|
|
| נשלח ב-2/10/2017 09:09 |
 |
| |
סיפור מזעזע.
הרב אברהם פוקס עם ישראל מתכונן לחג הסוכות. ההכנות לא פסחו על יהודי ורשה, אך פניהם קודרות משהו ומבט עצוב נשקף מפניהם, חג הסוכות ממשמש ובא ואין ולו אתרוג אחר לרפואה בכל רחבי הבירה הפולנית. מזג האויר החורפי ששרר בשנה האחרונה היה קשה במיוחד והשפיע לרעה על מצב האתרוגים ועל היכולת להשיגם, וכיצד יקיימו את מצות נטילת ארבעה מינים? לפתע עברה לה השמועה כאש בשדה קוצים, סוחר נוכרי שהיגיע ממרחקים נושא באמתחתו סחורה משובחת של מבחר אתרוגים, חיש קל עשו רבים מיהודי העיר את דרכם לשוק לחזות במו עיניהם בסחורה שאליה השתוקקו ולקנות לעצמם אתרוג, הסוחר שראה את ההמולה וההתרגשות סביבו הבין שנקרתה בפניו הזדמנות פז, הוא פרס את סחורתו בזהירות ובחשיבות רבה, והגיש אותה לקונים במו ידיו תוך שהוא מפאר ומהלל את האתרוגים, כשהיהודי הראשון בחר לו אתרוג ושאל למחירו, הוא קיבל מהמוכר תשובה שגרמה לו לפעור את פיו בתדהמה ולהחזיר במהירות ובזהירות את האתרוג היקר לסוחר, במחיר שכזה אמרו לו היהודים ניתן לקנות מאה אתרוגים ולא אחד, אך המוכר בשלו אינני מכריח איש לקנות ממני, השמחה שחזרה ליהודי ורשה הופרה בשנית. בינתיים הוכרז על אסיפה דחופה בביתו של הרה"ק בעל החידושי הרי"ם לרגל המצב. מהפגישה יצאו הסוחרים כשחיוך ערמומי ומסתורי מרחף על פניהם, תוך שהם ממלאים את פיהם מים ולא מספרים דבר וחצי דבר מאשר דובר בביתו של הרבי. למחרת בבוקר היהודים שפשו את עיניהם בתדהמה שעה שבחלונות הראווה של החנויות שבמרכז העיר, היו מונחים עשרות רבות של אתרוגים יפים למראה, ושלטים על דלתות החנויות הודיעו כי מכירת האתרוגים תחל בשעות הצהריים. המוכר הנוכרי לא ידע את נפשו, הזדמנות הפז שנקרתה בדרכו חומקת לו מבין אצבעותיו ובסוף הוא עוד יישאר עם הסחורה ויצא מופסד מכל הענין. הוא פתח במהירות את דוכנו תוך שהוא מכריז בקולי קולות על מחירם האפסי של אתרוגיו, היהודים מצדם לא המתינו לשעות הצהריים והחלו קונים אצלו את האתרוגים, לאחר שסיים למכור את סחורתו והסתלק מן העיר, יצא המרצע מן השק, על פי עצת החידושי הרי"ם עמלו הנגרים היהודים של ורשה במשך הלילה בהכנת אתרוגי עץ שנצבעו בצבעים חיים ומקוריים עד שאף הנוכרי השתכנע שאתרוגים אלו אמיתיים, והעדיף להיפטר במהירות מאתרוגיו.
האם עצתו של האדמור ויישומה הם בהתאם להלכה, נגד ההלכה?
האם הסיפור הזה ופירסום הסיפור הזה הם קידוש השם או חילול השם?
מקורות למחשבה
הלכה יא
ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם
הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין,
וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
(רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה)
ייראה לי שקשה לומר שהזייפנים של האתרוגים כביכול עשו משהו שמנוגד לשולחן ערוך. יש חורים בכל הלכה.
מלבד זה, יש מי שאומר שגזל הגוי מותר, אם לא יוודע לו על זה. וכעת זה כבר אחרי מותו של הסוחר ההוא.
כמו כן, אם הסוחר ביקש מחיר מופקע, יתכן שמותר לנהוג בו ברמאות כדי שיוזיל את המחיר לרמה הרגילה שלו.
אמנם מי שסיפר את הסיפור הזה, למה התכוון? האם רצה להראות כיצד האדמור הפיקח יודע לעזור ליהודים לסדר את הגוי הרשע? אם כן, דומה שטעה בשיקול הדעת. הרושם שלי מן הסיפור הוא שיש כאן ניצול שאין בו "ועשית הישר והטוב בעיני ה' ".
