יעקב ועשיו

הדברים שאני כותב אינם כולם לפי סדר הפרשה אלא לפי סדר העניינים. לכן, מי שרוצה לראות את הפסוקים בפנים, כדאי לו שיקרא את כל פרשת תולדות (מלבד פרק כ"ו פס' א-לג) לפי הסדר.

ראשית, בלידת יעקב ועשיו מופיע שיעקב אחז בעקב עשיו. ניתן להבין שיעקב ועשיו רבו, אבל לא ברור מי רב יותר ולמה. ייתכן בהחלט לומר, כפי שאכן מוכח מהמשך הפרשה, שעשיו הפריע ליעקב לצאת, והאחיזה של יעקב בעקב .עשיו הייתה פשוט העדות שנותרה ממאבקו בעשיו. כך ניתן ללמוד גם מהיקש הכתובים הסמוכים "בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלוהים". כמו ש"ובאונו שרה את אלוהים" היה כאשר המלאך הפריע לו ולא להיפך, כפי שניתן לשער על סמך הכתוב "ויאבק איש עמו" – האיש נאבק עמו – עם יעקב, ולא יעקב עם האיש, כך גם "בבטן עקב את אחיו" – אחיו הפריע לו ולא הוא לאחיו, והוא רק נאבק על זכויותיו. לכן, למעשה, שוב – כפי שמוכח גם כן מהמשך הפרשה -  הבכורה הייתה אמורה שייכת ליעקב, אלא שנגזלה ע"י כוחניותו של עשיו.

"ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים" – עשיו מוצא את מקומו בעולם כאיש כוחני. לא כתוב "ויהי עשיו איש נחמד יודע ציד" (ואפילו לא "גבור ציד" כמו שכתוב על נמרוד) אלא סתם "ויהי עשיו איש יודע ציד", כלומר, זאת מהות אישיותו. לעומת זאת על יעקב לא מצויין סתם "איש יושב אהלים", אלא "איש תם יושב אהלים" – "איש תם" – ניתן בהחלט להבין כמו שמצינו במקומות אחרים – למשל על איוב "איש תם וישר ירא אלוקים וסר מרע" או במשלי "צדקה תצור תם דרך", ועוד.

"ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב" – לא כתוב שיצחק העריך את עשיו, אלא שאהב אותו. כלומר, לא מעלות מידותיות הוא מצא בו, אלא כאמור "כל אחי רש שנאוהו" וכתוב גם כן "גם לרעהו ישנא רש ואוהבי עשיר רבים" – יצחק אהב את עשיו – מכיוון שהוא "הצליח בחיים" – היו לו כוח ויכולת להרוויח הרבה, ולכן זכה באהבת יצחק יותר מאחיו, שרק ישב בבית ובישל ("ויזד יעקב נזיד"). לעומת זאת, רבקה – העדיפה למרות הכל את האיש התם דווקא, וזה אין צורך גם להביא פסוקים להסביר – היא אהבה אותו משום מידותיו הטובות, כלומר בגלל מי שהוא, ולא בגלל מה שהוא מביא ("כי ציד בפיו" – שזה היה הגורם לאהבת יצחק אותו כמו שכתוב בפירוש.)

לפני שנמשיך לסיפור הברכות, יש להשלים שתי נקודות:

