|
|
| נשלח ב-5/5/2017 12:12 |
 |
| |
פרשת אחמו"ק האדם במה הוא מאופיין לעומת המלאך? ויקרא פרק יט (א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא פרק כ (ז) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: המדרש מתקשה מדוע התורה חוזרת בפרק כ על הציווי של "והייתם קדושים" תוך כדי הסבר אנו רואים כיצד המדרש מאפיין אותנו כבני אדם. ויקרא רבה (מרגליות) פרשת קדושים פרשה כד ר' אבין אמ' למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בה המלך שומרין, מהן נזירין ומהן שכורין. לעת ערב בא ליתן שכרן, נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד. אמרו לו אדוננו המלך, לא כולנו שמרנו כאחת, מפני מה את נותן לאילו שני חלקים ולנו חלק אחד, אמר להם המלך אילו שכורין הן ודרכן לשתות יין, אבל אתם נזירין ואין דרככם לשתות יין, לפיכך אני נותן לאילו שני חלקים ולאילו חלק אחד, כך העיליונים, לפי שאין יצר הרע מצוי בהן, קדושה אחת, ומאמר קדישין שאלתא (דניאל ד, יד). אבל התחתונים, לפי שיצר הרע מצוי בהן הלווי בשתי קדושות יעמדו. הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו, והתקדשתם והייתם קדושים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2017 07:39 |
|
| |
פרשת אמור לפעמים שותים פחות יין ויקרא פרק כג ט- יג וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן: וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן: וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לה': וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַה' רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין: אמנם נכון שבימי עצב נמנעים מלשתות יין ולכן באננינות ובתשעת הימים אנו נמנעים מלשתות יין אבל בחגים אנו מרבים בשתיה יוצא מן הכלל לפחות אצלי הוא ליל חג שבועות שבו אני מסתפק בכוס אחת של יין לבן (הלוואי על כל עם ישראל) וזאת מכיוון שאני לא רוצה להירדם במשך הלילה (לא לדאוג למחרת אני מפצה את עצמי) והנה בהכנת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום מצאתי רמז להנהגתי כידוע לכל קרבן יש מנחות ונסכים כאשר לכבש יש עישרון סלת רבע ההין יין ורבע ההין שמן לאיל יש שני עשרוני סלת שליש ההין יין ושליש ההין שמן ולפר יש שלושה עשרונים סלת וחצי ההין יין וחצי ההין שמן והנה בקרבן שבא עם העומר (שאמנם בא ממחרת הפסח אבל הספירה היא עד חג השבועות) הקרבן מיוחד כבש שיש בו שני עשרונים סלת אבל מצד שני הנסכים נשארו אותו דבר וזו תופעה יחידה שלמרות שהסלת מרובה (רמז מחוייך לעוגות שאוכלים באותו ערב) היין מועט ורק רבע ההין ועומד על זה רש"י במקום רש"י ועשיתם כבש - חובה לעומר הוא בא: ומנחתו - מנחת נסכיו: שני עשרנים - כפולה היתה: ונסכה יין רביעית ההין - אף על פי שמנחתו כפולה, אין נסכיו כפולים:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2017 17:58 |
|
| |
פרשת בהר בחוקותי הנצחיות של עם ישראל מוסברת ע"פ הגפן ויקרא (כו מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: מה עניין הזכירה, בכל התוכחה הזו. התשובה נעוצה באפיונם של ישראל שנמשלו לגפן והמדרש מראה שבגפן תמיד יש שני צדדים כך שגם במצב הגרוע ביותר עדיין אנחנו עמו וצאן מרעיתו ויקרא רבה (וילנא) פרשת בחוקותי פרשה לו וזכרתי את בריתי יעקוב הה"ד (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע... מה גפן זו יש בה יין ויש בה חומץ זה טעון ברכה וזה טעון ברכה כך ישראל חייבין לברך על הטובה ועל הרעה