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2017 09:14 |
|
| |
לעיל כתב איה האמת (ואיקון ירוק לו על הסדר שסידר את התפתחותם של סיפורים והביקורת עליהם)
שלב ה
החזק מנצח: סיפור כזה ירוץ בוואצאפ, אבל הכחשה שלו לא תרוץ בשום מקום. את מי מעניין להעביר הכחשה, חוץ מכמה תאולוגים בעצכ"ח
שלב ו'
הסיפור נהיה חלק מהפולקלור ומודפס בספר
האם זה רק "כמה תאולוגים מעצכח" שחשים כך בקשר לסיפורים כאלו, או שיש עוד, אלא שהם טועים לחשוב שהם מוזרים ואפיקורסים?
וראו שוב את סיפורו של נישטאיך על אלו שביקרו אותו כאפיקורוס בגלל שלא רצה להאמין למי שסיפר סיפור בלתי אפשרי רק בגלל שהמספר היה מי שעיסוקו ב"חיזוק הציבור".
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2017 03:11 |
|
| |
סיפור מבהיל ששמעתי ממשגיחים ומגידים שונים.
באחד הימים בא אל החפץ חיים יהודי להתברך, אך גירשו מחדרו בבושת פנים ולא היה מוכן לראות את פניו. כששאלוהו מקורביו מדוע אינו מוכן לקבל אותו, השיב כי אותו יהודי היה מלמד של ילד יתום בשם לייבלה ברונשטיין, אשר היה שובב גדול, ולכן זרק אותו מכיתתו (לפי גרסה אחרת, כי אמו התקשתה לשלם שכר לימוד). וכל תחנוניה של אמו האלמנה נפלו על אזנים ערלות, ואותו ילד יצא לתרבות רעה, החליף את שמו ללב טרוצקי, והפך להיות אחד ממנהיגי המהפכה הקומוניסטית, אשר במצח נחושה הכריתה את היהדות והתורה מיהודי רוסיה, והפכה את רוסיה לשממה ושממון. הכל מוטל על כתפיך, סנט בו ה"חפץ חיים" וביקשו לעזוב את המקום. והדברים נוקבים עדי תהום.
ניירא נוראות.
אז זהו שלא. על טרוצקי שחי לפני תקופה יחסית קצרה והיה אדם מפורסם מאוד, נכתבו ביוגרפיות וספרים רבים, כולל אוטוביוגרפיה שהוא עצמו כתב, ואף תורגמה לעברית. לטובת קוראינו שטרודים במצוות החג, נחסוך את הטלטול לספרייה העירונית, ונפנה לערך בויקיפדיה. טרוצקי נולד למשפחת איכרים אמידה. אביו - דוד, מת בשנת 1922 לאחר המהפכה הרוסית., כשטרוצקי ה"ילד" היה כבן 43.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2017 09:39 |
|
| |
סיפורים כאלו באמת מחלישים את האמון במסורת שלנו באשר היא מסורת.
אמנם יש כמסתבר לקרוא - ולספר - את הסיפור הזה לא בתור מעשה שהיה, אלא שהיה ראוי להיות. אילו היה רבי של חיידר משליך החוצה ילד, יתום, ואותו ילד היה עלול להפוך לאחד מרודפי היהדות, איך היה הח"ח הרחמן מתייחס אליו?
ומכאן עד כמה יש להיזהר ביתומים, בילדים, בקירוב והארת פנים לעומת הרחקה וייאוש.
ושמא עלינו להתייחס באותו אופן גם למעשים שונים המובאים בתלמודנו, וחלקם מעוררים תמיהה, בין מצד ההיתכנות ההיסטורית ובין מסיבות אחרות, ולכן אפשר ליישם לגביהם את אותו הכלל. המספר התכוון להדגים רעיון.
