זווית היין החדשה במקורות

זה אשכול שהשקעתי בו הרבה

תחילה ביקשתי מאיתי שינסה לדבר עם המערכת שיחזירו את האשכול איתי עשה זאת נכון לעכשיו הם לא החזירו.

תחילה ממש התייאשתי, "מה להתחיל הכל מחדש?", אבל אחר כך תפסתי את עצמי ואמרת שבמשך השנה הזאת אנסה לשחזר את כל מה שכתבתי

אני מאמין שזה יהיה יותר טוב

מכיוון שאנו כבר פרשת וישלח

התיישבתי וכתבתי את זוית היין החל מבראשית

יין או לחם

בראשית פרק מ  פסוקים  ט – יט

"ויספר שר המשקים את חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה גפן לפני: ובגפן שלשה שריגם והוא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים: וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אתם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה: ויאמר לו יוסף זה פתרנו שלשת השרגים שלשת ימים הם:

בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו: כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה: כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור: וירא שר האפים כי טוב פתר ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על ראשי: ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אפה והעוף אכל אתם מן הסל מעל ראשי: ויען יוסף ויאמר זה פתרנו שלשת הסלים שלשת ימים הם: בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ ואכל העוף את בשרך מעליך:"

ברגע שאתה צריך להחליט את מי לחון את הינן או את האופה התשובה היא פשוטה וודאי את הינן אולי תהיה רעב אבל תישאר שמח.

עומס הגפן

עד כמה הגפן יכולה להיות עמוסה?

מבחינה יננית אנו יודעים שהגפן יכולה להצמיח כמות גדולה של ענבים

אבל מתברר שגם מבחינה רוחנית ניתן לדרוש פסוק אחד שמדבר על גפן עם ריבוי גדול של דרשות במדרש.

ובגפן שלשה שריגים

ילקוט שמעוני תורה פרשת וישב רמז קמו

אמר ר' חייא: אלו ג' שרי גאים היוצאים מישראל בכל דור ודור פעמים ששנים כאן ואחד בארץ ישראל פעמים שאחד כאן ושנים בארץ ישראל ויהבו ביה רבנן עינייהו ברבנא נחמיה ורבנא עוקבא בני ברתיה דרב.

רבא אמר: אלו שלשה שרי גוים שמלמדין זכות על ישראל בכל דור ודור,

תנא ר' אליעזר אומר: גפן זה העולם, שלשה שריגים זה אברהם יצחק ויעקב, והיא כפורחת עלתה נצה אלו אמהות, הבשילו אשכלותיה ענבים אלו השבטים.

אמר ליה ר' יהושע: וכי מראין לאדם מה שהיה והלא אין מראין לו לאדם אלא מה שעתיד להיות, אלא גפן זה תורה, שלשה שריגים זה משה ואהרן ומרים, והיא כפורחת עלתה נצה אלו סנהדרין, הבשילו אשכלותיה ענבים אלו צדיקים שבכל דור ודור.

אמר רב גידל: עדיין צריכין אנו למודעי שהיה ר' אלעזר המודעי אומר גפן זה ירושלים, שלשה שריגים זה מקדש ומלך וכהן גדול, והיא כפורחת עלתה נצה אלו פרחי כהונה, הבשילו אשכלותיה ענבים אלו הנסכים.

 ר' יהושע בן לוי מוקי לה לכולה במתנות, גפן זו תורה, שלשה שריגים אלו באר עמוד הענן ומן, והיא כפורחת עלתה נצה אלו הבכורים, הבשילו אשכלותיה ענבים אלו הנסכים.

ור' ירמיה בר אבא אמר: גפן אלו ישראל, וכן הוא אומר גפן ממצרים תסיע, שלשה שריגים אלו שלשה רגלים שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה, והיא כפורחת הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות וכן הוא אומר ובני ישראל פרו וישרצו, עלתה נצה הגיע זמנן של ישראל ליגאל ...

