האם לימוד מחשבת ישראל יפתור את בעית הדתל"שיות / חרד"לשיות?

ת"ט
הוא כתב כבר שאין בחירה חופשית. מה הטעם לשאול אותו מה הטעם?

אברם

אני מעריך את ההשקעה שבתגובות, אבל גרמת לי ייסורי מצפון שנדדת שינה מעיניך בגלל האשכול.

ולגבי ספורים, אם אני הייתי מספר ספורים, הייתי מתיר מצה שרויה ....

נמדשיר
אילו המסורת הייתה מוחלת וברורה, ניחא, אבל הא גופא קשיא.

ובדבר אחד אני מסכים אתך, האמונה ה'מעודכנת' הזו אינה  לטעמי, ואעתיק דברים שנכתוב בפורום מזמן על הגישה המעודכנת הזו:

סדר ליל פסח לפי חכמי האשכול:

יישב במקומו ויאמר הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות סיפור שקרים קדושים וכל המרבה הרי זה משובח.

יקדש ויאמר זכר ליציאת מצרים וישבע בשפתיו ויבטל בלבו. יאכל כרפס זכר לעבודת הפרך של נשותינו, כי אם לא היתה גאולת מצרים לא היתה גם עבודת פרך של אבותינו. וישאלו בנו מה נשתנה וגו' ויתחיל ויסתבך בשקריו:

היתה יציאת מצרים ולכן צריך לומר שהיה שבט שירד למצרים והשבט הזה התיחס לאב קדמון שלא היה ולא נברא אלא משל היה לשינוי ערכינו מערכיו של הפסאודו תרח עובד ע"ז לערכיו של פסאודו אברהם שהכיר באמונת הייחוד. אולם כששבט זה היה צריך לצאת מצרים, זה יהיה חסר מסר חינוכי לומר שקם שבט עבדים והצליח להתחמק ממצרים, עלינו להעצים את השקר ולומר שהיציאה היתה ע"י שליח שעשה אותות ומופתים שאין להם עדות בשום מקור היסטורי עד עצם היום הזה.כדי שלספור הזה תהיה משמעות מבחינתנו עלינו לספר שכהמשך ליציאת מצרים ניתנה גם תורה בהר סיני. ובשעת מתן תורה כל העולם עצר נשימתו, דבר שכמובן אין לו עדות בשום מקור אלטרנטיבי.

וכדי להשקיט את המצפון אחר כל הספורים האלו ישתה כוס שני מיין המשובח.

ייטול ידיו ויאכל מצה זכר לחירות שלא היתה ויאכל מרור זכר לעבדות שלא היתה, יברך על המזון, ישתה כוס שלישי וימזוג כוס של אליהו שלא היה ולא נברא, לא בא ולא יבוא (כלום אפשר להעלות על הדעת שהוא עשה מופתים שהוכיחו לעובדי ע"ז שאין ממש באמונתם? הלא כל התורה אינה תלויה בשום עובדות, ומכאן שגם אליהו לא היה ולא נברא אלא משל היה).לאחר כוס רביעי יאמר לשנה הבאה בירושלים לכבוד המשיח שלא יבוא כי כל משיח שיבוא הוא משיח שקר כדברי הנביא ישעיהו השלישי.

וילך לישון, ואמנם כל לילה קורא קריאת שמע כדי להבריח את המזיקים שלא היו ולא נבראו, אולם הלילה ליל שימורים וכבר שבענו ספורים, לכן פטור מקריאת שמע שעל המיטה.

((http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=14&topic_id=844878&forum_id=1364

כמו בהרבה נושאים אחרים, השאלה היא לא "מה" עושים אלא "איך"עושים. 

חשוב מאוד ללמוד אמונה. אבל לאיזו מטרה? אם המטרה היא, כמ"ש בנפה"ח, "ללמוד ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול", אזי התועלת מלימוד האמונה תהיה בדיוק כמו התועלת מלימוד הלכה. המטרה צריכה להיות - אותה מטרה שניסחו בעלי הקבלה - להבין את סודות העולם והמציאות. אם אתה מבין שזה מה שאתה עושה - אולי יהיו לך שאלות, אבל מאידך אתה תרגיש שמדובר בדבר שהוא בנפשך. יהיה לך יחס לזה. זה לא יהיה זר. 

עשרת הדברות נפתחו בדיברה "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" המשפט הזה הופך את כל מה שייאמר בעקבותיו לאמירות רלוונטיות - ולא משנה מה התוכן שלהם. גם בספר דברים משה מקפיד לפתוח את חלק המצוות ע"י אזכור של "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" ו"ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת". "או הניסה אלוקים להוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ככל אשר עשה לכם ה' אלוקיכם במצרים לעיניך". "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו".