א.      הברכות, כנראה, מגיעות דווקא לבכור, כמו שכתוב בפירוש בעניין הברכות שיצחק קרא ל"עשיו בנו הגדול", משמע שזוהי הסיבה שרצה לברכו. אעפ"כ, ולמרות שלבסוף יעקב נתברך, מ"מ בברכות לא מופיע שום איזכור של אברהם וזכויותיו או ברכת זרעו של אברהם. ועם זאת, בסוף הפרשה, כאשר יצחק שולח את יעקב לפדן ארם, הוא כן מזכיר בפירוש "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם". משמע, שלמרות שיצחק התכוון לברך את עשיו, בכל אופן בברכה שהוא מברך כשהוא חושב שהוא אכן מברך את עשיו – הוא לא מזכיר שום דבר אודות זכויותיו של אברהם. ואע"פ שלבסוף יעקב כבר נתברך בברכה שעשיו אמור היה לקבל, עדיין יצחק רואה צורך להוסיף לו את ברכת אברהם, כלומר ברכת זרעו של אברהם על כל הזכויות העיקריות הכרוכות בזה (שזהו המובן של הביטוי "ברכת אברהם". ואם לא כן, איזה מובן יש לביטוי זה?). הוי אומר: ברכת אברהם הייתה מיועדת מראש רק ליעקב בעל המידות הטובות.ורק ברכה אחרת, שהייתה מיועדת לבן הבכור דווקא, והיא אמנם יועדה לעשיו – אך מראש כשיועדה לעשיו לא היה נסיון לכלול בה את ברכת אברהם. אמנם מכיוון שיעקב קנה את הבכורה – לכן ראויה לו גם ברכת הבכורה, ולא רק ברכת אברהם.

ב.      יצחק כנראה לא יודע שעשיו מכר את הבכורה. רבקה כנראה כן יודעת. סביר להניח, שבדיוק כמו שיעקב נאלץ לדרוש שבועה על המכירה, וזאת משום חשש מחוסר יושרו של עשיו – כך גם כאן – יעקב חושש שאם יתפרסם דבר המכירה, עשיו הגאוותן יאלץ אותו לחזור בו, כדי שלא תשיגהו כלימה על מעשהו האלים של דרישת נזיד העדשים מיעקב, ומכירת מעלה חשובה כבכורה תמורת ה"זכות" להתנהג באלימות כזאת ללא תלונה מצד יעקב. משום האמור, יעקב איננו מספר ליצחק, שאוהב את עשיו באופן מיוחד, ויותר ממנו, שמא יצחק ידבר על כך עם עשיו ועשיו ינסה כאמור לאלצו לחזור בו. עם זאת, הוא כן מספר זאת לרבקה שאוהבת יותר אותו, וככל אימא - כנראה גם בקיאה יותר ביחסי הכוחות הרגשיים בין האחים, ולכן תזהר יותר לנצור את הדבר בליבה מבלי לפרסם, כדי שלא יופעל לחץ על יעקב מצידו של עשיו.

כעת נמשיך לסיפור הברכות.

יצחק, כאמור, אינו יודע על מכירת הבכורה. לפיכך מובן שהוא קורא את עשיו "בנו הגדול" לברכו את הברכה שהוא מייעד מלכתחילה לבכור. אמנם, רבקה כן יודעת שהבכורה נמכרה. אך כאמור, עד היום היא לא רצתה לספר ליצחק, מחשש שיערב את עשיו, ואז הרי יש חשש שעשיו יפגע ביעקב.

(יצחק כמובן גם הוא איננו רוצה שיעקב ייפגע, אבל עלול לנסות לדבר עם עשיו על מכירת הבכורה, סתם להתעניין ו/או לברר מה אירע, ואולי אף לכעוס על עשיו. עשיו, בתגובה, עלול לאלץ את יעקב להחזיר את המכירה, או לפגוע פיזית או רגשית, בדרך כלשהיא. הוא כנראה גם יסתיר זאת מיצחק, כפי שלאחר מכן מצינו שכשרצה להרוג את יעקב לא אמר סתם "אהרגה את יעקב אחי", אלא "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", כלומר הוא דואג שיצחק לא יידע ממעשיו הרעים (הסיבה להסתרה זאת – תהיה הסיבה אשר תהיה, מה שבטוח זה שהיא קיימת.) ייתכן שזו גם הסיבה שכעת יצחק לא יחשוש לדבר עם עשיו על מכירת הבכורה, מכיוון שהוא איננו מכיר עד כמה עשיו עלול להרע. ייתכן גם שיצחק, כאבא, פחות מצוי ביחסים בין האחים כמו רבקה האמא, שלכן היא תזהר יותר מלספר לעשיו, שהרי היא יודעת יותר טוב כיצד הוא עלול להגיב).