על הטובה ברוך הטוב והמטיב על הרעה ברוך דיין האמת מה היין הזה כל מי ששותה ממנו פניו מאירות וכל מי שאינו שותה ממנו שניו קהות כך ישראל כל מי שבא ומזדווג להם סוף שנוטל את שלו מתחת ידיהן מה גפן זו בתחלה היא נרפסת ברגל ואח"כ עולה לשולחן מלכים כך ישראל נראין כאלו מאוסין בעולם הזה דכתיב (איכה ג) הייתי שחוק לכל עמי נגינתם כל היום אבל לעתיד לבא ונתנך ה' עליון דכתיב (ישעיה מט) והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך ... (המדרש הזה הוא המשכו של המדרש שדיברנו עליו שנה שעברה) מה גפן זו השומר שלה עומד למעלה כך ישראל השומר שלהם למעלה שנאמר (שם /תהלים/ קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ...הה"ד וזכרתי את בריתי יעקב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2017 15:17 |
|
| |
פרשת במדבר הגפן וישראל במדבר ג א "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי": המדרש עומד על משמעות הביטוי תולדות לצורך זה הוא נעזר בהשוואת הגפן לעם ישראל והוא מתקדם לאט לאט עד שמגיע לדבר בבני אהרון הצדיקים החיים והמתים פתרון תורה פרשת וידבר (=במדבר) ואלה תולדות אהרן ומשה וגו' זו היא שאמר הכתוב גפן ממצרים תסיע גו', למה נמשלו ישראל בגפן, מה עיסקה של גפן זו: בשעה שאדם מבקש שתצלח ותיפחז מה הוא עושה מפנה האילנות מפניה והיא מצלחת, אף ישראל כשביקש הקב"ה להכניסן לארץ פינה את שבע אומות מלפניהן ואחר כך נטען בארץ הזאת, הוי גפן ממצרים תסיע וגו' פנית לפניה. (פנית). דבר אחר גפן ממצרים וגו' מה גפן זאת נעקרת ממקום כיעור ונשתלת במקום טוב והיא משבחת, כך ישראל כל זמן שהיו במצרים לא הוראו לעשות פירות, נסעו ממצרים ובאו להר סיני התחילו לעשות פירות ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, דבר אחר גפן, מה גפן זו עשויה הנטיעה בכרם שורות אף ישראל עשוים דגלים דגלים, דגל מחנה ראובן וגו' יהודה וגו'. ד"א גפן, מה גפן זו כל זמן שהיא נזמרת במגל היא משבחת, אף ישראל כל זמן שיסורין באין עליהן בעולם הזה משובחין לעולם הבא, ד"א גפן, מה גפן זו נסמכת על הקנים כך ישראל אין נסמכין אלא על דברי תורה שהן נכתבין בקנה. מה גפן זו היא חיה ונסמכת על דברים מתים כך ישראל אינן חיין ונמסכין אילא על אבות המתים שנאמר זכר לאברהם וגו', וכיון שהזכיר שמם נתפייס שנאמר וינחם ה' על הרעה וגו', שאף ע"פ שהצדיקים מתים הן לפני הקב"ה כחיים, שנאמר ובני יהודה ער ואונן וגו' למה הוא מזכיר לער ואונן הרי כבר מיתו שנאמר וימת ער ואונן וגו' למה צריך ליחסן, לא מתים היו, אילא ששקל אותן כנגד החיים. אף בניו של אהרן כבר היו מתים מיום הראשון שהוקם המשכן, שנאמר ותצא אש מלפני ה' וגו', שבא ליחס בניו של אהרן עוד שנים שנשתארו לו משוה מתים לחיים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2017 15:20 |
|
| |
פרשת נשא חטאו של הנזיר במדבר פרק ו א - יא וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה': מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל: כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל: כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה' קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ: כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ: כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַה': וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא: לכאורה מדובר על צדיק גדול באיזה חטא חטא. יש גמרא במסכת נזיר וב"ק שמביאה את דברי