האין זה רווח נאה מן הניתוח שלנו?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2017 09:44 |
|
| |
מעשה לינקזעצער זכור לטוב
נישטאיך (ואיקון ירוק לו) הביא מתוך דברי הרב זוין
ביקורתי לא היתה על הסיפור החסידי, אלא על המאמינים שהמסופר בו אכן היה, ולכן ניתן ללמוד ממנו הלכות, בעוד שלמעשה במקרה הטוב ביותר הפרטים שבו אינם אלא פרי דמיונו של המספר; ראה את שכתב הרב זוין במכתב שהופיע במאמרו של דב רוזן, "שאלות חכם של עובד מדינה", "תחומין", כרך י, סוף עמ' 135, על אמיתות סיפור שהופיע בספרו "ספורי-חסידים": "... ובספורי-חסידים שלי ח"א עמ' 46 הובאה מעשיה בדבר שבברדיצ'ב רצו לתקן מנהג חדש לבלי לתת לעניים לחזר על פתחי תושבי העיר, ותחת זה יתנו להם מקופת הקהל הספקה קבועה לכל חודש. והזמינו את הצדיק רבי לוי יצחק שיסכים, ואמר להם, שמראש התנה עמהם שלא יטריחוהו לתקנה ישנה, וזו תקנה ישנה היא מימות סדום ועמורה. ואין נ"מ אם מעשה זה קרה באמת או לא, עכ"פ התוכן שבה אמת.
נ.ב. הערות כלליות. א) בדורנו מבולבל זה, הנה ככל שיש להבהיר הענינים ולהוסיף דיוק, מועיל הוא ביותר. ואם על אתר ובהוה אינה ניכרת כ"כ הנחיצות בזה, הרי אפשר שבמקום אחר ועכ"פ בעתיד הקרוב יתברר ההכרח. וה"ה בהנוגע לאוסף סיפורים ע"ד נשיאי ישראל שבכל הזמנים ובכל המקומות - יש להעיר, אם בשולי הגליון או עכ"פ בסוף הספר, מקורו של כל סיפור והעיקר - הסמכות שלו. ואם בהנוגע לכל נשיאי ישראל הדברים אומורים, עאכו"כ לנשיאי תנועת החסידות, אשר ידיעות שאינן מדוייקות ולפעמים ענינים מזויפים במטרה בלתי רצוי' - הביאו נזק רב להפצת תורת החסידות והחדרת הדרכותי' ומנהגי' לחוגים יותר רחבים. וכיון שכנראה מהשורות האחרונות שבספר, ובכלל משני העמודים מראה מקום המקורות, ובידעי אהבת הסדר של כת"ר שי' - נרשם אצלו מקור כל ספור וסיפור אשר בספרו, כדאי שעכ"פ ידפיס עתה מראה מקום מקור כל סיפור - בעלים בפ"ע - שעכ"פ יתקן את האמור במדה חשובה אם לא בשלימותו. ומה טוב אם אפשר, לצרף לזה גם שורות אחדות ע"ד ערך הסמכות של קובצי הסיפורים השונים וכן המספרים השונים - שכידוע יש בזה שני הקצוות, היינו בעלי סמכות בתכלית ולהיפך, ורובם נמצאים בין שני הקצוות. - מובן שאפשר להוציא קובץ סיפורים כהנ"ל אפילו אין יודעים סמכות הסיפורים, כיון שעכ"פ משקיף מהלך הרוח של חסידים או יו"ח, וכידוע המאמר "אויב די מעשה איז ניט אמת, האט עס אבער געקענט זיין אמת".אבל לפי מצבו של כת"ר בתוככי אנ"ש - קרוב לודאי שיסמכו על סיפוריו כאילו בדקם ומצאם נאמנים, ובפרט כשנדפסים בספר, ולכן נחוצה בזה מסירת מודעה מפורשת. ב) בהמשך להנ"ל - בכלל ישנם סיפורי חסידים המעוררים תמהון, ומסקנת חלק מהשומעים הוא, שבודאי איש פלוני - שאודותו הסיפור - עשה היפך הדין או עכ"פ היפך הלפנים משה"ד. וזה פועל גם על יחסם בכל לנושאי תורת החסידות ולתורת חסידות עצמה, בה בשעה שע"י שינוי קטן באיזה ביטויים אשר בהסיפור, סרה כל התמי'. וכיון דרובא דרובא של הסיפורים עברו דרך כמה צנורות, ודאי הוא אשר הביטוים אינם מדוייקים כ"כ. ובפרט - בהעתק מלשון ללשון
באשכול "על אתרוגים וחלומות".
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2017 14:22 |
|
| |
| תלמיד_חבר כתב: |  | סיפור מבהיל ששמעתי ממשגיחים ומגידים שונים.