אבל עכשיו היא שומעת את יצחק שמתכונן לברך את עשיו, והיא מבינה שכעת הגיע היום שבו יש להוציא לאור את האמת. אבל קשה לעשות זאת מייד. עדיין יש חשש שעשיו יפגע ביעקב, בפרט בשעה כה רגישה. לכן היא מעדיפה לעשות "תרגיל", לקבל את הברכות בדרך לא קונבנציונלית, ואחר כך היא כבר תסביר ליצחק את הכל, אבל קודם כל יש לדאוג שהצדק ייעשה.

דלג רגע על הברכות והדו-שיח בין עשיו ליצחק, ונתבונן בפסוקים ל"ט-ל"א. יצחק "מברך" את עשיו: "הנה משמני הארץ יהיה מושבך... ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד...". מייד לאחר מכן כתוב "וישטום עשיו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו".  ויש לשאול: א. מדוע יצחק "מברך" את בנו בכזו ברכה משונה? איך שאנו רגילים לקרוא את הברכה, היא דווקא נשמעת יותר כמו קללה. האם ייתכן שכך יצחק מתייחס לבנו פתאום? ב. מדוע עשיו לא מתקומם כנגד הדברים האלו שבאמת נשמעים כמו קללה? למה הוא אפילו לא שואל את אביו למה הוא מדבר אליו ככה? ג. "וישטום עשיו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו" – מה פירוש "על הברכה אשר ברכו אביו"? אם הכוונה בגלל שיצחק ברך אותו ברכה שהיא קללה, הרי שכאמור היה עליו להפנות את זעמו ו/או תסכולו כלפי אביו, ולא כלפי יעקב. שנאתו ליעקב אינה במקום ואינה תגובה הולמת. ד. אם הכוונה ששנא את יעקב בגלל שיצחק ברך אותו ברכה יותר טובה, ולא בגלל שהוא קיבל קללה, הרי ששנאתו למעשה נובעת מקנאה. שוב צצה בסיפור מידה שאיננה ראויה (ובוודאי איננה מצדיקה את כוונתו של עשיו לרצוח את יעקב). זאת מלבד העובדה שבאמת הוא מכר את הבכורה ולכן הברכות בהחלט מגיעות ליעקב. עצם העובדה שהוא לא חשף זאת בפני יצחק, מראה שהוא רצה לקבל את הברכות ברמייה, מתוך מחשבה שיעקב לא יעיז להתנגד, כפי שדיברנו קודם – לא רק שיעקב שותק ואיננו דורש את שלו, אלא הוא מפחד שעשיו יקח בכוח את מה שמכר במכירה הוגנת. לכן עשיו לא מתכונן לאפשרות שיעקב יקבל את הברכות. אבל כאשר יעקב כן מקבל את הברכות – אז הוא מבין שהפסיד במערכה – ורוצה להרוג את יעקב מתוך שנאה עזה – "משטמה" – ואולי גם מתוך ציפייה לרשת כבן יחיד את כל מה שמנחיל יצחק לבניו, כולל ברכות הבכורה.

לכן ברור שבאמת "ואת חרבך תחיה" – פירש הרשב"ם ודבריו הם בעיניי הפשט – על אומנותך שהיא אומנות הציד – בחרב ובחנית ובכידון – על אומנות זו תחיה, כלומר יצחק מברכו שיצליח במלאכתו.