ר"א הקפר תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צא עמוד ב דתניא: אמר ר"א הקפר ברבי, מה ת"ל: וכפר עליו מאשר חטא על הנפש? וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים ק"ו: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה. מעניינים הדברים של הרמב"ם שאימץ את דברי ר"א הקפר שמונה פרקים לרמב"ם פרק ד וזאת התורה השלימה, המשלמת אותנו, כמו שהעיד עליה יודעה: "תורת ה' תמימה... מחכימת פתי" - לא זכרה דבר מזה. ואמנם כוונה שיהיה האדם טבעי, הולך בדרך האמצעית: יאכל מה שמותר לו לאכול בשיווי, וישתה מה שמותר לו לשתות בשיווי, ויבעל מי שמותר לו לבעול בשיווי, ויישב המדינות בצדק וביושר, לא שישכון במערות ובהרים, ולא שילבש השער והצמר, ולא שיטריח הגוף ויענהו. והזהיר מזה במה שבא אלינו בקבלה. אמר בנזיר: "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש", ואמרו: "וכי על אי זה נפש חטא זה? על שמנע עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר, אם מי שציער עצמו מן היין צריך כפרה, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה. היין הוא האב טיפוס של הנאה מעולמו של הקב"ה
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2017 16:48 |
|
| |
פרשת בהעלותך מעמד עם ישראל לפני מתן תורה המדרש מתאר את העילוי שהיה ללויים תוך כדי הסבר המדרש מתאר את הניסיון כמוביל להרמה על נס דהיינו להתקדמות המדרש מתאר גורמים שונים שעמדו בניסיון בין היתר את עם ישראל בארץ מצרים שם עם ישראל מחולק לשלושה חלקים רשעים והם משולים לתאנה הלויים שהיו כולם צדיקים ובאמצע את כלל עם ישראל והם כמובן משולים לגפן ומכיוון שהם נמצאים לפני מתן תורה אזי הם סמדר במדבר פרק ח קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם: במדבר רבה (וילנא) פרשת בהעלותך פרשה טו (יב) קח את הלוים, זה שאמר הכתוב (תהלים יא) ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו ה' צדיק יבחן אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחלה וכיון שהוא עומד בנסיונו הוא מעלה אותו לשררה וכן את מוצא באברהם אבינו נסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן ואח"כ ברכו שנאמר וה' ברך את אברהם בכל, וכן יצחק נסהו בימי אבימלך ועמד בנסיונו ואח"כ ברכו שנא' ויזרע יצחק בארץ ההיא ויברכהו ה' וכן יעקב אבינו נסהו בכל אותן הצרות בעשו ברחל בדינה ביוסף והאיך יצא מבית אביו כי במקלי עברתי את הירדן ובירכו וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו, וכן יוסף באשת פוטיפרע והיה חבוש י"ב שנים ואח"כ יצא ונעשה מלך על שעמד בנסיונותיו הוי אומר ה' צדיק יבחן, אף שבטו של לוי נתנו עצמן על קידוש שמו של הקב"ה שכשהיו ישראל במצרים מאסו בתורה ובמילה שכן יחזקאל מוכיחן (יחזקאל כ) כה אמר ה' אלהים ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים מה כתיב בסוף אחריו וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי ואמר לשפוך חמתי עליהם מה עשה הקב"ה הביא חושך על המצריים ג' ימים והרג בהן כל רשעי ישראל שכן הוא אומר וברותי מכם המורדים והפושעים בי וכה"א התאנה חנטה פגיה אלו הרשעים שהיו בישראל והגפנים סמדר נתנו ריח - הנשארים שעשו תשובה נתקבלו קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך שהרי הגיע קץ הגאולה אבל שבטו של לוי כולם צדיקים היו והיו עושים את התורה שנא' כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו זו המילה ולא עוד אלא בשעה שעשו ישראל את העגל