אמר ריש לקיש: אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנין שבישראל... 

סופגניות ויין

חשבתי לעצמי שכנראה לחנוכה אין שום קשר לעולם היין

אחרי חיפוש קצר מצאתי משהוא מאד מעניין.

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות יין נסך

 [ז] אמר מהר"ש יש נוהגין שלא לאכול גלוסקאות עכו"ם מכניסת הבציר עד חנוכה, משום דמחמיצין אותן בשמרי יין, ולאח"כ אוכלין אותם הואיל וכבר נתייבשו בטיל טעמן. ויש שאינן נמנעין מלאוכלם, דכה"ג אשכחן טובא דתלינן, אע"ג דהאיסור קרוב לודאי.

וכן הובאו הדברים בב"ח יורה דעה סימן קכג

(שם יש שלוש דעות מ"מ חנוכה זאת נקודת הזמן שבה שמרי היין מתייבשים)

סעיף יד: החרצנים והזגים וכו'. שם (דף ל"ד א) ברייתא ומימרא דאמוראי:

בהגהת אשיר"י לשם (ע"ז פ"ב סי' כה) כתב דאח"כ התיר רבינו אפרים אפילו פת שנתחמץ בשמרים לחים כגון קודם חנוכה אע"פ שיש בשמרים טעם יין הואיל ואין בעיסה טעם יין ומה שנתחמצה לא בשביל היין אלא מחמת השמרים דהא מי פירות אינם מחמיצים ונחלקו עליו רבינו שמריה ור' אברהם אפילו בראשונה ולא התירו פת שנתחמץ בשמרי גוים אלא אחר שנים עשר חודש מאור זרוע (פסקי ע"ז פ"ב סי' קפב - קפג) עכ"ל כלומר אף בראשונה שלא התיר אלא ביבשן בתנור מיד קודם שנים עשר חודש נחלקו עליו ובהגהה מצאתי ולחם שמחמיצין אותו בשמרי יין רבינו אפרים חקר ודרש אחר הדברים והתיר אחר חנוכה שאז דרך לייבשם כשרוצין להחמיץ וצריך לערבם במים ואז נתבטל טעמו וכך ראיתי דברי הר"ח.

לבד מהרעיון שחנוכה הוא התאריך ששמרי היין כבר בטל מהם טעם היין וע"פ דברי המהרי"ל הם כבר לא אסורים.

למדנו שניתן להטפיח לחם או גלוסקאות (ספוגניות לצורך העניין) בשמרי יין.

ובהמשך למדתי דין יותר קונקרטי

חיוב שתית יין בחנוכה

שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקכט

אדם אוכל ושותה ושמח ברגל.

משנה ברורה סימן תקכט ס"ק כ

אוכל ושותה וכו' - ואפילו הוא מסגף עצמו מפני תשובה בכל ימות השנה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבתות ויום טוב וחנוכה ופורים חייב לאכול ולשתות [בית יעקב סי' ע"ג ועיין במאירי מש"כ בענין זה בריש פ"ב דביצה]:

כלומר מדובר כאן בנדר שעושה אותו מחמת המצווה (=מפני התשובה)

בכל אופן כאשר יש מצווה לשתות חייב לשתות יין

בשבת זה ברור משום עונג שבת

ביום טוב זה גם ברור מחמת שמחת יום טוב

בפורים וודאי משום "שחייב איניש לבסומי"

אבל החידוש הוא חנוכה על זה מביא המשנה ברורה שהוא חייב לאכול בשר ולשתות יין.

ואם מי שהוא מסגף עצמו מחמת התשובה חייב על אחת כמה וכמה שאר בני אדם.

חנוכה שמח

חיים ללא יין

בראשית (מג לד)

וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ:

הם לא סתם שתו הם השתכרו מדוע?