כמו כן, "יעבדוך עמים", "ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים", "ואת אחיך תעבוד" - אין הכוונה להיות עבד במובן שבו אנו רואים היום את המושג "עבד", כלומר אדם שנקנה כחפץ בשוק ואדוניו מחליט על כל דבר שיעשה או לא יעשה. "לעבדים" יכול להתפרש בהחלט – כמו השימוש המקובל של המילה הזאת בתנ"ך – שכל אדם שיש מישהו שממונה עליו בהקשר חשוב כלשהוא הוא נקרא "עבד". כך כל נתיני הממלכה נקראים "עבדי המלך", וכך כל אדם יכול להיות "עבד הא-ל". זו הכוונה שיעקב יהיה "גביר לאחיו". יש לזכור גם, ש"כל אחיו נתתי לו לעבדים", זה כמובן לא דווקא עשיו, שהרי עשיו איננו יכול להיקרא "כל אחיו", באשר הוא אדם בודד. וגם אינו יכול להיקרא "בני אמך", באשר הוא אדם בודד. לכן ברור שגם כאן הכוונה שונה – והיא: כמו שמצינו אצל לבן ויעקב, (פרק ל"א פס מ"ו) "ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים" – והלא לא היו ליעקב אחים נוספים מלבד עשיו? אלא ברור ש"אחיו" הכוונה רעיו וחבריו, או גם בני משפחתו הרחוקים, ואולי גם צוות אנשיו ועובדיו (שוב – לא דווקא עבדים, אלא גם אולי שכירים ואריסים וכדומה). לכן הדיון הוא לא מי ימשול על מי – עשיו על יעקב או להפך – אלא מי יקבל תפקיד יותר חשוב ומי יקבל תפקיד פחות חשוב. ויעקב, כמי שקנה את הבכורה – מגיע לו התפקיד החשוב.

נחזור אחורה - יש לשים לב, שבהתחלה יצחק איננו יודע כלל מי הוא שקיבל את הברכות ("ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי..."), ואע"פ שברור לו שזה לא היה עשיו (זה ברור מכך שהוא נחרד "חרדה גדולה עד מאוד", וגם שואל מי הוא היה, ולא מנסה לוודא שזה שעכשיו לפניו הוא אכן עשיו. הוא מבין היטב שזה שלפניו עכשיו הוא עשיו, שהרי הוא מזהה אותו בקלות. רק לגבי הראשון היו לו ספיקות, שכשהתברר לו שהוא לא היה עשיו הוא נחרד בגללם "חרדה גדולה עד מאוד", בכל זאת) הוא אומר בלי היסוס: "גם ברוך יהיה". כלומר הוא לא רוצה לבטל את הברכות. יש לשים לב לנקודה נוספת: מהאמירה "גם ברוך יהיה" ניתן להבין שאילו רצה יכל לומר שהברכות לא יחולו עליו, כלומר ניתן לבטל את הברכות. והוא לא עושה זאת. ואף על פי שלבסוף מתברר לו שזה יעקב קיבל את הברכות, ואף על פי שזה לכאורה על חשבון עשיו – עדיין יצחק בוחר שלא לבטל את הברכות! למעשה ניתן לומר שיצחק נתן אישור לקבלת יעקב את ברכות הבכורה.

כתוב "ויתרוצצו הבנים בקרבה" - שניהם הספיקו להתרוצץ עוד לפני האחיזה בעקב. עכשיו, הכי סביר שהכוחני מבין השניים - הוא זה שנדחף ויצא ראשון.

אשמח לשמוע דעות אחרות. אני נוהג להחיות כל פרט בלימוד כדי להבין את המקסימום האפשרי (בדיוק כמו שבעלי הקבלה החיו את הספירות ל"פרצופים", כדי שיהיה אפשר להתייחס לכל אחד מהם כדבר שלם, בכדי להגיע להרחבת דברי התורה)

הנה דעה אחרת (יו"ט אהרליך, 'מקרא כפשוטו' (א), לבר' כח, ה):

א. עשיו התחתן עם בנות כנען. למרות שהוא בודאי ידע שאברהם חרד מאוד לכך שיצחק לא יתחתן איתם. וכשבמקרה - בזכות יעקב - נודע לו ש"רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו" - אז הוא הולך ונושא לאיש את בתו של יריבו של אביו.