לא נשתתפו שם שבטו של לוי שנא' (שמות לב) ויעמד משה בשער המחנה ויאספו אליו כל בני לוי כיון שאמר להם משה שימו איש חרבו על ירכו מה עשו שמו ולא נשאו פנים וכן משה מברכם (דברים לג) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וכיון שראה הקב"ה שכולם צדיקים נסה אותן ועמדו בנסיונן שנאמר אשר נסיתו במסה מיד אמר והיו לי הלוים לקיים מה שנאמר ה' צדיק יבחן אבל הרשעים כתיב בהם (תהלים יא) ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו אמר דוד (שם /תהלים/ קכח) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2017 15:33 |
|
| |
פרשת שלח איש טוב – יין טוב איש רע יין רע המדרש מתעסק בשינוי שבביטוי "שלח לך" כאשר מצינו ביטוי שונה והוא "אספה לי" מה גורם לשינוי לי/לך? תשובת המדרש מתייחסת למציאות שכולנו מכירים ומעוררת אצלנו חיוך. אמנם לא בכזאת קיצוניות אבל כולנו מכירים שאחרי שההמון שותה בעל הבית פונה לקבוצה מאד מצומצמת ואומר: את זה שמרתי בצד. במדבר רבה (וילנא) פרשת שלח פרשה טז ד שלח לך אנשים זש"ה (משלי י) כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו ניכרים היו המרגלים שהיו מוציאין לשון הרע על הארץ שנאמר (ירמיה ט) וידרכו את לשונם קשתם שקר למה"ד לעשיר שהיה לו כרם כשהיה רואה שהיין יפה היה אומר הכניסו את היין בביתי וכשהיה רואה שהיין חומץ היה אומר הכניסו את היין בבתיכם אף כך הקדוש ברוך הוא כשראה שהזקנים מעשיהם כשרים קרא אותן לשמו שנאמר (במדבר יא) אספה לי שבעים איש וכשראה את המרגלים שהן עתידין לחטוא קרא אותן לשמו של משה שלח לך אנשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2017 17:04 |
|
| |
פרשת קורח בישול ביין במדבר פרק יח ח וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם: יין כמובן הוא לא רק לשתיה הוא גם לבישול האם זו המצאה צרפתית? מתברר שלא כבר במדרש מובא שדרך המלכים זה לבשל ואף לאפות עם יין. כידוע את התרומה אסור להפסיד ונשאלת השאלה האם תוספת יין יוצרת הפסד (=דילול) של תרומה עונה המדרש ילקוט שמעוני תורה פרשת קרח רמז תשנה ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי ... ורשאין [הכהנים] ליתן לתוכה יין ושמן ודבש דאמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין, ואין אסורין אלא מלחמץ דכתיב לא תאפה חמץ חלקם וגו' מ"מ המדרש מוכיח שמבשלים רק עם יין שראוי לשתיה דאם לא כן הרי זה וודאי מפסיד את התרומה המדרש לא דיבר על זה – כי זה פשוט אין ענייות במקום עשירות והרי כאן מדובר במלכים וכידוע כולנו בני מלכים אנו
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2017 15:21 |
|
| |
פרשת חוקת על מה צריך לשמור ועל החילוק שבין הגפן לתאנה במדבר (כא, כא) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר כאשר רוצים לבטא שמירה איכותית משתמשים בביטוי "בבת עיני" שמקורו בספר תהילים (יז ח) "שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן", אבל זה על אדם פרטי כאשר רוצים להמשיל שמירה בהיקף רחב יותר המדרש משתמש במשל לשמירת השומר בכרם. ילקוט שמעוני תורה פרשת חקת רמז תשסד וישלח ישראל מלאכים, כל דברי תורה צריכין זה לזה שמה שזה נועל זה פותח, כאן נאמר וישלח ישראל מלאכים ובמקום אחר תלה השליחות במשה שנאמר ואשלח מלאכים ממדבר קדמות ללמדך שראש הדור הרי הוא ככל הדור לא נשתה מי באר בחנם אני נותן את דמיהן, בדרך המלך נלך ובמקום אחר כתיב עד אשר אעבור את הירדן, משל לשומר גפן או תאנה בא אחד ואמר עבור מכאן שאבצור את