האם לימוד מחשבת ישראל יפתור את בעית הדתל"שיות / חרד"לשיות?

אריאל נגע בנקודה חשובה.
 נראה לי שרוב האנשים מעדיפי לחיות בלי לדעת הכל , אלא לסמוך על הממשלות ועל המהנדסים ועל מוסדול ההשכלה שמעניקים תעודות אישור וכו' שהעניקו תעודות ובעלי התעודות עומדים בתנאים הנכונים ועושים מלאכתם נאמנה .

ורק בבריאת העולם ובתורה שאין לאף אחד יכולת לדעת , היות ואין אדם שיכול לברוא עולם ולכן ברור שמי שלא יכול לברוא עולם לא יכול גם להבין את מרכיביו , רוצים  פתאום לדעת ולהבין הכל ולהשיג דברים שברמה הלוגית אין כח באדם להשיג היות ובעל הגבול לא יכול להשיג את האין גבול .

ואולי דוקא כאן מונח התשובה .

היות ואדם יודע שאת ההשכלה של המהנדסים הוא יכול להשיג הוא סומך עליהם וזה לא מסקרן אותו לדעת האם הם עומדים בתנאים היות וזה לא פוגע באגו של האדם , לעומת בריאת העולם  שבגלל חוסר היכולת של האדם לברוא עולם  זה מביא אותו לתסכול ולביקורת  , ובמקום שיודה על חוסר היכולת שלו לברוא עולם ולחפש את בורא עולם הוא מנסה ליצור מצג שוא שיכול לשלוט על העולם ולהבין את העולם שהוא לא מסוגל לברוא .

קשה לאדם להיות בענווה ולומר קטונתי מלהשיג הכל .

כנראה הייתי צריך לתת ביטוי לדברים בצורה שונה.

אני מסכים עם מה שכתבת וזה לא חולק על דברי אלא מחזק את מה שכוונתי בכתיבה .
אדם לא מרגיש קנאה בחוסר הידיעה כל זמן שזה לא מפריע לו למהלך החיים התקין , ולכן אין לו שום בעיה עם הידע שיש לו או אין לו , כי הוא לא מרגיש מאוים מהידע של הזולת .

ברגע שאדם ירגיש מאוים מהידע של הזולת הוא ינסה להוכיח את חוסר ידיעתו של הזולת.

על כן כל מה שכתבת הוא נכון ברמת החומר והידע של העולם כי זה לא מאיים על הבן אדם , וקבוצות שמרגישות מאוימות נבחין שהם יצאו גם כנגד הנחת המוצא של המדע וינסו למצוא כשלים.

בענין האמונה בבריאת העולם והתורה כל אחד שלא רוצה להרגיש מוגבל מרגיש שהאמונה מפריעה לו לחיים האישיים ולכן הוא מחפש להבין .

אני לא רוצה להאריך בפרטים כתבתי את העיקרון שהרצון לדעת באמונה באה בעיקר כדי לתרץ את המעשים ולא כדי לקבל השכלה , ולכן חוסר הידע מפריע לאדם היות וזה יוצר אצלו לבטים של שלימות , לעומת הידע המדרעי לא יוצר קונפליקט של שלימות עצמית

תגובה לטבלה השנייה של אברם

ב. תורה שבעל פה/הלכה
1. זה שהיו "יהדויות" נוספות לצד יהדות חז"ל, זה דבר שידוע כבר מחז"ל עצמם - כמו הכותים והצדוקים והבייתוסים - ואין שום צורך למגילות ממדבר יהודה וגם לא לספרים החיצוניים, שגם הם הוזכרו בפירוש בחז"ל. אבל איך כל זה אומר שהיהדות של חז"ל איננה היהדות ה"נכונה"?
רוב עם ישראל אינו שומר תתורה ומצוות. כך בכל אופן אומר אברם. אבל כבר בימי בית ראשון רוב עם ישראל לא שמר תורה ומצוות, כמו שכתוב בנביאים. ולמעשה, עוד מימי השופטים שאחרי יהושע. אבל - וכאן בא האבל הגדול - למה זה אומר שהיהדות "נכשלה"? האם מטרת היהדות היא לשלוט ביהודים? מטרת היהדות היא לחנך את העם ולעזור לו להתפתח. כל עוד יהודים מתעניינים ביהדות - הרי שהיהדות פעילה ומממשת את עצמה. כמובן, לעניין זה גם חילונים רבים הינם קשורים ליהדות, ואף אם הקשר הוא בעצם הקשר לעם ישראל. 
להבנתי, תורה שבעל פה היא המשך הנבואה - החלק החי של היהדות - מול תורה שבכתב - החלק של היהדות שבעבר היה חי בקרב אנשים, והיום כבר הפך לטקסט מסודר. חז"ל קראו "קבלה איש מפי איש" - לכל דבר שהיה ברור להם שמשה רבינו היה חותם עליו, וזה אפשר לדעת ע"י היכרות עם ממשיכי דרכו, שמעולם באמת לא פסו מהעולם. וגם כאשר יש מחלוקות, ואפילו בדברים עקרוניים - זה לא אומר שנפל הבניין, אלא שיש דרכים שונות להסתכל על ה"מקובל בידינו איש מפי איש", ובאמת גם זה במסגרת הסכמה כללית על העקרונות - שאינם יכולים להיות מנוסחים במילים יבשות, מכיוון שלא ניתן להגדיר את החיים במילים יבשות, וכאמור התושב"ע היא המשך הנבואה, כאשר שניהם מבטאים את היהדות החיה. וזה שאי אפשר לצמצמם לתוך כמה מילים, רק מראה על עושר הרוחניות הזאת. 
לגבי הנושא המדעי - אפשר להשוות את זה לעניין "הפילוסופיה של המדע" - גם מדע איננו אובייקטיבי ומדוייק כפי שהיה רוצה להיות, ותלוי בהרבה הנחות וסברות ודעות. לחז"ל הייתה פילוסופיה מסויימת לנושא המדעי, ועל פיה הם קבעו מה שקבעו.

 (נראה לי שזה כבר יותר קצר)

טענתו של אברםהעברי שהיו יהדויות אחרות בזמן בית שני היא גנבת דעת.(אולי רחל אליאור או דומים לה גנבו את דעתו). כל מי שקרא את ברית דמשק ראה את התיאור שכל ישראל היו טועים עד שקמה קבוצה אחת, וגיששו עשרים שנה באפילה עד שקם מורה הצדק. אף ספר חנוך שבא לטעון שתורת כת קומראן נמסרה כבר לחנוך מתאר בעתידות המתגלות לחנוך שכל ישראל יטעו עד שתקום  קבוצה קטנה שתגיע לאמת. הם היו כמו הפרוטסטנטים, שמודים שאבותיהם היו קתולים אבל טוענים שמליבם הם מגיעים למקור נגד המסורת

לידיעתי, הצדוקים היו קבוצה חזקה וגם האליטה של בית המקדש.