וגם יצחק לא אהב את בנות כנען - וממה נפשך: או שבאמת לא רצה בהן, ואז למה עשיו לא מתחשב בכך? או שאמר את זה רק בגלל רבקה - ואז אם באמת עשיו כ"כ מבין את אבא שלו - למה הוא טורח לשאת אישה שלא מבנות כנען, הרי ליצחק לא באמת אכפת. ואיך שלא יהיה - כשהוא מתחתן עם בת ישמעאל למה הוא לא נפרד מנשותיו - בנות כנען? 

ב. ויבז עשיו את הבכורה - זה לא מתוך כעס.

ג. מנסה לקבל את הברכות למרות שמכר את הבכורה והגדולה שלו. 

*לאורך כל הסיפור הראיתי איך הפשט בהחלט מסתדר עם הדעה שעשיו לא היה צדיק. 

קשה ממרחק הזמן והתרבות ממי שכתב את הסיפור - לפסוק דין מה הוא חשב על יעקב ועל עשיו. אבל דווקא העובדה שהסיפור כתוב בצורה כזאת שלא מאשימה יותר מדי את עשיו - מראה על גדולתם של יעקב ובניו שמסרו את הסיפור מבלי להכפיש את שמו של יריבם, ומבלי לפאר את שם עצמם שלא במקום. כתב הרשב"א - הוכחה לאמיתות התורה - איזה עוד עם כותב את חטאיו על ספר למען יעמדו ימים רבים? אין זאת כי אם רוח אמת נושבת בדבריהם. 

אליקים

איקון ירוק. על היוזמה והנסיון לקרוא את המקרא בעיניך שלך ולפי מחשבותיך שלך.

לקמן אחזור לדבר הזה.

לגבי ההבנות שהצעת, הנה אני לעתים קורא אחרת ממך.

אפילו סיפור קצר כגון מעשה מכירת הבכורה ובקשת העדשים. כאשר אני מגיע אליו אני שואל את עצמי מדוע יעקב, לפי הקריאה הרגילה, מציע עדשים תמורת בכורה. האם הנהוג באותו בית הוא שכל אחד מבקש תמורה למה שהוא עושה? על יעקב לשלם לעשו, נניח, על בשר הציד שהוא מביא? ויעקב יקבל תמורה על מה שהוא תורם? של מי היו העדשים?

דומה שקשה לדעת על פי סיפור קצר כל כך מפני מה יעקב דורש תמורה. ואולי מסיבה זו יש להעדיף את פירושו של הרש"ר הירש, כי יעקב ניצל את ההזדמנות כדי לקנות את הבכורה תמורת תשלום שלא נזכר כאן, וכי נתן את העדשים כפי שעשו ביקש, ולא כעסק הקניה של הבכורה.

אולם עדיין הדברים מוזרים: בית שבו האח הצעיר להוולד מתחרה על הבכורה ומבקש לקנותה. הבית שבו האח הצעיר אינו מגיש מן האוכל שלו לאחיו עד שידון בקנית הבכורה. האם אברהם אבינו היה מתנה נתינת אוכל לאדם רעב מן הדרך עד שידון איתו על עסקה כלשהי?

ואם כך מגיב יעקב, איזה טיפוס היה עשו עד שיעקב מצא את עצמו מתנהג כלפיו בצורה כזו? יש לברר מה זה "תם" והדוגמאות של אליקים כי זו לשון שבח מעוררות את השאלה: אם יעקב הוא כזה תם וטוב, מדוע הוא תובע מעשו קודם קבלת האוכל שהוא רעב לו לדון במכר? ושמא עשו לא היה כזה רעב, ורק נהג להגזים בצרכיו? אנו מכירים אנשים כאלו...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");