הכרם, אמר ליה אני יושב לשמור אלא בשבילך ואתה באת לבצרה, כך היה סיחון נוטל מכל מלכי כנען והן מעלין לו מסים שהוא היה ממליך אותם ושקול כנגד כולן הוא ועוג שנאמר לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן וגו', אמרו לו ישראל נעבור בארצך לכבוש את המלכים, אמר להם איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם. דרך אגב המדרש משתמש כאן בשני דימויים גפן ותאנה מה ההבדל בניהם? ישנם כמה הבדלים: גפן גם אוכלים (טרי ויבש) וגם שותים, תאנה אוכלים (טרי ויבש) אבל את המשקה שלה לא שותים הוא כבד מדי (סילאן תאנים). אבל יותר עקרוני החילוק בניהם בקטיף שלהם אצל הגפן הקטיף קרוי: בציר מקור השם הוא בארמית מלשון לחסר (לדוג' בציר מהכי – יומא עט ע"א) וזה מכיוון שכאשר הולכים לבצור בוצרים הכל יחד כמובן כאשר מגיע האיזון הנכון בין ההבשלה הפנולית להבשלה הסוכרית. אצל התאנה הקטיף קרוי: ארייה פעולת הארייה היא לא בבת אחת כל תאנה מבשילה בזמנה יש פסוק מעניין שמתאר פעולה שלילית בגפן (תהלים פ יג) "לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ" זה פרק שמדבר על גפן לגבי הביטוי וארוה מסבירים המפרשים שם מלשון לקיטה אזי למה זה שלילי? כי קטפו לא בזמן לפני שהגיע זמן הבציר כל עובר דרך הגיע ולקח לעצמו אשכול התייחס לגפן כמו שמתייחסים לתאנה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2017 18:12 |
|
| |
פרשת בלק הזהירות שיש להיזהר ביין ישראל עם קדוש, אם הוא חוטא צריך למצוא את הגורם. בלעם הרשע כבר העיד עלינו "מה טובו אוהליך יעקב" אם כן כיצד חטאו בשטים המדרש מתאר שהייתה כאן אסטרטגיה ארוכת טווח עם ישראל אחרי ארבעים שנה מנצחים את עוג וסיחון ומרגישים מלכי העולם שיוצאים לנופש עם כל העושר שלהם, ובדיוק כמו הנוכלים שמחכים לתיירים התמימים בכדי למכור להם מוצרי סידקית. והתייר מרגיש בבית ונופל ברשת כמובן בשביל לפתות את התייר הישראלי מציעים לו יין משובח וצריך לזכור גם אחרי ששותה הוא עדיין לא מתפתה ואז אומרים לו שזו עבודה שהיא אנטי עבודה ומאז הכל היסטוריה כלומר אם הוא היה צלול הוא מבין את המלכודת. כעת אנו מבינים את ההלכה שמי ששותה רביעית יין שלא יורה. ספרי במדבר פרשת בלק פיסקא קלא וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות, ... וישב ישראל בשטים במקום השטות לפי שהיו ישראל במדבר ארבעים שנה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון באו ועשו מלחמה עם סיחון ועוג ונפלו בידן ונטלו כל מה שלהם. מלכות זו מתגאה ומשתחצת אין לה אלא ארבע מדינות שראויות למלכות ואלו הם אביא ואלכסנדריא וקרטיגני ואנטוכיא ואלו היו להם ששים עיר וכולם ראויות למלכות שנאמר ששים עיר כל חבל ארגוב ממלכת עוג בבשן (דברים ג ד) [ובאו ישראל ועשו מלחמה עמהם ונפלו בידם ונטלו כל מה שלהם אבל] משנתמלאו ישראל בבזה התחילו מבזבזין את הבזה מקרעים כסות ומשליכים [מעקרין] בהמה ומשליכים לפי שלא היו מבקשים אלא כלי כסף וכלי זהב שנאמר וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו. באו וישבו להם בשיטים במקום השטות באותה שעה עמדו עמונים ומואבים ובנו להם קילין מבית הישימות ועד הר השלג והושיבו שם נשים מוכרות כל מיני כסנין והיו ישראל אוכלים ושותים באותה שעה אדם יוצא לטייל בשוק ומבקש ליקח לו חפץ מן הזקנה והיתה מוכרת לו בשוויו וקטנה קוראה לו ואומרה לו מבפנים בוא וקח לך בפחות והיה הוא לוקח הימנה ביום הראשון וביום השני. וביום השלישי אמרה לו היכנס לפנים וברור לך לעצמך אי אתה בן בית והוא נכנס