אצרף מאמר קצר בנושא זה, להלכה
ולא למעשה:
מה המעמד של חברה בע"מ ומה מעמדם של בעלי המניות
בנידון זה כמה דעות ונפקא מינה רבא לכמה וכמה דיני תורה, כמו האם יש איסורי ריבית בהלוואות לחברה ומהחברה, באיסורי שבת שהחברה מבצעת, בהחזקת חמץ בפסח ועוד. להלן נביא את הדעות בזה:
א. דעת כמה מהפוסקים שכל אחד מבעלי המניות נחשב כבעלים על החברה לפי חלקו והוי כממון השותפים. ולדעה זו נחשב לכאורה כשותף בכל האיסורים שנעשים על ידי החברה.
ב. דעת חלק מן הפוסקים שרק מי שהוא מבעלי השליטה בחברה, כגון שיש לו רוב מניות בחברה, או לכל הפחות אחוז גבוה המקנה לו זכות מעשית של החלטות בענייני החברה, הוא נחשב בעלי החברה, ואילו שאר בעלי המניות אינם נחשבים שותפים ממש בממון החברה, ואינם אחראים כלל לאיסורים שהחברה מבצעת כמו הלוואה בריבית או חילולי שבת (אגרות משה והסכים לדעתו הגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות, מנחת יצחק). [יש להוסיף שהיום אין כמעט מושג של שני סוגים של מניות כמו שהיה בעבר – מניות בעלות זכות החלטה, ומניות שאינן בעלות זכות החלטה, אלא כל המניות שוות, ולכן אם יתאגדו מספיק בעלי מניות קטנים ביחד הריהם יכולים להוות גוף מכריע בהחלטות החברה. אולם הפוסקים הנ"ל כתבו שגם באופן זה אין זה משנה את עיקר הדין שמי שאין לו הרבה מניות בחברה אינו נחשב כשותף גמור, משום שרוב האנשים שקונים קצת מניות בחברה אין דעתם כלל להתאגד על מנת להחליט החלטות בענייני החברה וכל מה שמעניין אותם זה הרווח מהמניות, ולכן מלכתחילה אינם קונים על דעת שליטה בהחלטות החברה, ולכן לא הוו בעלים].
ג. יש לעיין, לשיטה זו באופן כשקונים מניות מועטות וכנ"ל, אם אינו נחשב שותף בחברה, אולי נחשב כסף זה כהלוואה לחברה, ואם כן בשעה שמקבל רווחים הוי ריבית, וצל"ע נוסף [ומסתמא אין בזה איסור ריבית כי קרוב לשכר ולהפסד כאחד].
ד. דעת חלק מן הפוסקים שהבעלות על מניות נותנת רק בעלות מוגבלת בחברה שהרי אין ביד בעלי המניות זכות לעשות דבר בממון החברה ועוד הגבלות רבות, וכיון שכך אין בעלי המניות אחראים על איסורים שנעשים בממון החברה. (מהרי"א הלוי). וסברא זו שייכת אפילו אם יש לאדם אחוז מניות גבוה בחברה [ואם כל החברה בבעלותו יש לעיין]. שאר הפוסקים חלקו על דבריהם, משום שגם אם אין לבעלי המניות זכויות מסוימות בממון החברה, ואין זכותם אלא ברווחים ובהפסדים, זוהי החלטה שרירותית של בעלי החברה הניתנת לשינוי, ואין זה אלא כשותף שמגביל את זכותו בממון השותפות.
ה. דעת חלק מן הפוסקים שחברה בע"מ היא גוף משפטי נפרד שאין לו שייכות כלל לבעלי המניות, כפי שאכן נתפס מעמד זה במשפט האזרחי הבינלאומי. ולפי זה אין כלל איסורי תורה בכל מה שמעורב בממון החברה. (מהר"ם שיק יו"ד קנ"ח?, וכן העלה הגאון ר' שאול וינגורט זצ"ל כפי שכתוב בספר הזיכרון יד שאול והובאו דבריו במנחת יצחק ובעוד ספרים).
ו. דעת כמה פוסקים שאף אם בעלי המניות נחשבים בעלים (ולכל הפחות בעלי השליטה בחברה וכדלעיל) מכל מקום אין איסור לחברה ללוות בריבית אף מאנשים פרטיים, משום שאין על הבעלים שעבוד הגוף אלא שעבוד ממון בלבד, ואיסור ריבית תלוי בשעבוד הגוף (שו"ת מהרש"ג ואגרות משה). ומכל מקום גם לדבריהם, אם לאדם פרטי יש חיוב ריבית לחברה בע"מ יש בזה איסור ריבית משום שלאדם הפרטי יש שעבוד הגוף. אולם בצפנת פענח (ח"ג קפ"ד) משמע שגם בכהאי גוונא אין איסור ריבית מן התורה דשעבוד צריך דווקא לאדם מסוים, וכן דעת מהרי"א הלוי[. אולם הרבה פוסקים חולקים על כל זה, וכתב המנחת שלמה שלכל הפחות ודאי יש בזה איסור מדרבנן, ומסתמא דאורייתא. [ואם חברה בע"מ מלוה בריבית לחברה בע"מ אולי יש להקל יותר, ובמציאות של ימינו דבר זה שכיח ביותר, וצ"ע].