עומד על זה רש"י בעקבות המדרש

שימו לב שרש"י בד"ה מביא רק את המילים "וישכרו עמו"

הוא יכל להביא גם את המילה "וישתו" או רק את המילה "עמו"

מעצם זה שהוא בחר רק את צמד המילים "וישכרו עמו" זה אומר שהפירוש מתייחס לשני המילים גם יחד.

רש"י

וישכרו עמו - ומיום שמכרוהו לא שתו יין, ולא הוא שתה יין, ואותו היום שתו:

בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה צב

וישתו וישכרו עמו, עמו שתו אבל חוץ ממנו לא שתו, דא"ר לוי כל כ"ב שנה שלא ראה אותן לא טעם טעם יין, אף הן לא טעמו טעם יין עד שראו אותו, הה"ד וישתו וישכרו עמו, עמו שתו חוץ ממנו לא שתו.

מעניין גם הפירוש של הספורנו שמתאר את התוודעות ולהתלהבות של האחים ליינות חדשים שלא הכירו

ספורנו

וישכרו עמו - במיני יין מלכות רב שנתן לפניהם שלא היו מורגלים בהם ולא השגיחו שלא לשתות כל צרכם מן הראשון כאשר ראוי לעשות לכל סועד עם הגדולים כאמרו כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך (משלי כג, א):

טוב ארץ מצרים: יין ישן מול יין מובחר

בראשית פרק מה פסוק כג

וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ:

מסתבר שפעם מצריים הייתה מעצמת יין היה שר שממונה על היין בממלכה והוא עצמו היה היינן והסומליה כך שכאשר הוא חולם וכמובן זה מהרהורי ליבו (לפחות הנושא) הוא חולם על הכרם עשיית היין והגשתו.

כנראה בממלכה כזו ישנם גם מרתפים של יין

וכאשר יוסף רוצה לשלוח משהוא מיוחד לאביו

הוא שולח מטוב מצרים

מה הוא בדיוק אותו טוב מצרים?

על זה עונים המדרשים יין מתיישן וכן יין מובחר

בפשטות יתכן ששתי התכונות היו  כלומר חלק כזה וחלק כזה.

אך כל מדרש מדגיש צד אחר ביין

אחד מדגיש את הפירותיות ולכן הוא מדגיש את היין המובחר

והשני מדגיש את הטעמים שמתפתחים ואת הרכות שהגיעה עם השנים ןלכן הדגיש את התיישנות

 ילקוט שמעוני תורה פרשת ויגש רמז קנב

ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים וגו'  מאי מטוב מצרים מלמד ששגר לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויגש פרק מה

נושאים מטוב מצרים. זהו יין מובחר שבמצרים, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, וחכך כיין הטוב (שה"ש ז י), כי טובים דודיך מיין (שם א ב):

רש"י נקט בפשט כדעת הילקוט שמעוני (בהמשך הביא מדרש אחר)

מטוב מצרים - מצינו בתלמוד ששלח לו יין (ישן) שדעת זקנים נוחה הימנו. ומדרש אגדה גריסין של פול:

בספר 'משיבת נפש' עומד על דברי רש"י ומראה את ההבחנה בין יין ישן ליין מובחר באופן דומה להסבר שהצענו במדרשים.

הדיון נסוב האם המילה ישן היא כתובה ברש"י

שאם לא אז כנראה רשי הביא את דברי השכל טוב

המשיבת נפש מכריח את הגירסה "ישן"

ההסבר המעניין שלו מבחינה ייננית שלא כל טרואר מתאים ליין מתיישן

משיבת נפש

פירש"י יין ישן. ויש פירושים ונמצא בתלמוד שלא נכתב רק יין. ונ"ל שרש"י דחק לפרש כך מפני ששינה וכתב עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים ועשר אתונות