אצלה והצרצור מלא יין אצלה מיין העמוני ועדיין לא נאסר יינן של גוים לישראל אמרה לו רצונך שתשתה יין והוא היה שותה והיה היין בוער בו ואומר לה השמיעי לי והיא מוציאה דפוס של פעור מתחת פסיקיא שלה ואומרת לו רבי רצונך שאשמע לך השתחוה לזה והוא אומר לה וכי לעבודה זרה אני משתחוה?! אמרה לו וכי מה איכפת לך אינו אלא שתגלה עצמך לו והוא מתגלה לו מיכן אמרו המפעיר עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו [והזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו] והיה היין בוער בו ואומר לה השמיעי לי ואומרת לו רצונך שאשמע לך הנזר מתורתו של משה והוא ניזור שנאמר והמה באו בעל פעור וינזרו לבושת ויהיו שקוצים כאהבם (הושע ט י).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2017 14:33 |
|
| |
פרשת פינחס נסך שכר במדבר פרק כח פסוק ז "וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַה'": נחלקו המפרשים מה המשמעות של הביטוי "נסך שכר, מ"מ ע"פ כל הפרשנים זה בא למעט יין באיכות ירודה כל פרשן דיבר על פגם אחר. רש"י נסך שכר - יין המשכר פרט ליין מגתו: רמב"ן נסך שכר - יין המשכר פרט ליין מגתו, לשון רש"י. ואינו נכון, שכבר אמרו (ב"ב צז א) יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר, והנה אינו מתמעט מן הכתוב, אלא מעלה מדרבנן לכתחילה. אבל "שכר" להוציא את המזוג שהוא פסול אפילו בדיעבד, וכך הוא נדרש בספרי (פנחס כג לג). מ"מ התרגומים נוטים לפירוש רש"י ועיון בהם מעלה תובנות חדשות בפשטות מרש"י ורמב"ן רק למדים שהיין לא יהיה פגום אבל בתרגומים אנו עולים דרגה. תרגום ירושלמי בְּמָאנֵי בֵּית קוֹדֶשׁ יִתְנַסֵךְ נִיסוּךְ חֲמַר בְּחִיר לִשְׁמָא דַיְיָ: בתרגום הירושלמי אנו מדברים על יין מובחר תרגום אונקלוס ונסכיה רבעות הינא לאמרא חד בקודשא יתנסך נסוך דחמר עתיק קדם יי: היין שהאונקלוס מדבר עליו זה לא רק יין שגמר תסיסה אלא יין שהתיישן, אמנם כעת אני עדיין לא משכנע אבל בהמשך הדברים יוכחו. תרגום יונתן וְנִסוּכֵיהּ רַבְעוּת הִינָא לְאִימַר חַד בְּמָאנֵי בֵּית קוּדְשָׁא יִתְנְסַךְ נִיסוּךְ חֲמַר עַתִּיק וְאִין לָא מַשְׁכַּח חֲמַר עַתִּיק מַיְיתֵי חֲמַר בַּר אַרְבְּעִין יוֹמִין לִמְנַסְכָא קֳדָם יְיָ: כאן במפורש אנו מוצאים את הבנתנו יין שרק סיים תסיסה הוא יין בדיעבד בלבד צריך להביא יין מתיישן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2017 22:03 |
|
| |
פרשת מטו"מ הנחת והשלוה בעולם הזה במדבר פרק לג, כג-כו וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה וַיַּחֲנוּ בְּהַר שָׁפֶר: וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה: וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת: וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת: רבי יעקב יוסף תלמיד הבעש"ט מסביר את סדר המסעות בהסבר חסידי, ע"פ הסבר זה רואים כיצד הוא מבין מה נחשב לנחת בעולם הזה. תולדות יעקב יוסף במדבר פרשת מסעי "...ואז ויחנו בהר שפר, כי הצדיק נמשל היצה"ר אצלו כהר (סוכה נב א), ושפר נעשה, שנוטל זכיות הרשע, כמו שביארתי ויקח קרח וכו' (במדבר, טז, א), ונותן לו עונותיו, על ראש רשעים יחנו, ואז ויחנו בחרדה של גיהנם כמ"ש (בראשית כז, לג) ויחרד יצחק, שראה גיהנם (תנחומא ברכה א). ובאבוד רשעים רנה ושירה, וז"ש ויחנו במקהלות, כמ"ש (תהלים סח, כז) במקהלות ברכו ה', לומר שירה ורנה. (=וכידוע אין אומרים שירה אלא על היין - ברכות לה ע"א) ואז ויחנו בתחת, איש תחת גפנו ותחת תאנתו...