באחד הימים בא אל החפץ חיים יהודי להתברך, אך גירשו מחדרו בבושת פנים ולא היה מוכן לראות את פניו. כששאלוהו מקורביו מדוע אינו מוכן לקבל אותו, השיב כי אותו יהודי היה מלמד של ילד יתום בשם לייבלה ברונשטיין, אשר היה שובב גדול, ולכן זרק אותו מכיתתו (לפי גרסה אחרת, כי אמו התקשתה לשלם שכר לימוד). וכל תחנוניה של אמו האלמנה נפלו על אזנים ערלות, ואותו ילד יצא לתרבות רעה, החליף את שמו ללב טרוצקי, והפך להיות אחד ממנהיגי המהפכה הקומוניסטית, אשר במצח נחושה הכריתה את היהדות והתורה מיהודי רוסיה, והפכה את רוסיה לשממה ושממון. הכל מוטל על כתפיך, סנט בו ה"חפץ חיים" וביקשו לעזוב את המקום. והדברים נוקבים עדי תהום.
ניירא נוראות.
אז זהו שלא. על טרוצקי שחי לפני תקופה יחסית קצרה והיה אדם מפורסם מאוד, נכתבו ביוגרפיות וספרים רבים, כולל אוטוביוגרפיה שהוא עצמו כתב, ואף תורגמה לעברית. לטובת קוראינו שטרודים במצוות החג, נחסוך את הטלטול לספרייה העירונית, ונפנה לערך בויקיפדיה. טרוצקי נולד למשפחת איכרים אמידה. אביו - דוד, מת בשנת 1922 לאחר המהפכה הרוסית., כשטרוצקי ה"ילד" היה כבן 43.
|
|
ניירא נוראות.
חבל שויקי לא נולדה לפני ארבעת אלפים שנה. כנראה שהיינו מתוודעים לעוד כמה ניירא נוראות מעיישלעך
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2017 19:39 |
|
| |
הראוני בספר בית אימי על הרבנית ב"ש קנייבסקי שהמליצה למישהי שהיו לה קשיים כלכליים לקרנות את האוכל של מחצית השבוע הראשונה ביום שישי וממילא הוצ. שבת חוזרות. וןכן ביגוד לקנות לפני חג.
ומכאן עצה למי שמתקשה לממן דירה לביתו - קנה לך דירה לשבת. וכי נמיתן לעשות "תכנון כלכלה" לעומת מה שנגזר בראש השנה [לשיטתה] כמו תכנון מס?
אין לי ספק שהיא היתה צדקת. אבל לפעמים שימוש בצדקות ללא שימוש בכלי ביקורת עלול להכשיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2017 06:20 |
|
| |
אפרים <חבל שויקי לא נולדה לפני ארבעת אלפים שנה. כנראה שהיינו מתוודעים לעוד כמה ניירא נוראות מעיישלעך> הוא היה מסבך גם את הסיפור הבא, למי שאינו מבין את השפה האנגלית, ולא ידע את שנאמר באתר החברה:
https://www.mitsubishi.com/e/history/ והרי הסיפור: "תחילת מלחמת העולם השניה. ליטא. שגריר יפן, שהיה אדם רחמן ואציל נפש, לא הסכים עם פשעי הנאציזם, ודאג לגורל יהודי אירופה. הוא ניצל את מעמדו והנפיק ליהודים אשרות כניסה ליפן, ומשם היהודים היגרו לאמריקה. כך הוא הציל אלפיים יהודים. כשהדבר נודע לגרמנים, הם דרשו מיפן לסלק את השגריר הזה. היפנים, עושי דברם של הנאצים, מיהרו לבצע את דרישת גרמניה, והשגריר נקרא לשוב ליפן. אבל, עד לעזיבתו, נותרו עוד שבועיים, שבמשך כל הימים והלילות האלה, הוא עבד סביב השעון ואף תיגבר את המאמץ וגייס צוותים נוספים להנפקת אשרות הכניסה ליפן עבור יהודים. כך ניצלו חייהם של עוד הרבה יהודים. זה היה מעשה נועז ומסוכן, הראוי להערצה. לפני עזיבתו, לשגריר לשעבר, באה משלחת יהודים מבית הכנסת בוילנה, להודות לו. "את אשר עשית למען העם היהודי, לא יישכח לעד ואנחנו נתפלל שהקדוש ברוך הוא יברך ויתגמל אותך ואת צאצאיך" איש יקר זה שב ליפן. לפלא, הוא לא נענש יותר מפיטורים מתפקידו וביטול הפנסיה שלו. כדי שיוכל לפרנס את משפחתו, הוא הקים בית מלאכה קטן מוסך זה נקרא בשם- מיצובישי...". אם המספר היה טורח ומחפש בויקיפדיה: הוא היה מגלה שחברת מיציבושי לא התחילה כמוסך קטן אחרי השואה, ומייסדה לא היה בזמן השואה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2017 01:48 |
|
| |
נישטאיך,
כמי שהציל כל כך הרבה בני תורה, נראה לי שדווקא מתאים שיקים את חברת סובארו...