והאי דפי' יין ישן ולא פי' יין סתם, משום שקשה לו והלא א"י וארץ כנען ג"כ מגדל יין, ולכן נזקק לפרש שיש מקומות שנשתנה יין ישן לגריעותא. ותדע שגבי ארץ ישראל כתיב וישן מפני חדש תוציאו, אלמא שהחדש משובח יותר מן הישן, וכן הוא בכמה מקומות ומדינות. ויש מקומות שכל זמן שהיין מתיישן הוא משתנה לעילוי, וכן היה במצרים. ע"כ פי' (כ)ששלח לו יין ישן ממצרים ע"כ נאמר מטוב ארץ מצרים שטובה זו היתה בה יותר מכל שאר ארצות. ולולי פי' זה לא הי' נופל בו מטוב ארץ מצרים, כי גם נמצא יין בשאר ארצות.

"חכלילי"

יוסף ויהודה בזוית יננית

בראשית פרק מט פסוקים יא יב

אֹסְרִי לַגֶּפֶן (עירה) עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים (סותה) סוּתוֹ:

חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב:

הברכה ליהודה מדהימה במימוש שלה כיום

מסביר רש"י

אסרי לגפן עירה - נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין, איש יהודה יאסור לגפן עיר אחד ויטעננו מגפן אחת, ומשורק אחד בן אתון אחד:

קל מאד לראות את ריבוי היקבים שקיימים באזור נחלת יהודה מהיקבים רמת נגב, מדבר, יתיר בדרום המשך עם יקב לבני יקב רמת חברון, יקב גוש עציון, יקב אריאל ביהודה במרכז, כאשר בצד המערבי של נחלת יהודה יש לנו ריבוי גדול מאד של יקבים כל היקבים של מועצה אזורית מטה יהודה דהינו טפרברג, פלם, צרעה , עגור, קטלב, קסטל, מצודה, מוני, צובה, הר אדר וכו' וכמובן עמק האלה וברקן למרות שחלק גדול מהענבים שלו הם לא מהאזור (יש כמה יקבים שיתכן שנמצאים במובלעת של נחלת שבט דן שכידוע נחלתו הייתה מחולקת בכמה מקומות יש את דן בצפון יש את גוש דן במרכז ויש גם את אזור שמשון שהוא די מובלעת בתוך נחלת יהודה)  

ריבוי זה ממחיש לנו את דברי רש"י: "שתהא מושכת יין כמעיין" כל מי שמטייל באזור לא מפסיק לראות יקבים.

אי אפשר להתעלם מיין שקרוי במפורש על פי הפסוק הרי הוא היין "חכלילי" מרלו שזכה במדליית זהב כפול בטרה וינו מהיקב "אריאל ביהודה".

מ"מ יש לדון מה משמעות השם "חכלילי" בהחלט ביטוי יחידאי

ומצינו כמה הסברים

רש"י מפרש ע"פ תופעה שאנו מכירים כאשר אנו שותים הרבה שהעיניים נהיות נוצצות (וכן פירשו הרד"ק והאבן עזרא)

חכלילי - לשון אודם כתרגומו וכן (משלי כג כט) למי חכלילות עינים, שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין:

במדרש מצאנו הסבר יותר נעים שמדבר על איכות היין, הבר זה חשוב כי לפני כן דיברנו על ריבוי היין ותמיד יש לשאול שאולי האיכות לא משהוא, תוך כדי שהמדרש מתייחס לשאלה זו הוא גם מסביר את הביטוי "חכלילי".

ילקוט שמעוני תורה פרשת ויחי רמז קס

כי אתא רב דימי אמר אוסרי לגפן עירה אין לך גפן וגפן שאינו צריך עיר אחד לבוצרה. ולשורקה בני אתונו אפי' אילן סרק עושה משאות שתי אתונות. ושמא תאמר אין בו יין ת"ל כבס ביין לבושו. ושמא תאמר אינו אדום ת"ל ומדם ענבים סותה. ושמא תאמר אין בו טעם ת"ל חכלילי כל חיך שטועמו אומר לי לי ושמא תאמר לנערים יפה לזקנים אינו יפה ת"ל ולבן שנים אל תקרי לבן שנים אלא לבן שנים מסייע ליה לרב יצחק דאמר יפה יין לזקנים כחלב לתינוקות שנאמר ולבן שנים מחלב,

כלומר מדובר על יין שעומדים בתור בכדי לשתות אותו.