תוקן על ידי יצחק1178 ב- 19/07/2017 22:06:25
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2017 16:52 |
|
| |
פרשת דברים יין ואנשי המלחמה קשה למצוא בפרשת דברים הקשרים ליין אני משתמש בדברים שפרסמתי שנה שעברה בהרחבה מסוימת. דברים פרק א פס' ג-ה (ג) וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם: (ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי: (ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר: תוך כדי פרשנותו של רבי אברהם בן יעקב סבע (ממגורשי פורטוגל) בספרו 'צרור המור' על פרשת השבוע אנו לומדים על עוד תפקיד של היין והוא חיזוק איש המלחמה, אנו מכירים את התיעוד של הקצבת היין היומית לחיילי הלגיון הרומאי. אבל כאן יש לנו פרשנות מהמקורות והוא מוכיח זאת מתקופה קדומה יותר עם מלכי צדק שמגיש יין לאברהם שחזר מהמלחמה מול ארבעת המלכים. המיוחדות אצלנו בפרשה שהצלחנו להסתדר גם בלי יין. (באמת מוזר אולי זה היה בתשעת הימים http://www.bhol.co.il/forums/includes/CuteEditor_Files/Images/emteeth.gif" v:shapes="תמונה_x0020_1" />) צרור המור דברים פרק א אח"כ ספר ענין מלחמת סיחון ועוג. ואיך נתנם בידם ה' בדרך נס. אע"פ שהם לא היו מלומדים במלחמה. וזה שאמר ויתן ה' אלהינו בידינו גם את עוג. אע"פ שאנחנו לא היינו ראויים לפי שלא היינו מלומדי מלחמה. וכן שהיינו חלשים ולא היינו אוכלים לחם ושותים יין שהוא מחזיק ידי עושי המלחמה. כאומרו ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. ועם כל זה נתנם ה' אלהינו בידינו. וזה שאמר להם משה בסוף בפרשת כי תבא. לחם לא אכלתם ויין לא שתיתם ותבואו אל המקום הזה ויצא סיחון וכו' ועוג מלך הבשן. ועכ"ז ויתנהו ה' אלהינו בידינו. ולזה כיון בכאן ואמר ויתן ה' אלהינו בידינו גם את עוג. אח"כ סיפר איך נתן ארץ סיחון ועוג לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה והוא מבואר: * שלמה פפירבלט, עיתונאי ומחבר ספרים בנושא יין ואלכוהול, מספר שהיין כיכב לא רק בארוחות השחיתות אלא גם בשדות הקרב של לגיונות הצבא הרומי, שכן הוא נחשב הבטוח ביותר לשתייה. "כשהתקדמו הרומים בארץ ברברית זרה הם נתקלו בבעיות בטיחות של מי השתייה. הם פחדו מזיהומים טבעיים או מהרעלה של מקורות המים בידי תושבי המקום. היין היה משקה שהם יכלו לשאת איתם ממקום למקום, הוא לא התקלקל והאלכוהול שבו שימש כמחטא טבעי של המשקה. כל חייל רומאי קיבל אספקה של ליטר עד ליטר וחצי יין ביום, והם שתו יין כמו מים במלוא מובן המילה". השפעת האלכוהול, אומר פפירבלט, הקלה על הרומאים להילחם פנים מול פנים בקרבות אכזריים ושותתי דם, שספק אם אפשר לשאתם בדעה צלולה. * וכן בספר של מירה איתן – שעות שמחות האלכוהול היווה גורם חשוב גם בשדות הקרב לאורך הדורות. לגיונות הצבא הרומי נהגו לשתות יין ולא מים במקומות אותם כבשו. מי השתייה היו גורמים פעמים רבות לזיהומים ותחלואה, והאלכוהול נחשב לבטוח יותר לשתייה, ואף כמחטא טבעי של כל משקה. השפעת האלכוהול כנראה גם הקלה עליהם להילחם פנים מול פנים בקרבות אכזריים ושותתי דם. אותו דבר קרה הרבה שנים מאוחר יותר עם חייליו של נפולאון וצבאו של סטלין, אצל החיילים הבריטים בקולוניות הכבושות ועוד. *השבוע התפרסמה ברשת הידיעה הבאה הפתעה באזור התעשייה הסמוך למשרדי המועצה האזורית רמת נגב: בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות במקום, התגלה בשבועות האחרונים מבנה רחב מימדים מהמאה ה-4 לספירה (תחילת התקופה הביזנטית), שבו שולבה גת מרשימה לייצור יין. לאחר שחלק מהמתחם העתיק התגלה במקרה במהלך עבודות פיתוח, נכנסה רשות העתיקות לחפירה ארכיאולוגית במקום. אל חפירת עובדי הרשות הצטרפו בני נוער תלמידי ישיבת "בלבב שלם" בירוחם, במסגרת העסקה כעבודת קיץ, כחלק ממדיניותה לקירוב דור העתיד למורשת הארץ. לדברי ד"ר טלי גיני, ארכיאולוגית נפת נגב דרומי ברשות העתיקות, "הנגב הדרומי מוכר כאזור חקלאי שגידלו בו גפנים לטובת יצוא יין לרחבי האמפריה הביזנטית. הגת שחשפנו שולבה במבנה גדול מימדים, בנוי אבנים מסותתות, שגודלו כ-40 X 40 מטרים. ייתכן שהמבנה שירת יחידת צבא רומי ששהתה כאן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2017 22:34 |