ועכשיו בנימה קצת יותר רצינית, דרכו של השגריר צ'יאונה סוגיהארה אחרי המלחמה, לא הייתה סוגה בשושנים.
לענ"ד, מה שניתן ללמוד ממעשיו לאחר המלחמה, הוא מה שאמר בריאיון נדיר שנתן: "צריך לעשות את הדבר הנכון משום שהוא נכון – ולא מכל סיבה אחרת."
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2017 05:50 |
|
| |
האם עלינו להסביר את את "כל טיבו דעבדין האומות לגרמייהו עבדין", ש"כל" אין פירושו כולם אלא רובם?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2017 21:44 |
|
| |
| נישטאיך כתב: | | | האם עלינו להסביר את את "כל טיבו דעבדין האומות לגרמייהו עבדין", ש"כל" אין פירושו כולם אלא רובם?
|
|
גם זאת להעיר לכל איש אשר יבא בזה השער לה' צדיקים יבואו בו, אם המצא תמצא בו מילת עכו"ם, גוי, נכרי, עמים ודומיהם וכל מה שאנו קובלים על צרות העמים שהצרו לנו מאוד – הכוונה בהן על האומות הקדמונים שלא היו מאמינים בא-להי שמים וארץ, וכופרים בהשגחה ובשכר ועונש, וכל עבודתם אל כוכבים ומזלות להוריד השפע, והיו עושים מעשים מגונים ומכוערים. הן הנה היו מחריבין את שני בתי מקדשינו והיו מצירים לישראל בכל מיני צרות. אבל אותן האומות שבימינו ואשר אנחנו גרים בתוכם תחת מלכות הקיר"ה, מודים בכל הנזכר, ומשמרין אותנו, ומטיבין לנו, ומניחין לנו מחיה, חס וחלילה לדבר עליהם דופי, ואדרבה חייבין אנחנו להתפלל עליהם, ונאמר ע"י הנביאים "ודרשו את שלום העיר"
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2017 10:55 |
|
| |
אלטע זאכען. goo.gl/hU3GtL "יש להזכיר כאן כי במהלך המאה ה-19 הוחמרו ביותר תקנות הצנזורה על ספרי היהודים ברוסיה. בחלק מן הזמן הותרה הדפסת ספרים בעברית וביידיש בשלושה בתי דפוס בלבד (בווארשא, בווילנא ובז'יטומיר) בכל רחבי הממלכה הרוסית. כל הספרים המיובאים חויבו לעבור ביקורת קפדנית, וספרים שלא אושרו על ידי "מבקר" מוסמך – נשרפו. על רקע זה נוסחה התפילה לשלום הקיסר. דומה כי מאותם מניעים נפוצה בדפוסי היהודים במזרח אירופה באותה תקופה הנוסחה המופיעה בפתיחתם של ספרים רבים, לפיה מודיעים המהדירים כי כל מקום בספר בו מופיע המונח "גויים" או "עכו"ם", הכוונה היא לאותן אומות שהתקיימו בעת העתיקה ועתה חדלו מלהתקיים, ואין הכוונה, חס וחלילה, לאומות שבימינו, שאנשיהם אנשי חסד ומידותיהם טובות. נוסחה מעין זו נועדה בראש וראשונה לעיניהם הבוחנות של הצנזורים, ויש בהן מידה רבה של חנופה והתרפסות, כמו גם בתפילה לשלומו של הקיסר.
הנה למשל נוסח שהעתקתי מדף השער של סדר סליחות, הוראדנא, תרס"ד:
''גם זאת להעיר לכל איש אשר יבא בזה השער לה' צדיקים יבואו בו, אם המצא תמצא בו מילת עכו"ם, גוי, נכרי, עמים ודומיהם וכל מה שאנו קובלים על צרות העמים שהצרו לנו מאוד – הכוונה בהן על האומות הקדמונים שלא היו מאמינים בא-להי שמים וארץ, וכופרים בהשגחה ובשכר ועונש, וכל עבודתם אל כוכבים ומזלות להוריד השפע, והיו עושים מעשים מגונים ומכוערים. הן הנה היו מחריבין את שני בתי מקדשינו והיו מצירים לישראל בכל מיני צרות. אבל אותן האומות שבימינו ואשר אנחנו גרים בתוכם, מודים בכל הנזכר, ומשמרין אותנו, ומטיבין לנו, ומניחין לנו מחיה. חולין וחס וחלילה לדבר עליהם דופי, ואדרבה חייבין אנחנו להתפלל עליהם, ונאמר ע"י הנביאים "ודרשו את שלום העיר...". נוסח שגם הופיע בפיורדא בשנת תקכ"ו: goo.gl/SpBa28
תוקן על ידי נישטאיך ב- 18/10/2017 11:00:24
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2017 22:16 |
|
| |
נישטאיך,
כמובן שתגובתי הייתה בצחוק.
