במספר נושאים משמעותיים לא תהיה לו מדיניות מוצהרת מצד אחד אך מצד שני כולם ידען מהו הכיוון הכללי שאיליו הוא שואף. דוגמה בולטת היא היחס ליהודים, שנראה כי צמח והתפתח מלמטה, אמנם ממש בהשראתו הכללית. כל אחד מחוגי השלטון ניסה לפעול ולהשפיע תוך כדי ידיעה כי הוא פועל בהתאמה לדעת הפיהרר. אבל מצב זה גרם לכך שאמנם הקו הכללי של המדיניות עקבי אבל יש הרבה "פיתולים" וסתירות ברמה המשנית בגלל דעות פירושים שונים.
נטיה זו ל"ניהול מלמטה" בלטה בתחומים רבים, למעט התחום הצבאי (שבו, למרבה המזל, הוא אחז במושכות בצורה הדוקה).
ו.
במסגרת תהליך עלייתו לשלטון היו קשיים רבים (פלא?...) וב2-3 צמתים הוא "הימר על כל הקופה" במירוצו לנשיאות וסיכן את תנועתו בהפסדים שיקטעו את המומנטום שלה במירוץ. המדיניות שלו היתה "הכל או לא כלום" . כנראה שהאידיאולוגיה המריצה אותו לכך (ראה ג' לעיל) בצירוף ההכרה כי מעמדו האישי וכן עמדת התנועה וכל מה שהוא סימל תלוי דעת קהל והפסקת המומנטום הינה הרסנית. הנטיה להימורים על כל הקופה ליוותה אותו במשך כל הקריירה שלו ובלטה במהלך המלחמה והיתה מהגורמים הראשיים לנפילתו. בעצם החל משלב מסויים היה ברור כי המדיניות הנכונה היא לנסות להפסיק איכשהו את המלחמה, אבל הוא ידע שהפסקה כזו תשבור את המערכת הנוכחית ולכן המשיך להמר גם כאשר כל הסיכויים היו כנגדו.
ז.
מעמדו, גם בתקופה בה לכאורה היה יכול לכפות את שלטונו בכח על עמו, היה במידה רבה תלוי הערצת העם. בתחילה הוא נישא על גבי גלי ההצלחה והצלחה רדפה הצלחה. הוא הימר הימורים אדירים כאשר הגורמים המקצועיים היו כנגדו, ושוב מהשיקולים שנזכרו קודם. גם כאשר העניינים החלו להסתבך העם המשיך להעריץ אותו ותלה את הבעיות, עד לשלבים מאוחרים מאוד, בסיבות אחרות. גם עם ההתמוטטות המוחלטת, שהיתה ברורה כבר כמעט שנה לפני סוף המלחמה נותר גרעין גדול בעל אמונה עיוורת בשפנים שהפיהרר יוציא משרוולו.
ח.
המירוץ שלו לשלטון היה כרוך באלימות שיטתית ונרחבת מצד חסידיו. יש לזכור שבתקופה זו אלימות פוליטית בגרמניה היתה בגדר מנהג המדינה, אבל כפי הנראה תנועתו היתה המחמירה ביותר בדיני מנהג אלו. האלימות כוונה מלמעלה.
ט.
המכונה התעמולתית היתה מוטת פולחן אישיות בצורה שאינה מוכרת כמעט והנאמנות של העם והצבא היתה הרבה יותר אישית מאשר כמעט בכל משטר מוכר.
ועתה – לנקודות דמיון:
א. קשה לא לשים לב לדמיון מסויים (לא כללי, לא כלח מנהיג שונא את המעשה אבל קיים רושם שלפעמים יש חוסר הכשרה מעשית.
ב. חושבני שאין צורך להכביר מילים כאן.
ג. כנ"ל. אלא שבינתיים אין מפלה.
ד. כנ"ל.
ה. גם זה קורה לא מעט במשטר העסקנים.
ו. חושבני (אך איני יעול להוכיח) כי לפחות חלק מהמנהיגים מכירים בכך שצורת ההתנהלות הנוכחית בעייתית, אבל ההרגשה היא ששינוי כיוון יהיה הרסני (אחרי שחינכת דור שלם לראות בהתנהלות מסויימת שיא הכפירה קשה לשנות כיוון, וודאי לא בבת אחת9. לכל היותר ניתן לקוות שכמה שובבים יקררו לאט את האמבטיה ולהעלים עין בתקווה שהאמבטיה תתקרר מעט (וראה ה).
ז. ב"ה אנו מוצפים בבעלי אמונה.
ח. אין דמיון, אולי צל צילו של דמיון כאשר מסתבר שהמנהיגים מודעים לפעמים לפעילות אלימות של עדתם.
ט. דומה מאוד.