עוד נקודה אחת דיברנו על יהודה והרי ליהודה יש בן זוג והוא יוסף

אמנם בהיסטוריה שלנו רוב הזמן היו בניהם חיכוכים אבל אנו יודעים מההפטרה של ויגש מדברי יחזקאל הנביא שזה לא ימשך כך.

אם כן מה היא הזוית הייננית של יוסף?

עונה על כך הספורנו

על הפסוק

בראשית פרק מט פסוק כב

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר:

ספורנו

בן פורת יוסף. הנה יוסף הוא בן גפן פורת ענף של גפן פוריה העושה צל לרבים כדרך הגפן כאמרו כסו הרים צלה (תהלים ה, יא) וזה כי בצלו חי יעקב ובניו במצרים:

בן פרת עלי עין בנות. וענינו היה כענין ענף של גפן פוריה סמוך למעין שהיא פורת ומגדלת בנות שהן ענפים:

וכן המלבי"ם

בן פרת יוסף. לפי שאמר שנפתלי אילן יפה בענפיו וסעיפיו, אמר נגד זה שיוסף יש לו מעלה בפריו, ובן הוא ענף, כמו ועל בן אמצת לך, הוא ענף נושא פירות, יבאר מעלתו משלשה צדדים, שהוא מעצמו גפן שורק נושא פרי. ב] הוא בן פרת מצד שהוא נטוע עלי עין המים, שהוא לח ורטוב תמיד. ג] מצד שבנותיו שהם ענפי הגפן עולים וצועדים למעלה עלי שור וחומה, שענפי השורקה שמעלים אותה עלי החומה יפרו וירבו מאד ויחפו את כל החומה סביב.

יש לשים לב שעל יוסף מדברים מהכיוון של הגפן ואילו אצל יהודה מדברים על התוצרת על היין שנעשה בסוף.

וזו היא בעצם המהות של יוסף ויהודה

יוסף אחראי על הצדדים החומריים החיצוניים

ואילו את מה שגנוז בפנים שמגלים אותו אחרי עמל זה היין שהוא משל ליהודה שמסמן את הצד הפנימי הרוחני של עם ישראל.

יין זה בריאות

פרק א, טו

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה:

המדרש דורש את השמות של המיילדות

אחרי ששפרה הייתה משפרת את התינוק כאשר כולו יוצא עם דם

היה צריך לסוך אותו בדבר מסויים

כאן בא התפקיד של פועה לנפוע יין בתינוק.

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה א

אשר שם האחת שפרה שהיתה משפרת את התינוק, כשהוא יוצא מלא דם, פועה שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה.

וכך במפורש אומר האלשיך הקדוש

אלשיך שמות פרק א

ועל דרך הפשט. יאמר, במאמרם ז"ל (שמות רבה א יז) כי היו יוכבד ומרים. והאחת נקראת שפרה, שהיתה משפרת את הולד. והשנית פועה, שהיתה נופעת עליו ביין לחזקו.

אנו מוצאים גם ב'אגרא דכלה' את השכר שקיבלו המילדות שמתאים לעבודתם

וזה מתקשר לדברים שנאמרו שבוע שעבר

אגרא דכלה

מדרש שם [שמו"ר פ"א י"ג] שפרה שהיתה משפרת את התינוק וכו'. מדה כנגד מדה זכתה ויצאו ממנה הכהנים המשפרים את ישראל מלכלוך חטאתם שמכפרים עליהם בקרבנות. שם, פועה שהיתה נופעת יין וכו'. מדה כנגד מדה זכתה ויצאה ממנה מלכות בית דוד נאמר בו אסרי לגפן עירה וכו' כבס ביין לבושו וכו

השועל והכרם כמאבק בין המצרים לעם ישראל

שמות פרק ב, ב-ג

וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים:  וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר:

שיר השירים פרק ב, טו

אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר:

המדרשים מחברים את הפסוק בשיר השירים עם הטרגדיה שהייתה לעם ישראל במצרים.

מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה ב

סימן טו

אחזו לנו שועלים. אלו המצרים הזקנים.

קטנים. אלו בניהם, שהיו רעים לישראל יותר מן הגדולים, שהיה נכנס לתוך ביתו של ישראל ורואה יונק ומיסרו.

מחבלים כרמים. אלו ישראל הגדולים.

וכרמינו סמדר. אלו היונקים,

 שכך כונתם של מצרים, אמרו הרי אנו הורגים קטנים והגדולים מתים והנקבות נשאות למצרים ונמצא זרעו של אברהם כלה מן העולם.

כלומר חז"ל דימו את המאבק הציורי (שמעתי שגם המעשי לפחות בחלק מהזנים) של השועל והכרם של הטוב מול הרע כמאבק של המצרים עם ישראל.

ע"פ הרעיון במדרש זה בילקוט הוסבר גם העונש של המצרים

ילקוט שמעוני תורה פרשת וארא רמז קפב

ומפני מה טובעו בים סוף משום שנאמר ויצו פרעה לכל עמו וגו' כל הבן הילוד וגו', ומה היו עושים בניהם של מצריים הרשעים היו מחזירין בכל עיירותיהם של ישראל וכיון שהיו שומעין את קולה של אשה שהיא צועקת מתוך לידתה הולכין ואומרין לאבותיהם ובאין ונוטלין בניהם ומשליכים לנהר שנאמר אחזו לנו שועלים וגו' אלו מצריים הרשעים, שועלים קטנים אלו בניהן. מחבלים כרמים זו כנסת ישראל שהיא משולה לגפנים כי כרם ה' צבאות בית ישראל, מכאן היה ר' אליעזר הגדול אומר כרמו של הקדוש ברוך הוא אל תציץ בו ואם הצצת אל תרד לתוכו ואם ירדת לתוכו אל תהנה ממנו ואם נהנית ממנו אל תאכל מפירותיו ואם הצצת וירדת ונהנית ואכלת סופו של אותו האיש להטרד מן העולם.

במדרש הבא אנו גם לומדים מדוע ישראל משולים לכרם

מדרש משלי (בובר) פרשה יט

כתיב אחזו לנו שועלים (שה"ש =שיר השירים= ב טו). אלו מצרים גדולים: שועלים קטנים (שם /שיר השירים ב'/). אלו מצרים קטנים, שהיו קשין לישראל יותר מן הגדולים, שהיה אחד מהם נכנס לביתו של ישראל ורואה את התינוק ומוסרו להריגה. מחבלים כרמים (שם /שיר השירים ב'/). אלו ישראל הגדולים. וכרמינו סמדר (שם /שיר השירים ב'/). אלו היונקים. אמר ר' שמעון בן יוחאי מפני מה נמשלו ישראל לכרם, אלא מה הכרם הזה בתחלה אדם מעדרו, ואח"כ מנכשו, ואח"כ מסמכו, וכשהוא מוציא את האשכול חוזר וקוטפו, ואח"כ עוצרו ומוציא ממנו יין, כן הם ישראל, כל רועה ורועה שהוא עומד עליהם צריך לנהוג עמהם, ומנין שנקראו ישראל כרם, שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל וגו' (ישעי' ה ז), מה נטיעה זו משעה שאתה נוטעה מקומה ניכרת, כך נטע הקדוש ברוך הוא מלכות בשבטו של יהודה, עד שיציץ [מלך המשיח], שנאמר לא יסור שבט מיהודה וגו' (בראשית מט י).