אכן, הטקסט בתחילת הספרים ש"הכוונה בעכו"ם, גוי הוא לעמים הקדמונים וכו'" נכתב בשביל להתמודד עם הצנזורה.
יחד עם זאת ראוי לציין מה שקראתי מזמן בכתבי אחד מחוקרי יהדות ימי הביניים (בגלל טרדות הגלות כבר שכחתי את שמו), בתייחסו ל"פרשנויות" דומות של היהודים בספרד שנאלצו להתווכח עם נוצרים, ולהראות שדתם אינה שונאת את מי שאינו יהודי, כי למרות שאכן דברים אלו נאמרו מן השפה ולחוץ, ולמטרות אפולוגטיות, בסופו של דבר הם חלחלו לתודעה היהודית, ושינו במקצת את התפיסה לגבי הנוצרים שמסביבם.
למיטב ידיעתי, מדובר ב"דעת יחיד", אך מעניין להביא אותה פה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2017 09:18 |
|
| |
ראה ציץ אליעזר", חי"ט סי' נב, שהסתמך על דברי ה"'ערוך השלחן" כשברור שהם דברי הצנזור, או שנכתבו כדי ל"שמחו"; גם ראה "תחומין" כג, עמ' 765.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2017 11:00 |
|
| |
http://www.zomet.org.il/?CategoryID=263&ArticleID=249 ג. מותר לדווח על עבריין 1. ערוך השולחן ראשון לסוברים כדעה השלישית, שדיני 'מוסר' אינם תקפים במשטרים המנוהלים על פי חוק וסדר, הוא הרב יחיאל מיכל אפשטיין, בערוך-השולחן חו"מ שפח,ז:[21] ידוע לכל קוראי הדורות, שבזמן הקדמון במדינות הרחוקות לא היה לאיש ביטחון בגופו וממונו מפני השודדים והאנסים, אף שנשאו עליהם שם משרה. כידוע, גם היום מאיזה מדינות מאפריקה, השוד והחמס שפחות הממשלה עושים. ועל טוב ייזכרו מלכי איירופא, ובייחוד אדונינו הקיר"ה מרוסיא ואבותיו הקיסרים ומלכי בריטניא, שפרשו כנפי ממשלתם בארצות הרחוקות, למען יהי לכל איש ואיש ביטחון על גופו וממונו, באופן שהעשירים לא יצטרכו להסתיר עצמם שלא ישללו ממונם ויהרגו אותם. ועל זה סובב והולך כל דיני מסור ומלשין את חבירו לפני שודדים כאלה, הלא רודפו בגופו וממונו, ולכן ניתן להצילו בנפשו. מסתבר שהדברים נכתבו לא לעיניו של הצנזור בלבד לא לאמיתו של דבר, שכן כל ההערות שנכתבו לעיניו של הצנזור, נכתבו כהערות שוליים ובאותיות נוטות, ואילו הנ"ל נכתב כחלק מן הטקסט, ובאותיות רגילות. ועוד, כיון שהוזכרה הדמוקרטיה בבריטניה, קשה להניח שהדברים נכתבו לעיניו של צנזור הצאר הרוסי, שכן רוסיה ובריטניה לא היו ביחסי ידידות באותה התקופה. ועל כולם: בעל ערוה"ש מבסס את דבריו על נימוקים הלכתיים והגיוניים, דבר שאין הוא עושה כשהדברים נכתבו לעיניו של הצנזור בלבד. 2. ציץ אליעזר (הרב א"י וולדנברג) על דבריו אלו של בעל ערוך-השולחן הסתמך הרב אליעזר י' וולדנברג (ציץ-אליעזר חי"ט סי' נב) בדונו על הסגרת מורה המתעלל בתלמידיו, לידי השלטונות, ובחלקו "בין מדינות פראיות לבין מדינות נאורות."
|
|
|
|
|
|