ולסיום ספר דברים, מזכיר לנו משה רבינו - "לא בשמים היא.. ולא מעבר לים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו".

אם אנו לומדים לימודי אמונה מתוך מחשבה כזאת - אז נוכל להגיע בסוף אל המטרה המיוחלת - והיא "רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם? למוד אגדה" 

זה באמת לא משנה אם זה ריה"ל או הרמב"ם או מי שלא יהיה. מה שחשוב זה העובדה שתתחבר לזה. שהדבר יהיה קרוב אליך בפיך ובלבבך לעשותו. ואז, גם אם בכמות למדת מעט - הרי שזה שקול כנגד לימוד כל התורה כולה, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים. אלא מאי, שעצם ה רעיון ללמוד אמונה מתוך מטרה כזאת נשמע בעיני אנשים תלוש. וכ"כ למה? כי הם באים מנקודת מוצא של חוסר אמון ביכולת לקבל תשובות. וזאת למה? משום שאלות כמו שהביא פה אברם העברי. אבל השאלות האלה מטרידות רק את מי שלא רואה כיצד התורה היא תורת חיים. למה הדבר דומה? ניקח אינדיאני שלא פגש מעולם בטלפון (או פלאפון), ונסביר לו שאם יניח את הטלפון על צידי ראשו, יוכל לדבר עם חברו שרחוק ממנו מאות קילומטרים. הוא כמובן לא יאמין. עד הרגע שייווכח ש"זה עובד". ואחרי שהוא ייווכח ש"זה עובד", כבר לא אכפת לו כל הקושיות איך זה עובד. כלומר הוא בוודאי יתעניין. אולי גם ינסה לברר את זה בכמה דרכים לבדוק שלא עבדו עליו. וזה הגיוני ומקובל. אבל בשלב מסויים גם האינדיאני הסביר ישתכנע ש"זה עובד". 

אבל, למרבה הצער, היום מלמדים שהעיקר הוא להבין שהתורה היא "שונה" מהחיים. היא מחליפה את חיי היום יום. וזה לדעתי הדבר החמור ביותר שאפשר לעשות בהקשר זה. זה מלמד כאילו התורה איננה חלק מהעולם, אלא הנחתה של איזשהוא עולם עליון שאין לאף אחד השגה בו, ואיך אמר פה מישהו? "רק צריך שמספיק יהודים יגידו באמונה שלמה" אנחנו מאמינים בפיות" והכל כבר יסתדר מעצמו" אז לא. אף אחד לא צריך להאמין בפיות. צריך להאמין רק באלוקים חיים, שראינו כי ידבר אלוקים חיים את האדם וחי. 

מה זה אומר בפועל על התורה? ראוי לפתוח על כך אשכולות חדשים. ואני מקווה לעשות זאת. אבל בקצרה אומר: האמונה לא יכולה לסתור את החיים. ההלכה אסור שתפגע בחיים. אבל מי שחושב שיוותר על התורה לטובת שרירות ליבו - הרי עליו להבין שהוא פוגע קודם כל בעצמו, אלא הדרך היא להבין ש"כי לא דבר ריק הוא מכם", ו"אם ריק הוא" - "מכם", אם זה נראה לך חסר טעם עליך להתעמת לפעמים גם אם מה שעד היום תפסת כ"חיים" כפשוטם. אסור לך לפגוע גם בתפיסה זו. אבל כן חובה לבחון אותה מחדש. לכל הפחות בבחינה פוסט-מודרניסטית. להבין שזה שהמדע קידם את האנושות, לא אומר שהאנשים בעולם העתיק היו חסרי בינה. זה שהמדע הגיוני, לא אומר שאין יותר תופעות טבע נדירות. להבין, שזה שאפשר לעשות מתמטיקה ממספרים, לא אומר שאי אפשר להשתמש במספרים כסמלים. העניין הוא לא להפוך את הכל. אלא לבדוק היטב היטב האם אנו מסתפקים בגלל שאנו חכמים מאוד, או אולי דווקא בגלל שאין לנו יכולת לבדוק. חוסר יכולת לבדוק איננה מדעיות יתר. חוסר יכול לבדוק היא חלק מהמצב, בדרך כלל, של חוסר היכרות עם הדעה שכנגד. האם זה אומר שעלינו להשתעבד לדעה שכנגד? כמובן שלא. אבל עלינו כן לכבד אותה ולהתייחס אליה ברצינות.

בע"ב, אתה נמצא כבר בשלב שבו מאוחר מדי לחזור לאמונה תמימה.

תמימות שניה

יש
 א. הוא התלבט

ב. מענין מה המכונה שלו מתוכנתת לענות