ז. דעת מקצת פוסקים שחברה בע"מ היא כמו הפקר (אולי אמרו זאת רק לגבי ממון המדינה?), ויש לעיין לפי דעה זו מה ההשלכות ההלכתיות לעניין השקעה במניות.
ח. דעת כמה מן הפוסקים שגם אם בעלות על מניות הוי בעלות, הרי שבכל מה שנוגע לחברה בכללותה, אם יש כמה בעלים וחלק מהם יהודים וחלק גויים אזלינן בתר הרוב, ואם כן אם הרוב גויים לא שייך איסורי ריבית בחברה, ויש חולקים.
ט. יש שכתבו שקניית מניות הנפקה (דהיינו הקנייה הראשונית של המניות שהונפקו מידי החברה עצמה) בעייתית יותר מבחינת הלכה, כי בזה נעשה מסייע ממש ביד החברה ושייך יותר באיסוריה.
י. לעניין שבת יש ב' נידונים – האם יש איסור הנאה ממעשה שבת שנעשה בחברה באיסור, והאם יש לבעל המניות עצמו איסור מצד עצם הדבר שנעשים איסורי שבת בממונו. ועיין ביד שאול שם במאמר הגר"ש ויינגורט זצ"ל שכתב שמצד הנאה ממעשה שבת אין כלל מקום לאסור, והאריך בראיות, אך יש חולקים.
יא. בכל מה שקשור לקרנות נאמנות, קופות גמל, קרן השתלמות, קרן פנסיה וכו', היום המצב המשפטי הוא שהאדם שהוא בעל היחידות של קופות הגמל וכו' הוא בעלים גמור על כל מה שמנהלי הקרן משקיעים בו, כולל מניות ואגרות חוב (אגרות חוב = הלוואה בריבית קצוצה לחברה או לגופים שונים ממשלתיים או פרטיים), ומנהלי הקרן אינם אלא שלוחים להשקיע את הכסף ומקבלים את שכרם מיד הבעלים על עיסוקם בהשקעה. ולפי זה כל הבעיות שיש במניות ובאגרות חוב שייכות לכל מי שיש לו קרן פנסיה. ואף אם ננקוט שאין בעיה בהשקעה במניות וכנ"ל כדעת הרבה מן הפוסקים כי אין המשקיע נחשב שותף גמור במעשי החברה (לפחות במניות שאינן מניות שליטה), מכל מקום שייכות בעיות חמורות באגרות חוב שנקנות בכספי המשקיע, משום שהקרנות משקיעות כספים גם באגרות חוב שלא נעשה בהם היתר עסקה, ונמצא שכספי המשקיע עצמו ניתנים בהלוואה עם ריבית והוי איסור דאורייתא. [אלא אם כן נאמר שגם באגרות חוב אין בעיה של ריבית, כי בדרך כלל האגרות חוב הן מחברות בע"מ ואין איסור לקבל ריבית מחברה בע"מ כדעת האגרות משה הנ"ל אות ה, אך כבר כתבנו שהגרש"ז אויערבאך חולק עליו בתוקף]. [וראיתי שיש מחלקים בין אם קונה את האג"ח באופן ישיר מהחברה המנפיקה לבין אם קונה ממישהו שקנה את האג"ח מהחברה ומוכר אותו הלאה, ולא עיינתי בזה כעת].
ועיין במאמרו של הרב מנדל שפרן שליט"א בקובץ הישר והטוב (תשרי תשע"ג) שהאריך בזה, והעלה שיש להקל באופן שהבעלים יפנה לקרנות הפנסיה השונות ויגלה דעתו להדיא שאינו מוכן ואינו רוצה שישקיעו את ממונו בדברים האסורים, ואז אף אם אין החברה מתחשבת בדעתו אין אחריותו על האיסור, עיין שם, ויש להתיישב בדבר.
יב. בתעודות סל, אין קונים מניות מסוימות, אלא קונים מעין התחייבות של החברה שמנפיקה את התעודת סל לשלם את אחוזי הרווח או ההפסד שיש לקבוצה מסוימת של מניות ביחד (כגון תל אביב מאה - דהיינו מאה החברות המובילות בבורסה הישראלית, או דבר מקביל בבורסה האמריקאית, חברות ההייטק המובילות, וכדומה). יש סברא גדולה שאין בזה כלל איסור, כי העסק של הקונה הוא עם החברה שמנפיקה את תעודות הסל והרי זה כהלוואה לחברה זו, והיא זו שעושה את העסקאות שלה לפי הכדאיות שלה, [למרות שכמדומני שהם חייבים מצד חוקי הבורסה להשקיע אחוז די גבוה מההשקעה באותן מניות, ורק חלק קטן מההשקעה הם יכולים להעביר לאפיקים אחרים כדי לקבל את הרווח שלהם]. ומצד עצם ההלוואה לחברה המנפיקה אין איסור כי הדבר קרוב לרווח ולהפסד כאחד. והדעת נוטה להקל בזה.
יג. גם אם אין המשקיע נחשב שותף בחברה, עדיין יש לדון האם עובר מצד מסייע ידי עוברי עברה ואולי אף מצד לפני עיוור לא תתן מכשול, ולכאורה אם מדובר בסכומים שאינם משמעותיים לחברה קשה לראות בו מסייע, וצ"ע.