|
| |
ואתחנן האם יין נסך מותר במלחמה בכל מצב דברים פרק ו, י-יא וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ: וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: נראה שבשאלה זו נחלקו הרמב"ם והרמב"ן מ"מ סתם יינם יהיה לכל הדעות מותר. רמב"ם הלכות מלכים פרק ח הלכה א חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"ם ויכבשום וישבו מהן, מותר להן לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים, וכן שותה יין נסך, מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן. רמב"ן והיה כי יביאך ה' אלהיך וגו' - יזכיר בכאן כי ברבות הטובה יזכור ימי עניו ומרודו שהיה עבד במצרים, ולא ישכח את השם שהוציאו מן העבדות ההוא לטובה הזאת, אבל יזכור חסדיו תמיד ויירא אותו ויעבוד לפניו כעבד לאדוניו. ועל דעת רבותינו (חולין יז א) ירמוז עוד, כי הטוב ההוא אשר ימצא בבתים המלאים מותר אפילו היו שם דברים הנאסרים בתורה, כגון קדלי דחזירי או כרמים נטועים כלאים או ערלה. ואפילו בבורות יתכן שהיה בחציבתן דבר אסור בטיח אשר בהן, או הזכיר הבורות דרך מליצה להזכיר רבוי הטובה, והשליט אותם בכל הנמצא בארץ במותר ובאסור: והנה הותרו להן כל האיסורין זולתי אסור ע"ז, כמו שיבאר עוד (להלן ז כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך וגו', ולכך יזכיר כאן בפרשה שאחרי כן (להלן ז ה) מזבחותיהם תתצו וגו', לאבד ע"ז ומשמשיה, ושאר כל הנמצא בארץ מותר. והיה ההיתר הזה עד שאכלו שלל אויביהם. ויש אומרים בשבע שכבשו, וכן נראה בגמרא בפרק ראשון ממסכת חולין (שם): והרב כתב בהלכות מלכים ומלחמותיהם (רמב"ם פ"ח ה"א) חלוצי צבא משיכנסו בגבול הגוים וישבו מהם מותר להם לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם רעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלים אלו האסורים, וכן שותה יין נסך, ומפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן. ואין זה נכון, שלא בשביל פקוח נפש או רעבון בלבד הותר בשעת מלחמה, אלא לאחר שכבשו הערים הגדולות והטובות וישבו בהן התיר להם שלל אויביהם. ולא בכל חלוצי צבא, אלא בארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו כמו שמפורש בענין. וכן יין נסך שהזכיר אינו אמת, שבכל איסורי ע"ז היא עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה הכל אסור, שנאמר (להלן ז כו) שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. ואם לא נתכוון הרב אלא להתיר סתם יינן במלחמה, וכי למה הוצרכנו לדבר זה, איסורי תורה הותרו גזרות של דבריהם יהיו אסורות:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2017 11:11 |
|
| |
פרשת עקב מה יש לכוון בקריאת שמע? או עד היכן מגיעה ברכת ה' יש להבין עד איפה ברכת השם היא ישירה ומאיפה הברכה היא על האדם שהוא פועל בדגן הברכה הישירה היא על הדגן עצמו כלומר על החיטה אבל בתירוש הברכה לא מסתיימת בגידול הענבים אלא ביין עצמו יין צריך ברכה עד שהוא מסתיים כל מי שמתעסק ביין יודע שמכוונים הכי טוב שאפשר אבל כל פעם יוצא משהוא אחר זה לא כמו לחם כל נחתום יש לו את הלחם שלו אך אינו דומה יין של שנה מסוימת של יקב מסוים של חלקה מסוימת לשנה אחרת כי יין תלוי בברכת השם המיוחדת עליו. דברים יא יד וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: ילקוט שמעוני תורה פרשת עקב רמז תתסד ואספת דגנך ותירושך ויצהרך [יא, יד] דגן כמשמעו, תירושך זה היין כענין שנא' והשיקו היקבים תירוש ויצהר, לא כענין שנאמר והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ, אלא כענין שנאמר כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' וגו'
|
|
|
|
|
